משתמש:RimerMoshe/ארגז חול4
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
הודעת נפגעים ביהדות או מסירת ידיעה על מוות של אדם לאדם אחר, מוזכרת במסורת היהודית, במקרא ובכתבי חז"ל. הצורך בכך היה קיים הן בקרבות, במלחמות והאובדנים הנובעים מהן במשך תקופת המקרא, והן בהיסטוריה הדאובה של עם ישראל בהמשך, בה התקיימו רדיפות, פוגרומים ואלימות כלפי יהודים.
מודיעים על מוות בתנ"ך עריכה
|
| שמואל ב' פרק י"ח |
בתנ"ך מופיעים מספר מקרים של הודעות על מות אדם קרוב:[1]
- אחי יוסף מנסים להימנע משקר, על ידי אי אמירת הדברים באופן ישיר. הם שומרים על שתיקה מכל אמירה ברורה, ומובילים את יעקב להבין בעצמו שיוסף נטרף.
- שמואל א', ד' - הודעת המבשר לעלי על מות בניו והילקח ארון האלוהים.
- איש בנימין מגיע ופותח בפרטים לכאורה מיותרים ורחוקים מן העיקר, שמהווים פתיחה בתקשורת עם עלי, וגורמים לעלי לבקש עוד פרטים. לאחר מכן הוא מתחיל בבשורות הרעות מהקל לכבד, קודם באופן כללי על המערכה, ואז מתמקד על בני משפחתו של עלי ורק אחר כך הוא מודיע על הילקח ארון ה'. למרות המאמץ של המודיע להקל עד כמה שאפשר את קבלת הבשורה הקשה - עֵלי נופל ומת.
- המודיע לא טורח לברר את מערכת היחסים הרגשית בין דוד לבין זה הנתפש כאויב, ומיד לאחר דו-שיח קצר הוא מוסר בגסות, ללא פרטים, על מות שאול ויהונתן בנו. דוד מגיב בקריעת בגדיו רק אחר מסירת כל הפרטים, ורק לאחר שהוא רואה בעיניו הוכחות מוחשיות התומכות בדברי העמלקי – עד אז הייתה קיימת הכחשה, המתאימה למצב בו אין המקבל מעוניין להשלים עם אובדן של קרוב.
- עבדי המלך נרתעים מלהגיד למלך את מה שהוא חושש לשמוע. ההודעה מגיעה אל דוד באופן לא ישיר, כאשר דוד שומע את האחרים מתלחשים והוא מבין מה אירע. דוד שואל שאלה ישירה לגבי גורלו של בנו, ועבדיו רק מאשרים את מה שהוא עצמו אמר.
- שני המודיעים לא קולטים את הקשר הרגשי העמוק שנותר בין דוד לאבשלום למרות המרד. אחימעץ מרכך את המכה על ידי בשורה שמשהו אכן התרחש אך מתחמק מהעברת תוכן האירוע. הכושי בחוסר רגישות פותח בשבח המעשה אשר נעשה. שני השליחים מחזקים איש את דברי רעהו, אך התגובה של דוד נדחית עד אחרי סיום דברי האחרון, ומתבטאת ברוגז ולאחריו בבכי ומספד.
- השליח הראשון מתחיל בסיפור סתמי על שיגרת הבהמות במרעה, ורק אז הוא עובר לתיאור עימות עם אויב והפגיעות בעובדים וברכוש; השני והשלישי מדברים מיד על הפגיעות הקשות, בלי הקדמות מיותרות; ורק הרביעי מספר על הרוח הגדולה והפגיעה בנפשות ביתו. רק כאשר איוב מעכל היטב שהוא כעת אדם מוכה - מגיעים בהדרגתיות לפגיעה בגופו. בנוסף, כדי שלא ניתן יהיה לפקפק באמיתות הדברים, הידיעות מגיעות ממספר שליחים, כדי שאי אפשר יהיה לטעות ולחשוב שמא נפלה כאן טעות.
הודעות על מוות בדברי חז"ל עריכה
- תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ד', עמוד א' - הודעת רב לרבי חייא על פטירת אחיו ואחותו.
- במקום לענות ישירות על השאלה - המבשר עונה רטורית, כדי שהשואל יבין בעצמו שאחיו ואחותו כבר אינם בין החיים.
- ההודעה נמסרת בצורה מחוכמת ומתוכננת היטב, המקנה למבשרת את התואר "אשת חיל".
בהלכה עריכה
לפי ההלכה, במסירת בשורה קשה יש לדאוג שהמסר ברור ולא משתמע לשתי פנים ושהוא נקלט היטב.[1]
לא חייבים למסור הודעה לאדם אם קיים חשש לשלומו ובריאותו.[3]
צריך לבשר בנחת ובהכנה ולא בפתאומיות.[4] בניסוח הדברים הקשים יש להקדים עניינים עקיפים וכלליים, ורק אז להוביל לחלק הקשה יותר, בהדרגתיות שתואמת כל מקרה לגופו. יש להתחיל בפרטים הפחות קשים לעיכול, ואז להוביל לחלק המר ביותר.[1]
מותר להודיע בשבת כדי למנוע הגעה של מידע למשפחה באופן בלתי מבוקר, אך יש להסיע את חוליית המודיעים לבית המשפחה על ידי נהג נכרי בלבד.[5]
עם קבלת בשורה רעה על מות אדם קרוב יש להגיד את הברכה "ברוך דיין האמת".
לקריאה נוספת עריכה
- משה גרסיאל, הסיפור על דוד ובת שבע בספר שמואל - אופיו ומגמתו, בתוך: בית מקרא, שנה 17 ב(מ"ט), טבת-אדר תשל"ב, ע' 182-177.
- מישאל מסורי-כספי, "ולכה אין בשורה מצאת", מרוצת אחימעץ ומרוצת הכושי, בתוך: בית מקרא, שנה 31 א(ק"ד), תשרי-כסליו תשמ"ו, ע' 71-59.
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 ד"ר סודי נמיר, דרכי מסירת בשורה רעה על פי התורה, ישיבת שעלבים
- ^ נתן קלאוס, הבשורה הרעה לדוד - ניתוח ספרותי, באתר דעת
- ^ התשובה התקבלה מהרב מאיר צוקרמן, כ"ח חשון תשס"ז
- ^ פרשת ויגש, שיעורי הרב ברוך רוזנבלום, התשע"ג
- ^ טיפול בחללים בשבת, הנחיות הלכתיות, הרבנות הצבאית הראשית, ניסן התשס"ח
"אלכסיה" היתה אונית משא יוונית, אשר ב-3.4.1965, בליל שבת סוער, נסחפה אל החוף והתנפצה אל הסלעים בכניסה לנמל יפו. 14 המלחים ששהו על סיפונה חולצו לאחר מאמצים רבים במבצע משולב של חיל הים וחיל האויר.
האוניה אלכסיה עריכה
"אלכסיה", אונית קיטור בת 2000 טון, הייתה בבעלות החברה היוונית ליאודקנקוס[1], ונמל הבית שלה היה בפיראוס שביוון[2]. האניה נהגה לפקוד מעת לעת את נמלי מדינת ישראל כשהיא חכורה על ידי גורמים מסחריים שונים. כך לדוגמה נחכרה האניה בחודש אוגוסט 1963 על ידי חברת "צים"[3] ועגנה בנמל חיפה. היא הפליגה ב-28 באוגוסט אל יוגוסלביה כשעל סיפונה מטען של 500 טון מלט, תרומת הסתדרות העובדים בישראל לשיקום העיר סקופליה שנפגעה ברעידת אדמה[4]. כדוגמה נוספת דווח בעיתונות כי ב-26.11.1963 הגיעה האלכסיה אל נמל יפו[5]
ביום שישי, 2.4.1965, הגיעה האנייה פעם נוספת אל נמל יפו, לאחר שנחכרה על ידי חברת מ. דיזנגוף ושות' בע"מ[6]. היא הפליגה מספר ימים קודם לכן מנמל גנואה שבאיטליה, כשבבטן האוניה מטען הכולל 42 מכוניות "פיאט"[7], 1000 טון ברזל המיועדים לחברת "מקורות"[7] ועוד 160 טון מטען כללי[2]. בשעות אחר הצהרים עגנה האניה מול נמל יפו.
הסערה עריכה
לאור התחזית שניבאה סערה מתקרבת בחרו שתי אוניות אחרות, "נתניה" ו-"מקסיקו", אשר עגנו בצהרי אותו יום מול נמל יפו, להרים עוגן ולהפליג אל הים הפתוח. קברניט ה"אלכסיה", ג'ורג' דאמיגוס בן ה-28, העריך כי מזג האוויר יאפשר לו להמשיך ולעגון בבטחה קרוב לחוף, אולם לקראת חצות הלילה הלך מזג האויר והתקדר, ובאחת אחר חצות פרצה סערה עזה. כעשר דקות לאחר מכן התנתק עוגן האוניה ממקומו, הגה הספינה נשבר, ואלכסיה נסחפה לעבר החוף והתרסקה בשעה 1:30 על הסלעיםשמצפון לכניסה הראשית לנמל[2].
קול הנפץ החריד את באי מועדוני הלילה הסמוכים. שומר הנמל, עזרא ניסים, נדהם לראות אונית משא מטלטלת על הגלים, מתקרבת במהירות ונוחתת על הסלעים תוך שאגת צופרים.
נסיונות החילוץ עריכה
רב החובל קרא לעזרה לנמל חיפה וביקש גוררת שתוריד אותו מהסלעים. אך הסערה לא אפשרה זאת.
באותה שעה התכנס בנמל יפו צוות הצלה: המפקח הימי ליברמן ואנשי הנמל, נמירובסקי, פנחס כהן, יעקב גרינברג וזלמן בן אבי.
מחסני הנמל נפרצו וסירת מנוע הורדה אל המים הסוערים. חלק מצוות ההצלה התקרב עם הסירה לאניה וקרא למלחים לנטוש. רב החובל הודיע: "אנחנו לא נוטשים" ובאיתותי אור ביקש שתבאנה גוררות כדי לחלץ את האוניה מהסלעים.
צוות שחיינים של חיל הים הגיע אך לא יכול היה להכנס למים.
עם אור ראשון נכנס חיל הים לפעולה[8]. חבל נורה אל תורן האוניה וחובר אל גג מנהלת הנמל. סירת מנוע התקרבה כדי ללוות את המלחים שהיו אמורים לרדת בחבל כמו ב"אומגה". אבל המלחים סרבו לרדת כך. רק אחד מהם הסכים, היה זה רב המלחים. תוך כדי ירידה בחבל התנדנדה האוניה והוא טבל במים ונאסף על ידי הסירה המלווה. עשרות אנשים חיכו לו על החוף עם בקבוק ויסקי.
בינתיים התקבצו אלפי סקרנים על חוף הים. גם הקונסול היווני היה שם ומנהל רשות הנמלים רב אלוף חיים לסקוב. האנשים גדשו את הסביבה עד כדי כך שהיה צורך להביא ניידות משטרה כדי לשמור על הסדר.
החילוץ מהאויר עריכה
קהל אלפי הסקרנים קבל את הדרמה שציפה לה.
בשעה 930 בבוקר הגיע מסוק של חיל האויר. המסוק חג מעל לאוניה פעם אחר פעם ואז נעלם לקול קריאות האכזבה של הצופים.
קברניט המסוק אליעזר כהן (צ'יטה) ביקש להוריד את החבל שנקשר מהאוניה אל החוף כי חשש להיתקל בו. לאחר שהוסר החבל שב והופיע המסוק והחל מבצע החילוץ.
הרוח נשבה במהירות 25-30 קשר, האוניה היטלטלה מצד לצד, וגלים שטפו את סיפונה מהחרטום ועד לירכתיים.
המכונאי המוטס אריק יהלומי[9] הורד בכבל אל האוניה. הוא תאר לרב החובל באנגלית איך להירתם אל הכבל וזה הסביר זאת למלחים בשפתם. אריק עזר לכל מלח להירתם. בסבב הראשון הועלו שלושה מלחים אל הגבעה מעל הנמל. קהל אלפים רץ לעבר המסוק. "סכנת נפשות" סיפר אח"כ קברניט המסוק. הסבב הבא הגיע למסגד "חסן בק" . גם לשם הגיעו אלפים. עזר ויצמן, מפקד חיל האויר ובנו, הגיעו למקום ועזרו לכוון את המסוק לנחיתה.
המלחים פונו בחמישה סבבים . אמבולנסים של מגן דוד אדום חיכו בכל סבב והעבירו את המלחים אל נמל יפו, שם קבלו אותם אנשי הנמל ובידיהם בקבוקי ברנדי. רב החובל הועלה אחרון. כאשר נקשר לכבל הוא החזיק בידיו את ספר האוניה. אריק לקח ממנו את הספר כדי שיוכל לעלות בבטחה. בריחוף האחרון כמעט וקרה אסון. הכבל נתפס באחת מסירות ההצלה. אבל, בתמרון אקרובטי הצליח הטייס להשתחרר ולהמשיך בחילוץ.
לבסוף הועלה אריק לאחר שהמתין עוד כחצי שעה באוניה המיטלטלת ובידו ספר האוניה,
במוצאי השבת נערכה מסיבה במועדון לילה ביפו. למועדון הגיעו מפקד חיל האויר וצוות המסוק. היוונים, שהשאירו את חפציהם על האוניה הגיעו בבגדי עבודה, חלקם ללא נעלים. המלחים חזרו והודו לחיל האויר ולחיל הים. תזמורת השמיעה שירים יווניים וזמרת יווניה שרה ורקדה עם הניצולים.
אריק יהלומי קבל מכתב הערכה ממפקד חיל האויר על "יוזמה...התמדה...דיוק פעולה...אופן ביצוע מושלם...וסיכון עצמי".
כל העיתונים היומיים יצאו מגדרם בתיאור החילוץ הדרמטי, חלקם אף השוו אותו לאגדת אנדרומדה.
הסיפור הגיע גם אל מעבר לים. חברת סיקורסקי פרסמה את התמונה ובה המלח על חבל המסוק.[10]
אחרית האוניה עריכה
שתי גוררות יוניות נשלחו למחרת, על ידי בעלי האוניה, מנמל פיראוס.
לפני שניתן היה לגרור את האוניה היה צורך לפוצץ את הסלעים שעליהם היתה תקועה.
רק לאחר חודשיים נגררה האוניה לחיפה.
שם, לאחר בדיקה, אמורה היתה חברת הביטוח לויד'ס להחליט האם לתקנה או להפכה לגרוטאות.[11]
הערות שולים עריכה
- ^ אלי לנדאו, האסון וההצלה באו לימאים היווניים - מן האוויר, מעריב, 4.4.1965, עמוד 2
- ^ 1 2 3 איתן הבר, הדרמה על הצוקים מול חופי יפו, ידיעות אחרונות, 4.4.1965, עמ' 3
- ^ מלט מישראל לשיקום סקופייה, למרחב, 27.8.1963, עמוד 3
- ^ תרומת פועלי נמל חיפה לסקופליה, על המשמר, 28.8.1963, עמוד 1
- ^ נמלי ים ואוויר, מעריב, 26.11.1963, עמוד 16
- ^ חילוץ האניה אלכסיה, הארץ, 4.4.1965, עמ' 6
- ^ 1 2 צוותי חילוץ מיוון לאניה "אלכסיה", הצופה, 6.4.1965, עמוד 3
- ^ אלי לנדאו, האסון וההצלה באו לימאים היווניים - מן האוויר, מעריב, 4.4.1965, עמוד 22
- ^ בנו של השחקן אלכסנדר יהלומי
- ^ מאיר אמיתי, עד 124, ישראל: זמורה ביתן, 1990
- ^ ייתכן שאניה "אלכסיה" תפורק לגרוטאות, מעריב, 13.6.1965, עמוד 15