משתמש:Aythan0/בוג'ינקאן


שגיאות פרמטריות בתבנית:אמנות לחימה

פרמטרים [ אתר רשמי ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

בּוּגִ'ינְקָאן דוֹג'וֹ – בּוּדוֹ טָאי־ג'וּצוּ
武神館道場 武道体術
250px
סוֹקֶה מָאסָאקִי הָאצוּמִי
ארץ מקור יפןיפן  יפן
תאריך ייסוד 1972
מייסד מָאסָאקִי הָאצוּמִי
סגנון משולב
התפתחה מ תשע אסכולות עתיקות
אמנים מפורסמים טוֹשִׁיצוּגוּ טָאקָאמָאצוּ, מָאסָאקִי הָאצוּמִי, דורון נבון, דני וקסמן

בּוּגִ'ינְקָאן דוֹג'וֹ (武神館道場) (או בקיצור: בּוּגִ'ינְקָאן), הוא בית־ספר בינלאומי של אומנויות לחימה אשר מרכזו ביפן, בעיר נוֹדָה. בראש הארגון עומד ד"ר מָאסָאקִי הָאצוּמִי, אשר תוארו הוא סוֹקֶה. כלל החומר הנלמד ב-בוג'ינקאן מאוגד תחת השם בּוּדוֹ טָאי־ג'וּצוּ, והוא מבוסס על תשע אסכולות לחימה עתיקות, שאת ראשותן קיבל האצומי מהמורה שלו, טוֹשִׁיצוּגוּ טָאקָאמָאצוּ. חלק מאסכולות היסטוריות אלה היו בתי־ספר ל-נִינְג'וּצוּ, בעוד האחרות היו בתי־ספר של סָאמוֹרָאִים.

האסכולות ההיסטוריותעריכה

  • טוֹגָאקוּרֶה רְיוּ נִימְפּוֹ טָאי־ג'וּצוּ (戸隠流忍法体術)
  • קוֹמוּגָאקוּרֶה רְיוּ נִימְפּוֹ (雲隠流忍法)
  • גיוקושין רְיוּ נִימְפּוֹ (玉心流忍法)
  • גְיוֹקוֹ רְיוּ קוֹשִׁי־ג'וּצוּ (玉虎流骨指術)
  • קוֹטוֹ רְיוּ קוֹפּוֹ־ג'וּצוּ (虎倒流骨法術)
  • גִיקָן רְיוּ קוֹפּוֹ־ג'וּצוּ (義鑑流骨法術)
  • שִׁינְדֶן פֿוּדוֹ רְיוּ דָאקֶן טָאי־ג'וּצוּ (神伝不動流打拳体術)
  • קוּקִי שִׁינְדֶן הָאפּוֹ בִּיקֶן־ג'וּצוּ (九鬼神伝流八法秘剣術)
  • טָאקָאגִי יוֹשִׁין רְיוֹ ג'וּ טָאי־ג'וּצוּ (高木揚心流柔体術)

החומר הנלמדעריכה

בעבר, היו 18 תחומי ידע שבהן נדרשו סאמוראים להתמחות. כמו כן, היו 18 תחומי ידע של נינג'וצו. כך, שלוחמי נינג'ה נדרשו להתמחות ב-36 תחומי ידע שונים ומגווונים. אולם, חלק ניכר מתחומי ידע אלה (כגון: התגנבות ופריצה, חומרי נפץ, מודיעין וריגול, ועוד) אינם מתאימים עוד לארגון אזרחי מודרני.

האימונים המקובלים ברחבי העולם במכונים (דוֹג'וֹ) הקשורים לבית־הספר בוג'ינקאן עוסקים כיום בלחימה בידיים ריקות, ובכלי נשק קרים, שחלקם מנויים להלן:

  • טָאי־ג'וּצוּ (מיומנות הגוף – לחימה ללא נשק, והבסיס ללחימה בנשק) – כולל את כל אמצעי הלחימה בידיים ריקות: מכות, בריחים, הטלות, חניקות, ריתוקים ועוד.
  • קֶן־ג'וּצוּ (מיומנות החרב) – חרבות באורכים שונים ומסוגנים שונים: קֶן, טָאצִ'י, קָאטָאנָה, וָּאקִיזָאשִׁי, דָאישׁוֹ, קוֹדָאצִ'י, נִינְג'ה־טוֹ ועוד.
  • טָאנְטוֹ־ג'וּצוּ (מיומנות סכין)
  • בּוֹ־ג'וּצוּ (מיומנות מוט – מקל ארוך)
  • ג'וֹ־ג'וּצוּ (מיומנות מַטֶּה – מקל הליכה בשטח)
  • הָאמְבּוֹ־ג'וּצוּ (מיומנות מקל קצר)
  • נָאגִינָאטָה־ג'וּצוּ (מיומנות חנית מעוקלת)
  • סוֹ־ג'וּצוּ (מיומנות חנית – יָארִי)
  • שׁוּרִיקֶן־ג'וּצוּ (מיומנות להב ביד – שימוש בלהבים נסתרים ביד, וכמו כן הטלתם לעבר היריב)
  • קוּסֶרִי־ג'וּצוּ (מיומנות שרשרת)
  • נָאוָּה־ג'וּצוּ (מיומנות חבל)

אופי האימוניםעריכה

בודו טאי־ג'וצו איננו ספורט קרב, אלא אומנות לחימה של ממש. אשר על כן, אין בתחום זה חוקים של מותר ואסור, וכל אמצעי כשר להשגת המטרה. מכות לנקודות תורפה, תעתוע ביריב, שימוש "לא הוגן" בכלי נשק, ועוד. לפיכך, אין בתחום זה תחרויות למינהן. האימונים מתבצעים באווירה נינוחה וידידותית, ובאותה גישה נערכים מידי פעם גם קרבות אימון הנקראים רָאנְדוֹרִי.

הגם שבאופן טכני בן־הזוג או בת־הזוג מוגדרים כ"יריב", ההתייחסות אליהם באימונים הם כחברים, שתפקידים לעזור למתאמן ללמוד ולהשתפר. כללי הבטיחות באימון מגדירים שלושה מעגלים: שמור על עצמך שלא תיפצע, שמור על בן־זוגך שלא ייפצע, שמור על הסובבים אותך שלא יפצעו (למשל, אין להתגלגל ואין להטיל את בן־הזוג על אדם שלישי הנמצא בסביבה).

העיסוק בתחום זה מתאים לכל גיל ולכל כושר גופני, מאחר וכל אדם יהא מצבו הגופני אשר יהא, עלול להזדקק לטכניקות הגנה עצמית במקרה מצער זה או אחר. יחד עם זאת, אופי האימון והאינטנסיביות שלו תלויים, כמובן, במשתתפים ובכושר הגופני שלהם. החל מאימון ילדים ובני נוער, דרך אימון צעירים, מבוגרים וכדומה.

האימון עצמו יכול ויהא מורכב מהחלקים הבאים (כולם או חלקם):

  • ג'וּנָאן טָאיסוֹ (גמישות) – חימום וכושר גופני. כולל בדרך כלל מתיחות, תרגילי נשימה ועוד.
  • קִיהוֹן (בסיס) – תרגול חוזר של טכניקות יסודיות (כגון אגרופים, בעיטות, בריחים והטלות יסודיים וכד').
  • חלק טכני – לימוד של טכניקות חדשות או היבטים חדשים של טכניקות מוכרות.
  • ראנדורי – קרבות אימון.
  • רגיעה והרפיה.

ביגודעריכה

מקובל להתאמן בבגדים שחורים: לעיתים בחליפת אימון (גִי) ולעיתים במכנסיים וחולצה (טישירט או סווטשירט). בחו"ל, יש נשים הבוחרות להתאמן בבגדים בצבע סגול בהיר. המתאמנים חוגרים חגורה בצבע התואם את דרגתם. על פי רוב אין מתאמנים יחפים, אלא בגרביים או בנעלי טָאבִּי.

דירוגעריכה

דירוג המתאמנים מחולק לשתי שכבות: דרגות קְיוּ, ודרגות דָאן.

דרגות קְיוּעריכה

באשר לדרגות הנמוכות, שיטת הדירוג הנהוגה בארץ שונה במעט מהשיטה הבינלאומית. השיטה הונהגה בארץ ע"י תלמידו הבכיר של האצומי, דורון נבון, אשר בשנת 1974 פתח בישראל את הסניף הראשון בעולם של בוג'ינקאן מחוץ ליפן. דורון אימץ בשעתו את עת המקובלות ב-ג'ודו:

  • קיו 6 – חגורה לבנה
  • קיו 5 – חגורה צהובה
  • קיו 4 – חגורה כתומה
  • קיו 3 – חגורה ירוקה
  • קיו 2 – חגורה כחולה
  • קיו 1 – חגורה חומה

מאוחר יותר התקבעה בעולם שיטת דירוג מ-קיו 9 (חגורה לבנה) עד קיו 1, כאשר בעלי קיו 8 עד קיו 1 חוגרים חגורה אדומה (נשים) או ירוקה (גברים), אולם בישראל ממשיך עדיין הנוהג הישן.

דרגות דָאןעריכה

המתאמנים בדרגות הגבוהות חוגרים חגורה שחורה. בעבר היו מקובלים דאן 1 עד דאן 10, אולם בשלב מסוים החליט האצומי להרחיב את הסולם עד דאן 15.

בביה"ס בוג'ינקאן ניתנות לא פעם דרגות "באשראי". כלומר, הדרגה ניתנת למתאמן לא על פי הרמה שהוא נמצא בה באותה עת, אלא על פי רמה גבוהה יותר. כך, ממריץ המורה את תלמידו להתאמן עוד ולהצדיק בדיעבד את הדרגה שניתנה לו.

סוקה האצומי עצמו נמצא מעל סולם הדרגות – הן להלכה, והן למעשה. רמתו גבוהה בהרבה מכל הסובבים אותו, אפילו מתלמידיו הבכירים ביותר. הגם שבמשך שנים רבות חגר האצומי בעצמו חגורה שחורה, מזה מספר שנים שהוא חוגר באימונים חגורה אדומה.

דירוג מדריכים ומוריםעריכה

דירוג ההוראה איננו אוטומטי, אלא ניתן בהסמכה נפרדת, ע"י סוקה:

  • שִׁידוֹשִׁי־הוֹ (עוזר מדריך) – בדרך כלל ב-דאן 1 ומעלה
  • שִׁידוֹשִׁי (מדריך) – בדרך כלל ב-דאן 5 ומעלה
  • שִׁיהָאן (מורה) – בדרך כלל ב-דאן 10 ומעלה
  • דָאי־שִׁיהָאן (מורה בכיר) – ב-דאן 15
  • סוֹקֶה (ראש השיטה)

קישורים חיצונייםעריכה