משתמש:Elchanan1997/יהדות אוסטרובייץ

‏יהדות אוסטרובייץ

כפר קטן שבאחוזת הנסיך אוסטרובסקי הוכרז לפני 500 שנה כעיר בשם אוסטרובצה. במשך השנים התפתח בה ישוב יהודי ער ותוסס, שמנה כ- 17,000 נפש. הרי תולדות הקהילה המפוארת הזאת, שנעקרה מן השורש בשואת יהודי פולין.

על נהרות אוסטרובצה

העיר אוסטרובצה קמה בזמן מאוחר למדי, והישוב היהודי התרכז בה אחרי שעברו הגלים הראשונים של ההגירה היהודית מארצות מרכז אירופה לפולין. הישובים היהודים בפולין לא נוצרו בבת אחת, אלא בשלושה שלבים, ולכן אפשר לחלק אותם לפי תקופת זהותם לישובים ותיקים, מאוחרים וחדשים. ברור שאין לצרף את אוסטרובצה היהודית לסוג הראשון, כי יהודיה הראשונים לא הגיעו אליה ישיר מן ההגירה אשכנזית. אוסטרובצה נוסדה במחצית הראשונה של המאה ה-16, אך בתחילתה לא הייתה מוכשרת לקלוט תושבים רבים, סביבתה הייתה מכוסה ביערות גדולים ובשטחי ביצה, ופרנסת התושבים הייתה על הדיג, הציד ועל גידול דבורים. המלאכות השונות היו מרוכזות בחצרות הנסיכים וגדולי האצילים בעלי האדמות שבסביבה ועל בעלי המלאכה הוטל לספק את המוצרים הדרושים להם: צרכי הלבשה, עבודות נפחות, חבתנות ועוד. הסחר הפנימי לא היה קיים כמעט, כי השתמשו מעט מאוד בכסף כאמצעי חליפין, ומוצרי המלאכה השונים הושגו רק על ידי חליפין במוצרים אחרים. רק בראשית המאה ה- 17 נפתחו בעיר מקורות פרנסה הודות להתפתחות ניצני חרושת בה, והתחילו נמשכים אליה כוחות עבודה מן החוץ. קשה עתה לקבוע אם התיישבו קודם היהודים בכפרים שבסביבה הקרובה והרחוקה של העיר, ורק אחר כך התחיל להתהוות הישוב היהודי באוסטרובצה עצמה או שההתפתחות הלכה בכיוון הפוך. במחצית השנייה של המאה ה- 16, שאז נוסדה אוסטרובצה, התחילו יהודים להתיישב גם בכפרים, בעוד שבתקופות הקודמות היו יהודים כפריים בפולין תופעה נדירה מאוד, במחצית הראשונה של המאה ה- 17 היה מספר היהודים הכפריים גדול למדי, ואין ספק שאז התיישבו יהודים גם בכפרים שמסביב לאוסטרובצה. אוסטרובצה העיר אינה נמנית על הישובים הקדומים בפולין וכן אין יהודיה נמנים בין אבות המהגרים במזרח אירופה, תודות לכך חסכה לעצמה העיר צרות ופורענויות רבות שעברו על פולין בתקופות הקודמות. הנה קונוב הרחוקה ממנה קילומטרים אחדים בלבד, נחרבה כליל על ידי הטטרים בשנת 1241 ותושביה הושמדו כליל. עם התקרב מועד הקמת אוסטרובצה כבר שגשג המסחר היהודי בפולין במידה כזו, שעורר את קנאתם של הסוחרים הנוצרים, שראו ביהודי מתחרה רציני. ערי פולין הגדולות נקטו כבר אז באמצעים כדי להגביל את המסחר היהודי עד כמה שאפשר. אך אמצעים אלה לא הפריעו לישובי היהודים הקטנים שהוקמו בזה אחר זה, ובתוכם גם באוסטרובצה. ייסוד העיר אוסטרובצה במאה ה- 16 אוסטרובצה לא נוסדה בסביבה ריקה מישובים. קדמו לה בסביבה זו קונוב (הייתה קיימת עוד במאה ה- 12), סלופיה נובה (נוסדה ב- 1405) ואשניוב (1467) שהפכה מכבר לעיר, צ'מילוב (1505), אפט ועוד. אך עם ייסודה נוסדה נקודה אסטרטגית וכלכלית חשובה במפה של פולין, ואף שימשה אם לנקודות אחרות, שנוסדו בסביבה בתקופות שונות אחריה. אוסטרובצה נוסדה במחצית הראשונה של המאה ה- 16, היא המאה שבה חלו שינויים כבירים בחיי המדינה. פולין לא הסתפקה עוד במאבקי הגנה על גבולות הממלכה נגד אויביה שבאו ממרחקים, אלא עברה להסתערות על שכניה, ועם התאחדותה עם ליטא, שהייתה מפגרת יחסית, הפכה פולין למעצמה פוליטית גדולה. למרות עלייתה הפוליטית פיגרה פולין מבחינה כלכלית בהרבה אחרי ארצות אירופה המערבית. ערי פולין התפתחו באיטיות רבה, והישוב היהודי העירוני היה גורם חשוב להתפתחות המסחר והמלאכה, וליצירת המעמד הבינוני, שהיה הגורם העיקרי להתפתחות הכלכלית הגדולה שחלה באירופה בתקופה ההיא. התפשטות הישוב היהודי בפולין בתקופה האמורה לא פסחה גם על אוסטרובצה, שבדומה לערים האחרות, לא יכלה להתקיים זמן רב בלי היהודים, בייחוד אחרי דלדולן על ידי שריפות תכופות, זה הנגע שהטיל פחדו על כל הערים בפולין ושיד האצולה הייתה קצרה מלמנוע אותו. ייסודה של אוסטרובצה לא היה רצוי בעיני שליטי אופאטוב הקרובה (נקרא אותה להלן בשם היהודי אפט), שהצטיינה בייחוסה ההיסטורי ובאדוניה האצילים והנסיכים שהיו מראשי המדינה. הפורענויות הרבות שעברו עליה בהיסטוריה הארוכה שלה החניקו את התפתחותה ונשארה עיר בינונית, וראתה בקנאה איך אחותה הצעירה, אוסטרובצה, עולה עליה בגודל האוכלוסין, בעושרה ובמקורות הפרנסה שלה. במחצית הראשונה של המאה ה- 16 התפשטה בפולין במידה ניכרת הריפורמציה. התנועה הקלוויניסטית שהקיפה בעיקר אדירי הון פולניים, מצאה לה חסידים גם בסביבת אוסטרובצה. (בעיר שאננה המרוחקת קילומטרים אחדים מאוסטרובצה, הצטרפה האצילה ברברה מחודץי, בעלת העיר, לאמונה הקלוויניסטית והכנסייה המקומית הייתה נתונה במשך 280 שנה בידי כמרים קלוויניסטיים. גם יוסף אוזארובסקי , מייסד העיר אוז'ארוב הסמוכה לאוסטרובצה, קיבל אף הוא אמונה זו והקים כנסיה מיוחדת לבני אמונתו). אנשי הריפורמציה עשו רבות לקידום המצב התרבותי בסביבה והטיפו לסובלנות בין הדתות השונות, ומנעו מן הכמרים הקתולים לפגוע ביהודים שנואי נפשם. עובדה זו שימשה אף היא גורם חשוב להתפתחות ישוב יהודי גדול באוסטרובצה ובסביבתה. על ייסוד אוסטרובצה יש לנו ידיעות מעטות. ההיסטוריה מספרת שבשנת 1524 מסר המלך זיגמונד הראשון לידי קצפר מאצ'יובסקי כתב סמכות לייסד עיר על אדמת הכפר אוסטרוב, שבמחוז ראדום. העיר נוסדה אפוא, לא על אדמה ממשלתית, אלא על אדמה פרטית, שהייתה שייכת לאציל מאצ'יובסקי, שבני משפחתו תפסו משרות נעלות בשלטון. המלך הראה עניין רב בעיר החדשה, וברצותו לראות את התפתחותה המהירה, שיחרר את התושבים מכל מס ממשלתי למשך עשרים שנים. השחרור ממסים, שהעיק על כל נקודה בממלכת פולין, שימש כוח משיכה כביר למתיישבים חדשים. השם המקורי המופיע בכתב הסמכות של המלך הוא אוסטרוב. ייתכן ששינוי השם מיד אחר כך לאוסטרבייץ (השם הפולני של העיר), בא כדי להבדיל בינה ובין עשרים נקודות ישוב אחרות שבסביבה שנקראו אף הן בשם אוסטרוב, שהיה, אגב, שם נפוץ במדינה כולה. על הכפר אוסטרוב שקדם לאוסטרובצה לא ידוע כמעט כלום, פרט לידיעה אחת האומרת שברשימות הגיוס משנת 1578 היה הכפר אוסטרוב שייך לפאראפיה שיבנה, והיה קנינו של פיטר זבורובסקי. לפאראפיה זו השתייכו באותו זמן גם הישובים צ'נסטוצ'יץ ודאנקוב, שהיו סמוכים לאוסטרובצה, ונמצאים עד כה בקרבת הכפר אוסטרובקה. הכרוגיקה מוסרת לנו ידיעה שנייה על אוסטרובצה החדשה, כי בשנת 1614 הקים בה הנסיך יאנוש אוסטרובסקי את הכנסייה הפאראפית בבנין אבנים. הכנסייה הגדולה ("תיפלה" בפי היהודים) עמדה על הגבעה, גבוהה ולבנה, כשהיא מגודרת מסביב בגדר אבן. העיר הייתה מאז ייסודה נחלת אדונים בעלים ממעמד האצילים שברובם ראו בעין יפה את המתיישבים היהודים בעיירתם, אם בגלל התועלת הכלכלית שהביאו, ואם בעקב החידוש שבהליכות חייהם, מנהגיהם ושפתם הדומה לגרמנית. האדונים היו מתחלפים מפעם לפעם, לא בדרך של קנייה ומכירה, אלא בעיקר בעקב קשרי חיתון עם משפחות אצילים אחרים ובעקב העברת ירושות לצאצאיהם. לרובם לא הייתה אוסטרובצה נחלתם היחידה, אלא אחת מעשרות או ממאות נחלאות שרכשו לעצמם האצילים, תוך שאיפה להיות בעל נכסים פיאודאלי גדול ולחזק את השפעתם במדינה או ב"סיים". אדוני העיר אוסטרובצה והנכסים הרבים שבסביבתה היו לפי הסדר : משפחות אוסטרובסקי, סאנושקוב, לובו - מירסקי , וישניובצקי , זומברובסקי , צ'ארטוריסקי. אחר כך עברה אוסטרובצה עם נכסי הסביבה לבעלות הבנק הפולני, שהשתדל לקדם את התעשייה במקום. עם מכירת הנכסים של הבנק הפולני במכירה פומבית עברו אלה לרשות הברון פרנקל, שעשה הרבה לקידום תעשיית המכרות ולפיתוח התעשייה במקום. לבסוף הייתה אוסטרובצה לרכוש בני משפחת האצילים וילופולסקי. בעליה הראשון של העיר, הנסיך יאנוש אוסטרובסקי, מקים הכנסייה שבאמצע העיר, היה בנו של הנסיך שישב באוסטרוב (עיר המהרש"א) והיה נודע כמושל עריץ, שפחדו היה גם על בני משפחתו. על עושר משפחת אוסטרובסקי התהלכו אגדות רבות. נכסיהם נמכרו ב 200 מיליון זהוב, בנחלותיהם היו כ- 600 כנסיות קתוליות, מלבד אחרות, ולרשותם עמדו למעלה מאלפיים משרתים מבני האצולה. משפחה זו באה בקשרי חיתון עם משפחת האצילים סאנגושקו, ואחרי מותו של יאנוש אוסטרובסקי עברה אוסטרובצה לרשותה. משפחת סאנגושקו הייתה משפחה מיוחסת מאוד בפולין ואחד מאבותיה, שמעון שמואל (מעניין שבמשפחות האצילים היו שמות תנ"כיים כמו אצל היהודים), הצטיין כגיבור מלחמה נגד השוודים. הוא קירב מלומדים ואסף לו ספריה עשירה. מידי סאנגושקו עברה אוסטרובצה . לרשות משפחת לובומירסקי, שהייתה אחת המשפחות המיוחסות ביותר בפולין כולה. הלובומירסקים היו נוטים חסד ליהודים, ביודעם שהיהודים מביאים תועלת למדינה מבחינות רבות. מידי הלובומירסקים עברה העיר לרשות חשובה יותר, למשפחת וישניובצקי הנודעת, שברשותה נמצאו, עד למרד חמלניצקי, שטחים נרחבים באוקראינה המזרחית. המפורסם ביותר מבני המשפחה הזו הוא יירמיאש מיכאל ( 1612-1651) - מצביא, שהקים בימי מרד חמלניצקי צבא פרטי ,שלחם במורדים והפיל פחדו על אויבי הפולנים. הוא היה מחסידי אומות העולם והגן במרץ על היהודים מפני הקוזקים. הוא שם קץ להשתוללות הקוזקים ש"ברחו מאדוניהם" והחזיר את השלום לממלכה. כאות הוקרה על הצלתו את פולין הכתירו את בנו מיכאל קוריבוט טומש (1638-16738) למלך פולין. החיבה ליהודים במשפחת רוזנים זו הייתה למסורת, וגם כאדוני אוסטרובצה הצטיינו ביחסם החיובי ליהודי העיר. מידי הווישניוביצקים עברה העיר לבעלות משפחת דומברובסקי, וממנה לרשות משפחת צ'ארטוריסקי, שמילאה תפקיד נכבד בהנהגת המדינה במאה ה- 18. אדם צ'ארטוריסקי היה ממעריצי רבי ישראל המגיד מקוזניץ ונחשב כאחד מחכמי אומות העולם. אחרון אחרון חביב, הוא בית האצילים וילופולסקי, בעלת סמל האצילים "סטאריקון". ממשפחה זו יצא הרוזן אלכסנדר וילופולסקי (1803-1877), שנתמנה בשנת 1827, לחבר הועדה המחוקקת של פולין הקונגרסאית. הוא הציע לשלטון הצארי הרחבת זכויות היהודים והמדיניות שלו לשיתוף הפעולה עם הרוסים נתקלה בהתנגדות נמרצת של דעת הקהל הפולני. מאותה משפחה יצאה מריה יוהאנה וילופולסקי, סופרת פולנית ידועה, שתמכה בציונות, משום שלא ראתה בהתבוללות פתרון לבעיה היהודית. הרוזן וילופולסקי, אדון העיר אוסטרובצה, התייחס בחיבה ליהודי העיר. הוא ראה אותם כחלק מחייו, משום שהידידות עם היהודים הפכה למסורת במשפחתו. ברצון היה מחכיר ליהודי העיר יערות ופונדקים, טחנות קמח ונכסים אחרים. יהודי אוסטרובצה זוכרים את ר' מאיר הנייס, שהחזיק באריסות את היער, את ר' שמואל דנקובר, שהחזיק באריסות את טחנת המים הגבוהה, ושמות יהודים אחרים שפרנסתם הייתה על חכירת נכסים מידי האציל. העיר אוסטרובצה שוכבת על רמה טבולה בירק, מוקפת שדות, יערות, נהרות ונחלים. מצד ימין מפכים מי הנהר הצר "קאמיננה" (בפי היהודים "קאמין"), שרישומו היה ניכר בעיר. זהו נהר המתחיל ליד אודרו וונש, שבין הערים קונסק ושידלובצה. מהעיר וונחוצק ואילך הוא זורם דרך עמק יפה ופורה עד לוויסלה, שלתוכו הוא נופל בקרבת וולה פאבלובסקה. על שפת הנהר מצויים מפעלי חרושת גדולים כגון: תנורי היציקה הגדולים במרוצ'קוב, סטאראחוביץ, בז'יניה. מפעלי היציקה של בז'יניה, מרצינקוב, וונחוצק, מיכאלוב וברוד. מצד שמאל זרם הנהר הרחב "ליאס", ששימש מקום רחצה לתושבי העיר. אוסטרובצה הייתה מוקפת הרים וערי חרושת. הגשר שמעל לנהר הוביל למסילת הברזל ולכפר קלימקוביץ, שמפעל המתכת הגדול שלו העסיק אלפי פועלים. אחרי הגשר מתחיל הכביש לאפט ולצוזמיר, ומסתיים ליד זאבי חוסט על שפת הוויסלה, שהיווה נהר גבול בין פולין הרוסית ובין גליציה האוסטרית.

אוסטרובצה - עיר ואם בישראל

תולדותיה של יהדות פולין רשומות בפנקסי הקהילות, חרותות על המצבות בבתי העלמין הישנים, מקופלות בבנייני בתי הכנסת הישנים ובשרידי עתיקות אחרים. גם בקהילת אוסטרובצה היו קיימים "פנקסים" שהכילו פרטים חשובים מתולדות הקהילה. בעבר נהגו קהילות ישראל לרשום כל מאורע ציבורי חשוב ב"פנקס הקהל" או ב"פנקס חברה קדישא". מלבד זאת היו מצויים "פנקסים" ליד חברות החסד השונות שהיו קיימות בכל קהילה יהודית, ובהם היו רושמים אירועים מיוחדים, שחלו בשטח הפעולה שלהן. אף באוסטרובצה היה קיים פנקס, שממנו הספיקו אנשים אחדים להעתיק פרטים שונים, בעוד הפנקס עצמו נעלם כעבור זמן ולא נשאר ממנו זכר. המעטים שעיינו בו זוכרים כמה פרטים חשובים על ימיה הראשונים של קהילת אוסטרובצה. התאריך הראשון שנשאר לנו לפליטה הוא שנת תע"ד (1713). בשנה זו שוקמה אוסטרובצה אחרי שריפה שפקדה את העיר ומכל בתי העיר לא נשארו אלא בית המדרש ובית הכנסת הישן. מעט היהודים שישבו אז בעיר רכשו מאת הרוזן וילופולסקי את החלק הנמוך של העיר לשם הקמת מקווה. בית הכנסת שהיה בנוי מעץ שופץ מחדש על ידי שלושה יהודים: ר' הרצקה, ר' שמעון בן אהרן דאפט, ור' יחזקאל מראקוב הוא האמן שחיטב את ארון הקודש. מן הפרט הזה אנו למדים שחסרים נתונים כלשהם על התקופה שבין ייסוד העיר בשנת 1524 ובין שיקום בית הכנסת הישן אחרי השריפה של שנת 1713 כלומר תקופה של 189 שנים. התקופה שבין ייסוד העיר ובין התיישבות היהודים בה לא יכלה להיות כה ארוכה, בעיקר בגלל רצונו של המלך לראות בהתפתחותה המהירה של אוסטרובצה, וכי היהודים יכלו לעזור הרבה במימוש רצונו זה. אפשר להניח, שבמחצית הראשונה של המאה ה- 16 טרם הייתה קהילה יהודית מאורגנת בעיר, בעוד שישבו בה יהודים שעמדו בקשרי דת עם יהודי דאנקוב, שהפכה רשמית לעיר בשנת 1564, כלומר 40 שנים אחרי ייסוד אוסטרובצה, היו אז יותר יהודים ואליה, כנראה, התכנסו היהודים מן הישובים הסמוכים למניין בחגים ובאירועים דתיים אחרים. המוסד הראשון שהוקם בכל קהילה חדשה היה בית הכנסת. על גילו של בית הכנסת הראשון של אוסטרובצה מחולקות הדעות. יש הטוענים שהוא הוקם בשנת 1560, כלומר 36 שנה אחרי ייסוד העיר. אחרים סבורים שהוקם ב 1610, כלומר לפני כ- 360 שנה בערך. היהודים הראשונים לא היו עשירים ולא היה סיפק בידם להקים בנין אבנים ונאלצו להסתפק במבנה של עץ. משום כך היה אף הוא בין הבניינים שנזקקו לשיפוץ אחרי שחזיתו נפגעה בדליקה של שנת 1713. בפולין עשירת היערות לא היו בתי כנסת מעץ נדירים כלל. בית הכנסת של אוסטרובצה נחשב לטיפוס מיוחד של בית כנסת קטן בעל אופי מקורי מובהק. הוא היה מעשי ידי בנאים וציירים יהודים, ושימש דוגמה נדירה של סגנון יהודי עממי. בצדק יצאו לו מוניטין בחוגי האמנים היהודים. צורתו הייתה פשוטה, ואפילו פרימיטיבית, בעלת עיצוב מיוחד, אינטימי, מלא חן, שבו באו לידי מזיגה מעניינת ונאה סגנון הבנייה של בתי עץ מקומיים והסגנון היהודי הרומנטי, שעוצב בידי "הפועל העוסק במלאכת הקודש". בית הכנסת של אוסטרובצה נמנה בין למעלה ממאה בתי כנסת מעץ שנשתמרו בכל רחבי פולין. הבניין היה קטן והוקם באמצעים צנועים בידי בעלי מלאכה ולא בידי אמנים. גם כאן לא רצו היהודים להקים "היכל" אלא בית תפילה צנוע, בסגנון האדריכלי העממי המיוחד שלו. כמו בכל עיר ועיירה בפולין, כן גם באוסטרובצה שימש בית הכנסת מרכז רוחני וציבורי ליהודים. הוא היה במשך שנים רבות המקום היחיד בו שפכו היהודים את לבם לפני אביהם שבשמים בתחינה ובבקשה בימי צרה, ובברכה ובהודיה בימי פדות וישועה. בית הכנסת שימש גם ללימוד תורה, להשמעת דרשות ולאסיפות הקהל. כנהוג בערים אחרות בנו את בית הכנסת במקום גבוה, הרבו בחלונות, והשתדלו לקשטו ולהדרו בקישוטים אמנותיים, ובמיוחד את הקיר המזרחי, הפונה לעבר ירושלים. זקני העיר סיפרו, ששיקום בניין בית הכנסת אחרי השריפה לא נסתיים. צייר שקישט את התקרה נפל מן הפיגום ונהרג במקום. מותו גרם צער רב לבני העיר. התקרה לא הושלמה, ובית הכנסת נשאר בלתי גמור. מותו הטרגי של הצייר היה עטוף אגדות במשך הדורות שחלפו מאז עד היום. אילו ניתן פה לבניין בית הכנסת הישן היה מגולל לפנינו פרקים מעניינים בקורות העיר והקהילה היהודית. הוא ספג הרבה היסטוריה: כתליו ראו מאורעות רבים, כגון קבלות פנים וחגיגות שנתקיימו בין קירותיו. הוא היה עד יחיד לשמחותיו ולתלאותיו של הישוב היהודי במשך מאות שנים. מלבד בית הכנסת הישן, ששמר על צביונו ותבניתו, מאז שהוקם בתאריך בלתי ידוע לנו, לא נשאר כל קשר עם הדורות הקודמים של הישוב היהודי באוסטרובצה, כאילו לא היה קיים מעולם. לכן האמינו זקני אוסטרובצה, שאין לדורות ההם מנוחה ושלווה "על משכבם". הם נעים ותועים בין החיים ומחפשים תיקון וזכר לנשמתם בבית הכנסת הישן. ובאוסטרובצה התהלכו אגדות על כינוסים של "שוכני עפר" בבית הכנסת אחרי חצות הלילה. מדי לילה אומרת אגדה הנפוצה בעם -בחצות, יוצאים המתים מקברותיהם, מתאספים בבית הכנסת הריק והסגור. שם עורכים את תפילותיהם אחר שלא נשאר להם צאצא שיתפלל בעדם. מוציאים ברטט ספר תורה, קוראים בו בחיל וברעדה, עולים אחד אחד לתורה ועורכים הזכרת נשמות לעצמם. חלונות בית הכנסת אטומים ואפלים, אך זיקי אור קטנים מרצדים הלוך ושוב ושביבי אש מבזיקים ופולחים את החושך. דלתות בית הכנסת נעולות אך בעדן בוקעת דממה חרישית ונוקבת, כיבתה ליל סתיו סגריר, הבוכה ומילל. ידעו יהודי אוסטרובצה פירושו של בכי זה, ואיש לא העז לעבור על פני בית-הכנסת הישן בשעה זו. איש אחד היה בעיר שלא ידע פחד בלילות. יחידי היה יוצא לכל מקום, בלי פנס דולק - הוא הקברן. פניו נפולים, חשוכים, איבריו לא כפי מידת אדם, וכל הילוכו כשלד חי מהלך. דומה הוא לאחד "הרוחות" ו"השדים", המשוטטים בחלל העולם ואינם מוצאים לעצמם מנוח. אך אף הוא אינו מעז לעבור לפני בית הכנסת מחצות הלילה עד עלות השחר. כי כל מי שהיה עובר בתחום בית הכנסת שעה שהמתים קוראים בתורה מיד היא נקרא בשמו ובשם אביו לעלות לתורה. פעם אחת, אם מאונס ואם משכחה, עבר הקברן על יד בית הכנסת לפני קריאת הגבר, אך נכנס לתחום קיר המזרח, והנה הוא שומע ברור "יעמוד"... ושמו ושם אביו יוצאים במפורש מחללו של בית הכנסת. קפא הקברן, ובטרם הספיק לצעוק "שמע ישראל" ולעקור מהמקום נמצא כבר עומד על הבימה, ספר התורה פתוח לפניו, וה"יד" מצביעה בפרשה של אותו שבוע. מימינו ומשמאלו, מלפניו, ומאחוריו, כיתות כיתות של עטופי טליתות ותכריכים חרדים ומצפים לשמוע קול ברכת התורה. שיניו של הקברן נוקשות וכולן רועד מפחד. ובכל זאת ממלמל ומגמגם, ובחיל ורעדה מברך את הברכה הראשונה ואף האחרונה. הנה עוד מעט יסתיים הסיוט ויצא בשלום מן העניין. אך משעמד לעקור ממקומי, נתבלבלו עליו חושיו, או שמא מתוך להיטות לקצר דרכו ליציאה לא פנה ימינה אלא שמאלה. הקפידו המתים, נפנפו בטליתותיהם ורמזו בקריצותיהם: "לימין, לימין". ברם הקברן לא תפש לא את קריצותיהם ולא את רמיזותיהם, נבהל, נמעד וקרס תחתיו. למחרת מצאהו שמש בית הכנסת מוטל ללא רוח חיים על מדרגות הבימה... המוסד השני, אחרי בית הכנסת, שהקימה כל קהילה חדשה, הוא בית עלמין. לפי המסופר בפי זקני העיר היה קיים בית עלמין עתיק בדרך לבאלטוב . בית העלמין, שאדמתו ניתנה לקהל על ידי אדוני העיר, היה מוקף בתחילה גדר עץ. בכל יום תשעה באב היה יהודי אחד בשם אברהמ'לה פישל פלטיאליס, נוהג לערוך את טיולו הנודע לשם כדי לקונן על חורבן ירושלים. היו שם מצבות עתיקות, וקשה היה לקרוא את הכתובות עליהן, שנמחקו מרוב שנים. הודות לבית עלמין זה נתגלה לנו פרט חשוב בהיסטורית העיר: שמו של הרב הראשון, אך פרט לשמו ושנת פטירתו לא ידוע לנו דבר עליו. יהודי אוסטרובצה התגאו בעובדה, שבית העלמין הישן נמצא באמצע העיר, ומראהו כגן נאה. ואכן בית העלמין לא הטיל פחד על יהודי העיר, התייחסו אליו ביחס של קירבה משפחתית, ואף התגאו בצורתו המטופחת. בבית העלמין מצאו את מנוחתם הנצחית צדיקים ואדמו"רים ידועי שם. מצבה עתיקה אחת נשאה את שמו של הרב ר' נפתלי בן ר' הרצקה, שנפטר בשנת תצ"ד (1733). לא ידוע מהיכן בא וכמה שנים כיהן כרב העיר. אשר למצבה זו נזכר בפנקס הקהילה, כי היא עמדה בכיוון הפוך לכל יתר המצבות, וכל מי שביקר בבית העלמין נהג להתעכב לידה לפני עזבו. מרוב שנים שקעה המצבה באדמה, בשנת 1926 שוקמה על ידי יעד הקהילה. אגדה זו נזכרת בנוסח אחר בספר חסידי: "הרב ר' מאיר ר' הרצקה'ס מאוסטרובצה" (בן הרב המופלג ר' אריה לייבוש מפשיטיק), שהיה מתלמידי החוזה מלובלין והמגיד רבי יחיאל מיכל מזלוטצ'וב, ונקרא בשם ר' הרצקה'ס על שם חותנו, על המצבה שלו באוסטרובצה נכתב, שלא לקבור איש בתוך תחום של ד' אמות סמוך לקברו. ויש שם סימן: "ד' מצבות לד' רוחות". לא הייתה קהילה יהודית בלי חברה קדישא.

הטקסט לקוח מ"ספר אוסטרובצה" שראה אור לפני כמה עשרות שנים