משתמש:Yiftaa/עוד דף משתמש/גלרית ערכים

גלריית הערכים הכי טובים שלי

1

Aqualung (בעברית: ציוד צלילה או ריאת מים) הוא אלבום האולפן הרביעי של להקת הרוק המתקדם הבריטית ג'ת'רו טאל (Jethro Tull), שיצא לראשונה ב-19 במרץ 1971 על ידי קרייסליס רקורדס. האלבום הוא אחד מהמצליחים ביותר של הלהקה, והגיע למיקומי שיא במצעדי אלבומים שונים. הוא נחשבעל ידי רבים לאלבום קונספט שנושאו המרכזי הוא "ההבחנה בין הדת לאלוהים", אף שחברי הלהקה, ובפרט סולנה איאן אנדרסון, טענו שוב ושוב כי כי לא הייתה כוונה ליצור אלבום קונספט, וכי רק לשירים ספורים יש נושא מאחד.

ההצלחה הענקית של האלבום הייתה לנקודת מפנה בהיסטוריה של הלהקה, שכן בזכותו פרצה אל הקהל הרחב גם במדינות נוספות, מלבד הממלכה המאוחדת. בנוסף, המוזיקה באלבום הייתה מהפכנית והוא היה לאחד מהאלבומים הראשונים ששלבו מוזיקת רוק, אפילו רוק כבד, עם מוזיקה דתית וקלאסית. האלבום משלב עוד מגוון רב של סגנונות מוזיקליים וכלים מגוונים כשהבולט מביניהם הוא החליל עליו מנגן אנדרסון, אשר מזוהה עם האלבום.

הוא הוקלט באולפני איילנד רקורדס בלונדון, והיה האלבום הראשון שבו השתתף ג'ון אוואן כפסנתרן, הראשון שבו השתתף ג'פרי האמונד כבסיסט, והאחרון שבו קלייב באנקר שימש כמתופף, כאשר זמן קצר לאחר צאת האלבום עזב את הלהקה בכדי להקים משפחה. האלבום כולל הרבה יותר "יד חופשית" של אנדרסון וקטעים אקוסטים רבים, בהם מנגן אנדרסון לבדו על גיטרה אקוסטית וחליל. שירים רבים באלבום אכן עסקו במשמעות האלוהים, הדת ואיך שהחברה תופסת אותה, כדוגמת השירים "My God", ו-"Locomotive Breath".

"Aqualung" הוא האלבום הנמכר ביותר של הלהקה בכל הזמנים, ומכר יותר משבעה מיליון עותקים ברחבי העולם. כמעט בכל מדינה שבה הופץ נכלל האלבום במקום גבוה במצעד האלבומים הלאומי, כדוגמת מקום 4 במצעד האלבומים הבריטי או מקום 2 במצעד האלבומים האיטלקי. מתוך האלבום יצאו שני סינגלים, "Hymn 43" ו"Locomotive Breath".

לערך המלא

2

קנד היט (באנגלית: Canned Heat; בתרגום חופשי: חום משומר) הייתה להקת בלוז רוק ובוגי ווגי אמריקאית שהוקמה בלוס אנג'לס בשנת 1965. הלהקה הייתה לפופולרית בעיקר בזכות הפרשנות והניסויים המוזיקליים שלה במוזיקת הבלוז. הלהקה הוקמה על ידי שני חובבי בלוז מלוס אנג'לס, אלן וילסון ובוב הייט, שקראו ללהקה כך על שם משקה אלכוהולי חריף ומסוכן שהשחורים באמריקה של תחילת המאה העשרים היו מכינים מפאת חוסר כסף. השם "Canned Heat" (חום משומר) מיוחס לשיר מאת טומי ג'ונסון , "Canned Heat Blues" משנת 1928.

לאחר שהופיעה הלהקה בפסטיבל הפופ במונטריי, הלהקה זכתה בפרסום רב ופופולריות גדולה עם ההרכב המקורי שמורכב מבוב הייט (שירה), אלן וילסון (גיטרה, מפוחית ​​ושירה), הנרי וסטין (גיטרה מובילה) לארי טיילור (גיטרה בס), ואדולפו דה לה פארה (תופים). למעשה, ההרכב המקורי כלל גם את המתופף פרנק קוק, אך זה עזב לאחר שהוציאו את אלבומם הראשון Canned Heat. הלהקה הוציאה מספר גדול של להיטים (ביניהם "On the Road Again" ו-"Going Up the Country" שהיו ללהיטים בינלאומיים) וקיבלה פופולריות עצומה בארצות הברית, אך יותר מכך באירופה ואוסטרליה. בשנת 1969 הופיעה הלהקה בפסטיבל וודסטוק, והופעתם שם נחשבת להופעת הפריצה של הלהקה.

המוזיקה של הלהקה נחשבת לפורצת דרך ו"מודדת" את גבולות הבלוז והבוגי ווגי המסורתיים. הלחנים של הלהקה מתאפיינים בתפקידים מורכבים, הרמוניות ולעיתים סולואי גיטרה פסיכדליים ארוכים, לצד בלוז מסורתי. הלהקה הביאה את מוזיקת הבלוז והבלוז רוק לקהל ההיפים, והופיעה עם חומרים מקוריים בפסטיבלים רבים לאורך שנות השישים ושנות השבעים. שירם "Going the Country" היה לאחד מהמנוני התנועה ההיפית. ההרכב המקורי היה למצליח ביותר והיה קיים בין השנים 1966 ל-1969, אז עזב הגיטריסט הנרי וסטין את הלהקה; שנה מאוחר יותר נפטר בטרם עת הגיטרסיט, הזמר וכותב השירים העיקרי של הלהקה אלן וילסון. הלהקה אמנם המשיכה את פעילותה עד שנת 2019, אך חברי ההרכב המקורי כבר לא היו שותפים בה.

אדולפו דה לה פארה היה החבר היחיד מהרכב הלהקה של שנות ה -60 שנשאר בלהקה עד פירוקו. הוא אף כתב ספר על תולדות הלהקה, תחת הכותרת "Living the Blues", שמו של אחד האלבומים המצליחים של הלהקה.

לערך המלא

3

מגדי א-שאפעי (בערבית: مجدي الشافعي; נולד ב-1961 בלוב) הוא אמן, כותב ומאייר הקומיקס למבוגרים הערבי הראשון. הוא נולד בלוב ובגיל צעיר היגר עם משפחתו למצרים. יצירתו המפורסמת ביותר היא "מטרו", שנחשב לרומן הגרפי המצרי הראשון. לאחר פרסום "מטרו" עמד א-שאפעי למשפט והורשע בהפרה של ההגינות הציבורית, נקנס והוצב במאסר על תנאי במשך שנה.

משפטו של א-שאפעי הכה גלים ברחבי העולם ועורר ארגוני זכויות אדם רבים שתמכו בא-שאפעי ובביקורתו על חוסר חופש הדיבור במצרים. על אף שהעותקים נגנזו במצרים וא-שאפעי נקנס, עותק אחד של הספר התגלגל תחילה לידי הוצאת ספרים איטלקית, שפרסמה אותו בארצה, ותוך זמן קצר התפרסם ספרו באיטליה, גרמניה, צרפת והממלכה המאוחדת, כשתרגום אנגלי לספר יצא בשנת 2012. רק כשנפל מוחמד מורסי מהשלטון במצרים בשנת 2013 ועלה במקומו עבד אל-פתאח א-סיסי, פורסם הקומיקס מחדש בארץ המקור שלו.

א-שאפעי נחשב לראשון כותבי הקומיקס למבוגרים בארצות ערב, ומכונה לעיתים "האב של הקומיקס הערבי" או "הסנדק של הקומיקס הערבי". רבים מאמני הקומיקס שפועלים כיום בארצות ערב מציינים אותו כהשפעה ישירה על עבודתם. א-שאפעי הוקר על ידי אונסק"ו כאמן בעל השפעה רבה על תחומו.

לערך המלא

4

במצרים הדת שולטת במובנים רבים בחיי האזרחים, והיא מוכרת ומאושרת בחוק. הדת המובילה במדינה, בפער גדול מאוד מכל השאר, היא האסלאם, אם כי היעדר נתונים סטטיסטיים בנושא ניכר מאוד. מאז מפקד האוכלוסין של 2006 הדת לא נמדדת ונספרת, ולכן כיום כל הנתונים הסטטיסטיים מקורם בארגונים דתיים ולא ממשלתיים, שעלולים לעוות את העובדות בכדי לקדם אידאולוגיה מסוימת ולכן הם אינם מהימנים. על פי מפקד האוכלוסין משנת 2006 הרוב המוחץ של תושבי המדינה מחזיקים בדת האסלאם בזרם הסוני (אחוזם באוכלוסייה נאמד בכ-85-90%). הקבוצה הדתית השנייה בגודלה במדינה היא הנצרות הקופטית, שקיימת כמעט אך ורק במצרים (שיעורם באוכלוסייה עומד על בין 10-15% מכלל האזרחים). המספרים לגבי אחוז הנוצרים במדינה נתונים למחלוקת, כאשר התושבים הנוצרים טוענים כי המפקד לא משקף באמת את גודל הקהילה.

במצרים קיימים כיום שני מוסדים גבוהים גדולים לדת. האחד, מסגד אל-אזהר, נוסד בשנת 970 לספירה על ידי השושלת הפאטמית כמסגד ובתוך כמה שנים הפך לאוניברסיטה האסלאמית הראשונה במצרים; השנייה היא הכנסייה הקופטית האורתודוקסית שבאלכסנדריה, אשר הוקמה באמצע המאה ה-1 על ידי מרקוס המבשר.

המוסלמים והנוצרים במצרים, על אף דתם השונה, חולקים גזע, שפה, זהות לאומית והיסטוריה משותפת. אף על פי כן, הנוצרים במדינה סובלים מאפליה במקומות עבודה והגבלה לא רשמית של חופש הדת. במהלך העשור השני של המאה ה-21 מספר אזרחים נוצרים התלוננו על כך שהם מיוצגים באופן מינימלי באכיפת החוק, בביטחון המדינה ובמוסדות ציבוריים, ואף הופלו לרעה במקומות עבודה בעקבות דתם. אחרי כן הם זכו לתמיכה ציבורית גדולה של הקהילה הקופטית.

לערך המלא

5

הקונפדרציה הפרו-בוליביאנית (בספרדית: Confederación Perú-Boliviana) או הקונפדרציה הבוליביאנית-פרואנית הייתה מדינה שהיוותה איחוד של שתי מדינות: הרפובליקה של בוליביה והרפובליקה של פרו. האיחוד הונהג על ידי הגנרל הבוליביאני אנדרס דה סנטה קרוז, המנצח הגדול בקרב אייאקוצ'ו. סנטה קרוז נכנס לתפקידו כנשיא והמגן העליון של הקונפדרציה בשנת 1836, לאחר שכבר היה נשיא רפובליקת פרו (1827) ותוך כדי היותו נשיא הרפובליקה של בוליביה (1829–1839). הקונפדרציה התקיימה במשך שלוש שנים, כמעט כולן בלחימה מתמדת מול צ'ילה וארגנטינה.

על אף שהחוקה הרשמית של הקונפדרציה נחתמה בשנת 1837, היסטוריונים מחשיבים אותה כמדינה עצמאית משנת 1836 - עם תום מלחמת סלאברי וסנטה קרוז כאשר כוחות בוליביאנים נכנסו לפרו - עד 1839 - כשהפדרציה נכנעה לכוחות צ'ילה שכבשה את שטחי הגישה לים של בוליביה (שטחים שלא הוחזרו עד היום). לאחר סיום הלחימה נפרדו בוליביה ופרו, ובבוליביה לא התרחשו מהפכות שלטוניות 60 שנים לאחר מכן. פרו חזרה לשקט יחסי במשך שנים מעטות, ואז נקלעה שוב למצב של לחימה, הפעם כחלק ממלחמת ספרד–אמריקה הדרומית.

לערך המלא

6

יום קומיקס חינם (באנגלית: Free Comic Book Day) הוא מהלך פרסום שיווקי וקידום מכירות של תעשיית הקומיקס שמקורה באמריקה הצפונית. ביום זה, חנויות הקומיקס ברחבי העולם מכריזות על מכירה חינמית של חוברות קומיקס מוסכמות מראש כדי לעודד קוראים חדשים. המועד נוצר לראשונה בארצות הברית בשנת 2002 ומאז התפשט ברחבי העולם למדינות באירופה, אמריקה הדרומית, אסיה ואוקיאניה. המועד מצוין כל שנה ברחבי העולם. יום זה התקיים במקור ביום שבת הראשון של חודש מאי, אולם בשנת 2020 הוארך יום הקומיקס בכל העולם לתאריכים 15 ביולי - 9 באוגוסט בעקבות מגפת הקורונה.

פעמים רבות נוצרים תורים ארוכים מאוד בדרך לחנויות הקומיקס, ונרשמו מקומות בעולם שבהם אנשים ישנו באוהלים מחוץ לחנויות הקומיקס כדי להגיע עם פתיחת החנות. את המועד מארגנת חברת , וקבעה חוקים שלפיהם פועלות חנויות הקמיקס: לכל קונה מותר לקחת רק 2 חוברות מתוך רשימה של חוברות מסוימות. לרוב חברות הקומיקס הגדולות כמו DC קומיקס ומארוול קומיקס מוציאות חוברות מיוחדות (ולרוב זולות יותר) שיינתנו בחינם. ביום הקומיקס חינם אמנים רבים יוצאים בכדי לחתום על ספריהם כחלק מהמהלך הפרסומי.

לערך המלא

7

מלחמת הקונפדרציה (בספרדית: Guerra de la Confederación) או מלחמת הקונפדרציה הפרו-בוליביאנית (בספרדית: Guerra contra la Confederación Perú-Boliviana) הייתה מלחמה שהתקיימה בין השנים 1836–1839 בין הקונפדרציה הפרו-בוליביאנית לצ'ילה וארגנטינה. הרקע לפתיחת המלחמה היה איחודן של שתי רפובליקות פרו עם בוליביה ויצירת הקונפדרציה, מהלך שאיים על העליונות הכלכלית של צ'ילה והוביל אותה להכרזת מלחמה. הרוב הגדול של הקרבות נערכו בשטח שנכלל היום בפרו, כאשר כוחות צ'יליאנים נעזרו במחתרת הפרואנית כדי להפיל את השלטון הבוליביאני בפרו.

לפני המלחמה קדמה מלחמת סלאברי וסנטה קרוז, ובסופה צבא בוליביה כבש את הרפובליקה הצפונית והדרומית של פרו. את רוב הלחימה ניהל נשיא בוליביה לשעבר, נשיא הקונפדרציה ו'המגן העליון' שלה, אנדרס דה סנטה קרוז. לאחר כיבוש פרו בידיי בוליביה סופחה פרו אל תוך הקונפדרציה, מה שהוביל ליצירת הקונפדרציה הפרו בוליביאנית. הקונפדרציה, כך ראו בה הצ'יליאנים, היוותה איום מוחשי על כלכלת צ'ילה שהייתה אז היציבה ביותר באמריקה הלטינית.

המלחמה החלה כשצבא צ'ילה הכריז מלחמה על הקונפדרציה, בזמן שצבא הקונפדרציה פלש לארגנטינה והוביל גם אותה להכרזת מלחמה. בצ'ילה הוקם 'צבא השיקום' יחד עם המחתרת הפרואנית שמטרתו הייתה לכבוש את לימה ולפרק את הקונפדרציה. במקביל, רוב הקרבות שהתרחשו בשנת 1836 ו-1837 התקיימו בין צבא הקונפדרציה לצבא ארגנטינה, ולאחר ניצחונות רבים של הקונפדרציה ארגנטינה הפסיקה את הכרזת המלחמה שלה והגיעה להסכם עם הקונפדרציה שלא תתערב לטובת צ'ילה בלחימה.

בשלב מאוחר של המלחמה היה נראה כי הקונפדרציה תנצח, שכן לאחר שהכניעה את ארגנטינה נחלה עוד שורה של ניצחונות מינוריים על צ'ילה. עם זאת, הלחימה נגד צ'ילה מדרום ומצפון בשלוש חזיתות שונות אילצה את סנטה קרוז לחלק את כוחותיו, מה שהחליש את הגנתו הצבאית. בסוף שנת 1838 החלה תפנית ביחסי הכוחות, וצ'ילה הביסה את צבא הקונפדרציה כמעט בכל קרב. בניגוד לארגנטינה, שלחמה בשטחה, צ'ילה הגיע מצפון דרך פרו הצפונית ונעזרה בכוחות המורדים כדי להגיע ללימה. הקרב המכריע היה הקרב ביונגאי, שנגמר בתבוסה מרה של כוחות הקונפדרציה, והוביל לפירוקה וגירושו של סנטה קרוז.

לערך המלא (כרגע קצרמר, יורחב בעתיד)

8

ז'אן אנרי גסטון ז'ירו (בצרפתית: Jean Henri Gaston Giraud; נולד ב-8 במאי 1938 - 10 במרץ 2012) היה צייר, סופר, קומיקסאי, תסריטאי, קריקטוריסט ומעצב צרפתי. מגדולי הקומיקסאים בעולם, ובין המשפיעים שבהם. ביצירותיו הביע סגנונות ציור שהיו חדשים לעולם הקומיקס בפרט ולעולם האמנות בכלל, ושילב ז'אנרים יוצאי דופן כמו סוריאליזם, ריאליזם חדש, אמנות מופשטת ואמנות פסיכדלית . כמו כן, הוא היטיב בכשרון רב גם ביצירות ה"גנריות" יותר, כמו בקומיקס המערבונים המפורסם שלו "אוכמניות".

במהלך הקריירה שלו חילק את עבודותיו לשני ז'אנרים עיקריים תחת שני שמות עט - בשם "גיר" ("Gir") כתב קומיקס מערבונים שזכה להצלחה עצומה ברחבי העולם, ואילו בשם "מוביוס" ("Mœbius") פרסם קומיקס מדע בדיוני ופנטזיה שאופיין בסגנון אמנותי חדשני ויוצא מן הכלל אותו פיתח ז'ירו במשך השנים.

ז'ירו נחשב לאחד מהקומיקסאים המשפיעים בדורו ובהיסטוריה של הקומיקס הצרפתי-בלגי, וכונה על ידי רבים כאמן רצועות הקומיקס האירופאיות המשפיע ביותר מאז ארז'ה. היצירות המפורסמות ביותר שלו הן בין היתר "אוכמניות" (נוצרה יחד עם הסופר ז'אן מישל שרלייה), המציגה את אחד האנטי-גיבורים הראשונים בקומיקס המערבי. תחת שם העט "מוביוס" הוא יצר עשרות חוברות, רצועות וספרי קומיקס העוסקים במדע בדיוני ופנטזיה בסגנון ציור סוריאליסטי מאוד ואף מופשט, בהן עיני החתול, המחר הארוך וארזך. במהלך חייו שיתף פעולה עם אישיוּיוֹת תרבות מובילות, ביניהן גם הקולנוען אלחנדרו חודורובסקי, אשר עמו יצר את הגרסה המוקדמת לעיבוד הקולנועי של חולית והקומיקס "The Incal" שזכה לתשואות.

בנוסף לתרומתו הענפה לתעשיית הקומיקס העולמית, ז'ירו היה מעורב עד מאוד בתעשיית הקולנוע ובפרט תעשיית המדע הבדיוני והפנטזיה; הוא לקח חלק חשוב בסרטי מדע בדיוני רבים במשך שנות הקריירה שלו, בהם הנוסע השמיני, טרון והאלמנט החמישי.

לערך המלא

9

10