משתמש:Theshumai/חתירה לקונצנזוס

האגדה מספרת שבויקיפדיה האנגלית אין "ספירת אצבעות" בדפי שיחה, אלא מתקבלות החלטות בחתירה להסכמה וקונצנזוס. המשמעות החשובה שעשויה להיות לכך, שייתכן שעשוי להיות פתרון לחלק מהדיונים בהם נוצרים 2 מחנות כאשר כל צד מתבצר בעמדתו והדיון תקוע ויכול להפתר רק בהצבעה שתבזבז את זמנם של ויקיפדים רבים, ועל הדרך לא פעם תעכיר את האווירה.

הנושא סקרן אותי והתחלתי להתעניין בדרכי פתרון המחלוקות בויקיפדיה האנגלית, וקראתי בין היתר את הדפים בנוגע לקונצנזוס ולסגירת דיונים. בהשראת דפים אלו, לצד דיונים בביצה המקומית אצלנו - פתחתי דף זה, שמטרתו להרהר באופן פומבי במספר פעולות שביכולתנו לנסות כדי לשפר את השיטה הבעייתית הקיימת לקבלת החלטות בדפי שיחה.

  1. זו לא הכמות, זו האיכות - עוד לפני הפעולות, אני רוצה להתעכב על שינוי גישה, או יותר נכון, שינוי בדגשים של הגישה, בה פחות משנה כמה תומכים באפשרות מסוימת, לעומת כמה היא מגובה במקורות האיכותיים ביותר, וכמה היא משקפת את מדיניות ויקיפדיה, למשל, בנושא מחקר מקורי או נקודת מבט נייטרלית. בגישה זו, אין משמעות רבה אם יש טיעון חלש ולו 10 תומכים, לעומת תמיכה של 2 עורכים בעמדה שהיא בבירור יותר נייטרלית ומתוקפת במקורות. איך קובעים ומיישמים? על כך בהמשך.
  2. המטרה: הסכמה רחבה בדף השיחה - גם פה מדובר בשינוי גישה, מבחינת ה"טקטיקה" שאנחנו מנסים לעודד במחלוקות בדפי השיחה: במקום לנסות להשיג רוב, לנסות להציג את הגרסה של הערך שתקבל מקסימום תמיכה, אבל כאן אני כבר רוצה להתקדם לפעולות. מאחר שהמטרה היא חתירה לקונצנזוס, ניתן לעודד/לדכא פעולות שמסייעות/מדכאות הסכמה בהתאמה. ניתן לתת למפעילים סכמות לנסות ולקדם קונצנזוס על ידי "הטלת סנקציות על עורכים המפריעים לתהליך הקונצנזוס" (זהו ציטוט מהויקיפדיה האנגלית שאהבתי). כמו שאני מפרש את זה, זה אומר שאם פלוני מוסיף תוספת XYZ לערך, ואלמוני שמתנגד רק ל-X ומשחזר את הכל, זה לא בסדר והוא צריך להיות מוזהר, כי הדבר הראוי היה לשחזר רק את X באופן מנומק, ולהתקדם לקונצנזוס. כנ"ל התעקשות רק על פתרון אחד, והתנגדות למספר אפשרויות תוך הימנעות מהצעת חלופה נוספת. גם שחזורים חסרי נימוק רציני, שלא מאפשרים התקדמות לקונצנזוס, הם בעייתים ומפריעים לדעתי לתהליך הקונצנזוס, ויש להנחות עורכים לנמק ולייחס 0 חשיבות ל"דעה" בלתי מנומקת. במקביל יש לעודד עורכים לבצע בשלבים המוקדמים של מחלוקת מספר פעולות בניסיון להגיע לכיוון קונצנזוס, כמו להזמין עורכים נוספים מלוח המודעות, לכתוב מה מדברי הצד השני כן מקבלים, או משוב בונה אחר בסגנון של "המקור שלך לא בדיוק אומר את זה. אם היית מוצא מקור יותר מדויק היה על מה לדבר" או "זה ארוך מדי ומלא בפרטים שוליים. אם אתה יכול לזקק מזה רק משפט מרכזי יכול להיות כן רלוונטי לערך").
  3. מיון נימוקים - גישה מעניינת שיכולה לעזור למיקוד הדיון היא פיצול החוצה מהדיון (נניח, לתת-פרק) תגובות שלא תורמות לדיון, למשל, כשמשתמש חוזר על טענותיו, או כשמשתמש כותב תגובה כללית ולא מנומקת כמו "תומך בדעתו של X" (כי הרי עלינו להדגיש את האיכות ולא את הכמות) או אפילו תגובות לא נייטרליות, למשל, כאלו שמציגות דעות כעובדות. פעולה כזו, שעלולה להיתפס כאגרסיבית, חייבת להיות מלווה בהסבר כלשהו, נניח, תבנית אוטומטית שתפתח כל תת-פרק כזה שתבהיר מהן התגובות שמועברות ואילו תגובות כן יישארו בדיון הראשי.
  4. מאגר סוגרי דיונים - כלי שעשוי להיות אפקטיבי לחיזוק הגישה של סעיף 1, הוא יצירת מאגר של עורכים שתפקידם "לסגור דיונים" (פירוט בסעיף הבא). בעיני רוחי דמיינתי רשימה בדף מיזם ייעודי, שבה יש אנשים שקיבלו את אמון הקהילה לסגירת דיונים: מפעילים שכבר קיבלו אמון די דומה מהקהילה, לצד עורכים נוספים שהציעו מועמדותם לתפקיד הספציפי הזה וקיבלו את אמון הקהילה. גם העורכים השותפים לדיון, יכולים בעצמם להסכים על "סוגר/ת דיונים" שמקובל/ת על כל הצדדים, גם אם הוא או היא אינם במאגר זה.
  5. תפקידם של סוגרי הדיונים - האנשים שבסמכותם לסגור דיון - כאשר לא הושגה הסכמה, לא קובעים מבחינת תוכן, ומנועים מלהציע רעיונות תוכן משלהם כאשר הם "בתפקיד" של סוגרי-הדיון. לתפקידם שני חלקים - מיון הנימוקים, וקביעת הניסוח הסופי. בשביל החלק הראשון - מיון הנימוקים - שהתייחסתי אליו גם בסעיף 3, עליהם להכיר היטב את כללי המיזם ולברור את המוץ מהתבן מבחינת הטיעונים שעלו בדיון. זה אומר שבסגירת הדיון הם קוראים את הנימוקים של כל הצד, מתעלמים מטיעונים שאינם מתאימים למיזם (למשל, כאלו שלא נשענים על מקורות, נשענים מדי על דעות, מפרים את אחד מהעקרונות שבדף ויקיפדיה:נקודת מבט נייטרלית וכדומה), או מייחסים משקל שונה לטיעונים על פי חוזקם וחוזק המקור שעומד מאחוריהם. אפשר להחליט כחלק מההליך, כדי לחסוך זמן לסוגרים, שאת שלב האימות של המקורות העורכים שיצרו את המחלוקת צריכים לעשות בעצמם, כלומר, אם עורך אחד מצטט מקור מסוים, באחריות העורכים האחרים שבמחלוקת לוודא שהציטוט נכון, ועל "סוגרי הדיון" להבהיר זאת לצדדים, ולפעול מתוך נקודת הנחה שהמקורות עצמם כבר נבדקו. בשלב השני, עליהם לקבוע מהו הניסוח הסופי, מבין האפשרויות שהוצעו (או שילוב/פשרה שלהן). בשלב זה מטרתם לספק גרסה שלוקחת בחשבון את כל הטיעונים שהם כן רלוונטיים (גם אם נניח יש 2 מקורות איכותיים שטוענים טענות הפוכות, פתרון טריוויאלי הוא לציין בערך - "על פי X זה ככה, ועל פי Y זה אחרת"). אם יש טיעונים שבהכרח באים אחד על חשבון השני (למשל - האם לכתוב את הניסוח בהרחבה או בצמצום), והם באיכות שווה או דומה, סוגרי הדיונים ילכו תמיד על פי הרוב בדיון. כרגיל, אם היה שוויון, תהייה עדיפות למצב שכבר היה בערך טרם המחלוקת.
  6. מבנה דיון - ייתכן שכדי לאפשר סגירה קלה של הדיון במידת הצורך, כדאי גם לאמץ מבנה-דיון ברור יותר, בו ישנם bulletים שמפרידים בין ההצעות השונות לפתרון אותה המחלוקת. כדי לחסוך זמן לסוגרי הדיונים, חלק מהפרוצדורה של תחילת הליך הסגירה יכולה להיות שבאחריות הצדדים השונים לחדד באופן ברור מהן ההצעות השונות שעלו, ומהם הנימוקים מאחוריהם (והכי טוב אם יעשו זאת כבר תוך כדי הדיון, כדי לחסוך לעצמם את העבודה לאחר מכן. כלומר, הצדדים במחלוקת מתומרצים במידת-מה לשמור על דיון יחסית מסודר). התמרוץ מוכפל מאחר שהאינטרס של כל הצדדים הוא שבבוא העת לסגירת הדיון תהייה הצעתם ברורה ותילקח בחשבון, ולא תבלע בין הררי המלל ואולי לא תילקח בחשבון.
  7. כלי עזר - ניתן להשלים את המהלך עם סיוע של מספר כלים טכניים, למשל, לוח מודעות מיוחד עבור "סוגרי הדיונים" בו ניתן "לדווח" על דיון "תקוע", תבנית מסוימת של "דיון לא פתור" שמושכת אליה כל מי שרוצה לסייע בקידום דיונים, ואולי אפילו - רעיון מהויקיאינגליש שאי אפשר להישאר אדישים אליו - בוט שסוגר את האפשרות לתגובות ב"דיונים לא פתורים" (כלומר, דיונים עם התבנית הנ"ל) שנמשכים למעלה מ-30 יום, כדי למנוע היגררות של אותן הטענות שוב ושוב, כשבמקביל מדווח הבוט לסוגרי-הדיונים שהגיע הזמן לסגור את הדיון.
  8. ערעור על ההחלטה - נושא שכדאי לתת עליו את הדעת הוא נושא הערעור על החלטות סוגר הדיונים. חוזקה של ההחלטה של סוגר הדיונים אמור להיות שווה להחלטה שהתקבלה בדיון בדף השיחה ברוב די ברור, כך שאפשר לקיים הצבעת מחלוקת ש"תגבור" על החלטת סוגר הדיונים. בנוסף, תמיד ניתן להעלות זוויות חדשות או הצעות חדשות בדיון חדש. לגבי פתיחת דיון נוסף על טענות ישנות שנדחו - לדחיות אלו אמורות להיות סיבה, בין אם הטענות לא היו מבוססות דיין, ובין אם אכן היה רוב שהתנגד אליהן - ולכן פתיחת מיידית של דיון חדש בניסיון נוסף לקדם את אותן הטענות שנדחו, אמורה להיות בלתי מקובלת. אני תוהה אם כדאי שתהייה אפשרות לבקש "חוות דעת נוספת" אחת ויחידה של סוגר-דיונים נוסף, ואם כן האם צריך להגביל אפשרות זו בדרך כלשהי כדי שעורכים שדעתם לא התקבלה לא ינסו ב"שיטת מצליח" אלא רק במקרים נדירים יותר בהם יש חשש שהייתה בעיה בפרוצדורות או כל בעיה חריגה אחרת.
  9. תקופת מעבר - אם יום אחד נלך בדרך שכזו, סביר להניח שיהיו "חבלי לידה", פרק זמן שייקח להתרגל לשינויים. כדי להקל ניתן להגדיר מראש "תקופת מעבר" של מספר שבועות בה לא יהיו אזהרות/חסימות אלא הסברים והדגמת-מדיניות בדפי שיחה.
  10. תמרוץ לחתור לקונצנזוס - כל האפשרויות הללו אמורות ליצור מצב בו "פחות משתלם" להתבצר בעמדה ולקוות להשגת רוב, אלא "יותר משתלם" לנסות לחתור להסכמה לפחות על חלק מהדברים, ולהשתמש כמה שאפשר בכלים כמו הבאת מקורות איכותיים נוספים לדיון כדי להעלות את עוצמת הטענות, או בהתאם חידוד הצעות כך שיהיו נייטרליות ביותר, על חשבון פילבסטרים וטחינת מים. פעולות אלו, והידיעה שדיונים שלא ייפתרו באופן אורגני יגיעו להליך הסגירה על כל המשתמע מכך, צפויים, יש לקוות, להביא יותר דיונים לפתרונות "אורגניים". רק כאשר אלו לא יתרחשו לאחר זמן ממושך, יש טעם בסגירה של הדיון על ידי עורך חיצוני.

אם קראתם את זה ועלו בכם הארות, רעיונות, אם יש דברים שלדעתכם כדאי לחדד, או אף לסייג - אשמח שתשתפו זאת בדף השיחה של הטיוטה.