נאדיא אנג'ומן

משוררת אפגנית

נאדיא אנג'ומן (בפרסית:نادیا انجمن; 27 בדצמבר 1980–4 בנובמבר 2005) הייתה משוררת אפגנית.

נאדיא אנג'ומן
نادیا انجمن
אין תמונה חופשית
לידה 27 בדצמבר 1980
הראת, אפגניסטן
נרצחה 4 בנובמבר 2005 (בגיל 24)
הראת, אפגניסטן
מדינה אפגניסטן עריכת הנתון בוויקינתונים
פעילות בולטת משוררת
מקצוע משוררת, עיתונאית, סופרת עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חייהעריכה

נאדיא הראוי אנג'ומן נולדה בעיר הראת בצפון-מערב אפגניסטן, אחת משישה ילדים. בספטמבר 1995, הטליבאן כבשו את הראת והדיחו את מושל המחוז, אסמאעיל ח'אן. תחת המשטר החדש, זכויות הנשים וחירויותיהן הוגבלו באופן דרסטי. אנג'ומן הייתה אז תלמידה בכיתה י', ומכיוון שהטליבאן סגרו את כל בתי הספר לבנות עתידה נראה חסר תקווה.

כנערה, אנג'ומן התאגדה עם נשים מקומיות נוספות ויחד החלו להשתתף בחוג לימוד מחתרתי שנקרא "בי"ס לתפירה מחט הזהב" שאורגן על ידי נשים צעירות תחת חסותם של מרצים מאוניברסיטת הראת. תלמידות בית הספר היו נאספות שלוש פעמים בשבוע במסווה של לימודי תפירה (אשר קבלו את אישור ממשלת הטליבאן), בעוד שבפועל הן השתתפו בהרצאות של מרצים מאוניברסיטת הראת וניהלו דיונים ספרותיים.[1] אם היו נתפסות, היו עלולות להיאסר, לעבור עינויים, ואולי אף להיתלות למוות. ילדי התלמידות היו משחקים מחוץ לבניין, כשהם משמשים כאמצעי הגנה ותצפית. הם היו מודיעים לנשים על התקרבות המשטרה הדתית, ובשלב זה היו התלמידות מסתירות את ספרי הלימוד ומוציאות את אביזרי הרקמה. התוכנית התנהלה לכל משך שלטון הטליבאן.[2]

בשנת 2001, עם שחרור אפגניסטן משלטון הטליבאן, אנג'ומן הייתה בת 21 וחופשיה להמשיך ולהתקדם בלימודיה. היא התקבלה לאוניברסיטת הראת, שם למדה והשלימה את לימודיה במחלקה לשפה וספרות פרסית. במהלך לימודיה, אנג'ומן הוציאה לאור ספר שירה בשם "גול-י דודי" (פרח העשן), אשר זכב לפופולריות באפגניסטן, בפקיסטן ובאיראן.

בעלה של אנג'ומן, פריד אחמד מג'יד-ניא, סיים את לימודי הספרות באוניברסיטת הראת, והפך לראש הספרייה שם. הוא לא היה מרוצה מכך שאנג'ומן כותבת שירה ומפרסמת אותה, אך אנג'ומן המשיכה לכתוב ועמדה לפרסם ספר שירים נוסף בשנת 2006 בשם "יכּ סַבַּד דֵלְהוֹרה" (שפע של אימה), שכלל שירים על אודות תחושות הבידוד והעצב שלה הקשורים לחיי הנישואים.

מותהעריכה

ב-4 בנובמבר 2005, אנג'ומן ובעלה רבו. לדברי ניא (בעלה), אנג'ומן רצתה לנסוע לבקר משפחה וחברים, בהתאם למנהג הנפוץ במהלך עיד אל-פיטר. ניא אמר שהוא לא הרשה לה לבקר את אחותה. אנג'ומן מחתה, והם התחילו לריב. באותו לילה ניא הכה את אנג'ומן עד שהיא איבדה את הכרתה,[3] וגרם לה חבלות חמורות. לאחר שעות ארוכות בהן אנג'ומן הייתה עדיין מחוסרת הכרה, ניא לקח אותה לבית החולים. הנהג שהסיע אותם אמר אחר כך לרשויות כי אנג'ומן כבר הייתה מתה כאשר ניא העלה אותה על הריקשה שלו. זמן קצר לאחר מכן, קצין משטרה בכיר הודיע כי בעלה הודה שתקף אותה במהלך מריבה,[4] אבל לא הודה בהריגתה. ניא טען כי אנג'ומן הרעילה את עצמה[5] והתוודתה בפניו על כך לפני מותה, וביקשה שיספר למשפחתה ולחבריה כי לקתה בהתקף לב.

אנג'ומן הקיאה דם לאחר שאיבדה את הכרתה, דבר אשר, לטענת הרופאים, היה הגורם הסביר ביותר למותה. ניא ומשפחתו מנעו מהרופאים לבצע נתיחה שלאחר המוות, ולכן אין ראיות מוחלטות לגבי סיבת המוות. ניא ואמו נעצרו והיו חשודים ברצח אנג'ומן.[6]

ניא הורשע ברצח, ולאחר מכן נכלא. זקני השבט בהראת החלו ללחוץ על אביה החולה של אנג'ומן, וביקשו שיסלח לניא על מנת לקצר את מאסרו. אביה של אנג'ומן הסכים, לאחר שהובטח לו כי ניא יישאר בכלא למשך חמש שנים. מותה של אנג'ומן הוכרז באופן רשמי כהתאבדות על ידי בתי המשפט באפגניסטן, וניא שוחרר חודש אחד בלבד לאחר מכן. אביה של אנג'ומן נפטר זמן קצר לאחר מכן מהלם, לדברי אחיה של אנג'ומן.[7]

האו"ם גינה את הרצח זמן קצר לאחר מכן. הדובר אדריאן אדוארדס אמר כי "זהו אובדן טרגי לאפגניסטן. אלימות במשפחה היא בעיה. המקרה הזה מדגים עד כמה חמור המצב כאן... הנשים ניצבות בפני אתגרים בלתי רגילים."[8]

אנג'ומן השאירה אחריה בן שהיה בן שישה חודשים בזמן מותה. הוא נמצא עכשיו במשמורתו של אביו.

תרגומי שירהעריכה

דיאנה ארטריאן תרגמה מספר שירים של נאדיא אנג'ומן, בשיתוף עם מרינה עומר. קטעים מתרגומים אלה ניתן לקרוא באתרים הבאים: Asymptote,[9] brooklynrail,[10] circumferencemag,[11] Exchanges Literary Journal,[12] ובמקומות אחרים.

מבחר משיריה של אנג'ומן בתרגום לאנגלית מופיע בספר Load Poems Like Guns: Women's Poetry from Herat, Afghanistan, בתרגומה ובעריכת של פרזאנה מארי.[13] הספר הוא מהדורה דו-לשונית וכולל שירים של משוררות אפגניות בשפת המקור ובתרגום לאנגלית. המבוא גם מספר בפירוט את סיפורה חייה ומותה של אנג'ומן, ומבוסס על ראיונות עם בני משפחתה של אנג'ומן, חברים, חברים לכיתה, פרופסורים, כמו גם על מחקר בשטח.

שיריה של אנג'ומן תורגמו לאיטלקית בספר Elegia per Nadia Anjuman.[14]

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Ron Synovitz, "Afghanistan: Author Awaits Happy Ending To 'Sewing Circles Of Herat," Radio Free Europe, 31 March 2004.
  2. ^ Christina Lamb, "The defiant poets' society," The Sunday Times, April 26 2009.
  3. ^ Carlotta Gall, "Afghan Poet Dies After Beating by Husband," The New York Times, Nov. 8, 2005.
  4. ^ Afghan poet dies after battering, BBC News, 6 November 2005.
  5. ^ Jeffrey T. Bergner (ed.), Country Reports on Human Rights Practices for 2008. Vols. I and II: Joint Committee Print, U.S. House of Representatives and U.S. Senate, DIANE Publishing, 2008, p. 2260.
  6. ^ Hafizullah Gardesh, Afghan Poet's Death Raises Many Questions," Institute for War & Peace, 2 Dec 05".
  7. ^ Christina Lamb, "Woman poet slain for her verse," The Sunday Times, November 13 2005.
  8. ^ Afghan Poet Nadia Anjuman Beaten to Death, The Associated Press, November 8, 2005.
  9. ^ From Dark Flower.
  10. ^ Poetry by Nadia Anjuman.
  11. ^ Her hands planted the rootless sprig.
  12. ^ Three poems from Dark Flower.
  13. ^ Farzana Marie, Load Poems Like Guns: Women’s Poetry from Herat, Afghanistan, Holy Cow! Press, 2015.
  14. ^ Elegia per Nadia Anjuman, di Cristina Contilli, Ines Scarparolo, Traduttori: M. Badihian Amir, S. Gorguinpour, Carta e Penna, 2006.