משתמש:רונלד/טבלת שרי אוצר

למניין	שם	סיעה/מפלגה	תאריך תחילת כהונה	תאריך סיום כהונה	מס' ממשלה	מדיניות ואירועים
1.	אליעזר קפלן	מפלגת פועלי ארץ ישראל	14 במאי 1948	25 ביוני 1952	הממשלה הזמנית, 1, 2, 3	בתקופת כהונתו השיג קפלן את ההלוואות הראשונות ממקורות בחו"ל, אשר הצילו את המשק הישראלי מהתמוטטות. בתחילת 1952 הגה והוביל את המדיניות הכלכלית החדשה.
2.	לוי אשכול	מפלגת פועלי ארץ ישראל	25 ביוני 1952	26 ביוני 1963	3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10	בתחילה המשיך אשכול ב"מדיניות הכלכלית החדשה", עליה הכריז קודמו בתפקיד אליעזר קפלן. בשנת 1954 ניתן היה לראות מפנה חיובי. סיוע רב שנתקבל מחוץ לארץ, וכן השילומים, היו בין הגורמים לכך שבשנים אלו (1954 - 1963) היה שיעור הגידול השנתי הממוצע בתוצר הלאומי הגולמי 10% לשנה, ואילו שיעור האבטלה ושיעור האינפלציה היו נמוכים מאוד. עם זאת, סממן כלכלי נוסף היה גידול בצריכה הפרטית, אשר השיג בהרבה את גידול התוצר לנפש, והביא אף לפער במאזן המסחרי בין היבוא ליצוא, וכן לתופעות של אי שוויוניות ופער בין העשירים לעניים.
3.	פנחס ספיר	מפלגת פועלי ארץ ישראל, המערך הראשון	26 ביוני 1963	5 באוגוסט 1968	11, 12, 13	בראשית כהונתו עסק ספיר בפיתוח המשק אולם בהמשך נאלץ להתמודד עם המיתון שפרץ ב-1966. המיתון פרץ ממספר סיבות: סיום השילומים מגרמניה; השלמת העבודות הציבוריות הגדולות, כמו נמל אשדוד והמוביל הארצי; הפסקת גלי העלייה הגדולים; עלייה בצריכה הפרטית לנפש ללא עלייה מקבילה בתוצר. ב-14 בפברואר 1966 הוצג תקציב המדינה בכנסת (אז הייתה מתחילת שנת התקציב בישראל ב-1 באפריל), ובמהלך הישיבה הודיע ראש הממשלה לוי אשכול על המיתון באופן רשמי. הבעיות שעמדו על הפרק ערב הכניסה למיתון היו הגירעון הלאומי המצטבר, עליית השכר במשק והגדלת תקציב הביטחון הנדרשת. על מנת לפתור את הבעיות, יזמו אשכול וספיר מדיניות שכללה מחד העלאת מיסים ומאידך- קיצוץ בתקציב הממשלה (ספיר הציג זאת בכנסת:"הגענו למצב שבו חייבת הממשלה להשתמש בכלים שברשותה כדי שעליות השכר הגדולות לא יביאו לזעזועים קשים במשק"). צעדים נוספים בהם נקט ספיר במסגרת המיתון: צמצום תקציבי הפיתוח, הפחתת אשראי, וקיצוץ בייבוא חומרי גלם. מדיניות הריסון הכלכלי אמנם הצליחה לצמצם את הגרעון ולמנוע עליית אינפלציה, אך הכניסה את המשק הישראלי למיתון מלא, העלתה את האבטלה מ-3.5% ל-11.5%, הובילה לירידה בתוצר ובהשקעות, ולבסוף הורידה את רמת החיים. למרות ניסיונותיהם של ספיר ואשכול לטעון כי מדובר במשבר חולף ודבריו של ספיר כי "הניתוח אינו יכול שלא להכאיב", אמון הציבור בממשלתו ובמיוחד בהנהגתו הכלכלית (אשכול, ספיר, משרד האוצר ובנק ישראל) נפגע מאוד בעקבות המשבר. בתקופת ההמתנה של מלחמת ששת הימים המיתון החל להחריף לאחר שגויסו רוב הגברים העובדים במשק - והכלכלה שיתקה את פעילותה. לאחר מלחמת ששת הימים הייתה ישראל שרויה במצב חדש. שטח המדינה הוכפל פי 3, והזדמנויות כלכליות חדשות עמדו בפני ממשלת ישראל: כריית נפט ומשאבים נוספים מחצי האי סיני; קרקע פורייה לחקלאות ברמת הגולן; ופיתוח התיירות (בייחוד באתרים בעלי פוטנציאל תיירותי מובהק כמו אופירה בסיני, העיר העתיקה בירושלים, בית לחם בגדה המערבית והר החרמון ברמת הגולן). כמו כן המלחמה גררה אחריה עולים משכילים ואמידים מארצות מערביות מפותחות - לצד כמיליון ערבים בשטחים, שנזקקו לעבודה. במציאות החדשה, החליטה הממשלה לבטל את המיתון ולהגדיל את הגירעון התקציבי לטובת פיתוח המדינה. ספיר התנגד בתוקף לשלטון ישראלי בשטחים וטען כי יש להיכנס למו"מ עם מדינות ערב, אך קיבל את הכרעות הממשלה והמנהיגים הבולטים בתקופה (לוי אשכול, גולדה מאיר, משה דיין ויגאל אלון) ושיתף פעולה עם המציאות הקיימת. כך הוא הוביל את המשק הישראלי לאחת מתקופות הגאות המוצלחות ביותר בתולדותיו, בין השנים 1967 - 1973. באוגוסט 1968 נאלץ ספיר לפנות את תפקידו במשרד וכיהן כשר בלי תיק, אולם עם שובו למשרד בדצמבר 1969 (ולמעשה גם בעת היעדרו) נשמרה אותה מדיניות כלכלית. ספיר המשיך בתפקידו זה עד פרישתו מהחיים הפוליטיים ביוני 1974.
4.	זאב שרף	מפלגת העבודה הישראלית	5 באוגוסט 1968	15 בדצמבר 1969	13, 14	בתקופת כהונתו נמשכה מדיניות הגדלת הגירעון התקציבי והגאות הכלכלית.
כהונה שנייה	פנחס ספיר	המערך השני (מפלגת העבודה הישראלית)	15 בדצמבר 1969	3 ביוני 1974	15, 16
5.	יהושע רבינוביץ'	המערך השני	3 ביוני 1974	20 ביוני 1977	17	רבינוביץ הוביל צעדים מרחיקי לכת בתחום המסים: הרפורמה במס הכנסה בעקבות המלצותיה של "ועדת בן שחר". הטלתו של מס מעסיקים. הטלתו של מס ערך מוסף. רבינוביץ הנהיג מדיניות של "פיחות זוחל" – מנגנון שינוי רציף של שער החליפין שאיפשר ירידה "חלקה" יותר של ערך הלירה אל מול הדולר ומנע את הצורך בפיחותים חד-פעמיים גדולים, שגרמו זעזועים גדולים במשק. בתקופת כהונתו ירד ערך הלירה הישראלית אל מול הדולר בשיעור של 50 אחוז.
6.	שמחה ארליך	הליכוד	20 ביוני 1977	7 בנובמבר 1979	18	ארליך נתמנה לשר האוצר וסגן ראש הממשלה עם הקמת ממשלת בגין הראשונה אחרי "המהפך" של שנת 1977. בתפקידו זה חולל את "המהפך הכלכלי" - שורת רפורמות ברוח "השוק החופשי" שכללו את ביטול הפיקוח על מטבע חוץ, ביטול מסים (בעיקר מס נסיעות שהיה שנוא על ציבור הנוסעים לחו"ל) ועוד צעדים שהביאו להגדלת הצריכה ללא בסיס כלכלי איתן. זאת ותקציבים ממשלתיים לא מאוזנים הובילו לאינפלציה הדוהרת. ב-1979 נאלץ ארליך להתפטר מתפקידו בעקבות כישלון הרפורמות שלו באוצר.
7.	יגאל הורביץ	הליכוד	7 בנובמבר 1979	13 בינואר 1981	18	בניסיונותיו להילחם באינפלציה הדוהרת הפסיק הורביץ ביטוחי הצמדה חדשים (צעד שנשא פירות רק בהדרגה במשך שנים). הוא החליף את הלירה בשקל, וכן ניסה להמחיש את מצב המשק בהשיבו לפונים אליו בבקשה לתקציבים במלים: "אין לי". בזכות זה זכה לכינוי "יגאל אין לי". כן נכנסה ללקסיקון הפוליטי זעקתו "משוגעים רדו מן הגג!", לאלה שלדעתו לא הבינו את המצב הכלכלי לאשורו והמשיכו "לחגוג". הורביץ פרש ב-1981, בשל חוסר גיבוי מצד הממשלה למאמציו לצמצם את הגרעון, דבר שביטויו האחרון לפני ההתפטרות היה קבלת דו"ח ועדת עציוני שהבטיח תוספת שכר למורים. הוא טען שכניעה לדרישות שכר והוצאות תקציביות אחרות יגררו תגובת שרשרת אינפלציונית במשק.
8.	יורם ארידור	הליכוד	21 בינואר 1981	15 באוקטובר 1983	18, 19, 20	האיפיון המרכזי של תקופת כהונתו היא מדיניות כלכלית פופוליסטית שהמוטו שלה להטיב עם העם. בין השאר הוריד מיסים ומכסים על מוצרי יבוא חשמליים כמו טלוויזיה וווידאו. במהלך כהונתו חלה ירידה קלה בשיעור האינפלציה (מ-133% ב-1980 ל-102% ב-1981) בשל הרכישות של הציבור, אולם החלו להתרוקן יתרות המטבע הזר. לבסוף נחלה מדיניותו כישלון חרוץ כאשר ישראל הגיעה לסף פשיטת רגל ללא יתרות מטבע זר, והאינפלציה חזרה לדהור (עלתה ל-132% ב-1982 ול-192% ב-1983). בתחילת חודש אוקטובר 1983 פרץ משבר מניות הבנקים- הבורסה והבנקים קרסו. ארידור ניסה תחילה לשמור על אמון הציבור והמשקיעים בבורסה (זכורה במיוחד הודעתו בטלוויזיה, בה אמר שלו היה לו הכסף להשקיע היה משקיע בבורסה) אך משלא הצליח לעשות זאת, הורה על הפסקת המסחר במניות, ב-6 באוקטובר 1983. לאחר משבר המניות, ולאור האינפלציה שגאתה בקצב אדיר, הגה ארידור את תוכנית הדולריזציה, על פיה יוצמד ערך השקל הישראלי לדולר האמריקני. התוכנית פורסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" ב-13 באוקטובר 1983 (שבוע ימים לאחר פרוץ המשבר בבורסה). כבר מעת פרסומה זכתה לקיתונות של ביקורת (הן משום שפגעה במטבע הלאומי, שמהווה סמל לעצמאות המדינה, והן משום שלא היוותה פתרון ממשי אלא התחמקות ממצבו העגום של המשק). יומיים מאוחר יותר, ב-15 באוקטובר 1983, התפטר ארידור מתפקידו.
9.	יגאל כהן-אורגד	הליכוד	18 באוקטובר 1983	13 בספטמבר 1984	20	בשנת כהונתו האינפלציה שברה את כל השיאים ועבררה את רף 450 האחוזים לשנה.
10.	יצחק מודעי	הליכוד	13 בספטמבר 1984	16 באפריל 1986	21	עם הכנסו לתפקיד שר האוצר בפעם הראשונה, היה המשק הישראלי בתהליך אינפלציה של 400% לשנה. יחד עם ראש הממשלה דאז שמעון פרס יזם מודעי את תוכנית הייצוב הכלכלית של 1985. מטרות התוכנית היו הפחתת הגרעון בתקציב וקיום איזון תקציבי, ובמקביל- הפחתה של האינפלציה, השכר, האשראי ושער החליפין. התוכנית נעשתה בהסכמה ובתיאום עם ההסתדרות הכללית, שאיגדה אז את רוב העובדים במדינה. התוכנית כללה: הקטנת הגרעון (והחוב הממשלתי); קיבוע שער החליפין; הקפאת השכר במשק; תיקון לחוק בנק ישראל ("חוק אי הדפסה"); ביטול פקדונות פת"מ. כמו כן נעשה שימוש בתקנות לשעת חירום (שלרוב נוגעות לענייני ביטחון). במסגרת התוכנית הוחלו שורת צעדים: הגבלת מחירים של מוצרים ושירותים רבים במשק; הקפאת שכר כללית במשק; וצעד מרכזי בתוכנית היה החלפת השקל בשקל חדש, ששווה ל-1000 שקלים ישנים. כמו כן זכתה ישראל לסיוע כספי נדיב מארצות הברית ולליווי של נציג אמריקני (סטנלי פישר, לימים נגיד בנק ישראל). מרכיב מרכזי נוסף בתוכנית הייצוב היה חוק ההסדרים. מודעי כתב על תקופה זאת ספר בשם "מחיקת אפסים" (שם הספר מתקשר להורדת אפסים שבוצעה במעבר מהשקל לשקל החדש).
11.	משה נסים	הליכוד	16 באפריל 1986	22 בדצמבר 1988	21, 22	לזכותו של נסים נזקף חלק נכבד בהתאוששותה הכלכלית של ישראל בשנים אלו, שכן הצליח לבצע מהפכה זוטא, בהמירו חלק גדול מההלוואות של ממשלת ישראל בהלוואות בריבית נוחה יותר ובהקטנה (בפעם הראשונה מזה עשרות שנים) של מצבת חובות החוץ של ישראל.
12.	שמעון פרס	המערך השני	22 בדצמבר 1988	15 במרץ 1990	23	במהלך כהונתו נמשך יישום תוכנית הייצוב הכלכלית של 1985, והחלו ניסיונות לפתח את המשק הישראלי- בעיקר בתחום התקשורת (טלוויזיה בכבלים בתשלום, שידורי רדיו אזורי לפי מכרזים והקמת חברת פלאפונים ראשונה- פלאפון). כשר אוצר נדרש פרס להתמודד עם העליות הגדולות מברית המועצות ואתיופיה, ועם הקשיים שנוצרו בעקבות האינתיפאדה והמהומות של ערביי הגדה והרצועה: בשטחים התרכז כוח עבודה זול ברמה סבירה שהיווה משאב כלכלי מוצלח בעבור ישראל מאז מלחמת ששת הימים, וענפים שונים של התעשייה (בעיקר טקסטיל, חקלאות ובנייה) העבירו מפעלים לאזורים אלו. לאחר שהחלה האינתיפאדה הוגבל המעבר בין הגדה והרצועה לשטחי הקו הירוק ומטעמים ביטחוניים נאלצו חברות רבות להשהות את פעילותן מחוץ לקו הירוק- והמשק הישראלי נפגע קשות מן המצב. המהומות ומדיניות הקיפאון המדיני של הממשלה יצרו מכבש לחצים אמריקניים, שהתבטא בהקפאת מענקים וכספי סיוע שהיו אמורים לעבור לישראל. התיירות בגדה המערבית (בייחוד בירושלים, בית לחם ויריחו) התמוטטה. פרס לא הצליח להפשיר את הקיפאון המדיני ובכך לקבל את הסיוע האמריקני (הייתה זו ממשלת אחדות לאומית, וראש הממשלה שמיר סירב לקידום התהליך המדיני), אך נמצאו פתרונות יצירתיים למשבר כוח העבודה: ייבוא עובדים זרים. העובדים הזרים הובאו ממדינות עולם שלישי (דרום אמריקה, דרום מזרח אסיה ואפריקה) והתקבלו לעבודות כפיים קשות שהישראלים "השורשיים" לא הסכימו לקבל על עצמם- חקלאות, בנייה, תעשייה מסורתית, ויותר מאוחר גם טיפול סיעודי וניקיון. היתרון המשמעותי הייתה בהשגת כוח עבודה גדול, זמין (שהרי ישראל, חרף כל המשברים שחוותה, נותרה מפותחת מאוד בהשוואה לארצות המוצא של העובדים הזרים) וזול (שכר מינימום ומטה) שדובר בעיקר אנגלית וספרדית (שפות שהציבור הישראלי מסוגל להסתדר איתן). העסקת עולים מברית המועצות ואתיופיה. עולים אלו, שאז הגיעו בהמוניהן לארץ, לא דיברו עברית ורבים מהם שמחו על שהגיעו לארץ ולא ייחסו חשיבות לסוג העבודה שיקבלו (בעיקר העולים מאתיופיה; העולים מברית המועצות היו ברובם בעלי השכלה אקדמית וחלק מהם אף ידע עברית ברמה בסיסית טרם עלייתו ארצה). שירות התעסוקה העניק להם עבודות שבעבר היו שייכות לתושבי הגדה והרצועה, בהנחה (שהתבררה יותר מאוחר כנכונה) שרוב העולים יעבדו בעבודות קשות גם תמורת שכר נמוך.
13.	יצחק שמיר	הליכוד	15 במרץ 1990	11 ביוני 1990	23	כיהן כשר האוצר בין התפטרותו של שמעון פרס ב-15 במרץ 1990 עד להשבעת ממשלת ישראל העשרים וארבע ב-11 ביוני 1990.
כהונה שנייה	יצחק מודעי	המפלגה לקידום הרעיון הציוני	11 ביוני 1990	13 ביולי 1992	24
14.	אברהם שוחט	מפלגת העבודה הישראלית	13 ביולי 1992	18 ביוני 1996	25, 26	שוחט הנהיג את המשק בחלק מתקופות הגאות והפריחה שלו (תחילת שנות ה-90 ושנת 2000). מתנגדיו האשימו אותו בתקופות המיתון שבאו לאחר פרקי הגאות ובכך שמיהר להיכנע לתביעות ועדי העובדים להעלאות שכר. בשל כך זכה לפופולריות רבה בקדנציה הראשונה שלו, אך בקדנציה השנייה כבר קיבל את הכינוי "בייגה אין לי". שוחט התאמץ להחיל את המיסוי בישראל לא רק על העבודה אלא גם על ההון. במיוחד זכורה הצעתו להטיל מס על הבורסה, הצעה שבוטלה מאוחר יותר על ידי רבין. כהונתו כשר אוצר התאפיינה ביחסים צוננים עם נגיד בנק ישראל, יעקב פרנקל על רקע נושא שיעור הריבית במשק. שוחט התנגד למדיניות השמרנית של פרנקל ולשימוש שעשה בהעלאות הריבית.
15.	דן מרידור	הליכוד-גשר-צומת	18 ביוני 1996	20 ביוני 1997	27	עם כניסתו למשרד האוצר החל בישראל מיתון (אמנם לא היה זה מיתון רשמי כפי שהיה 30 שנים קודם לכן), שנבע מהעלאות השכר במגזר הציבורי בשנים קודם לכן. מרידור נאלץ להתמודד מחד עם רצונותיו של ראש הממשלה נתניהו לקדם שוק חופשי ומעורבות מינימלית של המדינה במשק, ומאידך עם דרישות הסיעות החרדיות ש"ס ויהדות התורה להגדלת תקציבי הרווחה, הבריאות והחינוך החרדי. המשבר שהוביל לפרישתו של מרידור היה ויכוח בינו לבין נגיד בנק ישראל דאז, יעקב פרנקל, בנוגע לרצועת האלכסון של סל המטבעות (כלי הערכה ומחקר של משרד אוצר באותם הימים, בוטל בשנת 2007). במהלך הויכוח, שנחשב זניח, העדיף ראש הממשלה נתניהו את עמדת בנק ישראל וגרם להתפטרותו של מרידור בטענה כי אין לו גיבוי מצד ראש הממשלה. יש האומרים כי התפטרותו של מרידור נבעה מרצונו לשנות את תדמית חלש האופי שהודבקה לו בתוכנית הטלוויזיה הפופולרית "חרצופים".
16.	בנימין נתניהו	הליכוד-גשר-צומת	20 ביוני 1997	9 ביולי 1997	27	כיהן בין התפטרותו של דן מרידור עד למינויו של יעקב נאמן
17.	יעקב נאמן	לא היה חבר כנסת	9 ביולי 1997	18 בדצמבר 1998	27	נאמן היה מבין שרי האוצר הבודדים שהגיעו למשרד עם רקע כלכלי ברור. נאמן הוא עו"ד המתמחה בדיני מיסים, ובשנים 1979-1981 כיהן כמנכ"ל משרד האוצר. כמו כן נאמן היה חבר בשורה ארוכה של ועדות ציבוריות שונות שעסקו בתחומי כלכלה ומנהל בישראל. עם מינויו היה נאמן לשר דומיננטי במיוחד בממשלה, בשל היותו איש אמון של ראש הממשלה נתניהו- כך למשל, היה ממונה על המו"מ מול הרפורמים והקונסרבטיביים בעניין הגיור, למרות שלא היה זה מתחום אחריותו. נאמן הואשם ע"י חברי הממשלה בחוסר רגישות לשכבות החלשות ובאי אמינות. כמו כן זכורים מתקופתו גם הכישלון במו"מ מול ההסתדרות ותקציב המדינה הבעייתי בשנת 1998. אירועים נוספים שאירעו בתקופתו היו מאבקיהם של הסטודנטים והנכים, אולם במשברים אלו התערב גם ראש הממשלה ולא רק משרד האוצר. נאמן נאלץ להתמודד עם בעיות שהיו גם בתקופת קודמו- בעיקר הניגוד בין השאיפה לקדם שוק חופשי לבין דרישות הסיעות החרדיות, וכן עם המיתון ששרר בישראל באותה תקופה. בעיות אלו לא נפתרו בפועל עד לאחר הבחירות, עם הקמתה של ממשלה חדשה. נאמן התפטר ב-18 בדצמבר 1998, בטענה כי הוא אינו זוכה לגיבוי מספיק של ראש הממשלה.
כהונה שנייה	בנימין נתניהו	הליכוד	18 בדצמבר 1998	23 בפברואר 1999	27	כיהן בין התפטרותו של יעקב נאמן עד למינוי של מאיר שטרית
18.	מאיר שטרית	הליכוד	23 בפברואר 1998	6 ביולי 1999	27
כהונה שנייה	אברהם שוחט	ישראל אחת (מפלגת העבודה הישראלית)	6 ביולי 1999	7 במרץ 2001	28
19.	סילבן שלום	הליכוד	7 במרץ 2001	28 בפברואר 2003	29	שלום מונה לתפקיד בתחילתן של תקופת מיתון ואינתיפאדת אל-אקצה. כבר עם כניסתו היה מצבה הכלכלי של ישראל קשה מכמה סיבות: קריסת ההייטק- התפוצצות בועת מניות ההייטק הפילה את ענף ההייטק, שהתהווה באותה העת כענף מרכזי במשק הישראלי, וגררה גל פיטורים וסגירת חברות. הפסקת ההשקעות הזרות- ההידרדרות הביטחונית-מדינית באותה תקופה והגברת קצב הפיגועים בשטחי ישראל הגבירו את חוסר הביטחון שחשו משקיעים זרים במשק הישראלי. משקיעים אלו, שניזוקו מבועת המניות ומקריסתן של כמה חברות ענק בינלאומיות (כמו אנרון), לא הרשו לעצמם לקחת סיכונים נוספים ובחרו להפסיק את ההשקעות הזרות בישראל. מצב זה רק החריף את גל הפיטורים, ותרם לעלייה בשיעורי העוני. הפסקת גל התיירות- המצב הביטחוני הקשה השפיע גם על התיירות. למרות ששנת 2000 הייתה שנת שיא לתיירות בישראל (2.5 מיליון תיירים), שהרי מיד לאחריה חלה צניחה במס' התיירים הנכנסים לישראל. ישראל קיבלה תדמית שלילית כפולה, הן בגלל הטרור והפיגועים בשטח ישראל (שגבו את מותם של מאות ישראלים) והן המאבק בטרור (שהוביל לכמה פרשיות שהסעירו את העולם כמו פרשת מוחמד א-דורה ומדיניות הסיכולים הממוקדים). שלום נאלץ להתמודד גם עם הקואליציה הרחבה, שמנתה 90 חברי כנסת ובהם: סיעות חרדיות, שדרשו את הגדלת קצבאות הביטוח הלאומי והשירותים החברתיים; סיעות ימניות שדרשו פיתוח והשקעה בהתנחלויות; וכן היה המצב הביטחוני עצמו- שדרש הגדלה משמעותית של תקציב הביטחון. שלום פעל לעגן בחוק את תיקון 132 לפקודת מס הכנסה, בהתאם להמלצותיה של ועדת רבינוביץ'. מעיקרי התיקון: תחילת תהליך הורדת שיעורי מס; גביית מס הכנסה גם על רווחים ריאליים מריבית ומשוק ההון; מעבר ממיסוי טריטוריאלי למיסוי פרסונלי, שהוביל להרחבה משמעותית של גביית מס הכנסה מישראלים בחו"ל. כמו כן, שלום החיל מס' רפורמות בענפים שונים במשק: רפורמה במיסוי הקצאות מניות לעובדים; רפורמה בנושא תשלומי העברה; רפורמה במיסוי על שוק הנדל"ן. ביוני 2002, חודשיים לאחר תחילת מבצע חומת מגן, נאלץ שלום להגות תוכנית כלכלית חדשה, שתסייע למצבו הקשה של המשק. התוכנית, שכונתה "חומת מגן כלכלית" (בשמה הרשמי: תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2002 ו-2003), הייתה סנונית ראשונה המסמנת על מדיניות כלכלית חדשה בישראל, שהתחזקה לאחר מינויו של בנימין נתניהו לשר האוצר ב-2003. התוכנית כללה שורה של קיצוצים כואבים, בהם קיצוץ של 4% בקצבאות וכספי הגמלאות של הביטוח הלאומי וקיצוץ בהקלות מס ליישובים שונים (יישובי ספר, עיירות פיתוח, התנחלויות ועוד). תוכנית זו הובילה לפרישה של ש"ס מהקואליציה, אולם חברי המפלגה חזרו לממשלה כעבור מס' ימים. שלום ניסה, בהצלחה חלקית בלבד, לשקם את המשק הישראלי מהמשבר אליו נקלע- אולם המעבר ממשבר לגאות כלכלית היה רק לאחר שהוחזר השקט הביטחוני היחסי והשתקמות הכלכלה העולמית מהמיתון. במקביל לפעולותיו בתחום המיסוי והתקציב, פעל שלום להרחיב את ההשקעה בתשתיות תחבורה: רכבת לאשקלון, הכפלת מסילת הרכבת לבאר שבע, סלילת כביש דימונה-באר שבע והפיכתו לדו-מסלולי, וסלילת כביש חוצה ישראל מצומת ראם עד צומת אחוזם בקרית גת. שלום היה משרי האוצר המעטים שנכנסו למשרד עם השכלה בתחום: יש לו תואר ראשון בכלכלה מאוניברסיטת בן גוריון והוא הוסמך לרואה חשבון; יש לו תואר שני במדיניות ציבורית, וטרם מינויו לתפקיד שר האוצר כיהן כיועץ לשרי אוצר וכלכלה, מנכ"ל משרד האנרגיה והתשתיות (1989-1990) ויו"ר דירקטוריון חברת החשמל (1990-1992).
כהונה שלישית	בנימין נתניהו	הליכוד	28 בפברואר 2003	9 באוגוסט 2005	30	נתניהו הוביל מדיניות קפיטליסטית שמרנית תקיפה, וניסה לקדם יוזמות ברוח משנתה של מרגרט תאצ'ר להפחתת הוצאות הממשלה, קיצוצים בתקציבי הרווחה והפרטת חברות ממשלתיות. צעדיו הבולטים של נתניהו בקדנציה השלישית: בתחילת כהונתו האיץ רפורמה שבאה להקטין את המס על הכנסה מעבודה, ובמקביל ביטל פטורים והרחיב את בסיס המס. בין הפטורים שביטל בולט ביטול הקלות המס לתושבי יש"ע, צעד שבו העדיף גישה כלכלית על-פני גישה פוליטית. באמצע 2004 הוביל מהלך נוסף של הורדת נטל מס ההכנסה על יחידים ועל חברות. בסוף כהונתו יזם רפורמה נוספת, שהמשיכה את המגמה של קודמתה. נתניהו ערך רפורמה מרחיקת לכת בקרנות הפנסיה ההסתדרותיות, שבמסגרתה הולאמו הקרנות הגרעוניות, שעליהן ריחפה סכנה של פשיטת רגל, ואילו הקרנות המאוזנות שבבעלותן נמכרו לחברות הביטוח. צעדים אלה נועדו לתת פתרון לטווח ארוך לבעיית הגרעון האקטוארי באחדות מקרנות הפנסיה. נתניהו הוביל את תאגוד הנמלים, לשם יצירת תחרות בין הנמלים. במדיניותו התקיפה שינה נתניהו נורמות של מדיניות הרווחה שהונהגו במדינה בהדרגה במשך שנים, והביא לקיצוץ בקצבאות המוסד לביטוח לאומי. חריף במיוחד היה הקיצוץ בקצבאות הילדים, שהתאפשר בזכות הרכב הקואליציה, שבה לא נכללו מפלגות דתיות. בתחילת 2004 הוביל קיצוץ מיסים על קשת רחבה של מוצרי צריכה, והקדים בחודשים אחדים את החזרת המע"מ לשיעור של 17%. בסוף 2004 התברר כי שיעור הצמיחה היה גבוה באופן משמעותי מאשר בשנים עברו. בשנת 2005 קידם בנחישות את הרפורמה בשוק ההון, בהתאם להמלצותיה של "ועדת בכר".
ממלא מקום	אהוד אולמרט	הליכוד	9 באוגוסט 2005	7 בנובמבר 2005	30
20.	אהוד אולמרט	הליכוד, קדימה	7 בנובמבר 2005	4 במאי 2006	30
21.	אברהם הירשזון	קדימה	4 במאי 2006	22 באפריל 2007	31
כהונה שנייה	אהוד אולמרט	קדימה	22 באפריל 2007	4 ביולי 2007
22.	רוני בר-און	קדימה	4 ביולי 2007	31 במרץ 2009	31
23.	יובל שטייניץ	הליכוד	31 במרץ 2009	מכהן	32