משתמש:Galitcookerit/cookerit

• 
  לוגו Cookerit.com

Cookerit - אוכל, אמנות, אהבה

בין אוכל לאמנות

הערך הוקם מתוך אהבה גדולה לאוכל, לאמנות ולשילוב ביניהם. אוכל הוא מזון לגוף ואמנות - מזון לנשמה. בערך זה ראיונות עם אומנים ישראלים ידועים , וממציאה במיוחד עבורם ועבור יצירתם מתכון המשקף את ההיסטוריה האישית שלהם, את ההעדפות הקולינריות, את הקישור ליצירה של האמן והמשמעות העומדת מאחוריה.

"האחריות הגדולה ביותר של הבשלן היא לא לקלקל את חומרי הגלם", גלית, cokkerit.com.

יוסל ברגנר: מהמטבח אל כן הציור, מהאמן אל המתכון

• 
  יוסל ברגנר: פומפיות - היצירה ולידה מקור ההשראה
• 
  מתכון ליוסל ברגנר: שפצלה וביצת עין

יוסל ברגנר הוא אמן ישראלי מהידועים בארץ ובעולם. פגשתי אותו כדי לבחון מימד נוסף ביצירתו : ממקום של הקישור בין אמנות לאוכל.

בין יצירותיו שזורים שוב ושוב כלי מטבח שונים ובעיקר פומפיות.

יוסל מספר: "הזיכרון הראשון שלי הוא מהמטבח"

גדלתי במטבח של סבתי וכילד לא היו לי צעצועים. לכן שיחקתי בכלי המטבח ועשיתי "האנשה" של הכלים השונים. זה היה התיאטרון הראשון שלי. מאז אני אוהב מאוד תיאטרון וגם היצירות שלי הן תיאטרליות.

אבי ואחותי היו צמחוניים, כמעט שלא אכלנו בשר וכשסבתי רצתה להכין משהו מיוחד עבורי, פינקה אותי במנה של ביצת עין. (אעייר, באידיש)

"לאוכל אין פספורט" המנה האהובה עלי היא "לוקשען", אטריות. את האטריות הביא מרקו פולו מסין לאיטליה והן נחשבו מתכון נגד דיכאון. כך הפכו האטריות הסיניות למאכל הלאומי האיטלקי. גם בישראל החומוס נחשב למאכל הלאומי, למרות שכבר הואשמנו בכך ש"לקחנו את החומוס מהערבים" ואני אומר :"לאוכל אין פספורט".

"אני מתגעגע לטעם של פעם" לאחרונה, באוכל יש יותר ויזואליות ופחות טעם. בעבר שמו דגש על הטריות, על הגידול של הירקות, הפירות והמנות היו פחות צבעוניות ויותר טעימות. וכמו כל יהודי טוב, אני מטיל ספק במה שכרגע אמרתי, ומסיים את המשפט באמירה: "אונד אפשר נישט..", אז אולי אפשר שלא.

המתכון ליוסל ברגנר

המתכון שהרכבתי עבור יוסל לאחר המפגש אתו הוא שילוב של מספר כלי מטבח ומצרכים המקושרים להיסטוריה האישית, להעדפות שלו וליצירתו האמנותית.

כפי שיוסל ציין, המאכל האהוב עליו ביותר הוא "לוקשען" – ועל כן בחרתי ב"שפצעלה" שהן איטריות ממוצא מזרח ארופאי (כמו יוסל עצמו).

ביצת העין שהיא מחוות האהבה והפינוק שסבתו של יוסל היתה מכינה לו, תהיה במרכז המנה עטופה ב"שפעצלה" כביצה בקן – מקום בטוח, חמים ונעים.

כל המנה תוגש במחבת יצוקה - כלי "של פעם" שתחומם בתנור. המחבת היא אחד מכלי המטבח המופיעה ביצירתו של יוסל.

הרוטב יהיה על בסיס שמן זית שהוא המאפיין הישראלי של יוסל והסביבה בה הוא חי, פועל ויוצר.

פומפיה תאפשר את הנגיעה האחרונה של המנה, כשנגרד עליה מעט גבינת פרמז'ן כדי להקרים את המנה.

יוסל ברגנר: מהמטבח אל כן הציור, מהאמן אל המתכון, באתר Cookerit.com

אורנה בן עמי : "יוצאת מהכלים"

• אורנה בן עמי: "יוצאת מהכלים"
  אורנה בן עמי: "יוצאת מהכלים"
• אורנה בן עמי: "יוצאת מהכלים"
  אורנה בן עמי: "יוצאת מהכלים"
• אורנה בן עמי: "יוצאת מהכלים"
  אורנה בן עמי: "יוצאת מהכלים"
• אורנה בן עמי: "יוצאת מהכלים"
  אורנה בן עמי: "יוצאת מהכלים"
• אורנה בן עמי: "יוצאת מהכלים"
  אורנה בן עמי: "יוצאת מהכלים"

ביום רביעי בבוקר נפגשתי עם הפסלת אורנה בן עמי בסטודיו שלה ב"דרום הדרום" של תל אביב. אורנה עובדת בחומר קשיח במיוחד –בטכניקה של ריתוך בברזל. בתערוכה האחרונה שלה,"יוצאת מהכלים" במאי 2013 פיסלה בברזל על ידי טכניקת ריתוך סירים וסינרים.

"אוכל בשבילי הוא אמא שלי"

עבודת הסירים והסינרים שעשיתי היא מחווה לאמא שלי שנפטרה השנה.היא היתה אישה עם המון נשמה, אישה של נתינה, אהבה ויצירתיות שבאה לידי ביטוי בין היתר גם בבישול . היא אהבה לארח ולהגיש אוכל והחום שהקרינה מתקשר לי עם החום היוצא מהבישול ומאדי הסירים והחום שנוצר כשאני מרתכת את הברזל בתהליך של יצירת הפסל תוך ריכוך המתכת הקשה. גם אמא שלי ריככה את המציאות עם תבשיליה ואהבתה הרבה. לאמא היו ביטויים סותרים של אהבה כמו "אצלנו גם כשבוכים צוחקים" . הצחוק, שעטף את ההישרדות, ותחושת הבדידות העצומה בתוך המשפחתיות וה"ביחד". שני ביטויים נוספים של אמא היו : "אם לא תאכלי אני איעלב" ומיד :"אם תאכלי תשמיני" - ביטויים סותרים ומבלבלים שבגללם פיסלתי את הסיר "חגור בחגורה" שמסמל עבורי את הדילמה בין אכילה כדי לרצות את אמא לבין שמירה על המשקל , בין מחסור ושפע בין ה"יש" ל"אין".

"בבישול אין חוקים"

מטבח הוא מקום של יצירה ודמיון , מקום של המצאה. אני עצמי בשלנית ואוהבת להמציא מאכלים – היצירתיות, הדמיון והיכולת להמציא את עצמך מחדש כל פעם. בבישול אין חוקים, יש רק יצירתיות ואהבה ובעיני שולחן המטבח הוא לב הבית. הזיכרון הראשון שלי הוא מרק החמיצה – הבורשט שאימי הייתה מכינה דרך קבע. יחד עם זאת תמיד היתה לי תאווה לפירות. עד היום אני אוהבת מאוד פירות ובמיוחד פרות טרופיים כמו אנונה ומנגו. באוכל כמו באומנות יש משיכה ודחייה, הנאה מול גועל, שובע מול רעב – והמחאה החברתית בשנים האחרונות גרמה לי להתייחס לריקנות ולחוסר ביצירתי :"הצלחת החסרה".

"האישה היא כלי קיבול"

תערוכת הסירים נוצרה בעקבות התפיסה הפילוסופית של האישה ככלי קיבול. האישה כ-סיר, כ-מיכל , ייצוג של המצבים הבלתי אפשריים בחיים כמו הסיר עם הידיות הפונות פנימה, הסיר בהריון , סיר הטלאים – המייצג את ניסיונה של אימי לאחות ולהדביק את המשפחה לאחד בינינו למרות ההיסטוריה המשפחתית והאירועים הטרגיים שהפרידו ויצרו בדידות. האיחוי היה רק למראית עין, כמו חלקי הסיר המחוברים, אך הסיר וגם הנפש שהוא מייצג קרועים ושסועים. אני מתייחסת לאירועים אלה גם ביצירתי "עוגת יום הולדת" שיש בה סתירה בין עוגה שהיא חומר רך ועדין לברזל ממנו נוצרה, ובין חגיגת יום ההולדת שהעוגה מסמלת לנר הזיכרון המונח עליה.

"המאכל האהוב עלי הוא מרק למרות שמרק זה בעיקר מים"

המתכון שאני בוחרת עבור אורנה הוא מתכון של מרק . מרק , שהוא בעצם הרבה מים וקצת דברים אחרים המתבשל בסיר שעות וממלא את הבית בניחוחות ובחום. מרק של ירקות כתומים - אדומים (גזר, דלעת, סלק ) עם נתחי בשר מושחמים קטנטנים ומעט מנגו (מיובש) חמצמץ , אשר יוצרת מרק המרמז לטעם המקורי של מרק חמיצה קלאסי אותו אכלה אורנה כילדה בבית, יחד עם האהבה לפרי הטרופי צבעו הכתום-אדום מרמז על החומר בו היא עובדת, ברזל.