משתמש:Moran633/יהודי רוסצ'וק

קהילת יהודי רוסצ'וק עד תקופת הרפורמות ראשיתה של הקהילה היהודית ברוסצ'וק לוטה בערפל וקשה לאמוד תאריך מדויק להיווסדה. [עדיף להימנע להגיד מה שאין בסיכום קצר שנועד לספר מה כן ידוע, מה גם שתקופת ההתיישבות דווקא די ברורה ואת גם מציינת אותה] [קיימים [קיימות] עדויות אשר מרומזות על ניסיונות ההתיישבות של הסוחרים היהודים אשר הביאו את סחורותיהם לעיר דנובהX] ["עיר הדנובה" היא מונח ציורי שקרן משתמש בו ולא מתאים לערך אנציקלופדי]. רוסצ'וק שימשה כמקור התיישבות חדש ליהודים היות והייתה רוסצ'וק הן כעיר מקלט והן כמקור חדש לפרנסה. צמיחתה של הקהילה היהודית ברוסצ'וק, 1806-1788 התיישבותם של סוחרים יהודים ברוסצ'וק החלה לאחר 1788. מוצאם של סוחרים אלה היה מערים אדירנה, וידין, סופיה, בלגראד וניש,. נדידתם של יהודי אדרנה צפונה לרוסצ'וק נבעה מתוך מצוקה כלכלית באדרנה דבר שהוביל לחיפוש פרנסה מחוצה לה.יהודים אחרים מצאו ברוסצ'וק מקלט מאזורי הקרבות שבין העות'מאנים והאוסטרים. עקב התרחבות נתיב המסחר בנתיב הדנובה והצלחתו של אסמאעיל אע'א טרסטניק שהשתלט על רוסצ'וק ב-1795 לפתח את העיר מבחינה כלכלית- ובכלל זאת הרחבת איזור השוק ופתח בתי מלאכה וחנויות למסחר. בין השנים 1810-1800 מנתה הקהילה החדשה של יהודי רוסצ'וק כ- 200 נפש ב- 42 בתי אב בתוך אוכלוסיה כוללת של כ-20,000 תושבים . הן טרסטניק והן ממשיכו, מצטפא באיראקטאר פאשא, רצו האוכלוסייה היהודית בעירם. טרסטניק עזר להם להקים בית כנסת על-ידי כך שהעניק להם את אחד מבתיו. ב- 1800 נבחר הרב הראשון, אברהם גרסיאני, שכיהן שבע שנים. המנהיג שנבחר באסיפה שערכו יהודי רוסצ'וק ב- 1800, היה אברהם גרסיאני, אשר כיהן שבע שנים. הרב גרסיאני מינה חמישה משגיחים מבין תושביה הקבועים של הקהילה, לתקופת זמן של שלוש שנים- מועצה אשר נקראה "כולל". חבריה מינו גבאי שהיה אחראי לגביית מיסים מהקהילה, וקיבלו החלטות בעניינים ציבוריים. מבחינה כלכלית, חלק מהסוחרים שהגיעו לרוסצ'וק שמרו על קשרי המסחר הקודמים שלהם והמשיכו לנהל את עסקיהם מרוסצ'וק. רק מעטים מיהודי רוסצ'וק עמדו ביחסי מסחר עם האוכלוסייה המקומית וניהלו עימה עסקים. כמו ברוב קהילות האימפריה באותה תקופה, היהודים דיברו ביניהם לאדינו (יהודית- ספרדית) והמסמכים הרשמיים שהיו בעלי אופי דתי או עיסקי, נכתבו בעברית. רוב אנשי קהילת רוסצ'וק לא עסקו במסחר בקנה מידה רחב ומספר הסוחרים האמידים בקהילה זו היה קטן. חזרת היהודים לרוסצ'וק וחידוש חיי הקהילה, 1839-1812 במהלך מלחמת רוסיה- האימפריה העות'מאנית (1812-1806). נערכו קרבות עזים סביב רוסצ'וק, והעיר נכבשה על-ידי הרוסים ב-1810. הקהילה היהודית סבלה ממעשי הצבא הרוסי, בתים רבים נהרסו, בית הכנסת חולל, ויהודים רבים עזבו את העיר . ככל הנראה בית הכנסת נשרף ושרידיו הפכו לאורווה (קרן, 2005: 69)X היות וזה המקור היחיד אין צורך לפרט דווקא פה, אלא להביא אותו תחת הכותרת הסטנדרטית של ויקיפדיה כמקור ולתת את מספרי העמודים העוסקים בכל התקופה הנדונה פה]. ראשוני היהודים ששבו לרוסצ'וק עם חתימת חוזה השלום ביוני 1812 ("חוזה בוקרשט"), הגיעו מערי הדנובה, בעיקר מניקופול. הפעם בניגוד לעבר, לקהילה היהודית היו כבר דפוסים קיימים של חיי קהילה ותשתית ממסדית. הרב גרסיאני נבחר מחדש לתפקידו אך בשנת 1814 הוא נאלץ להימלט מן העיר מחשש לחייו. לאחר עזיבתו הפתאומית של רבי אברהם גרסיאני היה צורך לבחור רב חדש לקהילה, אך בעקבות סכסוכים המשרה הזו נותרה פתוחה לזמן מה. המחלוקת נפתרה על-ידי הכתרת שני רבנים אשר יתפקדו לסירוגין: הרב שלמה קאפון והרב יעקב פינצי. אך הרב פינצי עזב על רוסצ'וק כבר ב- 1820 מכיוון שלא היה יכול לעמוד מול קאפון, אשר היה בעל מזג חם ואהב להסתכסך. גם ר' קאפון לא נשאר זמן רב, בשל יריבות אישית עזב עם משפחתו לבלגרד ב- 1821. בעקבות הפרישה של קאפון נותרה קהילה היהודית רוסצ'וק ללא מנהיג רוחני במשך שנה וענייני הקהילה נוהלו בידי הממונים, שנבחרו בשנת 1819. לאחר מכן, ב-1822, נבחר הרב שבתי בכר אברהם, שכיהן בעיר עד יום מותו בשנת 1835. לאחר מותו, נבחר לתקופת ניסיון רבי יעקב בן אברהם יום טוב, אשר הועסק תחילה כמלמד. רבי יום טוב היה איש מדון והופעתו לא הקרינה סמכות וביטחון. אחת הפעילויות של אירגון קהילה מחדש הייתה ייסוד "חברה קדושה רוחצים" בעיר. עד לשנת 1823 הטיפול בנפטרים ופעולות הטוהרה נעשו בהתנדבות, ללא ארגון ממוסד. הקמת החברה הייתה אחת הפעולות הראשונות של רבי שבתי בכר אברהם. אחת הפעולות הראשונות של "חברה קדושה רוחצים" הייתה ארגון מחדש של בית העלמין היהודי בעיר. מראשית קיומו של בית העלמין בסוף המאה ה- 18 ועד 1812 נכרו קברים ללא צורת ארגון כלשהי. בשנת 1829, ביוזמת 'חברה קדושה רוחצים' תוכן בית העלמין בראייה עתידית, תוך סימון של חלקות ושורות. מאותה התקופה ציונו בספר הפטרים שם המנוח שנת פטירתו ומספר החלקה והשורה שבה נטמן. התקדמות נוספת בארגון חיי הקהילה היהודית ברוסצ'וק היה מציאת מקום לבניית בית כנסת ואישור קבלתו. מאז הריסת בית הכנסת הראשון ברוסצ'וק בידי הפולשים הרוסים בשנת 1811, התפללו יהודי רוסצ'וק בבתים פרטיים. ב- 1822 החלו להתפלל בארבעה חדרים שקיבלו בחאן בשכונה היהודית. בית כנסת, אשר היה כרוך בהוצאות ובאישור השלטון המרכזי באיסטנבול הוקם בשנת 1826. בשנת 1833 נבנה בית מדרש בסמוך לבית כנסת. בנייתו הצליחה אודות גיוס הכספים בתוך הקהילה היהודית. בית המדרש היה מקום מפגש ללימוד ולשיחות בעייני היום של אנשי העיר ומקובליה , אשר כונה "תיקון חצות". עם שיקום העיר, שוקמה גם כלכלתה של העיר רוסצ'וק ושיקום מצבם הכלכלי של היהודים. משנת 1816 והלאה החל מסחר אינטנסיבי עם וינה דרך נהר הדנובה. מוינה ייבאו בידם ומוצרים מוגמרים וייצאו לשם גרעינים, צמר, שעוות, יין ובעיקר חומרי גלם. כמו-כן, התאוששו גם המלאכות והתעשיות הזעירות בעיר. בנוגע לקהילה היהודית רובה התפרנסה ממלאכות או ממסחר זעיר, כלומר הסוחרים נדדו בסביבתם הקרובה. רוב הקהילה היהודית הייתה ענייה שהכנסתה נמוכה ומיעוט היה אמיד. חשוב לציין כי קהילת יהודי רוסצ'וק מנתה כ- 104 בתי אב (כ-520 נפש) ב-1831, מתוך 24,708 תושבים. סיפורה של קהילת רוסצ'וק הינה סיפורם של יהודים השבים אל העיר ומנסים לארגן את חיי הקהילה. הגידול הדמוגרפי מצביע על הצלחה והתבוססות .ניתוח הפרופיל הכלכלי העלה כי רוב יהודי רוסצו'ק מצבם הכלכלי היה דחוק והבודדים אלה שהצליחו לפרשו רשתם אל מעבר לעיר. כמו-כן הארגון הפנימי של הקהילה החל לתפקד כסדרו והממונים ומוסדות הקהילה נבחרו ופעלו לרוב כפי שנקבע.

להרחבה: קרן צ. (2005). "קהילת יהודי רוסצ'וק מ"ירכתי תגרמה" לבירת מחוז דנובה". מכון בן צבי: ירושלים.