נאנוק איש הצפון

סרט משנת 1922

נאנוק איש הצפוןאנגלית: Nanook of the North) הוא סרט תעודה אילם אמריקאי של הבמאי רוברט פלאהרטי משנת 1922. זהו אחד הסרטים התיעודיים הראשונים שהגיעו להצלחה מסחרית בעולם.

נאנוק איש הצפון
Nanook of the North
Nanook of the north.jpg
בימוי רוברט פלאהרטי
הופק בידי רוברט פלהארטי
תסריט רוברט פלאהרטי, פרנסס ה. פלאהרטי עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה רוברט פלאהרטי, צ'ארלס גלב
שחקנים ראשיים ברי קרוגר עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה סטנלי סילברמן עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום רוברט פלאהרטי עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
חברת הפקה Révillon Frères, Pathé Exchange עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה Pathé Exchange, נטפליקס עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 11 ביוני 1922
משך הקרנה 79 דקות
סוגה תיעודי
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
נאנוק איש הצפון

עלילת הסרטעריכה

הסרט מתעד את חייהם של נאנוק, אינואיט המתגורר באזור מפרץ הדסון במערב קנדה, ובני משפחתו. בסרט מוצגים נאנוק, אשתו נילה, ילדיו, וחברים נוספים בשבט – יוצאים לציד, בונים איגלו, מחפשים מזון, שטים בקיאק, נוסעים במזחלות ומבצעים מטלות שונות נוספות בחיי היומיום.

הפקהעריכה

פלאהרטי גדל באזורי המכרות במישיגן וקנדה והחל את דרכו המקצועית כהרפתקן חוקר. בשנת 1910 נשכר על ידי מהנדס הרכבות הקנדי ויליאם מקנזי כדי לסייר באזור מזרח מפרץ הדסון לצורך בחינת קיום משאבי טבע באזור והזדמנויות לסלילת מסילות רכבת[1]. פלאהרטי יצא לארבע משלחות לאזור לצורכי מיפוי השטחים הלא מוכרים. בין השנים 1914–1915 החל לצלם את חוויותיו במהלך המשלחות. בסך הכל בילה כ-16 חודשים בחברת האינואיטים באזור והתעניין מאוד בתרבותם ואורחות חייהם.

בשנת 1916, במהלך עריכת החומרים שצילם במהלך המשלחות, השליך פלאהרטי בטעות בדל סיגריה לתוך ערימת גזירי הפילם, וגרם לשריפת יותר מ-9 קילומטרים של חומרי צילום. פלאהרטי יצא לגייס כספים לצורך מסע נוסף לקנדה לצורך צילום הסרט מחדש. הוא פנה לחברת פרוות צרפתית וזו הסכימה לתרום כספים לצורך הפקת הסרט. לאחר גיוס הכספים חזר פלאהרטי למפרץ הדסון והחל בצילומים מחדש בשנת 1920[1].

לעומת הצילומים שנהרסו, שתיארו את חיי האינואיטים באופן כללי, בסבב הצילומים השני התמקד פלאהרטי בחיי משפחה אינואיטית אחת. הוא בחר בננוק כדמות המרכזית לסרט בשל היותו צייד מוכר ומוערך בשבט. בני השבט סייעו לפלאהרטי בצילומים ובהפעלת ציוד הצילום[2]. במהלך הצילומים, נהג פלאהרטי להציג את החומרים שצולמו בכל יום לצוות המצולמים, כדי לקבל מהם חוות דעת ולשפר את הסרט בהתאם. הוא התייחס להערות שנתנו בני השבט ויישם רבות מהן בסרטו[2].

הצילומים הסתיימו באוגוסט 1921. הסרט הופץ בשנת 1922 על ידי חברת אולפני פתה (Pathé Exchange) בארצות הברית ובאירופה.

ביקורתעריכה

ביקורת הועלתה על מהימנותו של הסרט ועל כך שהציג את המציאות באופן שאינו אותנטי[3]. כבר בשנת 1926 החלו לעלות ביקורות על כך שהסרט מתאר את חיי האינואיטים באופן שאינו מדויק[4]. אף על פי שפלאהרטי התיימר להציג את חיי האינואיטים כהווייתם, התברר כי רבות מן הסצנות בסרט בוימו או צולמו בטכניקות של שחזור. מבקרים רבים הסתייגו מהאותנטיות של הסרט והיו אף שכינו אותו תרמית[4].

שמו של גיבור הסרט היה למעשה אלקגיאלק ולא נאנוק, שם שבחר פלאהרטי שכן סבר שיישמע מובן יותר לצופים[5]. גם בני המשפחה המתוארים בסרט לא היו בני משפחתו האמיתיים של אלקגיאלק. הם נבחרו על ידי פלאהרטי לפי האופן שבו שאף לייצג משפחה אידיאלית. לאלקגיאלק היו בפועל מספר נשים ולא אישה אחת כפי שהוצג בסרט[6].

בעת בימוי הסצנות, בחר פלאהרטי להציג היבטים מחיי האינואיטים באופן שלא תאם את רוח התקופה שבה צולם הסרט. הוא ביקש מנאנוק להתבסס על המנהגים ואורחות החיים של אביו והדורות הקודמים ולא על אורח החיים שלו עצמו באותה עת. כמו כן השמיט מרכיבים רבים מחיי המצולמים שהיו עשויים להעיד על השינויים שחלו בחיי האינואיטים בתקופה זו, כגון התפתחויות טכנולוגיות[6]. בצילום סצנות ציד בחר פלאהרטי לתאר את הציד באמצעות חנית, אף על פי שבאותה עת האינואיטים השתמשו ברובים[6].

סצנה נוספת שבוימה לצורך הצילומים תיארה את המסחר של נאנוק עם האדם הלבן באזור. באותה סצנה נראה נאנוק כשהוא מבחין בגרמופון ותקליט לכאורה לראשונה בחייו ונושך את התקליט. לאמיתו של דבר, ידע אלקגיאלק היטב מהו תקליט באותה עת והדבר תואר בסרט באופן זה לצורך הצגת אפקט קומי[5].

כמו כן, אלקגיאלק ומשפחתו לא התגוררו כלל באיגלו, כפי שתואר בסרט. בעת צילום המשפחה באיגלו שנבנה כשחזור על ידי בני המקום לצורך הצילומים, התגלה שאין בתוכו מספיק אור טבעי ולשם כך נבנה מבנה מיוחד שלו שלושה קירות וחלל פתוח לאור השמש שבו הוצבה המצלמה, הסצנות שבהן תוארו בני המשפחה ישנים בלילה באיגלו צולמו למעשה באור יום.

במקרים אחרים, ביקש פלאהרטי מן המצולמים לחזור על סצנה מספר פעמים כאשר לא היה מרוצה מן התוצאה[7].

מבקרים מסוימים טוענים כי הסרט משתמש בדרכי ייצוג סטריאוטיפיות לייצוג אוכלוסיות ילידות. כאשר פלאהרטי בחר לתאר את החברה האינואיטית באופן שלא תאם את חייה המודרניים בפועל, הוא תרם להנצחה של סטריאוטיפים של חברה זו כפרימיטיבית[3].

השפעות תרבותיותעריכה

בצאתו לאקרנים זכה הסרט להצלחה רבה בקרב הצופים וכן להצלחה קופתית גדולה[1]. הצלחתו הרבה הביאה גם לכך שאולפני סרטי פרמאונט הסכימו לממן את סרטו הבא של פלאהרטי, "מואנה", שצולם בסמואה ותיעד את חייהם של הפולינזים בני המקום.

"נאנוק איש הצפון" השפיע רבות על קולנוענים אחרים באותה תקופה. סרגיי אייזנשטיין ציין כי סרט זה היה אחד המשפיעים עליו ועל יוצרים נוספים מן הפורמליזם הרוסי, וכי הם למדו רבות מן הסרט בתחילת דרכם[4]. סרט זה ויצירותיו הבאות של פלאהרטי השפיעו רבות גם על היוצר התיעודי הבריטי ג'ון גרירסון, שנחשב לאחד ממובילי התנועה הדוקומנטרית באנגליה.

הסרט נכלל ברשימת סרטי הקולנוע לשימור בספריית הקונגרס של ארכיון הסרטים הלאומי של ארצות הברית[8]. כמו כן הסרט נכלל ברשימות דירוג סרטי התעודה הטובים בכל הזמנים על ידי מבקרים[9][10].

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא נאנוק איש הצפון בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 Patricia R. Zimmermann and Sean Zimmermann Auyash, Nanook of the North
  2. ^ 1 2 Robert J. Flaherty, How I Filmed 'Nanook of the North', World's Work, 1922, עמ' 632-640
  3. ^ 1 2 Fatimah Tobing Rony, Taxidermy and Romantic Ethnography: Robert Flaherty’s Nanook of the North, Duke University Press, 1996, עמ' 99-126
  4. ^ 1 2 3 Paul Rotha, Nanook and the North, Studies in Visual Communication Volume 6 Issue 2, University of Pennsylvania, 1980
  5. ^ 1 2 רותה קופפר, הנרטיב של הדוקו, דה מרקר, ‏13.08.18
  6. ^ 1 2 3 Carlos Ruiz Carmona, Cinema and its ability to represent a staged reality, 2016
  7. ^ Louis Menand, Nanook and Me: “Fahrenheit 9/11” and the documentary tradition, 2004
  8. ^ Complete National Film Registry Listing, Library of Congress
  9. ^ David Fear, Joshua Rothkopf and Keith Uhlich, The 51 best documentaries of all time, Time Out, ‏April 6th, 2019
  10. ^ Critics’ 50 Greatest Documentaries of All Time, BFI, דירוג של מכון הסרטים הבריטי לסרטי התעודה הטובים לפי מבקרים