משתמש:Lirdon/F-14 טומקט

גרומן F-14 טומקט
Grumman F-14 Tomcat
מטוס F-14 טומקט בטיסה מעל ספינת צי ארצות הברית "קארל וינסון"
מטוס F-14 טומקט בטיסה מעל ספינת צי ארצות הברית "קארל וינסון"
מאפיינים כלליים
סוג מטוס קרב
ארץ ייצור ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
יצרן גרומן
טיסת בכורה דצמבר 1970
תקופת שירות 19732006 (כ־33 שנים)
צוות 2, טייס ומפעיל מערכות מכ"ם
יחידות שיוצרו 712
משתמש ראשי חיל הים האמריקאי (עד 2006)
משתמשים משניים חיל האוויר האיראני
מחיר 30 מיליון דולר אמריקאי (1998)
ממדים 
אורך 19 מטר
גובה 4.8 מטר
מוטת כנפיים 11.4 מכונס, 19 מטר (מצב פרוש)
שטח כנפיים 54.5 מ"ר
משקל ריק 19,000 ק"ג
משקל מטען מרבי 6,000 ק"ג
משקל טעון 28,000 ק"ג
משקל המראה מרבי 32,800 ק"ג
ביצועים 
מהירות מרבית 2.7 מאך אך הוגבלה על ידי יצרני המנוע ל-2.4 מאך
קצב נסיקה 45,000 רגל/דקה
טווח טיסה מרבי 3,000 ק"מ
סייג רום 18,000 מטר
דחף

דחף יבש: 13,810 ליברות-כוח (72 קילו-ניוטון) כל אחד

27,800 ליברות-כוח (126 קילו-ניוטון כל אחד)
חימוש 
תותחים תותח אחד בקליבר 20 מילימטר
טילים AIM-54 פיניקס, AIM-7 ספארו, AIM-9 סיידווינדר
פצצות 6 טון פצצות
הנעה 
שני מנועי טורבו-מניפה מדגם F110-GE-400 מתוצרת ג'נרל אלקטריק בעלי מבער אחורי
תרשים
תרשים של F-14

גראמן F-14 טומקט (Tomcat; מאנגלית: "חתול"; מקור הכינוי Tomcat הוא באות הקריאה בקשר שניתן לאדמירל תומאס קונולי) הוא מטוס קרב על-קולי, דו-מנועי, דו-מושבי, בעל גאומטריית כנף משתנה, מהדור הרביעי, מתוצרת חברת גראמן האמריקאית. ה-F-14 היה מטוס הקרב העיקרי של הצי האמריקאי להשגת עליונות אווירית בסביבה ימית, הגנת צי ויירוט וסיור טקטי מ-1972 עד 2006. החל משנות ה-90 הופעל ה-F-14 גם במשימות תקיפה באמצעות נשק מונחה, עם ציודו במערכת ה-LANTIRN.

פיתוח עריכה

הצורך של הצי ותוכנית ה-F6D מיסליר עריכה

לקראת סוף שנות ה-50 במהלך פיתוח ה-F-4 פנטום, צי ארצות הברית מצא איום חדש מצד הגוש המזרחי בצורת מפציצים על קוליים, וכן מטילי שיוט ארוכי טווח ששוגרו ממטוסים, מספינות מלחמה, או צוללות. בשביל להגן על כוחות משימה ונושאות מטוסים היה צורך במטוס ביכולת איתור בטווח גדול מאוד שכן מכ"מים של הספינות ונושאות המטוסים מוגבל בשל מרחק האופק וטילים או מפציצים מהירי הטוס משאירים מרווח תגובה ויירוט מאוד צרים מהרגע שהם מאותרים ולכן לא הייתה יכולת גם למטוס הקרב החדשני להתמודד עם איומים אלו. בנוסף שהטיל ה-AIM-7 ספארו לא היה בעל טווח ארוך מספיק לספק הגנה יעילה לציים.

אחת השיטות האפשריות לשיפור יכולת הירוט הייתה שימוש בסיורים מתמידים מעל כוחות המשימה. אבל בגלל ביצועי השיוט של מטוסי הקרב באותה תקופה שהיו בעלי משכי טיסה מאוד צנועים, היו דורשים שיגור וקבלה של מטוסי הגנה אווירית בצורה תמידית ומתמשכת. השיטה השנייה הייתה יצור מטוס בעל יכולת שהיה ארוכה. בשנת 1957 הצי פרסם מכרזים למטוס קרב ייעודי חדש ולטיל שהוא יועד לשאת. המטוס נדרש להיות בעל יכולת שהיה ארוכה ככל הניתן, בעל מכ"ם חזק, ויכולת נשיאת טילי אוויר-אוויר כבדים מרובים.

בשנת 1959 הצי הכריז על חברת דאגלס כמנצחת במכרז עם מטוס ה-F6D-1 מיסליר שהיא תכננה, בעוד חברות בנדיקס וגראמן יועדו לפתח יחד את טיל האוויר-אוויר XAAM-N-10 איגל ארוך הטווח ומערכות מכ"ם ובקרת ירי תואמות. המטוס החדש היה תת-קולי ישר כנף ודמה יותר למטוס תובלה מאשר למטוס קרב.

בשנת 1960 המצב הכלכלי גרם לקונגרס לחפש דרכים לחסוך החליט לבטל את הפיתוח והיצור של המיסליר בטענה שלא רק שהמטוס יקר, הוא גם היה איטי מדי בשביל למלא כל משימה אחרת חוץ מפטרול מעל נושאות המטוסים, ברגע שהוא שיגר את כל הטילים שלו, המטוס לא היה בעל שום יכולת להגן על עצמו, שכן הוא לא היה זריז כלל, ולא כלל תותח. שנה לאחר מכן, בשנת 1961, תוכנית הפיתוח של הטיל בוטלה גם כן.

תוכנית TFX עריכה

  ערך מורחב – F-111 ארדוורק
 
מטוס ניסוי של ה-F-111B בגישה לנחיתה בנושאת המטוסים קורל סי, יולי 1968.

במקביל חיל האוויר האמריקאי חיפש תחלופה למטוסי ה-F-105 ת'נדצ'יף ופרסם מכרז למטוס קרב מהיר שיכל לטוס במהירות של מאך 1.2 בגובה פני הים ובמהירות מאך 2.5 בגובה רם ובעל טווח טיסה ארוך. מזכיר ההגנה רוברט מקנמארה שהאמין שניתן להקטין עלויות פיתוח, דרש שדרישות חיל האוויר למכרז יתאחדו עם דרישות הצי למטוס שלהם תחת תוכנית Tactical Fighter Experimental או בראשי תיבות TFX. התוכנית דרשה פיתוח מטוס בשני תתי דגמים, אחד לחיל האוויר והשני לצי, ושמה דגש על אחידות מירבית ברכיבים בין שני כלי הטיס.

למרות הסתייגויות של הצי וחיל האוויר שנבעו מהבדלים בדרישות וכן משקלו הגדול הצפוי של המטוס החדש מקנמארה התעקש והמכרז לתוכנית TFX פורסם עם פשרות מסוימות מבחינת דרישות משקל בספטמבר 1961.

החברות ג'נרל דיינמקיס וגראמן החליטו לחבור יחדיו בשביל לתכנן את המטוס החדש בגלל שלגראמן היה ניסיון עבודה מול הצי, וכן בגלל לגראמן היה ניסיון בתכנון ועבודה עם כלי טיס בעלי כנף משיכה משתנה עוד מתוכנית XF10F.

אחרי ארבעה סבבים של בחינות להצעות למכרז, ולמרות שהן הצי והן חיל האוויר העדיפו את הדגם המוצע של חברת בואינג, מקנמארה החליט להעניק את החוזה לפיתוח ל-ג'נרל דינמיקס וגראמן בגלל הצפי לאחידות הגדולה יחסית בין רכיביהם.

המטוס החדש סומן כ-F-111, הדגם שיועד לחיל האוויר היה ה-F-111A, בעוד הדגם שיועד לצי סומן F-111B.

ה-F-111 היה חדשני בהרבה מאוד מובנים וסבל מקשיים טכנולוגיים רבים החל ממנועי המטוס וכלה באוויוניקה ומכשור. ה-F-111B סבל מאותם קשיים שעליהם הערימה בעיית המשקל העודף של המטוס. מספר תוכניות הנדסיות המיועדות להקטנת משקלו של המטוס הקטינה את האחידות בין שני הדגמים מ-80 אחוז לקרוב ל-25 אחוז. בגלל הקשיים של המטוס בשנת 1968 הסנאט האמריקאי הפסיק תקצוב ל-F-111B ותוכנית ה-TFX הפסיקה.

תוכנית VFX עריכה

עם הספקת התקצוב למטוס ה-F-111B הצי מיהר לפרסם מכרז לתוכנית פיתוח חדשה למטוס קרב עתיר ביצועים להגנה על כוחות משימה בשם VFX.

לפני כן, כאשר גראמן הבינה שתוכנית TFX לא תביא לתוצאות מספקות מבחינת מטוס F-111B, היא תכננה עצמאית מטוס והגישה את התוכניות של הדגם הזה, שסומן פנימית כדגם 303-60 לצי, המטוס המוצע עוצב בראש ובראשונה לדרישות תפקיד הגנת צי. הצי ארגן קבוצה של מומחים פנימית של הצי שבחנה את הדגם הזה יחסית ל-F-111B. הקבוצה מצאה שהוא מתעלה על המטוס המפותח ב-TFX בכמעט כל פרמטר, קצב הטיפוס המשוער של דגם 303-60 בגובה 40,000 רגל היה צפוי להיות גדול פי עשרה מזה של ה-‏F-111B, היה צפוי להאיץ ממאך 0.8 ל-1.8 בשליש מהזמן, והיה צפוי להיות בעל שיעור פנייה ראשוני כפול מזה של ה-F-111B. הבוחנים גם הסכימו שהמטוס המוצע היה יכול לבצע משימות עליונות אווירית וליווי מטוסי תקיפה.

דגם 303-60 שאופיין בינואר 1968 כלל מנועים בבתי מנוע גדולים המותקנים בהפרדה רחבה בגוף המטוס, כמו כן הדגם כלל כנפי משיכה משתנה בהתקנה גבוהה. אבל מאחר שהמטוס אופיין כחלופה ראשונית, התכנון שלו לא היה מאוד מפורט.

במהלך השלבים הראשונים של תוכנית VFX גראמן בחנה כ-6,000 עיצובים על בסיס דגם 303-60. בסוף הבחינות הללו עלו מספר דגמים עיקריים לתוכנית.

  • דגם 303A - כלל שינויים מסויימים לבתי המנוע של המטוס.
  • דגם 303B - היה שכלול של דגם 303A שדמה יותר להצעה הסופית של גראמן.
  • דגם 303C - תוכנן כחלופה לדגם 303B וכלל כנף גאומטריה משתנה בהתקנה נמוכה, ובתי המנוע הותקנו צמוד אחד לשני בגוף המטוס בדומה ל-F-111. זה היה גם הדגם הראשון שבחן את העיצוב של הזנב הכפול. דגם זה נפסל לבסוף בגלל שהיה צפי לביצועים נחותים של יציבות אורכית נמוכה, עילוי נמוך במהירות תת-קולית, צריכת דלק גבוה בשיוט על-קולי, ודחף נמוך יחסית במבער מלא.
  • דגם 303D - היה עיצוב מחודש לגמרי כחלופה לצורת המטוס הנוכחית וכללה בתי מנוע שהותקנו על גבי הכנפיים בעלי המשיכה המשתנה. יחסית לדגם 303B דגם זה כלל סייג רום נמוך יותר, והיה מסובך יותר, במיוחד מבחינת מערכות הדלק. כמו כן מהנדסי גראמן הרגישו שדגם 303B כלל יכולת שדרוג גדולה יותר לאורך חייו.
  • דגם 303E - היה לדגם שנבחר והוצע כההצעה הסופית לצי והיה שדרוג של דגם 303B. בשלב זה דגם זה כלל משטח מייצב כיוון בודד וסנפיר גחון גדול שמתקפל לקראת נחיתה.
  • דגם 303F - תוכנן על בסיס דגם 303E כחלופה בעלת כנף קונבנציונלית – ללא יכולת משיכה משתנה. בשביל לספק ביצועים מספקים במהירות נמוכה, הכנף היתה צריכה להיות גדולה הרבה יותר מהכנף של דגם 303E ולכן הגדילה את משקל הריק המטוס והיתה צפויה לפגוע בביצועי המטוס בגובה נמוך.
  • דגם 303G - דגם פשוט יותר שתוכנן כחלופה זולה לדגם 303E. דגם זה כלל מערכת מכ"ם ובקרת ירי של ה-F-4J פאנטום, אבל בגלל שלא היתה לו יכולת לשימוש של טיל הפניקס, דגם זה מעולם לא נבחן ברציניות ושימש בעיקר כמקור נתונים להשוואה.

ההצעות האחרונות למכרז TFX הוגשו ב-5 בינואר 1969 וגראמן הוכרזה כזוכה במכרז ב-14 בינואר 1969. גראמן הגישה שתי הצעות על בסיס דגם 303E, הראשונה כונתה הצעה VFX-1 והסתמכה על מנוע ה-TF-30 שהניע את ה-F-111. ההצעה השנייה כונתה VFX-2 והסתמכה על מנוע שהיה אז בפיתוח בתוכנית ATE לטובת תוכנית F-X של חיל האוויר האמריקאי שבסוף הולידה את ה-F-15.

לחוזה הראשוני נבחרה החלופה הראשונה. החוזה כלל ייצור של 12 מטוסי ניסוי לדגם שסומן F-14A ו-26 מטוסים סדרתיים. עם זאת הצי לא אהב את העיצוב של מייצב הכיוון הבודד עם סנפיר גחון מתקפל של דגם 303E ודרש בחוזה לבחון עיצוב זנב כפול למטוס.

מטוסי הניסוי ואב-טיפוס הראשונים עריכה

פיתוח תתי הדגמים המשודרגים ותוכנית ההשבחה עריכה

מאפיינים עריכה

עיצוב אווירודינמי ומבנה עריכה

דלק עריכה

הנעה עריכה

בקרת טיסה עריכה

בקרת ירי וחימוש עריכה

תתי-דגמים עריכה

הסטוריה מבצעית עריכה

השירות בצי ארצות הברית עריכה

השירות באיראן עריכה

הטסת המטוס עריכה

ביצועים ותכונות עריכה

אחזקה ובטיחות עריכה

מורשת המטוס עריכה

המטוס בתרבות עריכה

דגמים עריכה

מפעילים עריכה

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה