משתמש:Botend/ארגז חול

רוק מתקדם
מקורות סגנוניים רוק, ג'אז, פולק, מוזיקה קלאסית
מקורות תרבותיים בריטניה, אירופה
כלים גיטרה, גיטרה בס, תופים, סינתיסייזר, חליל, פסנתר ועוד
פופולריות מיינסטרים בעיקר בשנות ה-70 בבריטניה, מעט בארצות הברית ומערב אירופה
נגזרות נאו פרוג
תת-סוגות
רוק סימפוני, קנטרברי, Zeuhl
סוגות היתוך
פרוג מטאל, פולק רוק
סצינות אזוריות
פרוג בריטי, פרוג אמריקאי

רוק מתקדם (הנקרא גם רוק פרוגרסיבי או פרוג כקיצור ל-Progressive rock) הוא סוגה מוזיקלית הבנויה בבסיסה משילוב בין מוזיקת רוק למוזיקה קלאסית. הסגנון החל את התפתחותו במחצית השנייה של שנות השישים והגיע לשיא פריחתו במחצית הראשונה של שנות השבעים.

אנגלית

היסטוריה עריכה

שנות השישים עריכה

פרוטו פרוג עריכה

פרוטו פרוג הוא מונח המתאר להקות רוק אשר פעלו במחצית השנייה של שנות השישים. פרוטו פרוג אינו סגנון העומד בפני עצמו אלא מאפיין של מספר להקות שפעלו בתקופה ואלבומיהם גרמו לפיתוח ויסוד הרוק המתקדם. אלבומי הפרוטו פרוג יצאו בין השנים 1966 עד 1969, ויש הרואים בו את הסגנון המקשר בין הרוק הפסיכדלי לבין הרוק המתקדם.[1]

ניצני הפריחה עריכה

יש הרואים את ניצני הרוק המתקדם בשירתו של בוב דילן, באלבום הבכורה הסאטירי של פרנק זאפה, Freak Out! ובאלבום הקונספט Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band של הביטלס.[2] גם אלבום הקונספט Pet Sounds‏ (1966) של הביץ' בויז, ו-Surrealistic Pillow של ג'פרסון איירפליין היוו השראה רבה ללהקות רוק מתקדם מאוחרות יותר.[3]

החל מאמצע שנות השישים, החלו לצוץ ברחבי אנגליה להקות רבות בסצנת המוזיקה הפסיכדלית שניסו לשלב בין סגנונות הרוק, הפסיכדליה והמוזיקה הקלאסית. ככל הנראה, הניסיון הראשון בשילוב סגנון הרוק עם המוזיקה הקלאסית היה אלבומה השני של המודי בלוז, Days of Future Passed, שיצא בשנת 1967.[4] לקראת סוף שנות השישים החלו להקות רוק ברחבי העולם בניסיונות בולטים יותר בשילובה של המוזיקה הקלאסית. בשנת 1968 הקליטה להקת דה נייס של קית' אמרסון גרסת רוק ליצירה "אמריקה" מתוך סיפור הפרברים של ליאונרד ברנשטיין, בשנת 1969 הוציאה דיפ פרפל אלבום בשם הלהקה אשר כלל יצירה בת 12:10 דקות המנסה לשלב אלמנטים קלאסיים, ובאותה השנה הלחין ג'ון לורד אלבום בשם Concerto for Group and Orchestra אשר הוקלט ברויאל אלברט הול בהופעה חיה עם התזמורת הפילהרמונית המלכותית. גם בישראל הקליטו הצ'רצ'ילים את התקליטון "צ'רצ'יל סבסטיאן באך" בשיתוף פעולה עם המלחין נועם שריף בו ניגנו קטעים של יוהאן סבסטיאן באך עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית בהיכל התרבות.[5]

בשנת 1969 הופיעה להקה צעירה בשם קינג קרימזון כלהקת החימום של האבנים המתגלגלות. במופע שארך כ-40 דקות לעיניי קהל של כ-650,000 אנשים, והזניק את הלהקה לתודעה הציבורית ביצעה הלהקה את "מארס" מתוך הסוויטה "כוכבי הלכת" של גוסטב הולסט בתוספת קטעים מאלבום הבכורה שלה שעתיד היה לצאת מספר חודשים אחר כך, והציג את המלוטרון כתחליף להעסקת תזמורת סימפונית.[6] האלבום, שקיבל את השם In the Court of the Crimson King, הפך לאבן דרך בהתפתחותו של הרוק המתקדם ולאחד האלבומים המזוהים ביותר עם הז'אנר.[7]

שנות השבעים: תור הזהב עריכה

שנות השמונים עריכה

שנות התשעים ועידן האינטרנט עריכה

מאפיינים עריכה

מאפיינים מוזיקליים עריכה

מאפיינים נפוצים עריכה

  • הרמוניות מורכבות ופיתוח מוטיבים מוזיקליים בטכניקות קלאסיות.
  • מבנה ייחודי ומורכב של היצירות, הגורם לעתים קרובות ליצירות ארוכות מאוד (עד אלבום שלם שכולו יצירה אחת).
  • וירטואוזיות המתבטאת בקטעי סולו ארוכים.
  • משקלים אסימטריים (מקצבים שאינם מרובעים או משולשים, למשל תשע שמיניות או חמישה רבעים) שינוי תכוף של משקלים, או הופעת מספר משקלים שונים באותה יצירה.
  • כלים אקוסטיים קלאסיים (כינור, צ'לו, חליל, חצוצרה, עוגב, ויברפון, טימפני).
  • שימוש נרחב במקלדות וסינתיסייזרים אנלוגיים ודיגיטליים, כדוגמת המלוטרון והמוג.
  • שפה ותכנים ספרותיים המשמשים גם לגיבוש אלבומי קונספט, (לדוגמה 2112 של Rush).
  • ריבוי קטעים אינסטרומנטליים-לעתים אלבומים שלמים ללא שירה, (כדוגמת The Snow Goose של קאמל), ולעתים קטעי סולו לתופים.

מאפיינים פחות-נפוצים עריכה

  • פוליריתמיקה (ריתמיקה=משקלים; פולי=רבים), שימוש בשני משקלים או יותר, בו-זמנית (למשל: המתופף מנגן שש שמיניות והקלידן ארבעה רבעים, בעת ובעונה אחת).
  • אטונליות - יצירה ללא מרכז טונאלי ברור (אופייני למוזיקה מודרניסטית).
  • פוליפוניה - (בעברית: רב-קוליות; "פולי"=רב, "פוניה"=קולות); שימוש בשתי מלודיות או יותר, בו-זמנית, המוביל ליצירת קונטרפונקט בין הכלים השונים.

תת-ז'אנרים עריכה

ניתן לחלק את הרוק המתקדם לכמה תתי-ז'אנרים:

  • רוק סימפוני (שימוש בתיזמור רחב-היקף, או בסינתיסייזרים המדמים תזמורת גדולה)
  • פרוטו פרוג (הרוק המתקדם המוקדם, שהחל להתפתח בשנים 1967-1970)
  • סצנת קנטרברי (שילוב בין רוק מתקדם ובין ג'אז בריטי הומוריסטי)
  • פולק רוק מתקדם (שילוב בין מוזיקה עממית, דהיינו Folk, עם רוק מתקדם)
  • רוק פסיכדלי מתקדם (פסיכדליה עם השפעות קלאסיות)
  • קראוט-רוק (כינוי לרוק בגרמניה ששילב בין מוזיקה קלאסית, אלקטרונית ורוק)
  • אוונט-פרוג (שילוב בין מוזיקה מערבית אוונגארדית ובין רוק מתקדם)
  • נאו פרוג (רוק מתקדם פשטני-יחסית שהתפתח בשנות השמונים באנגליה; למשל: להקת מריליון)
  • פרוג מטאל (שילוב בין 'הבי מטאל' ובין רוק מתקדם; בעיקר משנות התשעים והלאה)

רוק מתקדם בישראל עריכה

  ערך מורחב – רוק מתקדם בישראל

בשולי התעשייה פעלו מספר אמנים בעלי הכשרה מוזיקלית קלאסית שיצרו רוק מתקדם מדי פעם. הבולטים ביניהם הן להקות שנות השבעים זינגלה, להקת אטמוספירה, קצת אחרת, 14 אוקטבות, וששת; וחברים מהלהקות הללו, בעיקר שלמה גרוניך, שם טוב לוי ,יוני רכטר ואבנר קנר. כיום מתבלטות הלהקות אגרול, סוסיתא, סימפוזיון, מג'נטיק, סולסטיס קויל, טליאוף, אבק ומקאמה.

אלבומי פרוטו פרוג עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • אורי ברייטמן, רוק מתקדם - משנות ה-60 ועד היום, הוצאת מפה, 2005.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ הגדרת הפרוטו פרוג באתר progarchives.com
  2. ^ Prog-Rock באתר Allmusic
  3. ^ Progressive Roots באתר RockProg.com
  4. ^ Progressive Rock באתר AllMusic
  5. ^ מצ'רצ'יל ליריחו באתר המדריך העברי לרוק מתקדם
  6. ^ אורי ברייטמן, רוק מתקדם, משנות ה-60 ועד היום עמ' 21
  7. ^ ביקורת האלבום באתר המדריך העברי לרוק מתקדם