מתמטיקה בגרמניה הנאצית
המתמטיקה בגרמניה הנאצית הושפעה מהמדיניות הגזענית של גרמניה הנאצית (אנ'), כגון החוק לשיקום שירות המדינה המקצועי, שהוביל לפיטורי יהודים רבים מאוניברסיטאות בגרמניה, ומעבר רבים מהם למדינות אחרות. יהודים סבלו מאפליה באקדמיה הגרמנית גם לפני 1933, אך לפני עליית הנאצים לשלטון היו מתמטיקאים יהודים, כדוגמת הרמן מינקובסקי ואדמונד לנדאו, שמונו לפרופסורים בתמיכתו של דויד הילברט מאוניברסיטת גטינגן.
מהגרים מוקדמים מגרמניה עריכה
מתמטיקאים יהודים אחדים היגרו מגרמניה בשנים שקדמו לעליית היטלר לשלטון. ג'ון פון נוימן היגר לארצות הברית ב-1929, משום שחש שהאנטישמיות פוגעת בקידומו. הוא המשיך לקיים קשרים עם גרמניה, אך עם עליית היטלר לשלטון ביטל הרצאות מתוכננות בברלין. עם המהגרים המוקדמים מגרמניה נמנים גם המתמטיקאים היהודים תאודור אסטרמן (אנ'), שהיגר לאנגליה ב-1929, הנס פרוידנטל, שהיגר להולנד ב-1930, הרמן מינץ (אנ') ואברהם פלסנר, שנולד באימפריה הרוסית אך למד מתמטיקה בגרמניה ובשנת 1930 עבר למוסקבה לאחר שנמנע ממנו לקבל משרה בגרמניה.
גם לא יהודים היגרו מגרמניה בתקופה זו, בהם אברהרד הופף (אנ'), שהיגר לארצות הברית ב-1930, והיינץ הופף (אנ'), בן לאב שהמיר דתו מיהדות לנצרות פרוטסטנטית, שהיגר לשווייץ ב-1931.
אוניברסיטת גטינגן עריכה
גטינגן, לצד ברלין, הייתה אחד משני המרכזים העיקריים של מחקר מתמטי בגרמניה. אוניברסיטת גטינגן נהנתה ממסורת מתמטית מפוארת, שכללה את גאוס, רימן, הילברט, דיריכלה, מינקובסקי ופליקס קליין. הילברט היה בתקופתו המתמטיקאי הבולט בעולם. אברהם הלוי פרנקל ציין שהילברט היה תמיד חופשי מדעות קדומות לאומניות או גזעניות והושפע משני מתמטיקאים יהודים, אדולף הורוויץ ומינקובסקי. חרף ההתנגדות בגרמניה לצירוף יהודים לסגל האקדמי, הילברט תמך בהצלחה במינוים של שני יהודים לפרופסורים: מינקובסקי ב-1902 ולנדאו ב-1909. בדומה להילברט עצמו, מינקובסקי מונה לראשונה על ידי קליין. כאשר קליין פרש, מינה הילברט את המתמטיקאי היהודי ריכרד קוראנט למחליפו (קוראנט היגר לארצות הברית ב-1933). הילברט תמך גם באמי נתר, מתמטיקאית יהודייה שההתנגדות למינויה, בעשור השני של המאה ה-20, נבעה בעיקר מהיותה אישה. ב-1933 היגרה נתר לארצות הברית, לאחר שהחוק לשיקום שירות המדינה המקצועי אסר עליה להמשיך ללמד.
בשנות ה-20 של המאה ה-20 התקיימה מחלוקת בפילוסופיה של המתמטיקה בין הילברט לבין ל.א.י בראואר. בראואר תמך באינטואיציוניזם ואילו הילברט דגל בפורמליזם. המחלוקת הפכה לאידאולוגית כאשר בראואר הציג עצמו כ"אלוף הגרמניות הארית". כאשר בראואר מנע פרסום מאמרים של אוסטיודן בכתב העת Mathematische Annalen, הדיח אותו הילברט מעריכת כתב העת. הנאצים הציעו לבראואר משרה באוניברסיטת ברלין, אך הוא דחה אותה. בשנת 1945 השעתה אותו ממשלת הולנד עקב קשריו עם המפלגה הנאצית, אך בהמשך הוחזרו לו זכויותיו.
יהודים סבלו מאפליה באקדמיה הגרמנית גם לפני 1933, אך זכו לתמיכתו של הילברט. כאשר החוק לשיקום שירות המדינה המקצועי חייב את פיטוריהם של חברי הסגל האקדמי היהודים, לנדאו וקוראנט נותרו במשרותיהם. הרמן וייל, שהחליף את הילברט ב-1931, לא היה יהודי, אך אשתו הייתה יהודייה, והוא בחר לעבור ב-1933 למכון למחקר מתקדם בפרינסטון שבארצות הברית. פאול ברנייס היהודי נמנה עם האקדמאים שנאלצו לעזוב את גטינגן ב-1933. ברנייס עבר לציריך ב-1934, אך המשיך בשיתוף פעולה עם הילברט לכתיבת ספרם Grundlagen der Mathematik, שחלקו השני יצא לאור ב-1939. אוטו בלומנטל (אנ'), שבגיל 18 המיר דתו מיהדות לנצרות פרוטסטנטית, איבד את משרתו ב-RWTH אוניברסיטת אאכן.
ב-1934 שאל שר התרבות הנאצי ברנהרד רוסט את הילברט "מה מצב המתמטיקה בגטינגן כעת, מששחררנו אותה מההשפעה היהודית?", והילברט ענה "מתמטיקה בגטינגן? היא כבר אינה קיימת"[1] המכון למתמטיקה באוניברסיטת גטינגן לא חזר מעולם לימי תפארתו.
השפעת המפלגה הנאצית עריכה
שיעורים באוניברסיטאות גרמניות רבות החלו בהצדעה נאצית, מנהג שהמתמטיקאי אריך הקה (אנ') נמנע מלקיים בשיעוריו.
בעקבות חקיקתו של החוק לשיקום שירות המדינה המקצועי, בשנים 1933–1934 פוטרו 41 פרופסורים למתמטיקה, שהם 18.3% מכלל הפרופסורים למתמטיקה בגרמניה באותה עת. פיטורים בהקף נמוך יותר נמשכו בשנים הבאות.[2]
המתמטיקאי קורט ריידמייסטר (אנ') פוטר בשנת 1933 מאוניברסיטת קניגסברג עקב דעותיו הפוליטיות, שלא תאמו את עמדת המפלגה הנאצית. בסתיו 1934 מונה לפרופסור באוניברסיטת מרבורג.
מתמטיקאים רבים היגרו מגרמניה לאחר שנרדפו עקב דעותיהם או יהדותם, בהם:
- המתמטיקאי הנס רדמכר (אנ') עבר ב-1934 לאוניברסיטת פנסילבניה לאחר שב-1933 פוטר בידי הנאצים ממשרתו באוניברסיטת ברסלאו.
- המתמטיקאי היהודי סטפן כהן-ווסן (אנ'), שהיה פרופסור באוניברסיטת קלן, פוטר ב-1933 מחמת יהדותו, וב-1934 היגר לברית המועצות.
- המתמטיקאי היהודי מקס דן ברח מאימת הנאצים לנורווגיה בשנת 1938, ומשם, ב-1940, לארצות הברית.
- באמצע שנות ה-30 של המאה ה-20, מדיניות הגזע הנאצית הגבילה השתתפות של יהודים בכתב העת Zentralblatt für Mathematik (אנ'). אוטו נויגבאואר (אנ'), ממייסדי כתב העת, היגר ב-1939 לארצות הברית, והקים שם כתב עת מתחרה, Mathematical Reviews.
המתמטיקאי היהודי פליקס האוסדורף, ממייסדי הטופולוגיה המודרנית, נותר בגרמניה גם לאחר עליית הנאצים לשלטון. בזכות מעמדו הורשה להמשיך בעבודתו כפרופסור במשרה מלאה באוניברסיטת בון עד ליציאתו לפנסיה במרץ 1935. כנראה מתוך מחשבה שבשל מעמדו לא יסבול מרדיפות, הוא נשאר בגרמניה גם לאחר שעבודתו כונתה כ"מתמטיקה יהודית מנוונת". הוא המשיך לעבוד, תוך שהוא מפרסם את עבודתו בכתב עת מתמטי פולני, אך לאחר ליל הבדולח הפך למבודד יותר ויותר. בשנת 1942, משלא היה מסוגל יותר למנוע את שליחתו למחנה ריכוז, התאבד יחד עם אשתו וגיסתו.
יש שיצאו נשכרים מרדיפת היהודים. הרברט זייפרט (אנ') זכה במשרה באוניברסיטת היידלברג, במקומו של פרופסור יהודי שפוטר.
המתמטיקאי הלמוט קנזר, תלמידו של הילברט, הצטרף למפלגה הנאצית, והיה אף חבר באס אה.
המתמטיקאי לודוויג גאורג ביברבך היה תומך נלהב של המפלגה הנאצית והאידאולוגיה הנאצית. בשנת 1928 הצטרף ביברבך לקריאתו של בראואר להחרים את הקונגרס הבינלאומי של המתמטיקאים בבולוניה שאורגן לטענתם על ידי ארגון אנטי-גרמני. בעקבות זאת התפתחו חילופי דברים קשים בינו לבין הילברט.[3] ביולי 1933 נשא הרצאה על אינטואיציה מתמטית בה טען לקשר בין גזע לבין אינטואיציה מתמטית, בהישענו על ציטוטים של פליקס קליין.[4] באפריל 1934 נשא הרצאה אנטישמית ואנטי-צרפתית תחת הכותרת "מבנה אישיותי ויצירתיות מתמטית". הדברים זכו לתהודה בינלאומית. גודפרי הרולד הארדי כתב מכתב ל־Nature עם ציטוטים מתקציר של ההרצאה, בו גינה את ביברבך וטען שאמירת שטויות מעין אלו בזמני עימות הוא דבר מובן, אבל הוא מתרשם שביברבך באמת מאמין לדברים שהוא כתב.
יחד עם המתמטיקאי תאודור והלן (אנ'), שהיה חבר המפלגה הנאצית, האס אה והאס אס, שימש ביברבך כעורך כתב העת Deutsche Mathematik (אנ'), שיצא לאור בשנים 1936–1944 והטיף למתמטיקה ב"רוח גרמנית אמיתית".[5] בנוסף למאמרים מתמטיים פרסם כתב העת מאמרי תעמולה ברוח האידאולוגיה הנאצית, וכתוצאה מכך ספריות רבות מחוץ לגרמניה נמנעו מלרכוש אותו. הדבר שיבש את הכרת כתביו של המתמטיקאי הנאצי אוסוולד טייכמילר (אנ'), שפורסמו בכתב עת זה.
לקריאה נוספת עריכה
- Reinhard Siegmund-Schultze, Mathematicians Fleeing from Nazi Germany: Individual Fates and Global Impact, Princeton University Press, 2009
קישורים חיצוניים עריכה
- ליאו קורי, "מתמטיקאים יהודים בגטינגן: 1895-1933", זמנים, אביב 1999.
- Abraham Fraenkel, How German Mathematicians Dealt With the Rise of Nazism, Tablet, February 8, 2017
- Saunders Mac Lane, Mathematics at Göttingen under the Nazis, Notices of the AMS, 42 (10), October 1995
- Sanford L.Segal, Mathematics and German politics: The national socialist experience, Historia Mathematica, Volume 13, Issue 2, May 1986, Pages 118-135
הערות שוליים עריכה
- ^ Evely Lamb, A Math Lesson From Hitler’s Germany, Undark, 02.01.2017
- ^ Fabian Waldinger, Quality Matters: The Expulsion of Professors and the Consequences for PhD Student Outcomes in Nazi Germany, Journal of Political Economy, Vol. 118, No. 4, August 2010, in JSTOR
- ^ Constance Reid, Courant, Springer, 1996, page 123
- ^ Sanford L. Segal, Mathematicians under the Nazis, Princeton University Press, 2003, pages 265-268
- ^ מתמטיקאים יהודים בגטינגן: 1895-1933, זמנים 66, עמודים 91–101