משתמש:Utzli/ארגז חול שישי

מהערך הילר 360

הטייס הראשון היה סרן קרול זבדי והמכונאי הראשון היה קרול דרוקר (חיים דור), שלמעשה היה המכונאי המוטס הראשון בחיל האוויר הישראלי, אם כי מעולם לא קיבל כנפי צוות אויר. היטר טיבור (לימים: רון אביטל "טיבי") הגיע כחודש מאוחר יותר לאחר הרכבת המטוסים על ידי קרול דרוקר ונציגים מהחברה..

מהערך מנח"י

בשנת תשס"ה למדו במוסדות החינוך באחריות מנח"י 98,749 תלמידים ב-3699 כיתות. בשכבת הגיל הקדם יסודי 339 כיתות במערב העיר ו-85 במזרחה. בחינוך היסודי היו 874 כיתות במערב העיר ואילו במזרח 584 כיתות. בחט"ב - 382 במערב ו 270 במזרח. חט"ע - 666 כיתות במערב ואילו במזרח 142. בחינוך המיוחד נפתחו 233 כיתות במערב העיר ו-74 במזרח.

מהערך אונייה

מרכב (אנגלית: Markab) ספינת המטען שהייתה נפוצה בקווים שבין טורקיה, סוריה, לבנון, מצרים, ובעבר גם בארץ ישראל. ידועה גם בכינוי "סקונר לבאנטיני" (סקונר - ספינת סוחר קלה בעלת שני תרנים). באונייה מסוג זה הייתה אוניית מפרש אך לרוב הותקן בה גם מנוע.

מהערך CH-53 סי סטאליון

המסוק פותח על-פי דרישות חיל הנחתים של ארצות הברית, ונושאות המסוקים של הצי. הוא טס לראשונה בשנת 1964, נכנס לשירות בשנת 1966, והשתתף במלחמת וייטנאם. ליסעור שני מנועי סילון, רוטור ראשי בעל שישה להבים, רוטור אחורי בעל ארבעה להבים, והוא יכול לשאת בבטנו עד 55 לוחמים או שני כלי רכב. הוא יכול לשאת מטען חיצוני במשקל של 9 טון. בזמן טיסה ישנם שלושה אנשי צוות במסוק: הקברניט שמבצע את מלאכת ההטסה, טייס המשנה, שבעבר היה מנווט בעזרת מפות - אך כיום עוזר לקברניט במלאכת ההטסה, והמכונאי המוטס, שאחראי למערכות המוטסות ולמתרחש בבטן המסוק.

מדינות מעטות בלבד הצטיידו במסוק זה, בהן ישראל, גרמניה, יפן, איראן, ארצות הברית ואוסטריה. רק לישראל, ארצות הברית וגרמניה יש צי גדול. לכל שאר המדינות יש מספר קטן של מסוקים וחלקם אף לא בשימוש.

במהלך השנים פותחו דגמים רבים של המסוק, ביניהם הסופר סטאליון. בשנת 1981 נכנס לשירות בצבא ארצות הברית דגם של המסוק שהוא בעל שלושה מנועים, רוטור ראשי בעל שבעה להבים ורוטור אחורי מוגדל, המכונה Super Stallion.

גרסה ימית של המסוק משמשת להפעלת מערכת MK 105 לניקוי שדות מוקשים ימיים בעזרת מחולל שטף מגנטי, המערכת צפה על סירת קטמרן מהירה, שנגררת על ידי המסוק ומפוצצת מוקשים ימיים על ידי צימוד מגנטי.

The CH-53 Sea Stallion had the six-blade rotor and tail rotor of the S-64 flying crane, driven through the same transmission by new General Electric T64 engines. The fuselage no longer had the boat-type hull of the S-61, although it could land on water with two stub wings acting as stabilizers and containing the fuel tanks and, at the back, the bay for the fully retractable main landing gear units. The cargo hold, equipped with a loading ramp and an automatic loading and unloading system (which can be operated even when the helicopter is in flight), can take two jeeps, antiaircraft missiles with their fire control systems or a 105mm howitzer.

The first Sea Stallion flew on 14 October 1965, and delivery of the first 106 helicopters began in September 1966. The aircraft were assigned to Marine Squadron HMH-463 in Vietnam in January 1967. At that period, it was the largest helicopter in the Western world. On 17 February 1968, a CH-53A with modified T64 engines took off with a gross weight of 23540kg and a 9925kg payload, establishing an unofficial record. On 23 October of the following year a Sea Stallion demonstrated surprising manoeuvrability when it performed a series of loops and rolls with Lt.-Col. Robert Guay of the Marines and Sikorsky test pilot Byron Graham at the controls, carrying a gross weight of 12250kg. During these manoeuvres, the helicopter supported from -0.2 to 2.8g.

The Sea Stallion also aroused some interest in other countries where there was a requirement for a helicopter for troop transport. Thus the S-65A was also ordered by Germany, where it was built under license by VFW-Fokker as the CH-53G. Another eight aircraft, modified for use in hot/high conditions, were exported to Israel.

In September 1966, the USAF also ordered this big helicopter for its rescue service to assist space programmes and recover pilots from war zones. The eight HH-53B ordered for the USAF were known as "Super Jolly Green Giants" and fitted with in-flight refuelling probes, jettisonable auxiliary fuel tanks, rescue hoists and all-weather avionics. Fifty-eight of the subsequent HH-53C variant with uprated turbines (3435shp each) were built. After having used the early production aircraft, the US Marine Corps also asked for more powerful engines to be installed, and the result was the CH-53D with 3925shp T64-GE-423 engines. In this version, the tail and rotor could be folded back automatically, and a high density cabin layout was available to accommodate 64 troops, equivalent to the S-65C export version. A total of 265 CH-53As and Ds were built for the Marines; the last left the factory on 31 January 1972.

To complete its experiments with the RH-3A, the US Navy borrowed nine CH-53Ds from the Marines, fitted with devices for the detection, sweeping and neutralization of all types of mines. This variant was designated RH-53D, and 30 were produced for the US Navy and six for the Iranian Navy. The RH-53 has 1900 liter supplementary fuel tanks, a 270kg hoist and 11340kg cargo hook. At the beginning of 1973, these helicopters were used by US Navy Task Force 78 for Operation Endsweep, to free the North Vietnamese ports of mines.

The latest version of the S-65 to be built is the CH-53E Super Stallion for the US Navy. This is a much modified version with three 4380shp General Electric T64-GE-416 engines and strengthened transmission to withstand the increase in power. The fuselage is about 2m longer than that of the CH-53D and the tail pylon is canted to port. The main rotor has also been improved and has seven composite blades (its predecessor had six light alloy ones). Thirty-three CH-53Es were initially ordered by the Marines and 16 by the US Navy. The type is still in production.

מהערך דרגות צה"ל

מסלול השירות החדש הוביל ל"משבר הסרנים" בו צה"ל לא מצליח לשמר את הסרנים שמרגישים את חרב הפיטורין לאורך כל הדרך יחד עם משכורות נמוכות עבור אקדמאים וטכנולוגיים. קציני שנות ה-2014–2024 יהיו הנפגעים העיקריים מן המסלול. זאת בשל שהמסלול החדש חל רק על קצינים מדרגת סרן ומטה נכון לינואר 2016

מהערך בל AH-1 קוברה

הקוברה הוא המסוק הראשון בעולם שנבנה למטרות שיגור חימוש. המסוק מתאפיין בפרופיל צר המקשה לפגוע בו. הוא פשוט לתחזוקה ועל כן זול ואמין. עד להופעת ה-AH-64 אפאצ'י, היה הקוברה מסוק הקרב העיקרי של צבאות ארצות הברית וישראל.

משימתו העיקרית של הקוברה היא תקיפת מטרות שריון, וחימושו האופייני כולל טילי טאו נגד טנקים, שתי כוורות רקטות ותותח תלת-קני 20 מ"מ. ניתן לחמשו באופן שונה בהתאם למשימה, לרבות החלפת התותח במקלע M134 מיניגאן בקוטר 7.62 מ"מ או במקל"ר והתאמתו לירי טילים מונחים (נגד טנקים או נגד מטרות אחרות) מסוגים שונים.

מהערך AH-1 קוברה

החזית הצרה של הקוברה היא אחד המאפיינים התכנוניים המובהקים שלו.

מסוק AH-1W סופר קוברה ליד תיכרית. מסוקי הקוברה הוותיקים לקחו חלק גם במלחמת עיראק 2003.

מהערך משחתת

איפיון

משחתת היא אוניה בינונית אשר הדחקה נע בין 2,000 ל-10,000 טון. המשחתות משמשות לרוב לאבטחת נושאות מטוסים, אבטחת קווים, השמדת ספינות אויב וצוללות ותקיפת מטרות חוף. ברחבי העולם משחתות נושאות בין 150 ל-300 מלחים אשר מתפעלים אותן ואת הציוד אשר הן נושאות, לרבות מערכות הנשק. מערכות נשק אלו כוללות לרוב ובעיקר טילי ים-ים, טילי ים-אוויר, טילי ים-קרקע, פצצות עומק, תותחים ומקלעים. משחתות נמצאות בשימוש בכל הציים המודרניים הגדולים.

מהערך סדרת המשחתות Type 45

סדרת המשחתות מטיפוס 45, המכונה גם סדרת D או סדרת דיירינג (אנגלית: Daring, "נועזת") או D) היא סדרה של שש משחתות נושאות טילים מונחים שנבנו עבור הצי המלכותי הבריטי. סדרת המשחתות מיועדת בעיקר ללוחמה נגד מטוסים וטילים. מערכת הנשק העיקרית של אוניות אלה היא מערכת PAAMS‏ (Principal Anti Air Missile System, מערכת ראשית נגד מטוסים וטילים; מכונה בצי הבריטי סי וייפר, Sea Viper, "צפע ימי") המשתמשת במערכות מכ"ם ארוכות טווח מטיפוס מערך מופע מדגמי SAMPSON וS1850M. האוניות נבנו על ידי BAE סיסטמס, כאשר שלוש מהן הורכבו מחלקים שנבנו במספנות שונות ושלוש שנבנו במלואן על ידי BAE. האונייה הראשונה בסדרה הושקה ב1 בפברואר 2006, ונכנסה לשירות ב23 ביולי 2009.

המשחתות מטיפוס 45 נבנו במטרה להחליף את המשחתות מטיפוס 42, סדרת שפילד, ששירתו בצי הבריטי במהלך מלחמת פוקלנד. המשחתת האחרונה מטיפוס 42 יצאה משירות ב2013. משרד מבקר המדינה בריטניה) הבריטי מצא באונייה אחת מטיפוס 45 יכולה לעקוב, להעסיק ולהשמיד בעת אחת יותר מטרות מאשר חמש משחתות מטיפוס 42 הפועלות יחד. אדמירל סר אלן ווסט, לשעבר לורד הימיה הראשון, הצהיר כי המשחתות מטיפוס 45 הן המשחתות הטובות ביותר שהיו אי פעם בשירות הצי המלכותי הבריטי, והמשחתות הטובות בעולם ללוחמה נגד מטוסים. לכתחילה שאף הצי לרכוש 12 משחתות, אך לאחר מכן צומצם המספר, תחילה לשמונה ואחר כך לשש, מהלך שעורר מחלוקת ציבורית.

מהערך טייסת 102

אחת הדמויות המזוהות ביותר עם הטייסת הוא הנהג שלמה אלון, אשר שירת בה למעלה מארבעים שנה. הוא היה שותף למאמץ הניכר במהלך מלחמת יום הכיפורים, ובשנים האחרונות לשירותו הכיר היטב את מערך ההדרכה. נעשתה עליו אף כתבה מרתקת בערוץ 1.

מהערך AH-64 אפאצ'י

המסוק תוכנן על ידי חברת יוז מסוקים בעקבות לקחי מלחמת וייטנאם, במטרה לשמש כמחסל טנקים יעיל. אב הטיפוס טס לראשונה בשנת 1975, אך המסוק נכנס לשירות מבצעי רק ב-1984.

חברת יוז נרכשה מאוחר יותר על ידי מקדונל דאגלס, שהמשיכה לפתח את המסוק והחלה לייצר אותו. בשנת 1997 אוחדה החברה אל תוך בואינג.

הקוקפיט תוכנן כך שהנווט יושב בחרטום המסוק ואילו הטייס יושב מאחוריו ומעליו (בדומה למסוק הקוברה), זאת מתוך הבנה שמי שצריך את מירב טווח הראייה הוא הנווט/מפעיל הנשק ולא הטייס, על אף שכל תא בקוקפיט מצויד במערכות השליטה של שני התפקידים, למקרה הצורך.

כני הנסע של המסוק הם גלגלים בתצורת גלגל זנב.

בגלל ממדיו הגדולים יחסית ומערכותיו המתקדמות, האפאצ'י הוא מסוק יקר: מחירו הבסיסי נע בין 18 ל-20 מיליון דולר.

ב-1992 נכנס לשירות בצבא ארצות הברית דגם חדש של המסוק, דגם D, האפאצ'י לונגבו מצויד במערכות אלקטרוניות מתקדמות ביותר, המאפשרות פעולה בכל מזג אוויר, ובמנועים חדשים מדגם T700-GE-701C של "ג'נרל אלקטריק", בעלי הספק מרבי של 1,857 כוחות סוס (כ"ס) כל אחד.

השיפור העיקרי הוא הוספת מכ"ם בקרת ירי גל-מילימטר מתקדם, המותקן מעל הרוטור של המסוק. המכ"ם מאפשר לאכן מטרות עבור המסוק עצמו וכן (באמצעות מערכות תקשורת) עבור מסוקי לונגבו אחרים באזור, דבר שמאפשר למספר מסוקי לונגבו לירות על מטרות שזוהו על ידי מסוק אחד. בנוסף, המכ"ם יכול להנחות טילי הלפייר-II באופן מדויק ביותר אל עבר המטרה, ללא צורך בציין לייזר. העובדה שהמכ"ם נמצא מעל הרוטור של המסוק מאפשרת רכישת מטרות והכוונת טילים תוך כדי הסתתרות מאחורי מחסות, כגון דיונות.

בישראל נקרא דגם זה בשם שרף.

מפעילות

מסוק WAH-64D אגוסטה וסטלנד בשירות חיל האוויר של צבא בריטניה

• (חיל האוויר האמריקני וחיל האוויר של צבא ארצות הברית) - 698 מסוקי אפאצ'י נמצאים בשירות החיל (241 מהדגם הרגיל, ו-457 מדגם הלונגבו המשודרג).
• (חיל האוויר הישראלי) - 36 מסוקים מהדגם הרגיל, 22 מסוקים מדגם הלונגבו.
• (חיל האוויר המלכותי) - הזמינה דגמים מיוחדים עבור החיל שלה, הנקראים: Westland WAH-64 Apache.
• (חיל האוויר המצרי) - ב-1995 הזמינה 35 מסוקים מהדגם הרגיל. בשנת 2005 היו תכנונים לשיפור המסוקים לדגם לונגבו, ומשנת 2008, 35 מסוקים מכלל מסוקיה הם מדגם משופר.
• (חיל ההגנה העצמית האווירי היפני) - בשנת 1995, הזמינה כ-50 מסוקי לונגבו.
• (חיל האוויר היווני) - 20 מסוקים מהדגם הרגיל. ב-2005, הזמינה עוד כ-12 מסוקים מדגם הלונגבו. שמונה מתוך המסוקים שהזמינה נמצאים בשירות החיל.
• - כ-16 מסוקי לונגבו נמצאים בהזמנה משנת 2004, ששמונה מהם כבר נמצאים בשירות החל משנת 2008.
• - קיבלה כ-30 מסוקי לונגבו בשנת 2005, כש-29 מתוכם כבר נמצאים בשימוש.
• (חיל האוויר המלכותי הסעודי) - 12 מסוקי אפאצ'י מהדגם הרגיל. המסוקים אמורים לעבור שדרוג לדגם הלונגבו בשנת 2010.
• - בשנת 2008 נכנסו לשירות 18 מסוקי לונגבו.
• . בשנת 2005, קיבלה 30 מסוקי אפאצ'י מהדגם הרגיל.

גלריה

• 
  מסוקי אפאצ'י לונגבו AH-64D
• 
  אפאצ'י לונגבו AH-64D של צבא פולין בתצוגה
• 
  אפאצ'י לונגבו AH-64D חמוש בטילי הלפייר וכוורת רקטות הידרה 70.
• 
  אפאצ'י לונגבו AH-64D חמוש במתלים לטילי הלפייר וכוורת רקטות הידרה 70.
• 
  אפאצ'י לונגבו AH-64D של חיל האוויר הישראלי בתצוגה במוזיאון חיל האוויר ביום העצמאות.

אפאצ'י AH-64E גארדיאן של צבא ארצות הברית.

אפאצ'י AH-64E של צבא ארצות הברית.

אפאצ'י AH-64E של צבא ארצות הברית.

אפאצ'י AH-64Ai "פתן" של חיל האוויר הישראלי

מסוק אפאצ'י AH-64D לונגבו "שרף" של חיל האוויר הישראלי

מסוק אפאצ'י AH-64D לונגבו "שרף" חמוש בטילי אימון הלפייר (בכחול) ובטילי גיל (Spike-LR).

מסוק אפאצ'י של חיל האוויר משגר טיל במהלך ההסלמה בדרום (נובמבר 2018)

מהערך יורוקופטר AS-565 פנתר

פרשת השחיתות ברכש המסוקים

בשנת 1994, פתחה ממשלת ארצות הברית בחקירה בחשד כי העסקה לרכישת המסוקים, שהייתה בהיקף של כ-58 מיליון דולר, ונעשתה בכספי הסיוע האמריקאי נופחה בכ-10 מיליון דולר. למרות שהמסוקים היו תוצרת חברת איירוספסיאל הצרפתית, הם נרכשו מחברת בת שלה הפועלת בארצות הברית, חברת "אמריקן יורוקופטר" (זאת כדי שמדינת ישראל תוכל להשתמש בכספי הסיוע האמריקאי המחייבים רכש מארצות הברית). 10 מיליון דולר מסכום העסקה לא שלמו לחברת "אמריקן יורוקופטר" אלא לגורמים שונים. מתוכם קיבל המתווך אורי אדלסבורג 4.8 מיליון דולר ועוד 2.4 מיליון דולר הועברו ל"פקידים זרים". גורל יתרת הסכום נותר לוט בערפל. בשנת 1996, סמוך למועד מסירת המסוקים, דרש ה-FBI מהרשויות בישראל לחקור את הפרשה. ונפתחה חקירה נגד אדלסבורג ונגד ראש הפרויקט בחיל הים באותה עת, תת-אלוף אלכס אייל. תת-אלוף אייל שיתף פעולה בחקירה, עבר בהצלחה בדיקת פוליגרף ונוקה מכל חשד, אך אדלסבורג שמר על זכות השתיקה.

בינואר 1997, הוגש בבית משפט בווירג'יניה כתב אישום נגד אדלסבורג ונגד שני חשודים נוספים. אחד מהם הורשע ונגזר עליו מאסר על תנאי. אדלסבורג בחר שלא להתייצב למשפט בארצות הברית, והוכרז עבריין נמלט. בפברואר 1997, הפסיק משרד הביטחון את התקשרותו עם אורי אדלסבורג, וביטל את היתר הייצוא הביטחוני של חברת אדלטק שבבעלותו.

הערות שוליים

שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

מהערך דרדנוט

בקרב צושימה, שהתנהל ב27 - 28 במאי 1905 בין הצי הקיסרי היפני לצי הקיסרי הרוסי והסתיים בניצחון מכריע ליפנים, ירו אוניות המערכה זו על זו בטווחים שמעל 6,000 מטר, ובטווחים אלה הושגה ההכרעה, כך שסוללות התותחים המשנית לא באה כלל לידי בביטוי. בקרב צושימה העיד אחד המשקיפים הזרים שכאשר ירו התותחים הגדולים לא נשמעו כלל התותחים המשניים.

מהערך אלפרד פון טירפיץ

ב-1897 נקרא פון טירפיץ על ידי הקייזר וילהלם השני לברלין, במטרה להגדיל את כוחו של הצי הגרמני ולהתחרות בצי הבריטי ששלט בימים. בגיל 48 הוא מונה למזכיר המדינה לענייני הצי והוא שימש בתפקיד 18 שנה. בתמיכת הקייזר ניהל מאבק נמרץ להגדלת הצי, הגה את תוכנית טירפיץ, והצליח להעביר את חוקי הצי של 1898, 1900, 1908 ו-1912. בעקבות חוקים אלה הפך הצי המלחמתי הגרמני ב-1914 לשני בגודלו בעולם, (הוא נפל מן הצי המלכותי הבריטי ב-40% לערך). תוכנית טירפיץ כללה בניית שבע אוניות מערכה כבדות מדגם "דרדנוט", חמש סיירות מערכה, עשרים וחמש סיירות, עשרים אניות קרב קלות ולמעלה מארבעים צוללות. התוכנית הציבה לעצמה מטרות לא ריאליות במידת מה, אך די היה בה כדי לעורר את דאגתם של הבריטים ולפתוח מרוץ חימוש ימי יקר. בעקבותיה הידקה בריטניה עוד יותר את קשריה עם צרפת, וערכה ב-1889 כמפגן כוח Fleet Review, אליו הוזמנו טירפיץ עצמו והקייזר הגרמני.

טירפיץ פיתח את "תאוריית הסיכונים", הגורסת כי אם עוצמת הצי הגרמני תגיע לרמה מסוימת בהשוואה לזו של הצי הבריטי, יימנעו הבריטים מעימות צבאי עם גרמניה. היה ושני הצדדים יילחמו זה בזה, הצי הגרמני יושמד אמנם, אך אבדות הצי הבריטי יהיו כבדות מנשוא. תאוריה זו הציתה את מרוץ החימוש בין גרמניה לבריטניה בעשור הראשון של המאה העשרים.

ברם, בבסיס תאוריית הסיכונים של טירפיץ עמדה ההנחה, כי בריטניה הגדולה תיאלץ לשגר את צייה לים הצפוני כדי להטיל הסגר ימי על נמלי גרמניה (מאחר שהטלת הסגר הייתה הדרך היחידה בה יכול היה הצי המלכותי להסב נזקים חמורים לגרמניה), בעוד הצי הגרמני יוכל לאסור קרב. אולם בשל מיקומה הגאוגרפי של גרמניה, יכולה הייתה בריטניה להטיל את ההסגר על ידי חסימת הכניסה לים הצפוני בתעלה האנגלית ובשטח שבין ברגן לאיי שטלנד. לנוכח דעה זו העיר האדמירל הגרמני: "אם אמנם יעשו זאת הבריטים, אחריתו של הצי שלנו תהיה מרה", בנבאו את שאמנם קרה לצי אניות השטח הגרמניות במלחמת העולם הראשונה.

מהערך יחידת מצוף 247

משנת 1958 כונה מפקד ההר בשם "מלך" כפי הנראה בגלל צורת הכובע של קציני המשטרה באותם ימים. כובע השוטרים שסופק רק לקציני משטרה מדרגת רב-פקד ומעלה, היה מעוטר בכותרת סביב הכובע. בשל צורת הכובע שדמתה ל"כתר מלוכה" החליטו לכנות את המפקד בשם "מלך" ואת הסגל הקבוע "נערי המלך". סגן המפקד כונה: "המלך 2".

על ההר היו 13 עמדות (מתחמים) שנקראו "קיפודים" (הצירוף 7+4+2 יצר 13).

ב־7 ביולי 1948, יום אחד לפני סיומה של ההפוגה הראשונה, נכנס לתוקפו הסכם בין המפקדים הצבאיים של ישראל והמפקדים של הלגיון הערבי על פירוזו של הר הצופים, ההסכם הושג בתיווכו של האו"ם . ההר חולק לשלושה אזורים: המובלעת הישראלית, שכללה את מתחמי האוניברסיטה, בית החולים הדסה הר הצופים, בית הקברות הצבאי הבריטי, והכפר הערבי עיסאוויה כאזור מפורז ישראלי. מדרום לשטח הישראלי נקבע שטח הפקר, ומדרום לו שטח מפורז ירדני, שכלל את מתחם אוגוסטה ויקטוריה (מפה). בהסכם נקבע שישראל תחזיק בהר 85 שוטרים, החמושים בנשק קל בלבד, ו־33 אנשי סגל עובדים אזרחים. במקביל הוגבל גם מספר השוטרים בשטח המפורז הירדני ל-40 שוטרים.

הסכם זה נשאר בתוקפו עד לסופה של מלחמת העצמאות ואושר מחדש בהסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות שנחתמו עם ירדן ב־3 באפריל 1949 . בהסכם נקבע כי מדי שבועיים תועלה להר שיירה לאספקה ולהחלפת אנשי ההר. השיירה כללה שלושה כלי רכב: שני משוריינים ומשאית שהובילה להר אספקה, ובירידה מההר הובילה ספרים מבית הספרים הלאומי שבהר, אשר הועברו לספריות האוניברסיטה בירושלים העברית. שיירה זו הייתה תחת פיקוח האו"ם, ויצאה ממעבר מנדלבאום.

מובלעת הר הצופים

שני הצדדים קיימו את הסדרי הפירוז באופן חלקי. ישראל העלתה להר חיילים במדי שוטרים, הצליחה להבריח להר נשק כבד יותר מהמותר בהסכם, וכן לבצר חלק מהמתחם. מאידך הירדנים בנו מוצבים צבאיים בשטחים המפורזים ואף בשטחי ההפקר, השתלטו על הכפר עיסאוויה ועל שטחים נוספים שנכללו בשטח הישראלי. עם זאת, לא הופסקה תנועת השיירה הדו שבועית, אף על פי שעוכבה לעיתים בידי הירדנים. נוסף לכך, הגבולות המדויקים היו שנויים במחלוקת בין הצדדים מחלוקת שכל צד התרעם על הצד השני במסגרתה אך הפר את ההסכם לנוחותו מצידו.

ב־1954 הוקמה יחידה צבאית ייעודית בשם "יחידת מצוף 247" לשם החזקת הר הצופים. תקריות אש אירעו לעיתים רחוקות במשך התקופה, אם כי הוראות הפתיחה באש הישראליות דרשו איפוק מרבי (מחשש שהירדנים יכבשו את ההר לפני שכוחות סיוע יצליחו לעבור דרך השטח הירדני). תקריות קשות אירעו בשנים 1957 וב־1958. ב-26 במאי 1958 נהרגו בהר ארבעה חיילים ישראלים שנתקלו במארב ירדני בגן הבוטני של מתחם האוניברסיטה. באותה תקרית נהרג גם יושב הראש הקנדי של ועדת שביתת הנשק, שבא לתווך בין הצדדים. בעקבות התקרית נקבעו הסדרים חדשים בחלק מהנושאים השנויים במחלוקת, כמו הסדרי שליטה בכפר עיסאוויה.

בתקופת מובלעת הר הצופים נבנו בירושלים המערבית שמחוץ למובלעת מוסדות חלופיים למוסדות שעמדו בשממונם בהר הצופים. הבולטים בהם היו קמפוס האוניברסיטה בגבעת רם ומתחם בית החולים הדסה בעין כרם. השיירות שהביאו אספקה להר הצופים הוציאו ממנו בהדרגה, בדרכם חזרה, ציוד רפואי ואוניברסיטאי מן ההר.

הירדנים שהתכוננו ליוזמה צבאית ישראלית ליצירת רצף טריטוריאלי בין הר הצופים לבין שאר ירושלים המערבית הקימו בין שטחים ישראליים אלה ביצורים בכל גבעה שלא הייתה מיושבת בשכונה ערבית. הם הקימו ביצורים איתנים בגבעת התחמושת וביצרו לצד גבעת התחמושת גם את גבעת המבתר ואת הגבעה הצרפתית.

עמדות ה"קיפודים"

• קיפוד 1 - כביש 1
• קיפוד 2 - כביש 2
• קיפוד 3 - הכרמלית (אנפי)
• קיפוד 4 - פיזיקה
• קיפוד 5 - גן בוטני (פילבוקס)
• קיפוד 6 - הדסה בית יאסקי
• קיפוד 7 - הדסה מזרח
• קיפוד 8 - הדסה צפון
• קיפוד 9 - הדסה פילבוקס
• קיפוד 10 - שער
• קיפוד 11 - רטנוף
• קיפוד 12 - ספורט
• קיפוד 13 - המנזה (מטבח)

מהערך מחלקת הל"ה

הראשון שהגיע לחקר התעלומה היה ההיסטוריון הצבאי אריה יצחקי. בינואר 1967, לאחר קריאת מחקרו המסווג של רס"ן יצחק יעקובסון (יצה) וחומר של הש"י הערבי, הוא פנה לרע"ן היסטוריה במטכ"ל סא"ל אברהם אילון ופרס לפניו את העובדות החדשות, כולל הידיעה שהקרב נערך מצפון לצוריף בדהרת אל חג'ה (נ"ג 573). הוא יצא עם סא"ל אילון ושוטרי מג"ב לשטח, ואכן הוכח כי מקום הקרב האחרון נמצא בתחום מדינת ישראל, בתוך הקו הירוק. בקשתו להקים במקום אנדרטה ולקיים טקס זיכרון נדחתה בשל בעיות ביטחון.^{[דרוש מקור]}

מהערך הפצצה אסטרטגית

כישלונות ההפצצה האסטרטגית מלחמת העולם השנייה (ובמיוחד הבליץ' על לונדון) הוכיחה שהפצצה אסטרטגית לא יעילה כאשר האוכלוסייה מלוכדת סביב מנהיג/ מטרה משותפת ולא עזרו ההפצצות על לונדון וכך גם כתישת ערי יפן כדי לזרז את סיום המלחמה לאחר המלחמה הופסק השימוש בהפצצה אסטרטגית כמעט לחלוטין הפצצה אסטרטגית בימינו כיום ארגוני טרור כמו החמאס וחזבאללה משתמשים בהפצצה של מרכזי אוכלוסין כאקט בלוחמה א-סימטרית מטרת הירי הוא לגרום לממשלה להיענות לדרישותיהם מתוך מחשבה על האזרחים המופגזים

מהערך מגדר בלשון

("עברית היא סקסמניאקית", כתבה על כך יונה וולך בשירהּ "עברית"{{הערה|יונה וולך, '''תת הכרה נפתחת כמו מניפה''', [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], ספרי סימן קריאה, 1992}}).

מהערך המלחמה המלוכלכת

בין השנים 1880 - 1916 שלט בארגנטינה משטר שמרני, שנשען על בעלי האחוזות הגדולים ובעלי ההון המסחרי והעסקי. הכלכלה הארגנטינאית צמחה במהירות בתקופה זו, במידה רבה הודות להון בריטי רב שהושקע במדינה. הון זה סייע בפיתוח מערכת מסילות ברזל ענפה וכן בפיתוח תעשייה. גם אוכלוסיית המדינה גדלה במהירות, מפחות משני מיליון בני אדם ב1869 לכמעט שמונה מיליון ב1914. הצמיחה הכלכלית המהירה הביאה לאינפלציה ולמשבר פיננסי, שהוביל למשבר פוליטי. הממשלה נמנעה מנקיטת צעדים אנטי-אינפלציוניים לא פופולריים, אך מדיניות זו גררה ביקורת בתוך המפלגה השמרנית השלטת וגם מחוצה לה. ביולי 1890 פרץ מרד שנתמך על ידי הצבא, אך הובס בסופו של דבר על ידי כוחות נאמנים למשטר. על הרקע המשבר נוצרה מפלגה חדשה, האיחד הרדיקלי האזרחי (Unión Cívica Radical)(ספ')

מהערך מבצע מתח גבוה

הוצאת תחמושת

במהלך המבצע הוציאו הפושטים וספינות חיל הים תחמושת כלהלן:

1. 48 פגזי תותח אוטו מלרה 76 מ"מ
2. 5 מטעני גור
3. 2 רקטות RPG-7
4. 2 רקטות M72 לאו
5. 12 רימוני רסס
6. רימון עשן יחיד
7. 880 כדורי מאג
8. 1,760 כדורי קלשניקוב

Utzli/ארגז חול שישי

ועדת אגרנט בישיבה מיום 15 בדצמבר 2022. יהודה נוימן אינו נראה בתמונה תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
ייסוד הוועדה	15 בדצמבר 2022
פירוק הוועדה	עדיין פועלת
יו"ר	שמעון אגרנט
תחומי שיפוט	חופשות לא מוצדקות ממשרד החינוך
חברים
משה לנדוי יצחק ארנסט נבנצל יגאל ידין חיים לסקוב יהודה נוימן עוד נציג שטרם נקבע, לאחר שבשני מכרזים לא היו מועמדים ובאבני ראשה לא עבר איש את הסף

ועדת אַגְרָנָט הוא כינויה של ועדת חקירה ממלכתית שהוקמה ב-15 בדצמבר 2022 לחקר נסיבות יציאתו לחופשה ללא אישור של מפקח משרד החינוך, אריה מארק. בראש הוועדה יושב הד"ר שמעון אגרנט, נשיא בית המשפט העליון, ולצדו ישבו השופט משה לנדוי, מבקר המדינה ד"ר יצחק נבנצאל, הרמטכ"לים לשעבר פרופסור יגאל ידין וחיים לסקוב, וכן מר יהודה נוימן, ממונה על יסודי במנח"י. ניסיון למנות נציג נוסף נכשלו לאחר שלא ניגש אף מועמד לשני מכרזים שהתקיימו, ולא היו מועמדים מאבני ראשה שכם איש לא עבר את הסף.

פעילות הוועדה

בהחלטת הממשלה הוגדר כי הוועדה תחקור את היציאה לחופשה, את אי קבלת האישור, את המהומות בבתי הספר בעקבות החופשה הלא ברורה, ואת תחושות הפחד והחרדה בקרב מקבלי ההחלטות - הפיקוח העל יסודי בעיר ירושלים והאגף העל יסודי במנח"י. בהתאם לכך, הוועדה הגבילה את חקירתה לימים שקדמו לחופשה ולשלושת ימי החופשה הראשונים. חלק נכבד מדיוני הוועדה מוקדש לקשר אפשרי בין החופשה האמורה לבין משחקי גביע העולם בכדורגל (מונדיאל 2022). מכיוון שהדיון עוסק בחופשות, נבדק גם נושא החל"ת של יהודה שנעלם לפני כמה שנים.

הוועדה שמעה 90 עדים במשך 156 ישיבות, כמו כן נגבו עדויות של 188 אנשים בפני אוספי החומר של הוועדה, הוועדה אספה 424 מסמכים, ובנוסף, אספו אוספי החומר 131 מסמכים עבור הוועדה. בין השאר הוזמנו להעיד בפני הוועדה מר מאיר שמעוני, מנהל מחוז העיר ירושלים; גב' יפה מור ישר, מפקחת המחוז היוצאת; גב' רונית חן, מפקחת המחוז הנכנסת; הרב גיל ברדוגו, מחמ"ד מחוז העיר ירושלים; ד"ר יפעת שאשא-ביטון, שרת החינוך היוצאת; מר יואב (זימי) זימרן, ראש מנח"י; תמים בן חמד אאל ת'אני, שליט קטאר; שירה אייזלר, מנהלת ביתא מחנכים; גב' יפעת נדב, מפקחת מתאמת מחוז ירושלים; מיכאל קרש, מנהל מל"ד (שעדותו נמשכה זמן רב); יובל פרז'ון, מנהל אור תורה בנים (העיד על כוס קפה שחור); ד"ר בברלי גריבץ, לשעבר מנהלת אוולינה; ועוד. גם ליונל מסי, שחקן כדורגל בקבוצה כלשהי, נקרא להעיד, ולפיכך נעדר ממשחק הגמר בין ארגנטינה וצרפת, למגינת ליבם של שרה ודייויד.

ב-15 בדצמבר 2022 הגישה הוועדה דו"ח ביניים (שפורסם בתקשורת למחרת) שעורר סערה. היא קבעה כי היו בידי הנהלת המחוז ידיעות מתריעות רבות אודות החופשה הקרובה, וכי לא ננקטו צעדים כלשהם למניעת הקטסטרופה. מנהל מחוז ירושלים הורה להגיש לו סטטוסים יומיים על התנהלות החופשה, אך מכיוון שעקבותיו של אריה אבדו ביערות הגליל העליון לא ניתן היה להגיש סטטוסים כאלה. הוועדה קבעה כי ראשי מינהל חברה ונוער התרשלו בתפקידם וכי היה עליהם להקפיץ את כל מורי השל"ח בארץ לחיפושים. בשל כך הוחלט שמינהל חברה ונוער יועבר ממשרד החינוך למשרד ממשלתי אחר, אך מאז אבדו עקבותיהם של כל המפקחים במינהל. בנוסף, הוחלט להכפיף את מועצת החמ"ד לסמכות שר האוצר, שמאז הפך לשר הביטחון, ואז ברוטציה עבר למשפטים, וגם עקבותיהם אבדו.

רוב המלצות הוועדה נותרו חסויות למאה השנים הבאות, עד שיפורסמו בעוד יומיים על ידי דובר המחוז.

המלצות הוועדה

יערות הגליל

מעבר למסקנות האישיות (שזכו למרב תשומת הלב הציבורית), כולל דו"ח הוועדה המלצות מפורטות בנושאים רבים, בהם דרכי קבלת ההחלטות בצבא ובממשלה, הדרכה, משמעת, היערכות לחופשות, וחלוקת העבודה בין מנח"י, משרד החינוך, ביתא מחנכים, אגף שח"ר, האגף לחינוך על יסודי, כ"א בהוראה, וכו'. בפרט הוועדה המליצה על:

• מינוי יועץ לענייני חופשות למנהל מחוז העיר ירושלים, שלא יהיה איש צבא סדיר.
• הכפפת החופשות למערכת גפ"ן וכן למערכות אפיק ומשכית. על פי המלצות הוועדה, מוקד תמיכה יוודא שהמערכות לא תעבודנה יותר משעתיים בשבוע.
• יצירת רפורמה חדשה, שתקרא "אתמו"ל" (אפשר תעדוף משימות? וודאי לא), שתעסוק בגיבוש מתווה הוליסטי רב משימתי דו ערכי בעל השלכות גנריות בהלימה למיומנויות המאה ה-21 ליצירת לומד בור אך בעל מיומנויות ותגיש מסקנות בתוך 10 שנים, שיידחו על ידי שר החינוך בעוד 3 שנים.
• בניית תהליך אישור חופשות שיעבור דרך וועדת מיצוי שתמליץ לוועדת התמדה שתעביר את החומר לוועדה עירונית שתקים וועדה מלווה שתכין מרתון בגרויות ותמליץ לוועדת אפיון וזכאות על ימי החופשה.
• במערכת הנוכחות הוספו עוד שבע שורות שיאפשרו דיווח על חופשה רק במקרים חריגים של עבודה למעלה מ-9 שעות ביום, נסיעה פחות מ-10.49 קילומטר ביום ורק בעליות.