נדב לויתן

סופר, פזמונאי, תסריטאי ובמאי ישראלי

נדב לויתן (21 באפריל 194310 בינואר 2010) היה סופר, פזמונאי, תסריטאי ובמאי קולנוע ישראלי.

נדב לויתן
לידה 21 באפריל 1943
כפר מסריק, ארץ ישראל
פטירה 10 בינואר 2010 (בגיל 66)
פתח תקווה, ישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 19642010 (כ־46 שנים)
פרסים והוקרה פרס אופיר על מפעל חיים (2006) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תולדות חייו עריכה

נולד בקיבוץ כפר מסריק. רוב כתיבתו עוסקת בהווי חיי הקיבוץ.

לאחר שירותו הצבאי עזב את הקיבוץ ולמד באוניברסיטת תל אביב פילוסופיה, ספרות ותיאטרון. בהמשך עבד כעורך בעיתון "מעריב", פרסם שירים וסיפורים, לימד משחק ותולדות התיאטרון ב"בית צבי" ו"ניסן נתיב", שימש עוזר-במאי (בין-השאר להיי קיילוס) ולאחר מכן ביים כמה הצגות בעצמו. כמה מההצגות שביים בראשית שנות ה-70 היו ללהיטים, בהן "השטן ואשת האיכר" ו"אני פשוש" (לפי שירי ע. הלל), והקומדיה "שיר ערש". במקביל ייסד יחד עם מולי שפירא את מחלקת התרבות של גלי צה"ל, ועבד בה כעורך תוכניות תרבות ובידור במשך 7 שנים.

באמצע שנות ה-70 עבר לקולנוע ולטלוויזיה, כאשר כתב וביים שני סרטים קצרים ("אישה בגן" ו"החוצה"). לאחר מכן כתב וביים ברציפות 8 סרטים דוקומנטריים, כולם באורך של כ-50 דקות, עבור רשות השידור ושירות הסרטים הישראלי.

ב-1991 ביים לויתן לטלוויזיה את הסרט "רצח בשבת בבוקר", על פי תסריט של בתיה גור. השתתפו בסרט: ארנון צדוק כמיכאל אוחיון, והשחקנים אבנר חזקיהו, גילת אנקורי, צופית גרנט, מילי אביטל, דן תורן ואחרים[1]. הסרט שודר בשני הפרקים בתחילת שנת 1992 בערוץ הראשון[2].

בשנת 2006 זכה בפרס אופיר על מפעל חיים.

על עבודתו כתב בני מר: "הטבעיות היא סגנונו המובהק ביותר, ובשיריו הוא נשאר יומיומי ומתרחק ככל האפשר מחגיגיות."[3]

נפטר ב-10 בינואר 2010, עקב מחלת ריאות קשה. נטמן בבית העלמין ברמת השרון והותיר אחריו את רעייתו, שני ילדים וארבעה נכדים.

משפחתו עריכה

לוויתן היה גרוש פעמיים (בגיל 23 הוא התגרש מאשתו הראשונה יהודית לוסטיג לה היה נשוי שנתיים, אשתו השנייה הייתה השחקנית מיכל נדיבי לה היה נשוי שבע שנים).

לימים, לויתן היה נשוי לזמרת חוה אלברשטיין, שאותה הכיר ב-1981 במהלך צילומי סרטו הראשון באורך מלא, "סיפור אינטימי", בו שיחקה בתפקיד הראשי. היא שיחקה גם בסרטו "אין שמות על הדלתות". כמו כן כתב את מילות כל השירים בתקליטיה "טבע האדם" (2008) ו-"מוצאי חג" (2003), ומספר שירים בתקליט "קוקוס" (2005) ובתקליט ״ברוך הבא (2010).

אחיו הוא המשורר עמוס לויתן. נדב לויתן פרסם שלושה ספרים.

סרטיו עריכה

ברוב סרטיו היה תסריטאי, במאי ומפיק.

סרטיו התיעודיים עריכה

  • אל הציפור (תסריט ובימוי) – דוקו-דרמה על ילדותו של ח"נ ביאליק; הופק על ידי "סרטי קסטל" עבור רשות השידור
  • שנה עם שושנה (תסריט ובימוי) – מעקב ארוך אחרי נרקומנית המנסה להיגמל מסמים; הופק על ידי "סרטי קסטל" עבור רשות השידור
  • ילדים גדולים (תסריט, בימוי והפקה) – אמני קרקס זקנים, משחזרים את הקרקס הישראלי הראשון; הפקה עצמאית עבור רשות השידור
  • מבט מלמטה (תסריט ובימוי) – מבט של ילדים על עצמם ועל עולם המבוגרים; הופק על ידי "סרטי קסטל" עבור רשות השידור
  • פתח-תקווה בעיני סופריה (בימוי, על-פי תסריט של אהוד בן עזר); הופק על ידי "סרטי קסטל" עבור שירות הסרטים הישראלי
  • אנה טיכו (תסריט ובימוי) – דיוקנה של הציירת; הופק על ידי "סרטי קסטל" עבור שירות הסרטים הישראלי
  • כנודדים בלילה (תסריט ובימוי) – סרט מסע בארץ עם להקת "השטן ואשת האיכר" שאותה ביים לתיאטרון; הופק על ידי "סרטי קסטל" עבור רשות השידור
  • ניחוחי חציר (תסריט ובימוי) – על אמנות ואמנים של התנועה הקיבוצית; הופק על ידי "סרטי קסטל" עבור שירות הסרטים הישראלי
  • מוקדם מדי לשתוק, מאוחר מדי לשיר – בשנת 1998 חזר לקולנוע הדוקומנטרי לאחר הפסקה ארוכה, וייצר עם חוה אלברשטיין סרט על אחרוני משוררי היידיש בישראל

מספריו עריכה

  • מאכל תאווה, תל אביב, ספרית פועלים, ידיעות אחרונות: ספרי חמד, תשנ"ו-1996 – סיפורים מהווי הקיבוץ
  • פוליטיקה משפחתית: נובלה וסיפורים, תל אביב: גוונים, תשס"ד-2004
  • מכתב לנכד מאת סבא, תל אביב: לב ספרים, 2008

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה


הקודם:
2005 - לביאה הון
זוכה פרס אופיר על מפעל חיים לשנת 2006 - נדב לויתן הבא:
2007 - איציק קול