נאמני הר הבית

תנועה בישראל. נוסדה ב-1967 בעקבות מלחמת ששת הימים.

נאמני הר הבית וארץ ישראל היא תנועה שהוקמה בשנת 1967, בעקבות איחוד ירושלים במלחמת ששת הימים. מטרותיה העיקריות הן הקמתו של בית המקדש השלישי על הר הבית[1] וחידוש ריבונותו של עם ישראל על כל שטחי ארץ ישראל ההיסטורית. באופן מעשי מתרכזת עיקר פעילותה של התנועה בדרישה לאפשר ליהודים כניסה להר הבית ולהביא לפתיחתו המלאה לתפילת רבים יהודית.

פעילות התנועה

עריכה

בשנת 1968 עתרה לבג"ץ נגד האיסור להתפלל בהר הבית[2].

מנהיג התנועה מאז הקמתה היה גרשון סלומון. בין מייסדיה נמנית אסתר אבוטבול[3]. התנועה מורכבת מגרעין קטן של פעילים, ויש לה תומכים בקרב יהדות העולם כמו גם נוצרים אוונגליסטים, בעיקר בארצות הברית.

התנועה נוהגת לקיים הפגנות בימי מועד שונים, בהם פסח[4], סוכות, חנוכה [1], יום העצמאות[5], יום ירושלים[6] ותשעה באב[7].

ב-1990 עמדה התנועה בלב ההתרחשויות שהובילו למהומות הר הבית, לאחר שהודיעה על כוונתה להניח אבן פינה לבית המקדש השלישי בירושלים העתיקה[8]. מאז במשך שנים רבות אסרה משטרת ישראל על סלומון להיכנס לשטח הר הבית. עתירות של התנועה לבג"ץ בבקשה שיורה למשטרה לאפשר את כניסתו להר נדחו[9]. בשנת 2019 התירה המשטרה לסלומון לעלות להר[10].

התנגדות חרדית

עריכה

כל הפוסקים החרדים החשובים, מתנגדים לעליית יהודים להר הבית[11]. בהתאם להשקפה זו, בעיתונות החרדית התפרסמו גינויים רבים לפעילותם של "נאמני הר הבית". לדוגמה, במאמר המערכת של העיתון "יתד נאמן" מ-7 באוגוסט 1995 נכתב: "הקבוצה המתקראת 'נאמני הר-הבית' אינה שואפת לעלות למקום מטעמים של אהבת הקודש כי אם מנימוקים 'לאומיים' נעדרי אמונה יהודית. את כל פורקנם היהודי כביכול הם מוציאים בניסיונות נפל לעלות למקום הקדוש, כאשר 'הקפדתם' על שאר המצוות מפוקפקת למדי." גם הרב שמואל רבינוביץ, רב הכותל, הביע ביקורת חריפה על פעילות התנועה. הוא אמר: "זו תנועה הפועלת בניגוד להלכה. רוב מנין ובניין של רבני ישראל מכל החוגים והעדות הזהירו מפני עליה להר הבית ותנועה זו פועלת נגד פסק הלכה זו. פעילותה אינה תורמת במאומה לקודשי ישראל ולביאת משיח צדקינו. אדרבה, היא יוצרת מתחים מיותרים שהשפעתן הרסנית ופוגעת בקדושת הר הבית ובכותל המערבי."[12]

בשנת 2015, לאחר רצח ישעיהו קרישבסקי בירושלים, פיזרו קבוצות חרדיות מנשרים המטילים על "נאמני הר הבית" את האחריות לגל הפיגועים, מכיוון שלטענתם הם "מתגרים בערבים"[13]. גם נשיא ישיבת הר המור, הרב צבי ישראל טאו, אמר דברים דומים[14].

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ נדב שרגאי, הר המריבה: המאבק על הר-הבית - יהודים ומוסלמים, דת ופוליטיקה מאז 1967 (ירושלים: הוצאת כתר, 1995), פרק 2: "הנביא גרשון"
  2. ^ בוטל צו־על־תנאי בענין תפילת יהודים על הר הבית, דבר, 16 בספטמבר 1970
  3. ^ הר המריבה, נדב שרגאי עמ' 186-188.
  4. ^ טובה צימוקי, מתכוננים לערוך הבוקר תפילה על הר־הבית, דבר, 3 באפריל 1983
  5. ^ נמנעה תפילה על הר הבית, דבר, 8 במאי 1981
  6. ^ נאמני הר הבית יוכלו להתפלל ליד שער המוגרבים תוך הגבלות, מעריב, 11 במאי 1983
  7. ^ נאמני הר הבית התפללו אתמול (תמונה), מעריב, 3 באוגוסט 1979
  8. ^ גרשון סלומון: המשטרה עשתה תרגיל מכוער כדי למנוע את הנחת אבן הפינה היום, ערוץ שבע
  9. ^ בג"ץ 1663/94, גרשון סלומון ותנועת נאמני הר הבית נגד נצ"מ דוד גבעתי ותנ"צ יהודה וילק.
    מבזק, בג"ץ דחה עתירתו של גרשון סלומון לעלות להר הבית לפני חג הפסח או במהלכו, באתר ynet, 1 באפריל 2004
    בג"ץ 7128/96, תנועת נאמני הר הבית נגד ממשלת ישראל
  10. ^   ארנון סגל, ‏אחרי 28 שנות הרחקה: גרשון סלומון שוב בהר הבית, בעיתון מקור ראשון, 13 בפברואר 2019
  11. ^ אמנון רמון, יחסם של מדינת ישראל והציבור היהודי לגווניו להר-הבית (1996-1967), עמ' 24, באתר מכון ירושלים למחקרי מדיניות, ‏1997.
  12. ^ ירעם נתניהו, שליפות עם הרב שמואל רבינוביץ, באתר nrg‏, 28 ביולי 2009.
  13. ^ טלי פרקש וקובי נחשוני, הקרב החרדי על הר הבית: "העלייה מסכנת את כולנו", באתר ynet, 14 באוקטובר 2015.
  14. ^ גיל קלנר, ‏הרב טאו: פיגועי הדקירה בגלל העלייה להר הבית, באתר "סרוגים", 8 בנובמבר 2015.