משתמש:Itsused/ברלין

ערך מקורי: s:en:1911 Encyclopædia Britannica/Berlin

---

בֶּרְלִין היא העיר הגדולה באימפריה הגרמנית ובירתה של ממלכת פרוסיה. כמו כן, היא מקום מושבם העיקרי של הקיסר הגרמני, מלך פרוסיה, הפרלמנט הקיסרי (Reichstag), הדיאט הפרוסי (Landtag) ושל משרדי המדינה של האימפריה (מלבד בית המשפט העליון לצדק אשר ממוקם בלייפציג). העיר משתרעת על פני מישור שטוח וחולי, כ־100 רגל מעל פני הים. בנוסף לכך, היא שוכנת על שתי גדותיו של נהר הַשְׁפְּרֵה, שחותך את העיר מכיוון דרום־מזרח לצפון־מערב. הנקודה הגבוהה בסביבת העיר היא הגבעה קרויצברג, הנמצאת בפרוור הדרומי שֶׁנֶבֶּרג. מן הגבעה ניתן לראות נוף נאה של העיר, וגובהה כ־200 רגל. ברלין נמצאת באמצע הדרך בין נהר האלבה לנהר האודר (עימם היא מחוברת ברשת של נתיבי מים). יתרה מזאת, עברו בה הדרכים הראשיות משְׁלֶזְיָה ופולין לנמלים שבים הצפוני ומסקסוניה, בוהמיה ותורינגיה לים הבלטי, דברים שהקנו לה חשיבות מסחרית רבה בימי הביניים. בעת המודרנית, הרשת הכבירה של מסילות הברזל, שברלין נמצאת במרכזה ושמתבססת ברובה על הדרכים הישנות, ביססו את מעמדה זה עוד יותר. בהיותה מצויה כמעט במרחק שווה מגבולותיה של פרוסיה, מצפון ומדרום, ממזרח וממערב, 180 מייל מהמבורג ו־84 מייל משטטין, מיקומה של העיר, שהוא רחוק מלהפריע לגדילתה ושגשוגה כפי שנטען בעבר לעתים קרובות, היה למעשה הגורם העיקרי בעלייתה המהירה למעמדה של העיר התעשייתית והמסחרית הגדולה ביבשת אירופה. מבחינת עושרה ואוכלוסייתה, היא ממוקמת מיד לאחר לונדון ופריז.

גבולותיה של העיר לא התרחבו בצורה משמעותית מאז 1860: למרות שהתפתחו פרוורים חשובים וגדולים מסביב לה, ולמרות שאלה כבר השתלבו עימה מבחינה מעשית, השטח הניהולי של העיר נותר בעינו. שטחה הוא כ־29 מיילים רבועים, אורכה ממזרח למערב כשישה מיילים ורוחבה מצפון לדרום הוא חמישה מיילים וחצי. כמו כן, יש בה כ־1,000 רחובות, 87 כיכרות ומרחבים פתוחים, 73 גשרים ואוכלוסייה של 2,033,900 נכון ל־1905 (כולל חיל מצב של כ־22,000 אנשים). אם מניין האוכלוסייה יכלול גם את תושבי המחוז המשטרתי (שרדיוסו גדול בעשרה מיילים מזה של ברלין), הוא יהיה כשלוש מיליונים ורבע.

ברלין היא עיר מודרנית במהותה. הבתים המיושנים עם שתי הקומות שאפיינו אותה בעבר פינו מקומם לבנייני עסקים מפוארים, ואלה מגמדים את רחובותיה וכיכרותיה של העיר בהשוואה אליהם, שפעם היו מרווחים ביותר. ההמולה של העיר המודרנית והמסחרית החליפה את אופיה הצנוע וההדור של הבירה הפרוסית הישנה. מכאן גם שהזר המבקר בה בפעם הראשונה לא ימצא הרבה שיזכיר לו על עברה של העיר. חלקיה הישנים ביותר של ברלין, העיר ואלט־קלן, שנבנו לצד זרועותיו של נהר השפרה, וחלקה של העיירה ששוכן במערב הקרוב, הם המרכז של הפעילות העסקית. הקצה המערבי והחלק הדרום־מערבי הם הרובעים המשמשים למגורים, החלק הצפון־מערבי מאוכלס במידה רבה על־ידי מוסדות אקדמיים, מדעיים וצבאיים, הצפוני הוא מקום מושבה של תעשיית המכונות, הצפון־מזרחי של יצרני הצמר, המזרחי והדרום־מזרחי של תעשיות צביעת הבדים, הריהוט והמתכת, ובזה הדרומי נמצאים מחנות צבאיים גדולים ותעשיות הרכבת.

ב־1870, ברלין הייתה מתוחמת מבחינה מעשית מדרום על־ידי תעלת לנדווהר, אולם מאז העיר התרחבה הרבה מעבר, וכיום גם הטמפלהופר פלד, שבו נערכים מבחנים צבאיים ושהיה פעם מחוץ לתחומי העיר מבחינה מעשית, מוקף על־ידי רצועה צפופה של בתים. תעלת לנדווהר, המתפצלת מהשפרה בקרוב לשלזישה טור ומתאחדת עימו לאחר כשישה מיילים בשרלוטנבורג, מוסיפה לא קצת ליופיים של האזורים הדרומיים והמערביים, שכן היא מאוגפת על־ידי שדרות נאות וחוצים אותה הרבה גשרים יפים. מטרת התעלה הייתה להוריד את עומס התנועה של המים בליבה של ברלין. עם זאת, היא הוחלפה למטרה הזאת על־ידי תעלה חדשה, רחבה ועמוקה שנפתחה ב־1906, המשתרעת כשלושה עד ארבעה מיילים דרומה. תעלה זו, ששמה תעלת טלטוב, עוזבת את נהר השפרה ממעל לברלין בקפניק, זורמת מדרום לריקסדורף, סידנדה וגרוס־ליכטרפלדה ונכנסת לנהר ההאוול בטלטוב. עבודת התכנון החשובה הזאת תוכננה לא רק כדי לספק נתיב מים נוח יותר בין השפרה העליון וההאוול (ומכאן גם לנהר האלבה), אלא גם כדי לטהר מהעיר ומסביבתה את הגזים והשפכים הרעילים שנוצרו במפעלים באזור. הוצאת החומרים הרעילים, ביחד עם בניית התעלות, משנה במידה רבה את אופי העיר וסביבתה.

השפעת מלחמת צרפת־פרוסיה (1870–1871) על ברלין הייתה מסחררת, והבירה הפרוסית הישנה דחקה עצמה למלא את תפקידה החדש. ביאת חיל מצב גדול השטוף ברוח ניצחון אל העיר, המשתוקק להחליף את האיבה הישנה בשלום ולהתחרות איתם בענייני יוקרה, עודדה את הברלינאים לפעול ביתר אנרגיה. מלבד הצבא, הגירה רחבת היקף של עובדי ציבור התרחשה כתוצאה מהתנאים החדשים, ומכיוון שלא היה דיור בכמות מספקת, שכר הדירה עלה לממדים עצומים. לעיתים רבות התעוררו ספקות אם העיר תוכל להתמודד עם משא האימפריה – כה גדול היה שטף האזרחים החדשים. העיר יכלה לקבל את המהגרים הרבים בזכות השירותים הנהדרים של המועצה העירונית, שבזכות המאמצים הבלתי־נלאים שלה ברלין הפכה מבחינת ארגונה לעיר למופת באירופה. ברלין היא העיר היחידה שבה השתמשו בכסף הציבורי בשיקול דעת כה משכיל, והיחידה שבה המערכת העירונית ידעה להתמודד עם קצב גדילה כה מהיר ולהפגין תושייה כה גדולה במצבי חירום. ב־1870, תנאי התברואה בברלין היו הגרועים שבכל ערי אירופה. לפי מצב הדברים, העירייה הייתה זקוקה לרודולף וירכו כדי שייפקח את עיניה בדבר בזבוז החיים הנורא, אבל תעלות הביוב הפתוחות, המשאבות הציבוריות, הכבישים המרוצפים באבנים, השווקים הפתוחים, והמגורים התת־קרקעיים ההומים נעלמו מברלין. כעת לעיר יש מערכת ניקוז מצוינת, היא סלולה ומוארת היטב ומצוידת בכמות גדושה של מים מסוננים, ואילו המגורים התת־קרקעיים הפכו לחינניים ומרווחים, וברלין בצדק טוענת להיות אחת מהבירות הנקיות והבריאות ביותר באירופה. השנה 1878 מסמנת נקודת־התחלה חדשה בהתפתחותה של העיר. בשנה הזו, ברלין הייתה מקום הכינוס של הקונגרס שנשא את שמה, ההכרה של גרמניה כגורם עולמי מוביל ניתנה ואנשי ברלין יכלו לייפות את עירם בצורה ההולמת את מעמדה. מזמן זה ואילך, מיזמים מדיניים, מוניציפליים ופרטיים פעלו יד ביד במטרה להפוך את הבירה לקוסמופוליטית. המצב שאליה ברלין הגיעה לבסוף לא נבע רק ממעשיהם של אזרחיה ושל העירייה; ההברקה של מערכת המשפט והעובדה שהאומה הגרמנית הרגישה מאוחדת סביב הייחודיות של המדינות הגרמניות הקטנות יותר תרמו יותר מכל השאר לכך. היא הפכה לעיר הבילויים הראשית בגרמניה; ולמרות שרמת המוסריות שלה נעשתה קטנה יותר בגלל השטף העצום של האנשים המעוניינים בבידור, יש כל־כך הרבה פעילות בריאה ומאומצת בחיים האינטלקטואלים ותחרות במסחר שיספיקו כדי להגדיר אותה, למרות פגמים מוסריים רבים, כמרכז החיים והלמידה בגרמניה. דוקטור א׳ שדוול (”יעילות תעשייתית [Industrial Efficiency]”, לונדון, 1906) מתאר את ברלין כמייצגת את ”היישום המלא ביותר של המדע, הסדר והשיטתיות בחיים הציבוריים”, ומוסיף כי ”היא פלא של הניהול הציבורי, העיר המודרנית והמאורגנת ביותר שקיימת”.

רחובות.–החיים החברתיים והרשמיים של עיר הבירה מרוכזים סביב אונטר דן לינדן, שמתחיל מהארמון המלכותי ונגמר בשער ברנדנבורג.