משתמש:יוסי האדום/ארגז חול2

שגיאות פרמטריות בתבנית:עיר
סוג לא תואם [ אוכלוסייה ]
פרמטרים [ תאריך יסוד ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרי חובה [ סוג יישוב ] חסרים

בולחוב
חסר סוג יישוב (פרמטר חובה)

מדינה
אוכלוסייה	‏
‑ ב	כ−10,000 (2,001)
קואורדינטות	49°04′08″N 23°52′00″E
אזור זמן	UTC +1

בולחוב (או בולכוב; יידיש:באלעכאוו; אוקראינית:Болехів; פולנית: Bolechów; רוסית: Болехoв/Bolechow) היא עיירה באוקראינה.

העיירה ממוקמת במערב אוקראינה, בחבל גליציה, כ-85 ק"מ מדרום לעיר לבוב וכ-70 ק"מ ממזרח לגבול של אוקראינה עם פולין.

היסטוריה

קהילה יהודית היתה בבולחוב מיום היווסדה על ידי ניקולס גידזינסקי. מייסד העיירה העניק ליהודים זכויות שוות לאלה של התושבים הנוצרים, והדבר אושר על ידי המלך סיגיסמונד III ואסה, שהיה הדוכס הגדול של ליטא, נסיך הכתר הפולני, מלך האיחוד הפולני ליטאי ומלך שבדיה. ‏‏

עד שנת 1772 היתה בולחוב חלק מנסיכות גליציה העצמאית, משנת 1772 ועד 1918 חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית ובין שתי מלחמות העולם בשטח פולין.

זיכרונותיו של בער איש בולחוב

עדות ממקור ראשון על החיים בבולחוב במאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19 מופיעה בספר "זכרונותיו של בער איש בולחוב". זהו כתב יד בן כשתשעים וחמישה דפים כתוב בעברית, שנכתב לקראת תחילת המאה ה-19 על ידי יהודי פולני בשם בער בירקנתאל, תושב בולחוב. בירקנתאל, שחי בשנים 1723-1805, היה בנו של סוחר יינות מתקדם בדעותיו ורחב אופקים, ששלח את הילד ללמוד יוונית ולטינית אצל הכמרים המקומיים. בירקנתאל היה לחכם מעמיק ובעל אופקים רחבים, איש שידע לקרוא בקלות בשפות רבות, ביניהן פולנית, גרמנית, איטלקית, עברית, יוונית ולטינית. בער איש בולחוב היה אפוא אדם שגילם בדמותו את הכוחות הליברליים, החילוניים, שעזרו לחולל את תנועת ההשכלה היהודית, תנועה ששיגשגה בחסותו של הפילוסוף משה מנדלסון, סבו של המלחין הידוע. בספרו כותב בירקנתאל על חייו, על פוליטיקה, על טרדות עסק היינות שלו ומתייחס התייחסויות מלומדות לפסוקים מן התנ"ך. עוד כותב בירקנתאל על פרעות, מעשי שוד, אלימות ורצח שבוצעו על ידי האוקראינים מדי פעם. הספר נערך במאה העשרים על ידי עורך בשם וישניצר, במהדורה שהטקסט מופיע בה בשתי שפות: ביידיש ובעברית. וישניצר הוסיף הקדמה שבה סיפר על ההיסטוריה של בולחוב ועל חיי היהודים בה. ‏‏

מ-1935 ועד 1939

ב-1935, עם מותו של יוזף פילסודסקי, מנהיגה של פולין, חל מפנה לרעה ביחס השלטונות הפולנים אל האוכלוסייה היהודית. הממשלה הפולנית עודדה את האזרחים להחרים בתי עסק יהודיים ובתי עסק הוזהרו שלא לעשות עסקים עם יהודים. כל אלה הביאו להתדרדרות במצבם של יהודי בולחוב והסביבה, כמו של היהודים בגליציה כולה. מתיאורים בעיתונים של אותה תקופה ידוע כי מספר התקיפות האלימות נגד יהודים עלה עלייה חדה ומאות יהודים נהרגו בירי.

מ-1939 ועד 1941

ב-1939 נחתם הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, ולפיו עבר המחוז שבו נמצאה בולחוב לידי ברית המועצות. ביוני 1941 הפרה גרמניה את ההסכם, כבשה את מזרח פולין וכך עברה בולחוב לשלטון גרמני.

האקציה הראשונה

זמן קצר לאחר מכן, ב-28 וב-29 באוקטובר 1941, התרחשה האקציה הראשונה בבולחוב ובה נלקחו כאלף יהודים מבתיהם, נכלאו בדום קתוליצקי, בית המרכז הקהילתי הקתולי בגבולה הצפוני של העיירה, ושם עונו בדרכים שונות במשך יממה. הגרמנים הכריחו את היהודים לעמוד זה על כתפיו של זה, ואת הרב הזקן של העיר העמידו למעלה; אחר כך הפילו אותו. כל זה קרה במשך שעות ארוכות. לאחר מכן הובאו היהודים ליער טניאוה, כמה קילומטרים מחוץ לעיר, נורו שם ונקברו בבור שנחפר באדמה. האדמה ב"קבר האחים" הזה המשיכה לנוע כמה ימים אחרי הטבח, שכן לא כל הנרצחים היו מתים לגמרי כשכיסו את הבור. במקביל, גדלה האוכלוסיה של העיר, שמנתה בשנת 1940 כ-3,000 איש, בכמה אלפים, שכן יהודים הובאו לעיר מן הכפרים הסמוכים. ‏‏

על האקציה הראשונה העידה בשנת 1946 רבקה מונדשיין:

"ביום שלישי העשרים ושמונה באוקטובר 1941 בעשר בבוקר, הגיעו שתי מכוניות מסטניסלבוב, הן עצרו לפני בית העירייה. במכונית אחת היו אנשי גסטאפו בחולצות שחורות. בשנייה היו אוקראינים בחולצות צהובות וכומתות, ואיתם מעדרים. המכונית השנייה נסעה מייד לטניאוה כדי לחפור שם קבר אחד גדול. מן העירייה צורף בתוך חצי שעה אוקראיני לכל איש גסטאפו והזוגות הללו יצאו לעיר עם רשימה מטעם העירייה.

הרשימה הכילה את היהודים העשירים והאינטליגנטים ביותר. אנשי הגסטאפו לבשו מדי קרב. האנשים חשבו שהם באו לגייס פלוגת עבודה. אחרי שעתיים הם אכן נאספו, לפי הרשימה... הם שלחו את היהודים לדום קתוליצקי בשדה וולוסקי. היה על כולם לכרוע על ברכיהם ולהצמיד את פניהם לקרקע... תשע מאות אנשים נדחסו באולם. האנשים נערמו זה על זה. רבים נחנקו. הם נרצחו באולם, ירו בהם או שסתם היכו על ראשם באלות ובמקלות, ממש שם באולם. ראשו של איזק לנדס רוסק בכזו יסודיות עד שמאוחר יותר, כש-29 גופות שנרצחו בדום קתוליצקי נלקחו לבית הקברות והבן שלו, ד"ר דוד לנדס, בדק את כולן, הוא לא זיהה אותו. אנשים הוכו ללא סיבה; למשל, איש הגסטאפו שינדלר זרק כיסא בפניה של צילי בלומנטל וריסק את פניה, לשם שעשוע, סתם כך. במיוחד נטפלו לרבנים. גופו של הרב הורוביץ נחתך ונקצץ, פשוטו כמשמעו. הרב לנדאו נצטווה על ידי אחד מאנשי הגסטאפו לעמוד עירום על כיסא ולדקלם נאום בשבחה של גרמניה... בצהריים הוצאו הרבנים מן האולם ולא נורתו מהם עקבות. אמרו שהם הושלכו לביוב.

האנשים הוחזקו כך מה-28 עד ה-29 באוקטובר ללא אוכל או מים עד שעה 16:00. ב-16:00 נלקחו כולם במכוניות ליער בטניאוה, 8-10 קילומטר מבולכוב. כ-800 אנשים נורו שם. היה קרש מעל תעלה, שאנשים אולצו לעלות עליו והם נורו ונפלו לקבר..." ‏‏

האקציה השנייה

האקציה השנייה התחוללה כשנה לאחר האקציה הראשונה, ב-3-5 בספטמבר 1942. באקציה הזו נרצחו כ-1500 יהודים וכאלפיים נוספים שולחו ברכבות משא להשמדה בתאי גזים במחנה ההשמדה בלז'ץ.

על האקציה השנייה העידה בשנת 1946 מטילדה גלרנטר:

"בשלושה, ארבעה וחמישה בספטמבר 1942 היתה האקציה השנייה בבולחוב, ללא רשימה: גברים, נשים וילדים נתפסו בבתיהם, בעליות הגג, במחבואים. בערך 660 ילדים נלקחו. אנשים נרצחו בכיכר העיר בבולחוב וברחובות...

הגרמנים והאוקראינים התאמצו במיוחד לרצוח ילדים. הם תפסו את הילדים ברגליהם ורוצצו את ראשיהם על שפת המדרכה, בעודם צוחקים ומנסים להרוג אותם במכה אחת. אחרים השליכו את הילדים מגובה הקומה הראשונה, כך שהילד נפל על המדרכה המרוצפת עד שהיה לעיסת בשר. אנשי הגסטאפו התפארו שהם רצחו 600 ילדים והאוקראיני מטוביצקי (מרוזדולי שליד ז'ידאצובי) נתן בגאווה הערכה שהוא הרג 96 יהודים בעצמו, בעיקר ילדים.

בשבת נאספו הגופות, הושלכו על עגלות, הילדים בתוך שקים, והובאו לבית קברות והפעם נזרקו לבור אחד. בנוגע לכך שהאקציה עמדה להתחולל התקשר בטלפון מדרוהוביץ' באקנרות, חבר ביודנראט של בולחוב שבא מולדזיז'. הוא אמר שעלינו לצפות ל"אורחים" ביום חמישי. אבל האוקראינים של בולחוב בעצמם, בלי לחכות לגסטאפו, החליטו ללכוד ולהרוג יהודים לפני הערב...

הקירות והמדרכות היו שטופים בדם, פשוטו כמשמעו. אחרי האקציה ניקו את הקירות והמדרכות בעזרת הברזים של בית העירייה.

מקרה נורא קרה עם גברת גרינברג. האוקראינים והגרמנים, שפרצו אל ביתה, מצאו אותה יולדת. הבכיות והתחינות של הסובבים לא עזרו והיא נלקחה מביתה בכתונת לילה ונגררה לכיכר לפני בית העירייה. שם, כשהתחילו הצירים, גררו אותה ושמו אותה על מיכל אשפה בחצר העירייה וסביבה קהל של אוקראינים שהתבדחו, לעגו וצפו בחבלי הלידה, והיא ילדה ילד. הילד נייד נקרע מזרועותיה על חבל הטבור שלו והושלך לארץ - הוא נרמס ברגלי ההמון והיא אולצה לעמוד על רגליה בעוד הדם זורם ממנה ופיסות בשר מדממות תלויות תחתיה וכך היא עמדה במשך כמה שעות ליד קיר העירייה, אחרי כן היא הלכה עם כל האחרים לתחנת הרכבת, שם העלו אותה לקרון ברכבת לבלז'ץ...

באקציה - ספטמבר 1942 - שנמשכה שלושה ימים, 600-700 ילדים נהרגו ו-800-900 מבוגרים... שאר היהודים שנלכדו, כ-2000 במספר, נלקחו לבלזץ'... בזמן הצעידה לתחנת הרכבת בבולחוב לטרנספורט לבלזץ', הכריחו אותם לשיר, במיוחד את השיר "מיין שטעטעלע בעלז". מי שלא השתתף בשירה הוכה עד זוב דם בכתפיים ובראש עם קתות הרובים." ‏‏

האקציות "הקטנות"

רוב היהודים שנותרו אחרי האקציה השנייה נרצחו בדצמבר 1942, כך שב-1943 כבר נשארו בעיר רק כאלף יהודים. רובם נרצחו בסופו של דבר ורק מעטים נמלטו ליערות הקרובים ושם ניסו לשרוד תוך הסתתרות בבורות שחפרו ביער וגניבת אוכל מהכפרים הסמוכים. חלקם גם הצטרפו לפרטיזנים.

במהלך אחת האקציות "הקטנות" שהתרחשו ב-1943 - אז כבר נותרו בחיים רק כ-900 יהודים שעבדו במחנות עבודה מאולתרים - קבוצות של יהודים, מאה פה, מאתיים שם, נלקחו לבית הקברות של בולחוב ונורו שם. קולות הירייה נשמעו היטב מבתי העיירה, שכן בית הקברות היה מרחק הליכה קצרה מהבתים. לדברי עדת שמיעה שגרה באחד הבתים האלה, קולן של מכונות הירייה שנשמע מבית הקברות היה כל כך חזק עד שאמה, שהיתה אז אשה בשנות הארבעים לחייה, הורידה מכונת תפירה עתיקה ובלויה והפעילה את הדוושה, כך שהרעם החורק יכסה על רעש היריות. .

"האוקראינים היו הגרועים מכולם"

לפי עדויות של ניצולים רבים, לקחו האוקראינים חלק פעיל בהשמדת היהודים. "אוסטרלי אחד שהיכרתי מאוחר יותר היה קורא באופן קבוע למשתפי הפעולה האוקראינים בשם קצבים... אחר צהריים אחד הוא אמר לי, סטרוטינסקי היה קצב מפורסם, הוא הרג הרבה אנשים. והיה קצב אחר, מאטויצקי, שהתפאר בכך שהוא אישית הרג 400 יהודים, בעצמו. היתה גם משפחה שקראו לה מניוק - משפחה אוקראינית, הם דיברו יידיש מושלמת, ושניים מן האחים התחילו להתנפל על היהודים בשואה וגם הם הרגו הרבה יהודים." ועוד: "הגרמנים היו רעים, סבי היה מספר לי, כשתיאר... מה קרה ליהודי בולחוב במלחמת העולם השנייה. הפולנים היו גרועים יותר. אבל האוקראינים היו הגרועים מכולם".

ספרים על הקהילה היהודית בבולחוב

• "זיכרונותיו של בער איש בולחוב" - תיאור למעלה.

• "ספר הזיכרון לקדושי בוליחוב" שמנציח את קהילת היהודים בעיירה. הספר, בעריכת י. אשל, יצא לאור בשנת 1957 על ידי "ארגון יוצאי בולחוב".

• כיכר העיר ריקה - אודיסיאה יהודית בבולחוב, מאת אנאטול רנייה, הוצאת יד ושם, 2001. בספר מתוארת השמדת הקהילה היהודית בבולחוב, מבעד לעיניהם של ארבעה נערים צעירים.

• אני שוב יהודי, מאת שלמה אדלר, הוצאת יד ושם, 2008.

• האבודים, מאת דניאל מנדלסון. משפחת אמו של מנדלסון התגוררה בבולחוב ובספרו הוא מתחקה על עקבותיהם של אחי סבו, רעייתו וארבע בנותיו שהתגוררו בבולחוב ונרצחו בשואה. הספר יצא לאור באנגלית בשנת 2006, תורגם לעברית על ידי אביעד שטיר ויצא לאור ב-2008 בהוצאת ספרי עליית הגג / ידיעות אחרונות / ספרי חמד.

קישורים חיצוניים

• מורשת יהודי בולחוב - The Bolechow Jewish Heritage Society
• ההיסטוריה של היהודים בבולחוב - JewishEncyclopedia.com
• על הספר "האבודים" - אתר ספרי עליית הגג
• תמונות מבולחוב - bagnowka.com
• רשמי מסע לבולחוב - האתר של Susannah R. Juni

הערות שוליים

קטגוריה: אוקראינה: ערים קטגוריה: יהדות אוקראינה קטגוריה:קהילות יהודיות קטגוריה:עיירות יהודיות (שטעטלך)