משתמש:Eladkarmel/לא תשנא את אחיך בלבבך

אסור מהתורה לשנוא אדם מישראל, שנאמר: "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" (ויקרא יט, יז). מפסוק זה למדו חכמים שאסור לשנוא אדם אפילו אם יש לכך סיבה מוצדקת. וכתב הרמב"ם: "כל השונא אחד מישראל בליבו, עובר בלא תעשה, שנאמר: לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" (הלכות דעות ו, ה).

ופירט הרמב"ם שכאשר אדם כועס על חבירו, הפתרון הוא לדבר עם האדם המכעיס ולנסות ליישר את ההדורים (הל' דעות ו, ו). והאיסור הוא על השנאה הנותרת בלב האדם בלי שעשה עימה דבר.

ובגלל זה המצווה של לא תשנא צמודה למצוות התוכחה, שנאמר: "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא". ומתוך כך יגיעו לקיום הפסוק הבא "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'". (ויקרא יט, יז)