משתמש:Carmond/בת ציון קרמין
בת ציון קרמין (6 באוגוסט 1916 - 2 במרץ 2018) לוחמת ומפקדת באצ"ל, בשנותיו הראשונות 1934-1940, מפקדת יחידת הבנות בסניף רמת גן, קשרית, מדריכת עזרה ראשונה, וכן עסקה בפעילות מבצעית של העברת נשק והסלקתו לאחר מבצעי ירי.
ביוגרפיה עריכה
בת ציון קרמין נולדה בשנת 1916 בפתח תקווה[1], בת שישית להוריה, אביה משה נאמן (נוימן) נולד ב-1886 בעיר העתיקה שבירושלים, ואמא אסתר (אתל) לבית גיבור עלתה לישראל בגיל שנתיים מליטא עם משפחתה. בשנת 1922 עברה משפחתה לתל אביב. בת ציון ושתי אחיותיה למדו בבית ספר יסודי בנווה צדק, במקום שבו שוכן היום מרכז סוזן דלל. היא למדה בתיכון למסחר, אותו סיימה בהצטיינות, וקיבלה תעודת גמר ממשלתית מטעם ממשלת המנדט.
בתקופת נעוריה נהגו בת ציון ואחותה דבורה ללכת לחוגי נוער, שבהמשך נקראו תנועת הנוער הלאומי. שם שמעו הרצאות על תולדות הציונות, ההתיישבות בארץ ישראל ואהבת המולדת. בהמשך הצטרפו לתנועת בית"ר. ומהנוער הלאומי ותנועת בית"ר הובילה אותם הדרך (בעידודו של אחיהם מיכאל נאמן) לארגון הצבאי הלאומי[2].
פעילותה באצ"ל עריכה
בשנת 1934 התגייסה בת ציון לאצ"ל, מטרות הארגון אז היו בעיקר הגנה על היישוב היהודי מפני התנכלויות פורעים וכן, כבר אז עלו והתגבשו רעיונות של שחרור הארץ משלטון המנדט הבריטי. עם גיוסה עברה אימונים גופניים, למדה תרגילי סדר ועזרה ראשונה ובתפקידה הראשון הייתה קשרית. במסגרת תפקידה נשלחה לכתובות שונות עם הודעות, וכן העבירה למפקדה מכתבים מחו"ל שנשלחו לכתובתה הפרטית. בתחילת שנת 1937 נשלחה בת-ציון לקורס סגנים[3],בתקופת הקורס חל הפילוג הראשון (של אברהם תהומי) כמחצית מחברי האצ"ל עזבו על נשקם והצטרפו להגנה. אלו שנשארו בו היו אקטיביסטים ופעילים צעירים, רובם אנשי שורה, שצידדו בקיומו העצמאי של הארגון. לאחר סיום הקורס שימשה בת-ציון מפקדת יחידת בנות ברמת-גן[4], בהמשך שימשה גם כקשרית באירועים רגישים. בנובמבר 1937 הוטל על בת ציון להעביר מזוודת נשק מתל אביב לירושלים ולמסרה בצירוף מכתב לידי דוד רזיאל[5]-משימה שמבחינת הבריטים הייתה עבירה שדינה עונש מוות- המזוודה הכבדה הועמסה על גג האוטובוס בתחנה שבשדרות רוטשילד ובת ציון ישבה כשבתיקה מפתחות המזוודה והמכתב, לא רחוק ממנה ישב איש אצ"ל נוסף ששמו יוסף דוקלר אך הם לא החליפו מילה ביניהם, כשהגיעו לירושלים והתקרבו לתחנה הראשונה במחנה יהודה, הרגישו בתכונה בלתי רגילה. המקום היה מלא חיילים בריטים שחסמו את המעבר. ברור היה שמשהו קרה וההרגשה הייתה מאוד לא טובה. דוקלר פנה אל בת ציון ולחש לה "את לא מכירה אותי". בת ציון הבינה שהיא לבדה והתכוננה לגרוע מכל. האוטובוס עצר, חיילים בריטים עלו והתחילו לסרוק ולבחון את הנוסעים שהיו ברובם מבוגרים. כעבור זמן קצר, שנראה כנצח, ירדו החיילים מן האוטובוס והורו לנהג להמשיך בדרכו. דוקלר לא נראה יותר, כנראה ירד כשהאוטובוס עצר בתחנה. האוטובוס המשיך לתחנה הסופית ברחוב יפו, כאשר לאורך כל הדרך היו הרחובות ריקים מאדם ורק שוטרים וחיילים בריטים נראו בסביבה. האוטובוס נעצר בתחנה הסופית ושם חיכה לה דוד רזיאל כשהוא מתוח ופניו חיוורות. הוא סימן לבת ציון להתקרב אליו לקח את המכתב, והורה לה להעביר את המזוודה, שהורדה בינתיים מגג האוטובוס, לכתובתה של שושנה שפיצר (לימים רזיאל), עזר לה להיכנס למונית והסתלק מן המקום. בת ציון הגיעה לכתובת שמסר לה דוד רזיאל ומסרה את המזוודה לשושנה, ומיד חזרה לתחנת האוטובוס המרכזית של "אגד" ומשם לתל אביב. רק מאוחר יותר נודע כי אנשי ירושלים החליטו לא לחכות לנשק מתל אביב ויצאו לפעולת תגמול עם הכלים שהיו ברשותם. בהמשך השתתפה בת-ציון במספר פעולות תגמול שנערכו בקצה שוק הכרמל בתל אביב, הגובל ביפו, וכן בהתקפות על כפרים ערביים בסביבה. תפקידה היה להמתין בקרבת מקום כדי לקבל את הנשק לאחר השימוש בו ולהעבירו למקום מבטחים. פעולות התגמול נערכו בדרך כלל בשעות החשיכה, אולם אחת מהן נערכה לאור היום. הייתה זו התקפת ירי על אוטובוס שהוביל פקידים ערבים מיפו אל בית-המדידות הממשלתי, ששכן ברחוב יהודה הלוי פינת רחוב שינקין. הפעולה בוצעה על ידי צוות של שלושה מפקדים - אריה יצחקי, יצחק לייבוביץ ובת-ציון. אריה יצחקי שכב בחצר בית ברחוב שינקין מספר 74, בעוד בת-ציון ולייבוביץ המתינו לו על אופנוע ברחוב אנגל הסמוך. כאשר עבר האוטובוס, בשעה 7 בבוקר, נשמעו מספר יריות ולאחריהן נשתרר שקט. אריה יצחקי חצה את החצר ורץ לעבר רחוב אנגל עם תת-מקלע בידו. הוא מסר את הנשק לבת-ציון, ולאחר שהכניסה אותו אל מתחת למעיל שלבשה, קפצה על האופנוע עליו רכב לייבוביץ, והשנים התרחקו מן המקום, בעוד דיירי הבתים בסביבה עומדים על המרפסות ולא מאמינים למראה עיניהם.
בת ציון המשיכה בפעילות הדרכה בארגון וכן בהעברת הודעות וידיעות, אחת המשימות שביצעה הייתה הדפסת ספר הדרכה לשימוש באקדח, שנכתב על ידי דוד רזיאל ואברהם שטרן (יאיר) .
עבודתה בלשכה למען העולה עריכה
בשנת 1935 בעת שירותה באצ"ל, החלה בת ציון לעבוד כמזכירה בלשכה למען העולה, בהנהלת הד"ר מרים הופרט, אשר הייתה מחלוצות העבודה הסוציאלית ביישוב העברי, והייתה ממקימות העבודה הסוציאלית הקהילתית בישראל.בת ציון ראתה בעבודתה זו שליחות בדומה לפעילותה באצ"ל, הלשכה טיפלה במשפחות מצוקה, בעולים שהגיעו לא מכבר, חלקם באוניות מעפילים, ובהמשך במשפחות המגויסים לבריגדה. בת ציון התמידה בעבודה זו 15 שנה, עד 1950.
עבודתה בשירות הביטחון הכללי עריכה
ב 1968 גויסה בת ציון קרמין לשב"כ על ידי יעקב לניר (לנקין) אביו של הטייס אבי לניר, ואחיו של אליהו לנקין-מפקד אלטלנה. למרות עברו הבית"רי והרוויזיוניסטי התגייס יעקב לבריגדה ב 1940 וכשחזר לארץ ב 1946, התגייס להגנה ואחר כך לצה"ל וקיבל דרגת סא"ל. ב 1953 גויס לש.ב (שמו הראשון של השב"כ) ושירת בתפקידים מרכזיים, ואחרי מלחמת ששת הימים מונה לתפקיד הבכיר והמורכב כראש המרחב של עזה וסיני. לניר שהכיר את בת ציון עוד מתקופת האצ"ל והיה מודע לכישוריה בתחום האדמיניסטרציה והניהול שיכנע אותה לעבור את המבדקים הדרושים ולהתגייס לשירות. משרדי השירות שכנו באותן שנים בבניין המנהל האזרחי, בלב העיר עזה, והנסיעה היומיומית מאשקלון לעזה וחזרה נעשתה בשיירת כלי רכב אזרחיים (המכוניות היו ברובן מדגם סוסיתא וכרמל דוכס ועשויות מפיברגלאס) כשהם מלווים בג'יפ סיור אחד מקדימה ובג'יפ מאסף מאחור. בתחילת שנות השבעים התבססה עזה וקנתה לעצמה מעמד של יצרנית פיגועי טרור מרכזית. ושיירת הרכבים היומית ספגה לא פעם מטחי יריות ורימונים שנזרקו לעברה כאשר המפגעים מסתתרים בפרדסים שבשולי הדרך המובילה לעיר עזה. תפקידה הראשון של בת ציון היה מזכירת ראש אגף, ואחריו מזכירת היחידה. בניירות הערכה פנימיים נכתב על ידי מנהליה כי את שני התפקידים היא בצעה ביעילות ובמסירות ועל הצד הטוב ביותר. במהלך השנים עברה בת ציון מעבודת מזכירות לעבודת שטח, כרכזת איסוף בכירה. עובדי השירות שעבדו במחיצתה העידו כי הייתה מסורה לעבודתה והקפידה על דייקנות רבה, לדבריהם לפני יציאה לשטח לביצוע מעצרים, היו פעמים בהם הכוח היה מתעכב, כשהוא מחכה לאישור היציאה הסופי בעוד היא בודקת שוב ושוב מידעים ומצליבה נתונים (עבודה שמבצעים היום מחשבים) עד לרגע בו הייתה משוכנעת מעבר לכל ספק בזהות האיש וביעד שאליו הם יוצאים. בת ציון סיימה את עבודתה בשירות הביטחון ב 1981.
משפחתה עריכה
בשנת 1939 נישאה בת ציון ליוסף קרמין, מפקד בכיר באצ"ל. את יוסף הכירה בת ציון כאשר נהג לבקר בביתם לצורך התייעצויות בענייני המחתרת עם אחיה הבכור מיכאל נאמן, במשך שנים ולמרות ששניהם שירתו באצ"ל, לא היה ביניהם כל קשר, עד למפגש מקרי ברחוב בתחילת שנת 1939. בת ציון ויוסף נישאו ב-12 בדצמבר 1939. בשנת 1940 פרשו בני הזוג מהארגון בעקבות הפילוג והמתח ששרר בין דוד רזיאל ואברהם שטרן שאת שניהם העריצו והיו נאמנים לשניהם במידה שווה. לזוג נולדו שלשה ילדים.
בת ציון קרמין נפטרה ב-2 במרץ 2018 והיא קבורה לצד בעלה יוסף, בחלקת אנשי האצ"ל בבית קברות ירקון.
קישורים חיצוניים עריכה
- בת ציון קרמין, באתר מוזיאון האצ"ל
- אנציקלופדיה יהודית דעת, בפרק אישים, כתובת אתר :http://www.daat.ac.il
הערות שוליים עריכה
- ^ בת-ציון קרמין, באתר מוזיאון ראשונים לתולדות פתח תקוה
- ^ אנציקלופדיה יהודית דעת, באתר http://www.daat.ac.il/encyclopedia/index.asp
- ^ יחידת אצ"ל מקומית כונתה "סניף". "פלוגה" באצ"ל הורכבה משלוש מחלקות, אשר כונו גם "גונדות". הגונדה הורכבה משתי קבוצות, כאשר בראש כל קבוצה הועמד "ראש קבוצה" וסגן. זו הייתה היחידה הבסיסית. בהמשך פעילותו של האצ"ל הוקמו מחלקות שונות שמעליהן פיקד "מטה" או "מרכז". דרגות, שהוכנסו לשימוש בהמשך, מנו (בסדר עולה) סגן, ראש קבוצה, סמל (על גונדה), סמל א' (פלוגה), רב סמל (גדוד); ודרגות הקצינים היו גונדר (מפקד מחוז או יחידה) וגונדר ראשון (מפקד בכיר). דרגת סרן ניתנה למפקד הארגון יעקב מרידור ודרגת אלוף לדוד רזיאל. עד פטירתו ב-1940 היה זאב ז'בוטינסקי "מצביא האצ"ל" או "המפקד העליון".
- ^ אנציקלופדיה יהודית דעת, באתר www.daat.ac.il
- ^ היום שרה הקטנה עמ' 13, מכון ז'בוטינסקי ואגודת מוסיאון האצ"ל, 2003
קטגוריה:לוחמי האצ"ל
קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות ירקון
קטגוריה:ילידי 1916
קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-2018