פתיחת התפריט הראשי

משתמש:לכו נרננה/הודיה לה'

הודיה לבורא או הכרת הטוב לבורא היא מידה טובה וערך חשוב בתורה, מצוות והלכות רבות בתורה טעמם כדי להכיר טובה ולהודות לבורא.

מקורותעריכה

מידת הכרת הטוב היא אחת מהערכים החשובים בתורה. התורה מחנכת להכיר טובה אפילו לדומם ולצומח וק"ו לאדם חי[1], המסגל לעצמו מידה זו של הכרת הטוב במה שמקבל מחברו, יודע גם להכיר בטובות הבורא[2].

חז"ל ראו בהודאה לבורא חיוב מצד הסברה, של הכרת הטוב, כיוון שנהנה צריך להודות למי שבראם[3]. גם הפסוק בתהילים קורא להודות לבורא[4] "הוֹדוּ לַייָ קִרְאוּ בִשְׁמוֹ, הוֹדוּ לַייָ כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ"[5]

מעלת ההודאהעריכה

רש"י על הפסוק (ספר משלי, פרק ט"ז, פסוק ד') כֹּל פָּעַל יְיָ לַמַּעֲנֵהוּ. מסביר שמטרת הבריאה כדי להודות ולשבח לבורא, והמילה 'ענו' משמעותה הודאה בקול, כמו ענו לה' בתודה (תהלים קמז). כדבריו משמע במדרש האומר: "אמר הקדוש ברוך הוא, אפתח לשון פה של כל בני בשר ודם, כדי שיהיו מקלסין לפני בכל יום וממליכין אותי בארבע רוחות העולם, שאלמלא שירה וזמרה שהם אומרים לפני בכל יום לא בראתי את עולמי[6].

מעלת ההודיה מוזכרת על ידי הרמב"ם[7] שכתב: "כללו של דבר, לעולם יצעק אדם על העתיד לבא ויבקש רחמים, ויתןהודאה על מה שעבר, ויודה וישבח כפי כוחו, וכל המרבה להודות את ה' ולשבחו תמיד הרי זה משובח". מבואר בדבריו שאף על פי שחז"ל תקנו ברכות, המוסיף מעצמו הודאה על כל דבר ודבר שמקבל מהקב"ה הרי הוא משובח.

מצוות שטעמם הודאהעריכה

בתורהעריכה

מצוות רבות בתורה מטרתם היא ההודאה לבורא. ביניהם: ברכת המזון, כיבוד הורים, ביכורים, קרבן יולדת[8] ברכות התורה[9].

בפירוש הספורנו על התורה[10]. כתוב שגם שלושת הרגלים הם שלשה זמני הודאה. פסח נועד להודיה על החירות ועל האביב שבועות להודיה על הקציר וסוכות להודיה על האסיף בסוכות כי ממנו הכל.

הרמב"ן בפירושו לתורה העמיד את ההודיה כתכלית כל המצוות. כך הוא כותב:"וכוונת כל המצוות שנאמין באלוקינו ונודה אליו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה, שאין לנו טעם אחר ביצירה ראשונה, ואין לעליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלוקיו שבראו"[11]

בחז"לעריכה

חכמים תקנו מצוות רבות שמטרתם היא ההודאה לבורא עד שההודאה מלווה את היהודי במשך כל מהלך היום. בקומו בבוקר דבר ראשון שאומר זה 'מודה אני' על החזרת הנשמה. לאחר מכן פותח בסדרה של ברכות השחר – ברכות הודאה על כל דבר טוב שיש לנו.

בתפילת שחרית תקנו חכמים לומר פסוקי דזמרה – פסוקי הודאה ושבח לבורא, הפותחים בפתיחה: 'הריני מזמן את פי להודות ולהלל ולשבח את בוראי'. ומסיימים באמירת שירת הים להודות לה' על נס יציאת מצרים וקריעת הים.

בתפילת שמונה עשרה תקנו חז"ל את ברכת מודים - בספר תורת חיים כתב שהסיבה שתיקנו את הברכה היא: "לפי שהוא מן הנמנע שהאדם ישבח ויודה לבורא יתברך מבוקר ועד ערב, לכן תקנו חז"ל את ברכת ההודאה בתפילת ערב בוקר וצהרים, שבה כוללים כל הטובות שעושה עמנו הקב"ה."[12] עם סיום התפילה מודה היהודי על הזכות להתפלל בתפילת עלינו לשבח.

במהלך היום ישנם מאה תזכורות של הודאה, מאה ברכות – להודות לה'. תקנה זו מיוחסת לדוד המלך מחמת מעשה שהיה בימיו, שהיו מתים כל יום מאה נפשות מישראל, ולא היה ידוע למה. וחקר דוד ברוח הקודש הסיבה ונתברר לו כיון שלא משבחים ומודים כראוי. לכן תיקן לומר מאה ברכות ביום, ומאז פסקו למות[13].

ימי הודאהעריכה

  ערך מורחב – ימי הודאה

ימים מיוחדים בלוח השנה העברי, נקבעו כדי להודות לאלוקים על הניסים שעשה לעם ישראל. למעשה, שם זה כולל את חנוכה ואת פורים, שמהווים ימי הודאה מוסכמים לכל הדעות, ואת יום העצמאות ואת יום ירושלים, לדעות מסוימות.

מזמור לתודהעריכה

  ערך מורחב – מזמור לתודה

מזמור לתודה הוא מזמור מיוחד, שנכתב בתהילים כדי לתת לאדם את המילים המתאימות כדי להודות לבורא. מזמור זה היה נאמר על ידי המקריב קרבן תודה בבית המקדש. בזמן הראשונים תקנו לאמרו בתפילת שחרית כדי להודות לבורא על החסדים, שקוראים לאדם במשך היום[14].

אמירת המזמור צריכה להיות בצורה של הודאה, כמובא בשולחן ערוך[15] "מזמור לתודה יש לאומרה בנגינה, שכל השירות עתידות ליבטל חוץ ממזמור לתודה", המקור לכך הוא מהפסוק (תהלים קמ"ז) "ענו לה׳ בתודה", כאשר המילה "ענו" הוא אמירה בניגון[16]. מזמור זה יש נוהגים לאומרו בכל עת בו הם מרגישים צורך להודות לבורא[17].

בגאולהעריכה

  ערך מורחב – חמשה קולות

אחד מהמאפיינים בנביא של זמן הגאולה היא ההודיה לבורא, באותה תקופה תרבה ההודאה לבורא על כל הניסים שעשה לעם ישראל. כנאמר בפסוקי הנחמה בישעיה (נ"א, ג'): "כִּי נִחַם ה' צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן ה' שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה".

כך גם נאמר בנבואת ירמיה[18] "כֹּה אָמַר יְיָ עוֹד יִשָּׁמַע בַּמָּקוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים חָרֵב הוּא מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין בְּהֵמָה בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם הַנְשַׁמּוֹת מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין יוֹשֵׁב וּמֵאֵין בְּהֵמָה: קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת יְיָ צְבָאוֹת כִּי טוֹב יְיָ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית יְיָ כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה אָמַר יְיָ". מפסוק זה למדו חז"ל, שבתקופה מסוימת בגאולה, יתבטלו כל התפילות והבקשות, ורק ההודאה לבורא תישאר[19].

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ראה רש"י שמות ז, יט, ושם ח, יב
  2. ^ משנת ר' אליעזר פרק ז
  3. ^ (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"ה, עמוד א') סברא הוא: אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה
  4. ^ תהלים פרק קה, א. קו, א
  5. ^ ספר עבד המלך, לרבי שמואל הומינר, תהילים שם
  6. ^ מדרש אותיות ר' עקיבא אות ת'
  7. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות ברכות, פרק י', הלכה כ"ו
  8. ^ ראה בחינוך מצוות ת"ל, ל"ג, תר"ו, צ"א, קס"ח
  9. ^ מצוה טו במניין המצוות לרמב"ן
  10. ^ ספורנו שמות פרק כג פסוק יז
  11. ^ רמב"ן על שמות פרק יג פסוק טז
  12. ^ תורת חיים על מסכת בבא קמא דף טז ע"א
  13. ^ במדבר רבה פרשה יח סימן כא
  14. ^ טוב להודות על מזמור לתודה
  15. ^ הלכות פסוקי דזמרא (או"ח נ"א, ט')
  16. ^ ספר "אורחות חיים" לר' אהרון הכהן מלוניל
  17. ^ חוברת טוב להודות על מזמור לתודה
  18. ^ ירמיהו פרק לג, י-יא
  19. ^ מדרש ויקרא רבה פרשת צו פרשה ט