משתמש:טוקיוני/ארגז חול

וורדר קרסון (Warder Cresson)עריכה

מקורות:

מפת שכונות ירושליםעריכה

הבלי שפה בין ירושלים לשאר הארץ במונחי ילדותעריכה

נהוג לומר שתושבי ירושלים מדברים אחרת מתושבי שאר הארץ, ולתת כדוגמא את הגיית המילה מאתיים (מ-א-א-תיים בפי ירושלמים). אלא שברבות השנים הבדלי השפה בשפת מבוגרים הולכים ופוחתים, וכראיה קשה למצוא ירושלמים שעדיין אומרים מאאתיים. מצד שני בכל הקשור למונחים המשמשים למשחקי ילדים ישנם הבדלים רבים בין המושגים המשמשים את ילדי ירושלים, לעומת ילדי שאר הארץ.

מציצה - השם הירושלמי לסוכריה על מקל.

אבויויו / שק קמח - שתי מילים אלו משמשות לתיאור משחק שבו ילד אחד נושא ילד אחר על גבו. אבויויו היא שבה משתמשים ילדי ירושלים, ושק-קמח הוא המונח המשמש את ילדי שאר הארץ.

טוש / לורד - שתי המילים הללו משמשות בשביל לתאר עטים צבעוניים, הן בירושלים והן בשאר הארץ. אלא שבירושלים המילה טוש מציינת עט עבה, ולורד מציין עט דק, בשאר הארץ השימוש הוא הפוך - טוש מציין עט דק ולורד מציין עט עבה.

אג'ואים / גוגואים - מילים המשמשות לתאר את גרעין המישמיש, המשמש למשחקי חצר רבים. אג'ואים היא המילה הירושלמית, וגוגואים היא המילה המשמשת את תושבי שאר הארץ.

קולולוש - מילה ירושלמית המציינת פעולה שבה ילד אשר צבר הון רב של אג'ואים, לוקח חופן גדול שלהם, זורק אותם באויר כך שהם מתפזרים לכל עבר, בזמן ששאר הילדים מנסים לאסוף כמה שיותר אג'ואים לעצמם.

פאול - בכדורגל ובכדורסל כאשר מתבצעת עבירה, נהוג להשתמש במילה הלועזית פאול (Foul). בשאר חלקי הארץ ההגיה של המילה דומה להגייה הלועזית שלה, לעומת זאת בירושלים המילה נהגית פאוול, עם צירי (Fowel).

מתברר שבכל הקשור לכדורסל רחוב ההבדלים בין ירושלים ושאר הארץ הם הבולטים ביותר, והמונחים הבאים לקוחים מתחום זה.

להתחייב / לתת תנאי - בתחילת המשחק, על מנת לקבוע איזה קבוצה תתקוף ראשונה, וכן על מנת ליישב מחלוקות העולות במהלך המשחק, נהוג שאחד מהשחקנים זורק מקו העונשים, במידה והוא הקבוצה שלו זוכה בכדור. לפעולה הזאת קוראים בירושליים להתחייב, ולעומת זאת בשאר הארץ הפעולה נקראת לתת תנאי.

צ'ק - בתחילת המשחק, וכן על מנת לחדש משחק אחרי שהוא נעצר (לדוגמא לאחר שנעשתה עבירה - פאוול) נהוג בירושלים שהשחקן התוקף מוסר את הכדור דרך הריצפה לשחקן המגן, והשחקן המגן מחזיר לו את הכדור דרך הריצפה. משמעות החזרת הכדור היא שהשחקן המגן מאשר שקבוצתו מוכנה, וניתן לחדש את המשחק. לפעולה הזאת קוראים בירושלים צ'ק. בשאר הארץ המונח איננו קיים, ובמקום זאת נהוג להתחיל/לחדש משחק ע"י הוצאה של הכדור מהחוץ.

לצאת מהפוסט / לצאת מהבקבוק - כאשר משחקים רק על מחצית אחת של המגרש ('משחקים על סל אחד'), לאחר שקבוצה אחת זורקת לסל מחטיאה, והקבוצה השנייה תופסת את הכדור, אזי נהוג שהקבוצה השנייה צריכה להתרחק מהסל לפני שהיא יכולה לתקוף את הסל בעצמה. בירושלים נהוג להתרחק על מעבר לקו העונשין, ולפעולה הזאת קוראים לצאת מהפוסט. בשאר הארץ המונח 'פוסט' איננו קיים, ונהוג לצאת מהבקבוק (כלומר מאזור הצבע), או לצאת מהשלוש, בהתאם להסכמות שנקבעות בתחילת המשחק. כמו כן בשאר חלקי הארץ ישנו נוהג של מסירה מבטלת, כלומר שבמקום לצאת מהבקבוק ניתן למסור לחבר קבוצה אחר ולהתחיל מיד בהתקפה, וכן של פולו מבטל - כלומר במידה והשחקן המגן תופס את הכדור החוזר בקפיצה, אזי בעודו באויר הוא יכול לזרוק לסל, מבלי צורך להתרחק. חוקים אלו אינם מקובלים בירושלים.

הערה: ערך זה לא שרד במרחב הראשי, אם מישהוא חושב שמקומו שם, אנא אמרו לי על כך.

חוקים הומוריסטיים הקרויים לפי אנשיםעריכה

  • חוק גודווין - בכל דיון אינטרנטי שמאריך זמן מספיק, ההסתברות להשוואה לנאצים שואף להגיע ל-1
  • חוק מרפי - כל דבר רע שיכול לקרות, יקרה.
    • חוק הופשטטר - כל משימה לוקחת יותר זמן ממה שחושבים, אפילו אם לוקחים בחשבון את חוק הופשטטר.
    • חוק פרקינסון - העבודה מתרחבת באופן כזה, שהיא מנצלת את כל הזמן הפנוי עד להשלמתה. הפקיד רוצה להכפיל את מספר פקודיו ולא את מספר יריביו, הפקידים מייצרים עבודה נוספת אחד עבור האחר.

כתוצאה מכך, מספר הפקידים גדל במשרד בירוקרט

לא תורגמו לעברית עדיין:

    • חוק|ברוקס: הוספת כוח אדם לפרויקט שמתעכב תיגרום לפרויקט להתעכב יותר.
    • חוק|פינאגל: כל דבר רע שיכול לקרות, יקרה בזמן הרע ביותר האפשרי.
    • חוק|סטרגאון : תשעים אחוז מכל דבר זה זבל.
    • התער|של הנלון : לעולם על תיחס לרשעות את מה שאפשר לייחס לטפשות.
    • חוק|קלרק : לא ניתן להבחין בין דרגה מספיק גבוהה של חוסר יכולת לבין כוונות זדון.
    • חוק|פו: ללא הוספת חיוך או קריצה, לא ניתן לבנות פרודיה על פונדמנטליזם שמישהוא לא ייקח ברצינות.

רשימת כל החוקים הקרויים על שם אנשים בויקיפדיה האנגלית:פה|Adages named after people|פה.

ארגז חול לשימושי פורייהעריכה

הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

פתרון משוואות דיפרנציאליותעריכה

לטרנספורם פורייה שימושים רבים בשיטות רבות לפתרון משוואת דפרנציאליות ומשוואות דפרנצניאליות חלקיות, ולמעשה פורייה פיתח במקור את הטרנספורם הקרוי על שמו בשביל לפתור את משוואת החום. היתרון של טרנספורם פורייה הוא בכך שהוא הופך משוואות דפרנציאליות למשוואת אלגבריות. כך לדוגמא בהינתן משוואת הגלים:

 

ע"י הצבת טור פורייה בתור פתרון:

 

ענייני אלתר לויןעריכה

באנציקלופדיה של חלוצי היישוב ובוניו, בערך על פרופ. ישראל אהרוני מופיע הסיפור הבא: "לשם חקירת בעלי-חיים ואורח חייהם במקומות מגוריהם יצא פעמים רבות לנדודים ממושכים בארצות השכנות ובמדבר, בישימון ובמחנות בידואים, ואף בלי בני לויה ושומרי-ראש מזוינים, בסבל, במחסור ובסכנות. באחד המסעות במדבר, בימי מלחמת טורקיה-איטליה, נאסר בחג'אז מתוך החשד שהוא מרגל איטלקי, הובא למצודת קראק (קיר-מואב) ועמד להתלות בין מורדים במלכות. והנה נזדמן שמה ר' יצחק חיותמן כסוכן למכונות-תפירה "סינגר", העיד על זהותו והביא לו הצלה ושחרור."

פרופ' אהרני היה זואולוג נודע, והנה פרט נוסף המופיע באותה אנציקלופדיה: "ב-1908 השתתף במשלחת מדעית מטעם השולטן עבדול חמיד לחקירת ים המלח ועבר הירדן בראשות הגיאולוג הגרמני פרופ' מכס בלאנקנהורן. ועם אהרן אהרנסון שחקר את הצמחים. ואחרי גמירת המסע ערכו את מוצגיהם בחצר השולטן באיסטמבול, נתקבלו אצלו לראיון ונענדו באותות-כבוד.

במלחמת-העולם הראשונה נתמנה על-ידי המצביא ג'מאל פחה לניהול מלחמה בארבה ולחקירת בעלי-חיים לטובת המדינה וניתן לו התואר "הזואולוג של המחנה הרביעי". אחרי המלחמה עבד בתורת זואולוג ממשלתי עד להוסד האוניברסיטה העברית, ומאז הוא מרצה בה (ובשנים האחרונות יחד עם בתו, ד"ר בת-שבע אהרוני, שהוכתרה בברלין בתואר דוקטור "בתהילה") על בעלי-חוליות בארצנו ובשכנותיה ומנהל את המוזיאון הזואולוגי של האוניברסיטה שהוא יסד אותו."

יש קשר בין ניל"י לבין אלתר לוין!

הסוכן של מכונות התפירה זינגר המופיע בסיפור, הוא לא אחר מיצחק חיותמן אחד ממיסדי מטולה ואחוזת בית.

סוכנים נוספים של 'זינגר' אליעזר גרשון צדיקוב (ממיסדי תל-אביב), ישראל רובינשטיין, זכריה חיות (הבן של יצחק חיותמן), אליהו שייקביץ (עבד במשרדי החברה באוקריאנה), שמואל גוזמן, שמעון מזרחי (בסניף בקאהיר).

אנשים שנחשדו בריגול: אליהו גלזר - רחובותי - במלחמה העולמית הראשונה נאסר עי התורכים באשמת ריגול, בעזרת אברהם שפירא מפ"ת, ניצל ממאסר ארוך; ד"ר משה ניימן, רופא ששירת בצבע הטורקי וגויס לנילי על ידי שרה אהרונסון. אברהם סגל - עגלון בשירות נילי.

בנם של אריה ורעיה כץ נאסר בעוון ריגול לטובת הבריטים. בית רעיה כ"ץ הופך למקלט ל"פ'רר"ים. קציני הצבא התורכי הבאים לחיפושים בביתה אינם מעיזים לעמוד בפני תבונתה ובפני הכרה הגדולה שהכינה להם וחוזרים כלעומת שבאו. באחד הימים נזעקת האם לדמשק לרגל שמועה, כי בנה הבכור האסיר חולה אנוש. היא מתיצבת לפני פחות ושליטים ומשכנעת את כלם לשחרר את בנה החולה. בהגיעה לכלא דמשק היא מוצאת את בנה בכורה מת וגופתו עודנה חמה.

במלחמת העולם הראשונה נאסר אליהו מאירי בין 12 נאסרים מפתח-תקוה בחשון תרע"ח, אחרי גילוי מעשי הריגול של המחתרת העברית "נילי", כשהמצביא ג'מאל פחה צוה לאסור יהודים רבים באשמת ריגול. הם הובלו לכלא ירושלים, והוא, בהיות לו תעודה בתור נתין ארצות-הברית, השתדל הקונסול הספרדי (שהגן אז על נתיני ארה"ב בארץ) בעד שחרורו בערבות, ולפני שנכנסו צבאות הברית לירושלים ברחו כל ה-12 מבית הסוהר.

ברוך בן-עזר (ראב) ראשית מלחמת-העולם הראשונה השתתף בניהול המלחמה בארבה מטעם השלטון הצבאי הטורקי כמפקח על העבודה באזור עזה-באר-שבע בפיקודו הראשי של אהרן אהרנסון, ומסוף 1915 עבד תחת ידו בניהול העבודה המעשית בתחנת-הנסיונות בעטלית ולמד ממנו, ומיוני 1916 עד מאי 1917 השתתף בעבודות הריגול והמחתרת של "נילי", ובאוקטובר של אותה שנה, כשהחלו מתגלים סודרת "נילי" לשלטונות, נמלט ללוע הארי, ישר לדמשק, ועבד שם אצל המהנדס גדליהו וילבושביץ במחלקה הממשלתית לעבודות צבוריות. כשנעשה גם האויר בדמשק מסוכן בשבילו עבר לעבוד אצל הזואולוג י. אהרוני בקסרה אשר בלבנון בתור צייד לצרכי המוזיאון הזואולוגי הממשלתי, שג'מאל פחה הטיל על אהרוני את הכנתו. שם למד גם את שימור בעלי-החיים וכ-150 בעלי חיים משלל צידו (טורפים, בעלי-כנף וכו') נמצאים כיום במוזיאון הזואולוגי של האוניברסיטה העברית.

סיפור נוראי: באותו הזמן גברו במה שנתקרא אז בשם "הנהגת הישוב" רחשי ההתנגדות לפעולות קבוצת "נילי", שדוברי הימים ההם נימקוה ב"בחילה מוסרית" מפני המושג ה"מגונה" ריגול, וגם בחשש שיבולע לכל הישוב בעוונם של המרגלים (ובאותו זמן, הסכימו חברי השומר והישוב להקים גדוד עברי שילחם יחד עם האנגלים נגד התורכים, בו בשעה ששני שלישי הישוב נמצאו בשטח התורכי, מצפון לפתח-תקוה, בלי לעשות חשבון שדבר זה, יכול היה להביא אסון עליהם...). בהתיעצות חברי "השומר, שנטלו לעצמם את הפיקוח והאחריות על בטחון הישוב, הועלו שתי הצעות: א) למסור את חברי "נילי" לשלטונות; ב) לתפוס אותם ולהחזיקם במעצר בכנינים שבידי "השומר". אך רשת "נילי" נתגלתה לשלטונות בדרך אחרת, וכשהקיף הצבא את זכרון יעקב, מרכז "נילי", ויוסף לישנסקי , שהיה מראשי פעיליה, התחבא בהרי השומרון, עברו שם צבי נדב וחברו שמואליק הפטר בעגלה מכרכור לתל-עדש, נענו לבקשת יוסף לישנסקי הנרדף והעבירוהו עמהם עד לקרבת מתולה. משנודע להם, שהצבא כבר הקיף בחיפושיו גם מושבה זו, שילחו את לישנסקי לאשר ילך לו וירו אחריו, לבל יפול חי בידי הטורקים, אך הוא רק נפצע והגיע במנוסתו עד סביבת ראשון לציון ושם נתפס. (פרטים נוספים בפרשה זו ראה : שרה אהרנסון , כרך ה', עמוד 2340; יוסףלישנסקי , כרך ה', עמוד 2311, ובערכים של יתר חברי "נילי").

מארק (מרדכי זאב) שווארץ, בערך עליו כתוב ש:" בינתיים נתגלתה בארץ רשת-הריגול של המחתרת העברית "נילי", והוא, בקשריו הטובים עם ראשי המפקדות הגרמנית והאוסטרית, הצליח להחליש בהם את הרושם של גילוי זה, לבל יתנו יד למסע הנקמה הכללי שזממה המפקדה הטורקית בקו עזה - באר שבע, ולנוכח ההכרח הנראה באופק הקרוב לנסיגה מירושלים זממה המפקדה הטורקית לגרש את היהודים מירושלים, הצליח להשפיע על המפקד האוסטרי בארון פון לזר שיתנגד לגירוש זה, בטענה שיגרום נזק לאינטרסים האוסטרים, והמזימה לא יצאה לפועל. וכשנסוגו המפקדות מירושלים נשאר הוא המפקד האחרון על שרידי חילות-המשלוח הגרמניים והאוסטריים בירושלים ונסוג עמהם לדמשק. שם מצא את השלטונות הטורקיים עסוקים מאד בהבנת משפטי ריגול ובגידה נגד האסירים הפוליטיים היהודים שנסחבו שמה מהארץ, ועלה בידו לשכנע את קציני המפקדות של גרמניה ואוסטריה בדבר הנזק הפוליטי שמשפטי-נקמה אלה עלולים לגרום למעצמות המרכז, והודות לכך לא שלחו המפקדות הללו שופטים משלהן להשתתף במשפטים הללו. נוסף לכך השתמש בקשריו עם אחד מראשי השופטים הצבאיים הטורקיים לסדר אתו ב"טורקית" (בשכר 40 לירות זהב לגלגילת) את שחרורם של הנאשמים היהודים, שההוכחות נגדם לא היו חזקות למדי.

מתוך הערך על טובה רותמן - כשנתגלה קשר "נילי" למפקדת הצבא התורכי, בחול המועד סוכות תרע"ח, נאסרה גם טובה כיתר החברים והובאה למקום החקירה. בשמעה את צעקות שרה מהחדר הפנימי, הבינה שהחקירה נעשית בעינויים, וכשהגיע תורה להכנס לחדר ההוא, הורידה מעל ידה את שעון הזהב, חפץ יקר-מציאות ורב-ערך בימים ההם, והניחתו על שלחן-כתיבה שבחדר הקדמי. לבל יחבלו בו כשיכו אותה, כי בשר ועצמות יכולים להתרפא ואילו שעון שנחבל אין לו תקנה... באותו רגע נכנס אל החדר הקדמי קצין טורקי, ואחרי דקות מספר, כשהחלו לחקור אותה בזעף ובאיומים, נכנס אותו קצין, אמר לחוקרים משהו בתורכית, והם הרפו ממנה והחזירוה לחדר העצורים. כשעברה בחדר הקדמי לא מצאה את שעונה, ולפי השערתה באותה שעה חשב הקצין שהשאירה את השעון בכוונה בשבילו, "לכפר את פניו במנחה", וכאדם הגון, היודע להעריך מנחה כזו, אכן הציל אותה מהעינויים. אח"כ הועברה עם כל העצורים לנצרת וכשהובאה שם לחדר החקירות כבר הספיקה לראות את המלקות שמכים בהם את המסרבים לפצות פה ולשמוע את האיומים, והנה נשמעה שעטת סוסי כרכרה נעצרת לפני הבנין ומיד אח"כ נפתחה הדלת ונכנס אותו קצין, ומשאמר משהו בתורכית לקצינים החוקרים, שוב הרפו ממנה והחזירוה לכלא אח"כ נודע לה, שזהו כאמל בק הידוע, שהיה ממונה על חקירת העצורים והוא היה השליט גם על עינויי נחקרים. כשנודע לה בנצרת ששרה אבדה עצמה לדעת בביתה ביריה מאקדח, ידעה טובה שהאקדח שלה מלא את יעודו, ונזכרה בדבריה של שרה : "בנפול המלך בשבי, הצבא משוחרר מאחריות מעשי המלך"... מנצרת הועברה עם כל החבורה לדמשק ושם הובאה לחקירה בפני החוקרים של בית-המשפט הצבאי. שם פתחו בשאלות נוחות ביחס: איזה קשרים היו לה עם שרה אהרנסון ועם ניסן רוטמן ? על כך השיבה לענין והסבירה לחוקרים את הקשר המשפחתי שלה עם שרה וגילתה להם את קשר האירוסין שלה עם ניסן (ואכן התארסו תוך שרות משותף למולדת במחתרת "נילי"), ובטרם יעברו החוקרים לשאלות מציקות יותר, שוב הנפיע הקצין כאמל בק, אמר להם משהו בתורכית, ושוב החזירוה לתאה בלי פגע, ורק לאחר זמן מסרו לה הודעה, שבית-הדין הצבאי הואיל לפסוק לה תשעה חדשי מאסר בעוון השתייכות לארגון שפעל נגד המולדת העותומנית, והועברה לרצות את עוונה בבנין החאן קול עלי באשה, שהותקן לבית-כלא, והיתה שם האשה היחידה שנדונה למאסר בין כמאה גברים (ביניהם ארוסה ניסןרוטמן שנדון לשנתים).

יצירת מפותעריכה