משתמש:ליאור/המדמנה/24
בנסיונות השונים של מוסוליני למצוא הסכם עם בריטניה על מנת שתכיר במזרח אפריקה האיטלקית הוא הציע לפתור את "הבעיה היהודית" באירופה ובארץ ישראל והציע ליישב את היהודים בצפון-מערב אתיופיה במחוזות גוג'אם ובאגמדיר יחד עם "אתיופים עובדי הדת הישראלית" (ביתא ישראל) שחיים באזור כבר אלפי שנים, ובכך המדינה היהודית המוצעת תהיה מואחדת פדרלית עם האימפריה האיטלקית. תוכנית זו של מוסוליני לא התממשה[1]. הממשל האיטלקי גילה יחס עוין כלפי יהודי אתיופיה ורבים מהם הצטרפו לכוח גדעון - הכוח הקיסרי ולתנועת הפטריוטים האתיופית[2]. חוקי הגזע שפורסמו באיטליה והוחלו גם על מזרח אפריקה האיטלקית לא הטיבו עם יהודי אתיופיה ובשנת 1940 חוסלו כ-44 ממנהיגי יהדות אתיופיה, שהואשמו בבגידה והמרדה[3].
המקורות המשמעותיים ביותר לעניין קורות יהודי אתיופיה בתקופת הכיבוש האיטלקי הם דו"ח שחיבר עו"ד קרלו אלברטו ויטרבו וכן מכתביו של מנהל בית הספר היהודי תאמרת עמנואל[4].
נוכח מקורות אלו, ובהתבסס על מאמרים שנכתבו בנושא, עולה כי הממשל האיטלקי לא גילה יחס עוין, יוצא דופן, כלפי יהודי אתיופיה כולל יהודי אריתריאה, במהלך הכיבוש הקולוניאלי[5].
עם זאת, רבים מהם הצטרפו לכוח גדעון - הכוח הקיסרי ולתנועת הפטריוטים האתיופית. חוקי הגזע שפורסמו באיטליה כוונו כנגד כל המיעוטים באתיופיה. בשנת 1937 נהרגו בעיר בשם "מרווה" כ־33 יהודים, יחד עם כ־130 אתיופים שאינם יהודים, בתור עונש על הסכמות שבין המקומיים לבין מורד אתיופי[4].
לא נמצאו ראיות התומכות בטענות לפיהן הגיעו פקודות מרומא להוציא לפועל תוכנית להשמדת יהודי אתיופיה או כי חוסלו כ-44 ממנהיגי יהדות אתיופיה, שהואשמו בבגידה והמרדה. אולם כן נמצאו ראיות לתעמולה אנטישמית שכוונה נגד היהודים באתיופיה[6].
לאחר השחרור, יהודים מאתיופיה פנו להיילה סילאסי בבקשה לסייע ליהודים באירופה, אשר סבלו בשואה[7].
- א. האלמוני טוען כי הוא מסתמך על ממצאי עבודת הדוקטורט של דניאל סאמרפילד. עם זאת, פרק 6 של הדוקטורט, המוקדש לכיבוש האיטלקי של אתיופיה, מסתמך על ריאיונות עם עולים מאתיופיה ואינו מתייחס כלל לפקודות שהגיעו מרומא בנוגע להשמדת יהודי אתיופיה. אודה לאלמוני אם יוכל להצביע בדיוק על מקור התומך בטענתו כי "לא נמצאו ראיות התומכות בטענות לפיהן הגיעו פקודות מרומא להוציא לפועל את התוכנית להשמדת יהודי אתיופיה". עד שיעשה זאת, יש להשיב על כנה את הטענות של מסינג ושל עמנואלה טרויזן סמי: "ס"ד מסינג ציין, כי בשנת 1940 הגיעו פקודות מרומא 'לחסל' את יהודי אתיופיה. בעוד שמטוסים הטילו כרוזים באמהרית, שהפיצו את הדעות הקדומות המסורתיות שיוחסו לפאלאשים על-ידי קבוצות אתניות אחרות באתיופיה (...) ארסיותה של האידאולוגיה הגזענית מתגלה ביתר שאת בעיתונות ה'מדעית' מן התקופה הקולוניאלית (...) לדעתי, רק מהלך המלחמה מנע מרעיונות 'מדעיים' אלה מלהתממש בתוכנית השמדה ממש תחת השלטון האיטלקי" (עמנואלה טרויזן סמי, עמודים 40-41).
- ב. האלמוני טוען כי ”בשנת 1937 נהרגו בעיר בשם "מרווה" כ- 33 יהודים, יחד עם כ- 130 אתיופים שאינם יהודים, בתור עונש על הסכמות שבין המקומיים לבין מורד אתיופי. לא נמצאו ראיות התומכות בטענות לפיהן (...) חוסלו כ-44 ממנהיגי יהדות אתיופיה, שהואשמו בבגידה והמרדה.” יש כמה בעיות עם הניסוח הזה:
- מרווה (במקורות אחרים מכונה גם מרבה או מרווה קולה) הוא כפר ולא עיר, כפי שמצוין במפורש במספר מקורות, לרבות הדוקטורט של סאמרפילד עליו מסתמך לכאורה האלמוני. על פי גוגל הכפר ממוקם כשלושים ק"מ מצפון לעיר גונדר.
- סאמרפילד מציין כי האיטלקים טבחו ב-120 מתושבי הכפר, מהם 33 יהודים (עמודים 256-257). לטענתו, רוב המרואיינים העידו כי הטבח בא כעונש על מתן מחסה (shelter) למורד באיטלקים. מנגד, לקה כהנת הדנה טקויה טען בעמודים 152-153 לספרו 'מגונדר לירושלים' כי האיטלקים כינסו בדרך רמייה את לוחמי הכפר, אחרי שאלה הדפו בהצלחה את התקפות הצבא האיטלקי, ואז רצחו שישים ושישה לוחמים וטמנו אותם בקבר אחים. רשימה שמית של שלושים ושלושה הנטבחים היהודיים מובאת בספרו של טקויה ומצוטטת בשרשור זה בפייסבוק, בו נזכרות מספר עדויות שונות של עולים מהכפר. 33 הנטבחים היהודיים נזכרים גם בסקירה של טרויזן סמי. המקום היחיד בו האירוע מכונה הרג ולא טבח הוא ויקיפדיה העברית.
- הטבח הנדון לא חריג באכזריותו בהשוואה לטבח 12 ביכתית ולכן ניתן לקבל את טענת סאמרפילד, לפיה למוצא הדתי והשבטי של הנרצחים לא היתה חשיבות מבחינת האיטלקים. זה לא סותר את העובדה כי בשלהי תקופת הכיבוש האיטלקי הפיצו האיטלקים תעמולה נגד יהודי אתיופיה והתכוונו להשמיד אותם. יש להבהיר אמנם כי כוונות השמדה אלה התפתחו בשלב מאוחר יותר של הכיבוש, בעוד שבשלבים מוקדמים יותר נדונה אפשרות ליישב את יהודי איטליה באתיופיה, כפי שסוקרת טרויזן סמי במאמרה.
- ^ ראנזו דה פאליך, המנהיג מסוליני, עמוד 42.
- ^ תאמרת עמנואל, בית הספר לילדי היהודים באתיופיה עם פלישת איטליה, עמודים 103-98.
- ^ אברהם אדגה, המסע אל החלום, עמוד 159.
- ^ 1 2 יצחק גרינפלד, הפלישה האיטלקית לאתיופיה והפלאשים, משואה
- ^ קולוניאליזם פאשיסטי ויהודי אתיופיה, עמנואלה טרויזן סימי, פעמים
- ^ From Falashas to Ethiopian Jews: The External Influences for Change C.1860-1960
- ^ When Ethiopian Jews tried to save European Jews from the Holocaust, The Jerusalem Post | JPost.com (באנגלית אמריקאית)