נביל עיוש

במאי צרפתי-מרוקאי

נביל עיושערבית: نبيل عيّوش; נולד ב-1 באפריל 1969) הוא במאי ומפיק קולנוע צרפתי ממוצא תוניסאי-יהודי.

נביל עיוש
Nabil Ayouch
לידה 1 באפריל 1969 (בן 55)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה מרוקו, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1992 עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Maryam Touzani עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • Stallion of Yennenga (2001)
  • אביר מסדר האמנויות והספרות (17 ביולי 2015) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים

עריכה

עיוש נולד בפריז, צרפת ב-1 באפריל 1969, בנם של אם צרפתייה ממוצא תוניסאי-יהודי ושל אב מרוקאי-מוסלמי. עיוש שיחק בהצגות וביים הצגות תיאטרון. בשנת 1992 החל לביים סרטי פרסומת. בשנת 1997 יצא לאקרנים סרטו הראשון באורך מלא.

פילמוגרפיה

עריכה
  • 1990 - Les Pierres bleues du desert "האבנים הכחולות של המדבר" - 20 דקות. נג'יב בן ה-14 משוכנע שהוא יימצא במדבר אבנים כחולות. הרעיון הזה מטריד מאוד את כל הכפר, והוא מוקע כמשוגע. את נג'יב משחק ג'מאל דבוז, אז באמת נער בן 14, וזו הייתה הופעתו הראשונה בסרט.[1][2]
  • 1990 - Hertzienne Connexion.[3]
  • 1991 - Vendeur de silence. בדירה ישנה בפריז מוכר ג'ים לאחרים - שקט.
  • 1997 - Mektoub. מותחן: תאופיק חוזר אל קזבלנקה אחרי עשר שנים, שבהם למד רפואה בארצות הברית. קבלת הפנים היא אכזרית: אשתו סופיה נאנסת ונחטפת, וכאשר הוא מצליח להגיע אל החוטפים, מתברר שמדובר בשוטרים מושחתים.[4][5][6][2]
  • 2000 - Ali Zaoua prince de la rue. "נסיך הרחוב" עלי, המכונה "זאואה", קוויטה, עומר ובובקר שייכים לחבורה של דיב. ביום שהם מחליטים להתנתק ממנו, עלי נהרג מפגיעת אבן בראשו על ידי אחד הילדים של דיב. הסרט עוסק במסע ההלוויה המפרך.[2]
  • 2002 - Une minute de soleil en moins. כאמל רואי, חוקר משטרתי צעיר מטנג'יר, מנסה לפתור תעלומת רצח סוחר הסמים חכים טאהירי.[7][2]
  • 2008 – "מה שלולה רוצה".
  • 2011 - My Land.[8][9] הסרט נפתח בקולו של עיוש: ”נולדתי בצרפת בשנת 1959 לאב מרוקאי מוסלמי ולאם תוניסאית יהודיה. בשביל הקהילה היהודית לא הייתי מקובל, במרוקו הייתי "הבן של היהודיה". [...] הקונפליקט בין שני העמים שנלחמים על אותה אדמה, עיצב את האישיות שלי. הוא כיוון אותי בכל ההיכרויות שלי[10]בסרט דוקומנטרי זה מצלם עיוש פליטים פלסטינים זקנים ומראה את הצילומים לישראלים צעירים. ”רציתי שהישראלים הצעירים ישמעו את הפלסטינים שגרו באותו מקום שהם גרים בו עכשיו. צעירים שמרגישים קשורים לאדמה שהם נולדה בה וגדלו בה. צעירים שדעותיהם הרבה פעמים לאומניות, שחיים בהכחשה. צעירים חסרי זיכרון. לא הייתי בטוח שזה ישנה משהו, [...] אבל רציתי לנסות. רציתי להאמין בזה.[11]
  • 2012 - "סוסיו של אלוהים" Les Chevaux de dieu.[2][12] הסרט עוסק בפיגועי קזבלנקה ב-16 במאי 2003, ומספר את סיפורם של ילדים הגדלים בשכונות עוני ומנוצלים בידי גורמים קיצוניים המגייסים אותם לפעולות טרור והתאבדות. בראיון עמו אמר עיוש שאין זה נכון למתוח קוו ישר בין עוני לטרור, כמו שנהוג לעשות, כי אחרת היינו מקבלים מיליוני מחבלים מתאבדים ”רציתי להביע את המורכבות של התופעה, ולכן החלטתי ללכת עמוק לתוך בני-האדם.[13]
  • 2017 - "ראזיה" - הסרט מספר על עבדאללה, יטו ועוד מספר דמויות הנפגשים בקזבלנקה, שם אורח החיים המדוני מתנגש בכל מיני דרכים במסורת המוסלמית של העיר. הסרט מציג אהבה אבודה, תשוקה אסורה וחלומות שבירים במרוקו של ימינו, ועוסק באופי של התושבים מקזבלנקה משנת 1942.
  • 2021 - "קצב מרוקאי" Casablanca Beats. אנאס, ראפר בעברו, מתחיל לעבוד במרכז תרבות בשכונה של מעמד הפועלים בקזבלנקה. המורה הכריזמטי מייסד תוכנית היפ-הופ במרכז, והתלמידים, שנשבים בקסמה של המוזיקה, מנסים להתנתק מן הכבלים של הדת, המסורת וציפיות החברה, ולבטא את עצמם דרך הצלילים החדשים. עד מהרה יוצאים הריקודים והשירים אל הסמטאות והרחובות שמקיפים את המרכז.[14] הסרט השתתף בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן.[15]
  • 2022 - "הקפטן הכחול" כתב והפיק. ביימה מרים טוזאני (אנ').

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ הסרט ניתן לצפייה באינטרנט
  2. ^ 1 2 3 4 5   "נביל עיוש", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
  3. ^ הסרט ניתן לצפייה באינטרנט
  4. ^ [1]
  5. ^ Critique : Mektoub, Critikat, ‏2010-11-23 (ב־)
  6. ^ Mektoub - Maghreb des films, www.maghrebdesfilms.fr
  7. ^ הסרט ניתן לצפייה באינטרנט
  8. ^ אתר הבית של הסרט
  9. ^ [2]
  10. ^ - YouTube, www.youtube.com
  11. ^ [3]
  12. ^ מתוך הסרט
  13. ^ Nabil Ayouch | نبيل عيوش (באנגלית), נבדק ב-2021-07-29
  14. ^ הסרט באתר פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה
  15. ^ עופר ליברגל, פסטיבל קאן 2021: מבט על הבחירה הרשמית בבלוג הקולנוע "סריטה", 8 ביוני 2021