משתמש:Jakednb/טיוטה

חלק מהציור "סקוטלנד לנצח!", אליזבת תומסון, 1881

הצבא הבריטי במלחמות הנפוליאוניות עבר שינויים דרמטיים רבים והתפתח מכוח קטן של כ-40,000 חיילים לכדי כוח מקצועי ומאומן היטב שהגיע בשיאו לכדי 250,000 חיילים סדירים. תקופה זו מתחילה עם מלחמות המהפכה הצרפתית ב-1792 ומסתיימת בקרב ווטרלו ב-1815, בו מובס באופן סופי צבאו של נפוליאון בונפרטה.

מבנה

מבנה הצבא בסוף מלחמת חצי האי האיברי (ינואר 1814)
הדיוויזיה הראשונה לוטננט-גנרל ג'ון הופ 8,230 חיילים	חטיבת מייטלנד	גד' 1/רג' משמר רגלי 1 (785); גד' 3/רג' משמר רגלי 3 (776).
	חטיבת סטופורד	גד' 1/רג' גרנדירים 2 (767); גד' 1/רג' גרנדירים 3 (864).
	חטיבת הינובר	הלגיון הגרמני של המלך: גד' רגלי 1 (574); גד' רגלי 2 (532) וגד' רגלי 5 (482), גד' קל 1 (568) וגד' קל 2 (585).
	חטיבת סטופורד	גד' 1/רג' גרנדירים 2 (767); גד' 1/רג' גרנדירים 3 (864).
הדיוויזיה השנייה לוטננט-גנרל רולנד היל 6,270 חיילים	חטיבת ברנס	גד' 1/רג' רגלים 50 (345); גד' 1/רג' רגלים 71 (498); וגד' 1/רג' רגלים 92 (391) ופל' רובאים (49).
	חטיבת בינג	גד' 2/רג' רגלים 31 (271); גד' 1/רג' רגלים 66 (178) ופל' רובאים (45).
	חטיבת פרינגל	גד' 1/רג' רגלים 28 (485); גד' 1/רג' רגלים 34 (410); גד' 1/רג' רגלים 39 (565) ופל' רובאים (47).
	חטיבת הרדינג	רג' רגלים פורטוגלי 6 ו-8 ורג' הקזדורס ה-6 (סך הכל 1,918).
הדיוויזיה השלישית לוטננט-גנרל תומאס פיקטון 5,317 חיילים	חטיבת בריסביין	גד' 1/רג' רגלים 45 (496); גד' 1/רג' רגלים 74 (438); וגד' 1/רג' רגלים 88 (738) וארבעה פל' רובאים (197).
	חטיבת קיין	גד' 1/רג' רגלים 5 (640); גד' 2/רג' רגלים 83 (371); גד' 2/רג' רגלים 87 (305) וגד' 1/רג' רגלים 94 (350).
	חטיבת פאוור	רג' רגלים פורטוגלי 9 ו-12 ורג' הקזדורס ה-11 (סך הכל 1,782).
הדיוויזיה הרביעית לוטננט-גנרל לאורי קול 5,389 חיילים	חטיבת אנסון	גד' 3/רג' רגלים 27 (564); גד' 1/רג' רגלים 40 (468); וגד' 1/רג' רגלים 48 (413); שתי פל' סיוע (480) ופל' רובאים (45).
	חטיבת רוס	גד' 1/רג' רגלים 7 (604); רג' רגלים 70 (395); גד' 1/רג' רגלים 23 (420) ופל' מתנדבים מברנשוויק-אולס (42).
	חטיבת ונקונסל	רג' רגלים פורטוגלי 11 ו-23 ורג' הקזדורס ה-7 (סך הכל 1,958).
הדיוויזיה החמישית לוטננט-גנרל קולוויל 3,597 חיילים	חטיבת האי	גד' 3/רג' רגלים 1 (320); גד' 1/רג' רגלים 9 (482); וגד' 1/רג' רגלים 38 (364); גד' 2/רג' רגלים 47 (256) ופל' מתנדבים מברנשוויק-אולס (25).
	חטיבת רובינסון	גד' 1/רג' רגלים 4 (344); גד' 2/רג' רגלים 84 (294) ופל' מתנדבים מברנשוויק-אולס (20).
	חטיבת דה רגואה	רג' רגלים פורטוגלי 2 ו-15 ורג' הקזדורס ה-8 (סך הכל 1,224).
הדיוויזיה השישית לוטננט-גנרל קלינטון 5,243 חיילים	חטיבת פאק	גד' 1/רג' רגלים 42 (669); גד' 1/רג' רגלים 79 (594); גד' 1/רג' רגלים 91 (458) ופל' רובאים (37).
	חטיבת למברט	גד' 1/רג' רגלים 11 (477); גד' 1/רג' רגלים 32 (464); גד' 1/רג' רגלים 36 (365); גד' 1/רג' רגלים 61 (438).
	חטיבת דאגלס	רג' רגלים פורטוגלי 8 ו-12 ורג' הקזדורס ה-9 (סך הכל 1,775).
הדיוויזיה הקלה לוטננט-גנרל אלטן 3,925 חיילים	חטיבת קמפ	גד' 1/רג' רגלים 43 (724); גד' 1/רג' רובאים 95 (422) וגד' 3/רג' רובאים 95 (365).
	חטיבת קולבורן	גד' 1/רג' רגלים 52 (714) וגד' 2/רג' רובאים 95 (350).
	רג' רגלים פורטוגלי 17 ורג' הקזדורס ה-1 וה-3 (סך הכל 1,350).

סוגי יחידות

יחידות זרות בשירות בריטי

חיילים מרגימנט הרגלים היווני הקל של הדוכס מיורק, רגימנט של מתנדבים יוונים ששירת בצבא הבריטי.

במהלך המערכות השונות, פליטים ממדינות שנכבשו על ידי צרפת, כמו גם עריקים מצבאות אוייב, גוייסו לתוך יחידות הצבא הבריטי או במקרים מסויימים אף הוקמו יחידות מיוחדות לקבוצות גדולות של חיילי חוץ. ברחבי האימפריה הבריטית היה קיים נוהג של הקמת יחידות מקומיות שכללו לוחמים מהעמים הילידים, אך יחידות אלו שימשו להגנה על האזורים בהם הן הוקמו, כך לדוגמה כל אזור בהודו גייס חיילים מקומיים שהצתרפו לרגימנט אזורי (לדוגמה בומביי או מדראס), רגימנט אשר שירת את השלטון האזורי הבריטי במשימות שיטור והגנה על מוסדות השלטון.

לאומת יחידות אלו של מקומיים, הוקמו במהלך המלחמות הנפוליאוניות עשרות רגימנטים של חיילים מעמים שונים, אשר לרוב שאפו לתרום למאמץ המלחמתי ולהילחם בצבא האוייב. הדוגמה המוקדמת ביותר לרגימנט שכזה במהלך התקופה היה 'רגימנט הרגלים ה-60' (בהמשך נקרא 'קורפוס הרובאים של המלך') אשר נוסד לראשונה ב-1756 והתבסס על חיילים גרמנים למטרת שירות בצפון אמריקה.

אחת מהיחידות המשמעותיות ביותר שהוקמו ושירתו בצבא הבריטי היה הלגיון הגרמני של המלך שהוקם בשנת 1803 וכלל יחידות מסוגים שונים אשר חייליהן הגיעו מגרמניה (רובם מממלכת הנובר). בשיאו הגיע הלגיון לכדי 10 גדודי רגלים, 5 רגימנטי פרשים בנוסף לכוחות הנדסה, ארטלריה וסיוע, עם סך הכל כ-14,000 חיילים. לאורך 13 שנות שירות הלגיון בצבא הבריטי, חייליו השתתפו בעשרות קרבות ומערכות לצד היחידות הבריטיות, והם נחשבו ללוחמים מקצועיים ואמיצים.

יחידה צבאית נרחבת נוספת שהתקיימה בשנים 1799 - 1802, אך תרומתה ללחימה הייתה מעט פחותה יותר, הייתה 'החטיבה ההולנדית של המלך'. החטיבה הוקמה לאחר קינון הרפובליקה הבטאווית, עם מנוסה של חיילי הצבא ההולנדי לשעבר לכיוון גרמניה ולחופי בריטניה.

• 
  חיילים צרפתים בשירות בריטי, 1795.
• 
  דרגונים מהלגיון הגרמני של המלך, 1812.
• 
  חיילים רגליים מהלגיון הגרמני של המלך, 1812.
• 
  חייל מרגימנט הרגלים ה-60, צפון אמריקה, 1758.

מדים, ציוד והכשרה

ערך מורחב – מעיל אדום

טקטיקה ושיטות לחימה

שחקנים מדגימים ירי סדור של חיל רגלים קווי.

הצבא הבריטי כמו שאר הצבאות של העת החדשה, ביסס את הלחימה בשדה הקרב סביב גדודי או פלוגות חיל רגלים. יחידות רגליות קוויות (Line Infantry) היוו עמוד השדרה של כל פעולת לחימה, כאשר שאר מרכיבי שדה הקרב נחשבו קריטים להצלחת המערכה, אך בתפקיד סיוע ללחימת חיל הרגלים.

מבנה תקיפה בסיסי של התקדמות בשדה קרב, נשען על גדודים רגליים המסודרים לרוב במלבנים צרים המתקדמים אל עבר קו האויב. משני צידי כוח הלחימה הרגלי ינועו פלוגות פרשים מסוגים שונים ובמקרה הצורך יתקפו את קו האויב מאגפיו, או לחלופין ימנעו מפרשי האויב לתקוף את הכוחות הרגליים. מספר עשרות עד מאות מטרים לפני הכוח העיקרי, יתקדמו פלוגות של חיל רגלים קל במטרה לסרוק את הקרקע לפני ההתקדמות העיקרית, להלחם בכוחות הקלים של האויב ואם ניתן לשבש את התקדמות האויב. מאחורי מערך זה, לרוב בעמדות מוגנות שהוכנו מראש, הוצבו סוללות ארטילריית שדה אשר ניהלו אש כנגד מערך האויב, אם דגש על ירי כנגד חיל הרגלים של האויב (אשר במערך צפוף כפי שהיה נהוג בתקופה היה סובל מפגיעות קשות לאחר כל הפגזה מדוייקת).

מערכות עיקריות

לקריאה נוספת

• Stuart Reid, Wellington's army in the Peninsular 1809-14, UK: Osprey Publishing, 2004.
• Mike Chappell, Wellington's Peninsular regiments (1): The Irish, UK: Osprey Publishing, 2004.
• Mike Chappell, Wellington's Peninsular regiments (2): The Light Infantry, UK: Osprey Publishing, 2004.
• Philip Haythornthwaite, British Rifleman 1797-1815, UK: Osprey Publishing, 2002.
• Stuart Reid, British Redcoat (2): 1793-1815, UK: Osprey Publishing, 1997.
• Stuart Reid, Wellington's Highlanders, UK: Osprey Publishing, 1992.
• Bryan Fosten, Wellington's Infantry (1), UK: Osprey Publishing, 1992.