=עדנה פאר
=
===== עיתונאית ושדרנית ישראלית =====
===== עורכת ומגישה תכניות רדיו, וטלוויזיה.
=====
עדנה פאר, בתם של אסתר ו ל. קופרשטיין, נולדה והתחנכה בתל-אביב. את הקריירה הרדיופונית שלה התחילה כילדה בת 6 באולפן הילדים של " קול ישראל" .
את שירותה הצבאי עשתה כקריינית ומגישה ב"גלי צהל", והמשיכה לערוך ולהגיש שם תוכניות גם לאחר שחרורה משרות סדיר.
עם תום לימודיה באוניברסיטה העברית בירושלים, חזרה עדנה פאר ל"קול ישראל", תחילה, כקריינית, מגישה ומנחה, ואח"כ כעורכת תכניות בכירה ובעלת תכנית אישית.
עדנה פאר שידרה כ- 1800 תכניות: דוקומנטריות, תכניות ראיונות, תכניות אישיות, תכניות מוסיקה ואחרות. היא תחקרה, ערכה, ראיינה והגישה סדרות שבועיות כמו: "בשולי החברה", "בד' אמות", "זה אכפת לי" , "אוזן קשבת", "פגישה לילית", "ששי אישי", "המיקרופון של עדנה פאר" "מה אתה אומר?" ועוד .
ב 1981 - 1984 נטלה חופשה מ"רשות השידור" ושימשה כמנהלת התכניות וסגנית מפקד תחנת "גלי צהל". והמשיכה לשדר משם את תכניות "אוזן קשבת". כשחזרה ל"קול ישראל", המשיכה פאר בשידורי סדרות התכניות הדוקומנטריות והאישיות שלה. כמו כן, תחקרה, והגישה תכניות טלוויזיה בערוץ 1 ובטלוויזיה החינוכית, והופיעה כקריינית ומנחה במופעים ובטקסים ממלכתיים רבים.
סידרת תכניות הרדיו הפופולארית שלה "אוזן קשבת" (שם קודם: "זה אכפת לי"), שודרה ברציפות כ- 25 שנה, ברשת ב' של קול ישראל. זו הייתה סידרת תכניות דוקומנטריות שעסקה בנושאים חברתיים קיומיים, זמן רב בטרם היו למדוברים בתקשורת. מראשית שידוריה נשאה הסדרה חותם של עיתונות מעורבת, ונגעה בנושאים שהיו עד אז בבחינת "טאבו" תקשורתי וחברתי.
גם מתכונתה הרדיופונית הייתה שונה מהנהוג אז. "אוזן קשבת" אופיינה במאבק באטימות חברתית ופוליטית באמצעות סיפורים אנושיים של הפרט. עלילות מרואייניה היו, רובן ככולן, בבחינת "חשיפה ראשונה" ובלעדית באמצעי התקשורת, ויצרה ז'אנר חדש של תכניות רדיו. אלפי המרואיינים שגוללו במסגרת שידור זו את סיפוריהם תוך כדי התרחשותם, באו מכל שכבות החברה. רבים גם משוליה החשוכים.
במלחמת "יום כיפור", ב"מלחמת ההתשה", ובעיקר ב"מלחמת לבנון הראשונה", ו"באינתיפאדה הראשונה", שהתה עדנה פאר עם מיקרופון "אוזן קשבת" משך חדשים רבים בשטחי הקרב וההתרחשויות, ושידרה משם סיפורים וראיונות רבים עם לוחמים, נפגעים, ואוכלוסייה מקומית. הסיפורים וההתרחשויות שהובאו בתכניות היו לסיפור החברה הישראלית באותה תקופה. רובן הוקלטו במעקב לאורך חודשים רבים ושנים ארוכות, ברחבי הארץ, מיעוטן - בחו"ל . למרבה הפליאה והצער, רובן ככולן נשארו רלוונטיות ואקטואליות גם היום.
עדנה פאר הוזמנה להסב רבות מתכניות הרדיו שלה לכתבות ומאמרים ("מפנקסה של שדרנית" ) , והם פורסמו במשך שנים רבות במוספי השבת של "מעריב", ואח"כ של "ידיעות אחרונות".
על עבודתה העיתונאית זכתה עדנה פאר בפרסים ובציונים לשבח בתחרויות בישראל, ובתחרויות בין-לאומיות בחו"ל. בין השאר זכתה ב:
1. פרס רשות השידור על: " החוזרים בתשובה" (תכנית ראשונה בארץ שהוקלטה בתאי אסירים בכלא רמלה) .
2. פרס רשות השידור על : "המכורים לסמים" (מעקב אחרי מכורים וסוחרי סמים ).
3. "פרס הונדאס", תחרות בין-לאומית בברצלונה על: "קחו אותי בחזרה" ( 6 חדשים במחלקה סגורה בבי"ח לחולי נפש)
.
4. "פרס איטליה" תחרות בין לאומית, ציון לשבח ראשון על: "נערות במצוקה"
5. "פרס סוקולוב" על: סידרת התכניות "אוזן קשבת" כולה, ובמיוחד על התכנית:
"מחבלת שרה על שלום". (מעקב אחרי המחבלת משנת 1971 - 1985).
6. "פרס פרלמן ואגודת העיתונאים, לכתבה צבאית מצטיינת" על: התכנית "חיילים בעזה" (3 שנים ברחובות עזה ובמחנות הפליטים באינתיפאדה הראשונה – מעקב מוקלט).