משתמש:טן-גאי/קארה-א

קארה-א (ביפנית:kara-e ;唐絵) הוא מושג יפני לסגנון ציור סיני. ציורי קארה-א מתייחסים לציורים שציורו בסין עצמה ויובאו ליפן או לציורים יפניים בהשפעת סגנון הציור הסיני. הציור הסיני, יחד עם שאר ההשפעות התרבותיות של סין, הגיע ליפן במאה ה-6, בתקופת אסוקה ובמיוחד לאחר רפורמת טאיקה בשנת 646 ואומץ ביפן כסגנון ציור בפני עצמו. מקור המונח הוא משמה של שושלת טאנג (בסינית: 唐朝), ששלטה באותה תקופה בסין. ההגייה היפנית של הסימנית 唐 היא טאן (たん - בדומה לצליל המקורי הסיני) או קארה (かろ - במשמעות של "מן, משם", כדי לציין את העובדה שבא מסין הרחוקה). הסימנית השנייה : 絵 , משמעותה - רישום, ציור.

Mural painting from the Takamatsuzuka Tomb

רקע

ציורי קארה-א היפניים היו בתחילתם תחת השפעה מוחלטת עד כי העתקה מלאה או חלקית של של ציורים סיניים שהגיעו ליפן. ציורים אלו היו בעיקר בפורמטים גדולים, על גבי מגילות גדולות (掛軸; קאקג'יקו), פרגודים (屏風; ביובו), מחיצות (障子; שוג'י), דלתות הזזה (襖; פוסומה) וציורי קיר (壁画; הקיגה). בנוסף לסגנון הציור - הציורים הכילו מוטיבים סיניים מובהקים, שלא היו שייכים למציאות ביפן או מוכרים ליפנים, והיוו מעין חלון לעולם שונה, זר ואקזוטי. בציורי הקארה-א הופיעו דמויות אנשים במראה ובלבוש סיני האופייניים לשושלת טאנג, אישים ואירועים מן הפולקלור הסיני, עם רקע של הרים סינים תלולים, נהרות ענק, ארמונות בארכיקטורת שושלת טאנג, עצים, צמחים ומיני חיות אקזוטיות. סגנון ציור זה היה עשיר בסקאלה גדולה של צבעים עשירים ועזים, כאשר כל האובייקטים בציור צויירו בקווי מתאר דקים בדיו שחורה (סומי - 墨). סגנון ציור זה תיעד יותר חיי יום-יום, אירועי חצר, אנשי אצולה במקביל לציורי דת, שתיארו אירועים ודמויות דת מפורסמים (בודהיסטים, דאואיסטים וקונפוציאניים).

סגנון הציור קארה-א היה דומיננטי ביפן בתקופת נארה (794-710) אל תוך תקופת הייאן, בה החלו היפנים לפתח ממנו סגנון ציור מקומי - ימאטו-א, שהתאים יותר לטעם היפני ולמציאות של יפן. המושג ימאטו-א ניתן לסגנון הציור היפני המקומי, על שמו של השבט הקיסרי ימאטו, כניגוד לסגנון הציור של קארה-א שמקורו מסין הרחוקה.

תקופת הייאן

בתקופת הייאן סגנון ימאטו-א נהיה דומיננטי ביפן, וציורי הקארה-א שימשו בעיקר באתרים ציבוריים, במקומות רשמיים או או באירועים טקסיים. הקשרים של יפן עם סין נותקו עקב שקיעתה ונפילתה של שושלת טאנג במאה ה-9, דבר שהוביל להשפעה יפנית הולכת וגוברת על סגנון הציור קארה-א. בציור של הפרגוד סנזוי (Senzui byoubu - 山水屏風, מקדש טוג'י, קיוטו) מן המאה ה-11, רואים את דמויות האנשים בלבוש של שושלת טאנג, אך ההרים הניראים מסביב דומים מאד להרי-הגבעות שמסביב לעיר קיוטו.

תקופת קמאקורה

בתקופת קאמקורה ובמיוחד בתקופת מורומאצ'י ביפן, שוב חודש הקשר התרבותי עם סין תחת שושלת סונג ו-שושלת יואן, ועימו הגיעו ציורים סיניים בסגנון חדש : ציורי דיו (מונוכרומיים) נעדרי צבע או עם צבע מועט ביותר. ציורים אלה נקראו גם הם "קארה-א" על ידי היפנים, וסגנון ציורים אלו השפיע על הציור היפני ולהווצרותם של סיגנונות הציור סואיבוקוגה (תמונת דיו-מים; suibokuga ;水墨画) ו-סומיאה (ציור דיו; sumi-e ;墨絵) ביפן.

קישורים חיצוניים

• פרגוד סנזוי (Senzui byoubu - 山水屏風), באתר (Kyoto National Museum)
• ציור יפני/אלי לנצמן, באתר (קולקט אמנות אספנות)