נאדיא אנג'ומן
נאדיא אנג'ומן (בפרסית:نادیا انجمن; 27 בדצמבר 1980–4 בנובמבר 2005) הייתה משוררת אפגנית.
 | |
| לידה |
27 בדצמבר 1980 הראת, אפגניסטן |
|---|---|
| פטירה |
4 בנובמבר 2005 (בגיל 24) הראת, אפגניסטן |
| מדינה |
אפגניסטן  |
| פעילות בולטת | משוררת |
  | |
חייה עריכה
נאדיא הראוי אנג'ומן נולדה בעיר הראת בצפון-מערב אפגניסטן, אחת משישה ילדים. בספטמבר 1995, כבשו הטליבאן את הראת והדיחו את מושל המחוז, אסמאעיל ח'אן. תחת המשטר החדש, הוגבלו זכויות הנשים וחירויותיהן באופן דרסטי. והטליבאן סגרו את כל בתי הספר לבנות בעת שאנג'ומן הייתה תלמידה בכיתה י'.
אנג'ומן התאגדה עם נשים מקומיות נוספות ויחד החלו להשתתף בחוג לימוד מחתרתי שנקרא "בי"ס לתפירה מחט הזהב", שאורגן על ידי נשים צעירות תחת חסותם של מרצים מאוניברסיטת הראת. תלמידות בית הספר היו נאספות שלוש פעמים בשבוע במסווה של לימודי תפירה (אשר קבלו את אישור ממשלת הטליבאן), בעוד שבפועל הן השתתפו בהרצאות של מרצים מאוניברסיטת הראת וניהלו דיונים ספרותיים[1] תחת איום מוות. בזמן המפגשים שיחקו ילדי התלמידות מחוץ לבניין, כשהם משמשים כאמצעי הגנה ותצפית. הם הודיעו לנשים על התקרבות המשטרה הדתית, ובשלב זה היו התלמידות מסתירות את ספרי הלימוד ומוציאות את אביזרי הרקמה. התוכנית התנהלה לאורך כל שלטון הטליבאן.[2]
בשנת 2001, עם שחרור אפגניסטן משלטון הטליבאן, הייתה אנג'ומן בת 21 וחופשייה להמשיך ולהתקדם בלימודיה. היא התקבלה לאוניברסיטת הראת, שם למדה והשלימה את לימודיה במחלקה לשפה וספרות פרסית. במהלך לימודיה, הוציאה אנג'ומן לאור ספר שירה בשם "גול-י דודי" (פרח העשן), אשר זכה לפופולריות באפגניסטן, בפקיסטן ובאיראן.
בעלה של אנג'ומן, פריד אחמד מג'יד-ניא, סיים את לימודי הספרות באוניברסיטת הראת, והפך לראש הספרייה שם. הוא לא היה מרוצה מכך שאנג'ומן כותבת שירה ומפרסמת אותה, אך אנג'ומן המשיכה לכתוב ועמדה לפרסם ספר שירים נוסף בשנת 2006 בשם "יכּ סַבַּד דֵלְהוֹרה" (שפע של אימה), שכלל שירים על אודות תחושות הבידוד והעצב שלה הקשורות לחיי הנישואים.
מותה עריכה
ב-4 בנובמבר 2005, רבו אנג'ומן ובעלה. לדברי ניא (בעלה), רצתה אנג'ומן לנסוע לבקר משפחה וחברים, בהתאם למנהג הנפוץ במהלך עיד אל-פיטר. ניא אמר שהוא לא הרשה לה לבקר את אחותה. אנג'ומן מחתה, והם התחילו לריב. באותו לילה הכה ניא את אנג'ומן עד אובדן הכרה[3] וגרם לה חבלות חמורות. לאחר שעות בהן אנג'ומן הייתה מחוסרת הכרה, לקח אותה לבית החולים. הנהג שהסיע אותם אמר אחר כך לרשויות כי כאשר ניא העלה אותה על הריקשה שלו כבר הייתה אנג'ומן. זמן קצר לאחר מכן, הודיע קצין משטרה בכיר כי בעלה הודה שתקף אותה במהלך מריבה,[4] אבל לא בהריגתה. ניא טען כי אנג'ומן הרעילה את עצמה[5], התוודתה בפניו על כך לפני מותה, וביקשה שיספר למשפחתה ולחבריה כי לקתה בהתקף לב.
לאחר שאיבדה את הכרתה הקיאה אנג'ומן דם. לטענת הרופאים, היה זה הגורם הסביר ביותר למותה. ניא ומשפחתו מנעו מהרופאים לבצע נתיחה שלאחר המוות, ולכן אין ראיות מוחלטות לגבי סיבת המוות. ניא ואמו נעצרו בחשד לרצח אנג'ומן.[6]
ניא הורשע ברצח ונכלא לאחר מכן. זקני השבט בהראת לחצו על אביה החולה של אנג'ומן, וביקשו שיסלח לניא על מנת לקצר את מאסרו. אביה של אנג'ומן הסכים, לאחר שהובטח לו כי ניא יישאר בכלא למשך חמש שנים. מותה של אנג'ומן הוכרז באופן רשמי כהתאבדות על ידי בתי המשפט באפגניסטן, וניא שוחרר חודש אחד בלבד לאחר מכן. אביה של אנג'ומן נפטר זמן קצר לאחר מכן. לדברי אחיה של אנג'ומן, נגרם מות אביו מהלם.[7]
זמן קצר לאחר מכן גינה ארגון האומות המאוחדות את הרצח. הדובר אדריאן אדוארדס אמר כי "זהו אובדן טרגי לאפגניסטן. אלימות במשפחה היא בעיה. המקרה הזה מדגים עד כמה חמור המצב כאן... הנשים ניצבות בפני אתגרים בלתי רגילים."[8]
אנג'ומן השאירה אחריה בן שהיה בן שישה חודשים בזמן מותה.
תרגומי שירה עריכה
דיאנה ארטריאן תרגמה מספר שירים של נאדיא אנג'ומן, בשיתוף עם מרינה עומר. קטעים מתרגומים אלה ניתן לקרוא באתרים הבאים: Asymptote,[9] brooklynrail,[10] circumferencemag,[11] Exchanges Literary Journal,[12] ובמקומות אחרים.
מבחר משיריה של אנג'ומן בתרגום לאנגלית מופיע בספר Load Poems Like Guns: Women's Poetry from Herat, Afghanistan, בתרגומה ובעריכת של פרזאנה מארי.[13] הספר הוא מהדורה דו-לשונית וכולל שירים של משוררות אפגניות בשפת המקור ובתרגום לאנגלית. המבוא גם מספר בפירוט את סיפור חייה ומותה של אנג'ומן, ומבוסס על ראיונות עם בני משפחתה של אנג'ומן, חברים, חברים לכיתה, פרופסורים, כמו גם על מחקר בשטח.
שיריה של אנג'ומן תורגמו לאיטלקית בספר Elegia per Nadia Anjuman.[14]
הערות שוליים עריכה
- ^ Ron Synovitz, "Afghanistan: Author Awaits Happy Ending To 'Sewing Circles Of Herat," Radio Free Europe, 31 March 2004.
- ^ Christina Lamb, "The defiant poets' society," The Sunday Times, April 26 2009.
- ^ Carlotta Gall, "Afghan Poet Dies After Beating by Husband," The New York Times, Nov. 8, 2005.
- ^ Afghan poet dies after battering, BBC News, 6 November 2005.
- ^ Jeffrey T. Bergner (ed.), Country Reports on Human Rights Practices for 2008. Vols. I and II: Joint Committee Print, U.S. House of Representatives and U.S. Senate, DIANE Publishing, 2008, p. 2260.
- ^ Hafizullah Gardesh, Afghan Poet's Death Raises Many Questions," Institute for War & Peace, 2 Dec 05".
- ^ Christina Lamb, "Woman poet slain for her verse," The Sunday Times, November 13 2005.
- ^ Afghan Poet Nadia Anjuman Beaten to Death, The Associated Press, November 8, 2005.
- ^ From Dark Flower.
- ^ Poetry by Nadia Anjuman.
- ^ Her hands planted the rootless sprig.
- ^ Three poems from Dark Flower.
- ^ Farzana Marie, Load Poems Like Guns: Women’s Poetry from Herat, Afghanistan, Holy Cow! Press, 2015.
- ^ Elegia per Nadia Anjuman, di Cristina Contilli, Ines Scarparolo, Traduttori: M. Badihian Amir, S. Gorguinpour, Carta e Penna, 2006.