ויקיפדיה

משתמש:יובל מדר/ארגז חול/מבחנה 1

< משתמש:יובל מדר‏ | ארגז חול

ערבון מוגבל הוא מצב בו מספר בני אדם מקימים אישיות משפטית (כדוגמת חברה (תאגיד) בע"מ) אשר מנהלת קשר עם גופים שונים (פרטים ותאגידים אחרים) אך גבול אחריות מקימיה חסום מראש באופן הידוע לכל הצדדים. (כך שאם יתברר שהיא חייבת סכום הגבוה משביכולתה לשלם, לא יוכלו התובעים לפנות בדרישה למקימי האישיות. לרוב גבול אחריות זה מוגבל לסכום הכסף אשר הופקד בעת הקמת האישיות המשפטית.

המקרה הנפוץ ביותר הוא של חברה, ולה בעלי מניות רבים אשר מחזיקים בה. בעל מניות יכול לקנות מניות בסכום קטן של כמה אלפי שקלים מתוך חברה אשר שווה מאות מיליוני שקלים, ואינו חושש שיאבד סכום גדול מסכום השקעתו הראשוני.[1] המקרים הנפוצים ביותר לכך הם חברה בע"מ ושותפות מוגבלת. (אם כי עבור שותפויות מחייב החוק הישראלי קיומו של שותף כללי, אשר אחריותו אינה מוגבלת)

בשל סיכון זה בחתימת חוזים עם חברות בע"מ, יידרשו לעתים הבעלים להוסיף ערבויות משלהם לכך שהחברה תעמוד בחוזה, או שהם יידרשו להצטרף כצד בהסכם ההלוואה.

היסטוריה עריכה

במאה ה-15, החוק האנגלי הגדיר ערבון מוגבל למספר קהילות נזירים וגילדות מסחר בעלות רכוש משותף. במאה ה-17 הוענק צ'רטר מלכותי למספר מונופולים כדוגמת חברת הודו המזרחית הבריטית[2]. חוק הערבון המוגבל הראשון בעולם נקבע במדינת ניו יורק בשנת 1811[3].

באנגליה החלו להיות מוקמות חברות (שאיגדו מספר יזמים) בעקבות העברת ה-Joint Stock Companies Act 1844, אך חברות אלה לא היו חברות בערבון מוגלב על לחקיקת ה-Limited Liability Act 1855. עקרון זה יצר בראשית התנגדות חקיקתית וציבורית, עקב החשש שיעשה שימוש לרעה בעירבון המוגבל, וכי שינוי זה יביא לפעילות עסקית בלתי הגונהShannon (1931)}}[4][5].

חקיקת 1855 איפשרה לחברות להן מעל ל-25 בעלים לקבל סטטוס של ערבון מוגבל. חברות ביטוח הוחרגו מהחוק עד לחקיקת ה-Companies Act 1862. מספר בעלי המניות המזערי הנדרש בחברה בערבון מוגבל ירד ל-7 בשנת 1856 עם חקיקת ה-Companies Act 1856, והיום ניתן להקים חברות בע"מ בעלות בעלים יחיד באנגליה ובויילס[6]. (גם בישראל וברוב שאר העולם?)

חקיקה דומה נקבעה בצרפת וברוב מדינות ארה"ב עד לשנת 1860,ועד לתום המאה ה-19 מרבית מדינות אירופה אימצו את עיקרון הערבון המוגבל. התפתחות מושג הערבון המוגבל איפשר הקמת תעשיות בקנה מידה גדול, על ידי צמצום הסיכון ליזמים במקרה כישלון. עובדה זו הפכה סכומי כסף פרטיים אדירים לזמינים בשוק ההון, והעובדה שניתן היה להעביר מניות בין אנשים (במסחר, הסכם או ירושה, למשל) איפשר המשכיות עסקית שלא הייתה קיימת קודם לכן. (כאשר עסקים נטו לגווע עם מות המייסד, או דורות בודדים לאחר מכן)[7]

עקב החשש בבריטניה מניצול לרעה של הערבון המוגבל, היה מקובל להקים חברות אשר מניותיהן שולמו בחלקן בלבד, כך שמייסדי החברה נותרו חייבים סכום משמעותי לחברה במהלך חייה, וניתן יהיה לגלגל חוב זה לנושיו במקרה של פשיטת רגל של החברה.

במהלך המשבר בבנק Overend Gurney בין השנים 1866–1867 והמשבר הכלכלי הארוך שהגיע בעקבותיו בין השנים 1873-1896, הגיעו חברות רבות לחידלות פירעון והמשקיעים השונים מצאו את עצמם נדרשים לשלם על המניות הנותרות. נוסף על כך, התברר כי בעקבות מדיניות זו נמנעו משקיעים קטנים ובינוניים מלהיכנס לשוק עקב


During the Overend Gurney crisis (1866–1867) and the Long Depression (1873–1896) many companies fell into insolvency and the unpaid portion of the shares fell due. Further, the extent to which small and medium investors were excluded from the market was admitted and, from the 1880s onwards, shares were more commonly fully paid.[8]

Although it was admitted that those who were mere investors ought not to be liable for debts arising from the management of a corporation, throughout the late nineteenth century there were still many arguments for unlimited liability for managers and directors on the model of the French société en commandite.[9] Such liability for directors of English companies was abolished in 2006.[10] Further, it became increasingly common from the end of the nineteenth century for shareholders to be directors, protecting themselves from liability.

In 1989, the European Union enacted its Twelfth Council Company Law Directive,[11] requiring that member states make available legal structures for individuals to trade with limited liability. This was implemented in England and Wales by Statutory Instrument SI 1992/1699 which allowed single-member limited-liability companies.[12]

In the United States, decentralized corporate law and competition between states for corporate charters and investment led to widespread adoption of freely available limited liability beginning in the 1800s and culminating in the early 1900s. However, limited liability has been curtailed in specific contexts such as environmental liabilities or (in some states) employees unpaid back-wages.[1]

Justification עריכה

Limited liability is related to the concept of separate legal personality bestowed on the corporate form, which is promoted as encouraging entrepreneurship by various economists,[13][14][15][16] enabling large sums to be pooled towards an economically beneficial purpose.

Criticisms עריכה

An early critic of limited liability, Edward William Cox, a lifelong member of the Conservative Party, wrote in 1855:

[T]hat he who acts through an agent should be responsible for his agent's acts, and that he who shares the profits of an enterprise ought also to be subject to its losses; that there is a moral obligation, which it is the duty of the laws of a civilised nation to enforce, to pay debts, perform contracts and make reparation for wrongs. Limited liability is founded on the opposite principle and permits a man to avail himself of acts if advantageous to him, and not to be responsible for them if they should be disadvantageous; to speculate for profits without being liable for losses; to make contracts, incur debts, and commit wrongs, the law depriving the creditor, the contractor, and the injured of a remedy against the property or person of the wrongdoer, beyond the limit, however small, at which it may please him to determine his own liability [17]

Some critics argue that limited liability favors creditors who are in the position to negotiate secured terms, whereas small creditors' debts are left unsecured.[1] Others argue that while some limited liability is beneficial, the privilege ought not to extend to liability in tort for environmental disasters or personal injury.[1][18][19][20]

Some argue that limited liability provides investors with insurance-like benefits, without the cost of insurance premiums or safety regulations that usually accompany insurance, and that it therefore be advisable to charge firms for limited liability a rate that reflects risks of limited liability imposing costs on the government or the public. Critics also argue that this would accelerate the spread of information about poorly understood risk.[1]

Anarcho-capitalist Murray N. Rothbard, in his Power and Market (1970), criticized the need of limited liability laws, observing that similar arrangements emerge upon mutual and voluntary agreement in a free market:

Finally, the question may be raised: Are corporations themselves mere grants of monopoly privilege? Some advocates of the free market were persuaded to accept this view by Walter Lippmann's The Good Society. It should be clear from previous discussion, however, that corporations are not at all monopolistic privileges; they are free associations of individuals pooling their capital. On the purely free market, such individuals would simply announce to their creditors that their liability is limited to the capital specifically invested in the corporation, and that beyond this their personal funds are not liable for debts, as they would be under a partnership arrangement. It then rests with the sellers and lenders to this corporation to decide whether or not they will transact business with it. If they do, then they proceed at their own risk. Thus, the government does not grant corporations a privilege of limited liability; anything announced and freely contracted for in advance is a right of a free individual, not a special privilege. It is not necessary that governments grant charters to corporations.

See also עריכה

Notes עריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5 "Limited Liability and the Known Unknown". Social Science Research Network. 2018.
  2. ^ Reekie, W. Duncan (1996). Adam Kuper and Jessica Kuper (ed.). The Social Science Encyclopedia. Routledge. p. 477. ISBN 0-415-20794-0.
  3. ^ "The key to industrial capitalism: limited liability". The Economist. 23 בדצמבר 1999. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ Saville, J. (1956). "Sleeping partnership and limited liability, 1850–1856". The Economic History Review. 8 (3): 418–433. doi:10.2307/2598493. JSTOR 2598493.
  5. ^ Amsler, et al. (1981)
  6. ^ Mayson, et al. (2005), p. 55
  7. ^ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם Reekie
  8. ^ Jefferys, J. B. (1954). "The denomination and character of shares, 1855–1885". The Economic History Review. 16 (1): 45–55. doi:10.2307/2590580. JSTOR 2590580.
  9. ^ Lobban (1996)
  10. ^ DTI (2005)
  11. ^ 89/667/EEC
  12. ^ Edwards (1998)
  13. ^ Meiners, et al. (1979)
  14. ^ Halpern, et al. (1980)
  15. ^ Easterbrook & Fischel (1985)
  16. ^ David Millon. "Piercing the Corporate Veil, Financial Responsibility, and the Limits of Limed Liability" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2013-09-16. {{cite web}}: פרמטר לא ידוע |deadurl= (הצעה: |url-status=) (עזרה)
  17. ^ Ireland, P. (2008). "Limited liability, shareholder rights and the problem of corporate irresponsibility". Cambridge Journal of Economics. 34 (5): 837–856. doi:10.1093/cje/ben040.
  18. ^ Grossman (1995)
  19. ^ Hansmann & Kraakman (1991)
  20. ^ Grundfest, J.A. (1992). "The limited future of unlimited liability: a capital markets perspective". Yale Law Journal. 102 (2): 387–425. doi:10.2307/796841. JSTOR 796841.

References עריכה

  • Amsler, C.F.; et al. (1981). "Thoughts of some British economists on early limited liability and corporate legislation". History of Political Economy. 13 (4): 774–93. doi:10.1215/00182702-13-4-774.
  • Bagehot, W. (1867). "The New Joint Stock Companies Act". The Economist. 25: 982–83., reprinted in St John-Stevas, N. (ed.) (1986). Collected Works of Walter Bagehot. London: Economist Publications. ISBN 0-85058-083-8. {{cite book}}: |author= has generic name (עזרה), pp. ix, 406.
  • Davis, J.S. (1917). Essays in the Earlier History of American Corporations (vols. 1–2 ed.). Cambridge, MA: Harvard University Press.
  • Carus-Wilson, E.M. (ed.) (1954). Essays in Economic History (vol.1 ed.). London: Edward Arnold. {{cite book}}: |author= has generic name (עזרה)
  • Department of Trade and Industry (UK) (2000). Modern Company Law for a Competitive Economy: Developing the Framework. London. URN 00/656.
  • "Company Law Reform Bill – White Paper (Cm 6456)". 2005. אורכב מ-המקור ב-2006-05-27. נבדק ב-2006-07-03. {{cite web}}: פרמטר לא ידוע |deadurl= (הצעה: |url-status=) (עזרה)
  • Easterbrook, F.H; Fischel, D.R. (1985). "Limited liability and the corporation". University of Chicago Law Review. 52 (1): 89–117. doi:10.2307/1599572. JSTOR 1599572.
  • Edwards, V. (1998). "The EU Twelfth Company Law Directive". Company Law. 19: 211.
  • Freedman, C.E. (1979). Joint-Stock Enterprise in France 1807–1867: From Privileged Company to Modern Corporation. Chapel Hill: University of North Carolina Press.
  • Grossman, P.Z. (1995). "The market for shares of companies with unlimited liability: the case of American Express". Journal of Legal Studies. 24: 63. doi:10.1086/467952.
  • Halpern, P.; et al. (1980). "An economic analysis of limited liability in corporation law". University of Toronto Law Journal. 30 (2): 117–150. doi:10.2307/825483. JSTOR 825483.
  • Hannigan, B. (2003). Company Law. Oxford University Press.
  • Hansmann, H.; Kraakman, R. (1991). "Toward unlimited shareholder liability for corporate torts". Yale Law Journal. 100 (7): 1879–1934. doi:10.2307/796812. JSTOR 796812.
  • Hickson, C.R.; Turner, J.D. (2003). "The trading of unlimited liability bank shares in nineteenth-century Ireland: The Bagheot Hypothesis". Journal of Economic History. 63 (4): 931–958. doi:10.1017/S0022050703002493.
  • Hunt, B.C. (1936). The Development of the Business Corporation in England, 1800–1867. Cambridge, MA: Harvard University Press.
  • Jefferys, J.B. (1954) "The denomination and character of shares, 1855–1885", in Carus-Wilson Op. cit., pp. 344–57
  • Livermore, S. (1935). "Journal of Political Economy". 43: 674–687. {{cite journal}}: Cite journal requires |journal= (עזרה)
  • Lobban, M. (1996). "Corporate identity and limited liability in France and England 1825–67". Anglo-American Law Review. 25: 397.
  • Mayson, S.W; et al. (2005). Mayson, French & Ryan on Company Law (22nd ed.). London: Oxford University Press. ISBN 0-19-928531-4.
  • Meiners, R.E.; et al. (1979). "Piercing the veil of limited liability". Delaware Journal of Corporate Law. 4: 351.
  • Orhnial, T (ed.) (1982). Limited Liability and the Corporation. London: Croom Helm. ISBN 0-7099-1919-0. {{cite book}}: |author= has generic name (עזרה)
  • Select Committee on the Limited Liability Acts (1867) Parliamentary Papers (329) X. 393, p. 31
  • Shannon, H.A. (1931). "The coming of general limited liability". Economic History. 2: 267–91., reprinted in Carus-Wilson Op. cit., pp. 358–79
  • "The first five thousand limited companies and their duration". Economic History. 3: 421. 1932.

קטגוריה:דיני תאגידים

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משתמש:יובל_מדר/ארגז_חול/מבחנה_1&oldid=33812694"