נאו-פגניות

נאו-פגניות או נאו-פגניזם הוא שם כולל לתנועות דתיות חדשות שמבוססות על דתות פגניות. על כל אלה קיימת השפעה מהאמונות שאפיינו את אירופה לפני הנצרות, התחברות למקורות פגאניים שאפיינו את כנען לפני היהדות ואת חצי האי-ערב ואפריקה לפני האסלאם, מקורות פגניים שאפיינו את מרכז אסיה לפני הבודהיזם ודתות אמריקאיות ילידיות, כמו של אומת נאוואחו. נושאי האמונה מועברים בפירוש אישי ומקומי בהתאם לדרך הנאו פגנית המקומית, וכך גם צורת הארגון של דתות אלו נוטה להיות מבוזרת, ולא ריכוזית כשל מרבית הדתות המונותאיסטיות.

אנימיזם, סגידה לטבע, שמאניזם ופוליתאיזם (או דואליזם במקרה של דת הוויקה) הם לרוב מאפיינים משותפים של דתות נאו-פגאניות, כמו גם קרבה וביקורת על העידן החדש.

הגדרהעריכה

 
טקס פגאני באיסלנד, 2009

ישנם חילוקי דעות רבים בכל הנוגע להגדרה של המונח "נאו-פגאניזם". גם המחקר האקמי בתחום חקר הפגניזם שרוי במחלוקת על השאלה כיצד ניתן להגדיר באופן המוצלח ביותר את הפגניזם הנוכחי. מרבית החוקרים מתארים את הפגניזם המודרני כאוסף נרחב של דתות נפרדות, ולא דת אחת. כך, את מבנה הקטגוריה של דתות פגניות מודרניות ניתן להשוות לדתות אברהמיות ודתות הודיות. אפיון אחר של הנאו-פגאניזם הוא אפיוני כדת אחת שלה מספר רב של זרמים. גישה זו זכתה לביקורת נרחבת על כך שהיא מתעלמת מחוסר הדמיון בין הדתות הנאו-פגניות בתחומים של תאולוגיה, קוסמולוגיה, אתיקה, חיים-שלאחר-המוות, חגים וטקסים.

הגדרה אחת של הנאו-פגניזם מגדירה אותו כ"אוסף של מסורות דתיות, רוחניות וקסומות ששואבות באופן מודע השראה ממערכות האמונה שקדמו ליהדות, לנצרות ולאסלאם באירופה, צפון אפריקה והמזרח הקרוב". כך, למרות שמדובר בתופעה נרחבת ורבת ממדים, נטען כי ניתן למצוא מאפיין משותף בתנועה הפגנים. כך, התנועה הפגנית תוארה כתנועה ש"מוקדשת להחיות את הדתות הפגניות הפוליטאיסטיות והסוגדות לטבע של אירופה הקדם-נוצרית ולהתאמה שלהן לחברות המודרניות". חוקר הדתות ווטר הנגרף תיאר את הפגניזם כ"כל התנועות המודרניות שמבוססות ראשית כל על האמונה כי אותן פרקטיקות שהנצרות באופן מסורתי דחתה כ"עבודת אלילים" ו"אמונות תפלות" למעשה מייצגות/ייצגו תפישת עולם דתית עמוקה ומלאת משמעות, וכי ניתן ויש להקים לתחייה פרקטיקה דתית שמבוססת על תפישת עולם שכזו".

טענות אחרות מציגות את הנאו-פגניזם כאוסף של דתות שקשורות זו לזו, ומצויות בקשרים הדדים של חילופי רעיונות, פרקטיקות ואמונות. לכן, חוקרות כגון קארינה איטאמורטו טוענות כי לא ניתן לבצע חלוקות מוחלטות וברורות בין הדתות הנאו-פגניות השונות, מאחר שאלו מצויות במרחב המשותף של התנועה הפגנית שמאפשר את אותם חילופי רעיונות. חוקרים צפון אמריקאים נוהגים לקטלג את הפגניזם המודרני כדת טבע.

לעומת תפישות אלו שרואות בנאו-פגניזם קבוצת דתות מסוימת, חלק מהמאמינים בדתות אלו מעדיפים להימנע מהמילה "פגניזם", מאחר שזו מקורה בתיאורי הדת הנוצרית, ומעדיפים להשתמש בשמות של הדתות הספציפיות במקום בשם הקטגוריה. שם אחר לדתות פגניות הוא "דתות אתניות", כפי שמופיע בשם "הקונגרס האירופאי לדתות אתניות". שם זה מבוסס על אפיונן של דתות אלו כדתות מקומיות, שנפוצות בקרב קבוצה אתנית מסוימת. כך, באזורים דוברי שפות סלאביות, דתות אלו נקראות "דתות ילידיות".

חוקרי דתות שונים כגון מייקל יורק מקטלגים את הדתות הנאו-פגניות ביחד עם דתות מקומיות ילידיות אחרות, כמו דתות אפריקאיות, דתות אפרו-אמריקאיות, שינטו והינדואיזם בקטגוריה של "פגאניזם". לעומתו, חוקרים אחרים טוענים כי קטלוג שכזה מתעלם מההבדלים המשמעותיים בהיסטוריה של ההתפתחות של הדתות. כך, הנאו-פגאניזם הנוכחי מדגיש את הדתות הקדם-נוצריות של אירופה, ולכן מאופיין באירוצנטריות. הוא התפתח במאה ה-20 או ה-19 לכל המוקדם שורשיו בתרבות האירופאיות ובשפותיה. לעומתו, דתות ילידיות באפריקה מאופיינות בהתפתחות לאורך מאות שנים תחת שלטון קולוניאליסטי זר. מעבר-לכך, קטלוג של כל הדתות הפוליטאיסטיות בקבוצה אחת ללא הפרדה בין תנועות דתיות חדשות לדתות מקומיות מסורתיות יכול להוביל לשיוך של מספר מאמינים רב יותר לתנועה הפגאנית המודרנית משראוי לשייך אליה. למרות שדתות נאו-פגאניות לעיתים קרובות מאופיינות בדמיון לדתות פגאניות אחרות, ההקשר החברתי וההיסטורי שלהן שונה.

שימוש עצמיעריכה

לפי חוקר הדתות סטרמיסקה, השימוש של הלוקחים חלק בדתות נאו-פגניות במילה "פגאניזם" לתיאור דתם הוא מקרה של שימוש מחודש במילה שבעבר שימשה כמילת גנאי של קבוצה חברתית בידי החברים באותה קבוצה. כך, השימוש של מאמינים במאה ה-20 וה-21 במילה "פגאניזם" לתיאור מערכת האמונות של עצמם מושווה בידיו לשימוש של חברי קהילת הלהט"ב במילה "קוויר", שעד לשימוש העצמי בה שומשה בידי אחרים כמילת גנאי הומופובית. מאחר שהמילה "פגאני" משמשת בידי הנצרות כדרך להדיר ולסמן פרקטיקות ונוהגים לא מקובלים, השימוש במילה "פגאני" כדי לתאר את מערך האמונות העצמי מהווה אם כך דרך לסמל דחייה מוחלטת של הנצרות, וקבלה של הדתות הקדם-נוצריות.

המושג "פגאניזם" החל לצבור פופולריות באירופה במהלך המאה ה-19, בה הוא שומש בידי המקדמים של הזרם הרומנטי והלאומי. המונח "פגאניזם" החל לצבור הקשרים מסתוריים ומפתים יותר מאשר הקשרי החטא והאיסור של הנצרות. כך, פגאנים מודרניים משתמשים במילה פגאניזם על-מנת לסמל קבלה של מסורות קדם-נוצריות ודחייה של הנצרות. אולם, השימוש במונח נאו-פגאניזם במאה ה-19 סבב בעיקר סביב התיאור של התחיה ההלניסטית שאפיינה את הרנסאנס והעידן המודרני המוקדם. במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20, חזר המונח פגאניזם לשימוש במילת גנאי לתיאור מספר תנועות דתיות חדשות, כמו תנועת האמונה הגרמנית, ששאפה להרחיק את גרמניה מהנצרות (שקרובה ליהדות) ולקרבה לדת פגאנית נאצית. אולם, רק במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20 החלו מספר קבוצות של מכשפות בבריטניה וארצות הברית להשתמש במונח פגאניזם לתיאורן העצמי בכתבי-עת. בתקופה זה, מונח זה עדיין לא היה בשימוש בקרב התנועה הפגאנית הרחבה שהחלה להתעצב. בשנת 1967 החל אבארון זל רבנהארט להשתמש הן במונח "פגאניזם" והן במונח "נאו-פגאניזם" לתיאור מערכת האמונות של "כנסיית כל העולמות" שהקים באותה שנה. בשנים אלו החל המונח "פגאניזם" להיות בשימוש לתיאור תרבות הנגד הפגאנית שצמחה בשנות ה-70.

פגאנים מודרניים מסוימים רואים במונח "נאו-פגאניזם" מונח מטעה אשר מפריד באורח מלאכותי בין הדתות הפגאניות השונות, ומנתק את החיבור לשורשים הקדם-מונותאיסטים שהמאמינים הפגאנים המודרניים שואפים לבסס. אולם, בחקר הפגאניזם, מקובל להפריד באנגלית בין Paganism, אשר מתאר את הדתות הפגאניות המודרניות, וpaganism שמתאר את הדתות הפגאניות הקדם-נוצריות. חלוקה שכזו מדגישה את קווי הדמיון, אך לא מכחישה את ההבדלים והרפורמותש הדתות הפגאניות הנוכחיות נבדלות בהם מהדתות המסורתיות, כמו הנטייה להימנעות מהקרבת בעלי-חיים. מאחר שהשימוש במונח "ניאו" מתואר ככזה שהולך כנגד האמונות של המאמינים הפגאנים, אלו לרוב מעדיפים להשתמש במונח "פגאניזם נוכחי", "פגאניזם מודרני" או פשוט "פגאניזם". גם ההפרדה בין פגאניזם של P גדולה לפגאניזם של p קטנה זכתה לביקורת, מאחר שפגאניזם של P גדולה נתפש בידי הקונגרס האירופאי לדתות אתניות כמילה שמרמזת על כך שזו היא דת אחת אחידה, ולא קטגוריה של דתות מגוונות ושונות זו מזו. כך, לא רק שאין בנמצא הסכמה ברורה על הגדרת הקטגוריה ושאלת הפרדתה מדתות פגאניות אחרות, לא קיימת הסכמה גם על שמה.

זרמים בנאו-פגניותעריכה

זרמים המוערכים כנאו-פגניים הם אמונות כגון ויקה ודרואידיזם מודרני.

תחילת דרכן של דתות ואמונות אלה מוערך בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20, אך רעיונות אלה נוצרו כבר במאה ה-19.

המונח נאו-פגאני מובדל מפגאניזם, אך למרות זאת חברי הנאו-פגניזם מגדירים את עצמם פאגאנים, ממשיכי הפגאניזם העתיק אשר מתואר כך על ידי הכנסייה הנוצרית.

נאו-פגניות גרמאניתעריכה

  ערך מורחב – פגאניזם גרמאני

נאו-פגניות גרמאנית (גרמנית: Germanisches Neuheidentum, עבודת-אלילים גרמאנית חדשה) הדרך העתיקה (שוודית: forn sed) או אסאטרו (איסלנדית: Asatru) מהווה נכון לעשור השני של המאה ה-21 את הפלג הגדול ביותר בנאו-פגניות, המונה כמה עשרות אלפים (הערכות נמוכות עומדות על 20,000), שחיים בעיקר בגרמניה, דנמרק, שוודיה, נורווגיה, איסלנד וארצות הברית. חברי התנועות הנאו-פגניות הגרמאניות מנסות להחיות את הדתות העתיקות, לעיתים בשילוב רעיונות חדשים. חלוקה זו בין זרמים "אותנטיים" שמתנגדים לשילוב רעיונות מדת הוויקה המודרנית לבין הזרמים ה"אינטואיטיבים" שמשלבים מסקנות מהתנסויות מודרניות בחיי-היום-יום, מקבילה וחופפת רק בחלקה לחלוקה בין הזרמים העממים (גרמנית: Völkisch, עממי) שתומכים בטוהר הדם וחזרה לאותנטיות גזעית שמטוהרת מהשפעות יהודיות וקתוליות. זרמים אלו אפיינו את התנועה המוקדמת של המאה ה-19 והחצי הראשון של המאה ה-20. לעומתה ניצבת התנועה הא-גזענית שמלבד ממספר מאות פעילים, לא מתנגדת באופן פעיל לגזענות ונאציזם, אך שומרת על מרחק מהרעיונות הגזעניים של הזרמים ה"עממיים" ומתנגדת להדרה של אנשים ממוצא לא גרמאני מהדת הנאו-פגאנית הגרמאנית, תוך כדי העברת מסרים חברתיים בטקסיהם של הגנת הסביבה ומאבק בשינוי האקלים, שינוי יחסי המין והמגדר תוך אימוץ זוויות קוויריות, התנגדות לקפיטליזם שנובאת משאיפה לחזרה לצורת חיים אותנטית ולא נצלנית ביחס לטבע ולבני-האדם האחרים והכנסת אורחים. ביניהם ניצב הזרם האתני שרואה זהות בין המוצא האתני, הדת והגנטיקה. זרם זה נבדל מהזרם ה"עממי" שקשריו עם התנועה הנאצית גלויים.[1]

נאו-פגניות יהודיתעריכה

  ערך מורחב – נאו-פגניות שמית

נאו-פגאניות שמית היא שם לקבוצה רופפת של ניסיונות להקים גרסאות חדשות של הדתות השמיות העתיקות שמלפני היהדות המונותאיסטית. דתות נאו-פגאניות אלו נפוצות בעיקר בקרב אשכנזים בארצות הברית. הדת הנאו-פגאנית היהודית כוללת בתוכה את התנועה של הכישוף היהודי (אנגלית: Jewitchery) דתות אלו מושפעות מפמיניזם יהודי, ומתרכזות בעבודת האשרה בדת העתיקה של עמי כנען והסביבה.

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Norse Rivaival, stephanie von Schnurbein, פרקים ראשון-שלישי.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא נאו-פגניות בוויקישיתוף
  ערך זה הוא קצרמר בנושא דת. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.