נאום תשובה לרב-חובלים איטלקי

שיר מאת נתן אלתרמן

"נאום תשובה לרב-חובלים איטלקי" (או בשמו המלא "נאום תשובה לרב-חובלים איטלקי אחר ליל הורדה") הוא שיר העוסק בהעפלה שפרסם נתן אלתרמן במסגרת "הטור השביעי" בעיתון "דבר" מיום 15 בינואר 1946.

תולדות השיר

עריכה
 
אוניית המעפילים "חנה סנש" הפוכה על צדה בחוף נהריה לאחר שהמעפילים ירדו ממנה, דצמבר 1945

את השיר כתב אלתרמן בעקבות הגעתה לחוף נהריה של אוניית המעפילים "חנה סנש", ב-25 בדצמבר 1945. 252 מעפילי האונייה הורדו לחוף בעזרתם של אנשי פלי"ם ופלמ"ח שהמתינו להם[1]. המעפילים פוזרו ביישובי הסביבה, כדי למנוע לכידתם בידי הבריטים.

מספרים כי אנסלדו, רב החובל האיטלקי של האונייה "חנה סנש", נשא נאום מרגש, בקיבוץ יגור או במקום אחר, שבו התאספו פעילי ההעפלה בעקבות הצלחת המבצע, ושאלתרמן נכח באירוע לאחר שהוזמן אליו על ידי מפקד הפלמ"ח, יצחק שדה. מרדכי נאור, שחקר את העניין לאורך שנים, לא הצליח לברר עובדות מוצקות בעניין, והוא מעלה גם אפשרות שזוהי תשובה לנאום דמיוני שיכול היה רב החובל לשאת. על כל פנים, אלתרמן משבח בשיר את רב החובל ואת המסייעים למפעל ההעפלה על תרומתם. פרסום השיר עוכב בשבועיים על ידי הצנזורה הבריטית.

השיר פורסם שנית בלקט של ארבעה מטורי "הטור השביעי", שהופיע ב"דבר השבוע" ב-26 במרץ 1948, לכבוד צאתו לאור של ספרו של אלתרמן "הטור השביעי - שירי העת והעיתון"[2]. בלקט זה שונה שמו של השיר, והוא נקרא "נאום תשובה לרב-חובלים איטלקי אחר ליל הורדה".

השיר הולחן מספר פעמים. האחד מאת נחום נרדי בביצוע שרה יערי[3], שני מאת מחבר לא ידוע בביצוע רבקה יבין[4], ושלישי מאת נחום היימן.

בשנת 1972 הלחין יאיר רוזנבלום את השיר, והוא בוצע על ידי חברי להקת הנח"ל - גידי גוב, אפרים שמיר וראובן גבירץ, בתוכניתה של הלהקה "הפלנ"חניק"[5].

השיר

עריכה

בשיר 13 בתים בני ארבע שורות כל אחד, בסכמת חריזה מסורגת (א ב א ב).

זהו שיר הלל לאנשי היישוב שעסקו במפעל ההעפלה, אשר "נושאים את עמם עלי שכם", שהשיטו את הספינות "למועד הנכון, למקום היעוד, בלי מצפן ומפה, בליל ציד".

השיר פונה ישירות אל רב החובל האיטלקי, הקרוי בו "קַפִּיטָן", ומשבח אותו על תרומתו. מדגים זאת הבית השלישי:

עַל הַצִּי הַלָּזֶה, הָאָפֹר, הַקָּטָן,
יְסֻפַּר עוֹד בְּשִׁיר וְרוֹמַנִים.
יִתָּכֵן כִּי בְּךָ, קַפִּיטָן, קַפִּיטָן
יְקַנְּאוּ עוֹד הַרְבֵּה קַפִּיטָנִים.

בשיר נכללת גם נבואה, שהתגשמה כשנתיים וחצי לאחר כתיבתו:

וּנְסַפֵּר לְךָ אָז כִּי פְּתוּחִים הַשְּׁעָרִים.
כְּבָר מִזְּמַן נִפְתְּחוּ, חֵי שָׁמַיִם!

אחדים מביטוייו של אלתרמן בשיר זה הפכו למטבעות לשון:

  • ”עֲנָנִים עַל רָאשֵׁינוּ, הָרוּחַ אֵיתָן”
  • ”עוֹד נָשׁוּב נִפָּגֵשׁ עַל הַמַּיִם”
  • ”לְחַיֵּי הַסְּפִינוֹת שֶׁבַּדֶּרֶךְ”.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה