התייוונות
| ערך ללא מקורות | |
התייוונות (מן "יוון") היא תהליך בו אדם מאמץ את התרבות ההלניסטית (שמקורה ביוון העתיקה), לשונה ומנהגיה.
המושג "הלניסמוס" (Ἑλληνισμός) ביוונית,[1] מופיע לראשונה בספר מקבים ב במובן זה.[2][3]
בעם היהודי
עריכהבהקשר של עם ישראל, המפגש המשמעותי הראשון בין התרבויות היה בתקופת אלכסנדר מוקדון. בתקופה ההלניסטית בארץ ישראל התיוונו משפחות רבות, במיוחד בקרב משפחות הכוהנים גדולים. יש הטוענים שהכוהן הגדול מנלאוס ביחד עם אחיו שמעון ושני הכוהנים הגדולים הסמוכים לו בשושלת ההנהגה יאסון, ואלקימוס הם הדמויות המרכזיות המזוהות עם מושג ההתייוונות על משמעויותיו במסורת היהודית. המושג מוכר ביותר מתקופת אנטיוכוס השלישי, שליט הממלכה הסלאוקית ומימי גזירות אנטיוכוס הרביעי ומרד החשמונאים בשלטון הסלאוקי.
אצל יהודי הגולה של אותן שנים ההתייוונות במודע הייתה במשך תקופה לא מבוטלת עניין זניח כיוון שידוע על הקפדתם בנוגע לשמירת השבת, היהודים היו משתחררים מכל חגיגה עירונית הקשורה בעבודת אלילים, נמנעים ממאכלות אסורים ואף משמן של גויים, שלחו כספים לירושלים ונשמעו לנשיא/מלך יהודה.
ברבות השנים ניתן להבחין במספר סימנים המעידים על תהליך התייוונות והתבוללות השמות הפרטיים והלשונות הוחלפו, התורה תורגמה ליוונית, ספרות יהודית ביוונית, מנהגים יוונים אומצו, וחלה היטמעות תרבותית כוללת על יהודי התפוצות. יהודים אלה שמתוך השפעתה של הפילוסופיה היוונית היו מתייחסים בקלות ראש כלפי מצוות התורה ואף היו משתדלים למצוא באגדות ובמצוות רמזים לעניינים פילוסופיים ומוסריים עד שלא ראו צורך להאמין בדברי התורה כפשוטם ולקיים המצוות כהלכתם, הספר החיצוני חכמת שלמה מוקיעם (חכמת שלמה ב, ז,י"ח).
ההתייוונות באה לידי ביטוי ברצון להידמות ליוונים באורח החיים, פיתוח החוש האסתטי, תרבות הגוף והספורט והפילוסופיה והחוכמה היוונית, גם כאשר אלו נוגדים את סולם הערכים של היהדות. גם בתחום התרבות החומרית חל שינוי בעקבות תופעת ההתייוונות ואות לכך נמצא בבתי הכנסת ובפסלים מאותה תקופה. ההתייוונות היא תוצר של מפגש בין תרבויות: תרבות יוון ותרבות ישראל כשהמפגש יצר באותה תקופה נהירה של יהודים אל הדת והתרבות היוונית ברבדים השונים.
ההתייוונות רווחה בעיקר בקרב השכבות העירוניות, המבוססות והאריסטוקרטיות של העם היהודי. בכפרים ואצל דלת העם השקפה זו לא הייתה מקובלת כל כך. המתחים הפנימיים בין המתייוונים לשומרי המסורת היו בין הסיבות העיקריות לפריצת מרד החשמונאים בשלטון ההלניסטי בארץ ישראל.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- שאול ליברמן, יוונית ויוונות בארץ-ישראל: מחקרים באורחות חיים בארץ-ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, ירושלים: יד בן צבי, 1984
- אלכסנדר פוקס, קוים לדמותו של העולם ההלנסטי - מדינת החשמונאים בהוצאת יד בן צבי והאוניברסיטה הפתוחה, ירושלים תל אביב, תשנ"ד, עמ' 47–54
- אוריאל רפפורט, על 'התייוונותם' של החשמונאים - מדינת החשמונאים בהוצאת יד בן צבי והאוניברסיטה הפתוחה, ירושלים תל אביב, תשנ"ד, עמ' 75–101
- מנחם שטרן, יהדות ויוונות בארץ ישראל במאות השלישית והשנייה לפנה"ס - מדינת החשמונאים בהוצאת יד בן צבי והאוניברסיטה הפתוחה, ירושלים תל אביב, תשנ"ד, עמ' 55–74
- מילכה לוי רובין, שפה וזהות בארץ ישראל בשלהי העת העתיקה, ארץ ישראל בשלהי העת העתיקה: מבואות ומחקרים, ירושלים: יד בן צבי, 2022
- לימוד בנושא התייוונות באתר מדרשת
קישורים חיצוניים
עריכה- מידע על התייוונות בקטלוג הספרייה הלאומית
- אוריאל רפפורט, יהדות ויוונות, הרצאה מצולמת, "תולדות, אתר ההיסטוריה"
- הרב יובל שרלו, בין תרבות ישראל לתרבות יוון, באתר nrg, 13 בדצמבר 2012
חכמי המשנה היו מתיוונים? | כאן אורייתא, סרטון באתר יוטיוב
נצרות ודתות אחרות - יוונית, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ הלניסמוֹס, במלרע.
- ^ דניאל שוורץ (מתרגם), ספר מקבים ב, הוצאת יד יצחק בן-צבי, 2004, בפירושו לפרק ד', יג (עמ' 124).
- ^ ספר מקבים ב, פרק ד, פסוק י. תרגום אליה שמואל הרטום: "לכֹף את בני עמו למידות היוונים"; תרגום דניאל שוורץ: "הסב את בני עדתו לסגנון היווני".
ספר מקבים ב, פרק ד, פסוק יג. תרגום הרטום: "הדרגה הגבוהה ביותר של ההתיוונות"; תרגום שוורץ: "שיא של יוונות".