משתמש:Bravo123/ארגז חול/יגון

לשכתוב:זו עבודת הגשה בספרות, לא ערך, אין כאן כמעט שום מידע אנציקלופדי, והניתוח הוא מחקר מקורי.

יגון הוא סיפור קצר מאת הסופר והמחזאי הרוסי אנטון צ'כוב, שפורסם בשנת 1886. הסיפור מתרחש בעיר גדולה ברוסיה בחורף אחד לפני כמה מאות שנים.

עלילה

{{פרטי עלילה}} יונה פוטפוב, עגלון זקן, שעזב את הכפר לאחר מות בנו, עוסק למחייתו בהסעת אנשים בכרכרתו ברחבי העיר. במהלך הנסיעה הוא מנסה לשפוך את ליבו בפני נוסעיו ולספר להם על יגונו בעקבות מות בנו הצעיר שחלה ומת בכפר. הנוסעים כלל אינם מעוניינים לשמוע את סיפורו, ואם חלק מהם אכן מקשיבים לו הם מגיבים באדישות.

הנוסע הראשון שעולה לכרכרה הוא איש צבא, הנוהג בו בגסות רוח ובזלזול. במהלך הנסיעה פוטפוב כמעט ודורס עובר אורח והוא מגדף אותו. יונה מנסה לשתף את הנוסע בחוויה הקשה שפקדה אותו, אך מגלה ש"הלה כבר נרדם".

לאחר מכן הוא מסיע שלושה בחורים שיכורים. שניים מהם גבוהים וזקופים ואילו השלישי נמוך וגיבן. פוטפוב מוכן להסיעם בסכום מגוחך רק כדי לזכות במעט קרבה אנושית. במהלך הנסיעה הם מקללים אותו, מאיצים בו ומכים בעורפו. התנהגותו של הגמד הגיבן בולטת במיוחד, מפני שהקורא מצפה ששווקא הוא, הנמצא בתחתית הסולם החברתי, יתייחס באופן הולם יותר לפוטפוב. הנוסעים מגיעים ליעדם ויורדים מהכרכרה.

פוטפוב ממשיך בנסיעה ופוגש בחצרן, אתו הוא מנסה לפתוח בשיחה באמצעות השאלה "מה השעה?". החצרן נוזף בו במרירות ומזרז אותו להמשיך בדרכו.

פוטפוב מגיע לפונדק דרכים ובו הוא פוגש עגלון צעיר שקם לשתות באמצע השינה. הוא מתחיל לפתח תקווה שאיתו השיחה תנעם לו, מפני ששניהם עוסקים באותו מקצוע ואת כל זמנם מבלים בדרכים. הוא מספר לעגלון הצעיר את סיפורו, אבל העגלון חוזר למיטתו, מתכסה וחוזר לישון. כשם שהעגלון צמא למים כך פוטפוב צמא לאנושיות ולהזדהות.

מזג האוויר מוסיף לאווירה הלא נעימה והמנוכרת שבסיפור – קר מאוד ויורד שלג. עם כל אדם נוסף שפוטפוב פוגש מתחזקת תחושת הייאוש והתסכול שלו. ואז, מתרחש המפגש החמישי והאחרון בסיפור – פוטפוב פונה לסוסתו ומשתפך בפניה. הוא מפחד שהיא לא תבין אותו ולכן הוא פונה אליה במושגים שיתאימו לעולמה. הוא שואל אותה כיצד היא הייתה מרגישה לו היה לה סייח קטן והוא היה מת פתאום. הסוסה מביטה בעיניו, נושפת על פניו והוא רואה בכך הזדהות עם סיפורו. מתברר שהסוסה היא הדמות האנושית ביותר אותה פגש במהלך כל הערב, מפני שהיא היחידה שהקשיבה לסיפורו ובכך ניחמה אותו מעט.

{{סוף פרטי עלילה}}

דרכי עיצוב מרכזיות בסיפור

הסיפור מסופר על ידי מספר "יודע כל", שלו שני תפקידים ביצירה:

1. הוא גורם לקורא להזדהות עם יונה ועם תחושת היגון שלו.
2. הסופר משתמש בו כדי להביע את דעותיו ומחשבותיו בסיפור.

קיימת אנלוגיה בין דמותו של יונה לבין סוסתו. בתחילת הסיפור מתואר שהוא מרכין את ראשו מטה ונושף בכבדות. גם הסוסה מבצעת את אותו דבר, ובכך הסופר מקנה לה תכונות אנושיות.

מוטיב חשוב שמופיע בסיפור הוא מוטיב העיניים. העיניים מסמלות את הקשר האנושי ואת ההקשבה. איש הצבא נרדם, עצם את עיניו בכך ניתק את הקשר בינו לבין פוטפוב. פוטפוב משתוקק לקשר עין, אך בשל מועקתו הרבה הוא מתקשה להביט בעיני אחרים: "יצאו לך העיניים, כלב זקן, או מה? הבט בעינייך!" – כך אומרים הנוסעים לפוטפוב. האנשים בפונדק הדרכים ישנים וגם העגלון הצעיר שקם משנתו, ממהר לכסות את עיניו ולסיים בכך את הקשר עם פוטפוב שמנסה לדבר עימו. ובניגוד לעיני האנשים, עיני הסוסה בורקות בשעה שיונה מדבר אליה ובכך מודגשת אנושיותה לעומת האנשים שפוטפוב פגש בסיפור.

בסיפור מועברת ביקורת נוקבת על החברה – בני האדם שפגש פוטפוב באותו ערב היו גרועים מהבהמה. פוטפוב לא ביקש משהו חומרי שקשה להשיג ולקבל, הוא בסך הכל ביקש מעט הקשבה, אנושיות ויחס חם, אך לא זכה להם מאף אחד מהאנשים.

קישורים חיצוניים

• Misery - הסיפור "יגון" בתרגום לאנגלית
• "יגון" ("מועקה") / אנטון צ′כוב, באתר של כפר הנוער "אלוני יצחק"
• "יגון" מאת אנטון צ'כוב

יגון / צ'כוב אנטון פבלוביץ', באתר "סיכומונה"

• סיכום על הסיפור "יגון"
• מתוך אתר הספרות של גילה
• מתוך אתר תיכון "אביב"

[[קטגוריה:סיפורים]]