משתמש:Omertzuk/סידור מגורים שיתופי
הסדר מגורים שיתופי (קואופרטיבי) היינה קבוצה של אנשים, שאינם בהכרח בעלי קרבה משפחתית, כאשר הם חולקים מקום מגורים מתוך קיום חלקי או מלא של עקרונות מחייה בקומונה.
בהסדר מגורים שיתופי מספר אנשים מתאגדים לצורך מגורים בדירה או בית, כאשר באופן טיפוסי לכל אחד מהדיירים יהיה חדר אישי משלו, ומספר איזורים משותפים כגון סלון, חדר או חדרי עבודה, מטבח, מקלחות ושירותים. ההבדל בין דירת שותפים להסדר מגורים שיתופי טמון בעיקר בכוונת הדיירים לקיים אורך חיים שיתופי בדרגה מסויימת המוסכמת בקבוצה הספציפית. לרוב נהוג לקבוע מנהגים ונוהגים שבועיים או חודשיים, כארוחות משותפות, מפגשים לצורך דיון בנושאים שקשורים במגורים המשותפים, וכל פעילות אחרת שמקדמת את תהליך ההיחברות של דיירי הבית. בניגוד לדירת שותפים, בה בפעמים רבות ההחלטה אם לצרף שותף נוסף לדירה נעשית על ידי בעל הדירה, גם אם מתוך התייעצות עם הדיירים הקיימים, ההחלטה אם לצרף שותף נוסף בהסדר מגורים שיתופי היינה החלטה דמוקרטית של אנשי הקבוצה בלבד, ללא השפעה כלשהי מצד בעל הדירה.
יחידות הסדר מגורים שיתופי הוקמו בשנות הששים והשבעים בהולנד ובדנמרק (בהולנדית סידור מגורים שיתופי ניקרא Woongroep), ובשנות השמונים החלה בניית מבנים שהיו מיועדים לדיור של יחידות סידור מגורים שיתופי.
היסטוריה עריכה
בזמן שקיימות צורות קומונות שונות לאורך ההיסטוריה בתרבויות שונות ברחבי העולם, המונח הסדר מגורים שיתופי, קו-האוסינג (Cohousing) החל להופיע בצורתו המודרנית בשלהי שנות השישים בדנמרק ובהולנד. מאמר עיתון שנכתב על ידי בוֹדיל גְרַאֶה תחת הכותרת "לילדים צריכים להיות מאה הורים" עודד קבוצות של אנשים יחידים ומשפחות להתארגן בשביל ליצור פרויקט קהילתי בשנת 1967. התפתחות נוספת בתנועה הייתה בעקבות מאמר שפורסם על ידי יאן גודמאנד הויר, בשם "הקישור האבוד בין אוטופיה לדירות המשפחות המיושנות", אשר עודד יציאתה של קבוצה נוספת בארצות הברית בכוונה ליצור פרויקט של הסדר מגורים שיתופי. המונח הדני bofællesskab הוצג בארצות הברית בתור Cohousing, והמושג ההולנדי woongroep תורגם בארצות הברית למונח Co-operative living arrangements.
הסדרי מגורים שיתופיים בישראל עריכה
המקביל למושג הסדרי מגורים שיתופיים בישראל הוא תנועת הקיבוץ והקיבוץ עירוני בפרט. העקרונות של המחייה המשותפת עליהם ניבנו הקיבוצים והקיבוצים העירוניים היו מתוך גישה סוציאליסטית רדיקלית יותר בהשוואה לתנועות שהקימו את הסדרי המגורים השיתופיים בדנמרק ובהולנד בשנות בסוף שנות השישים. בקיבוצים העירוניים שהוקמו בישראל בשנות השבעים היה נהוג עקרון 'שוויון ערך העבודה', על פיו חברי הקיבוץ העירוני הם הבעלים המשותפים של כל ההכנסות וההוצאות שמוסכם כי הן שיתופיות מוחלטות מתוך תהליך דמוקרטי. בניגוד לכך, ביחידות הסדר מגורים שיתופי לאו דווקא נהוג עיקרון זה.