נהיגה בשכרות
נהיגה בשכרות היא נהיגה בהשפעת אלכוהול, שגורמת לתגובות איטיות ופחות שקולות של הנהג. הנהיגה בשכרות עלולה לסכן את הנוהג ומשתמשי דרך אחרים ולכן נחשבת לעבירת תנועה חמורה ברוב מדינות העולם.
על פי מחקרים בתחום, כבר בריכוז אלכוהול יחסית נמוך, בטווח שבין 50–100 מיליגרם אלכוהול ל-100 מיליליטר דם (0.05%-0.1% או 50–100 mg/dl), ניתן להבחין בירידה בעכבות, עליה בביטחון העצמי, ירידה בתשומת הלב, שיבוש בשיקול הדעת – בעיקר בנוגע לזמן ולמרחק, דברת והפרעה תחושתית המהוות סכנה בעת נהיגה[1][2].
במדינות רבות, כולל ישראל, יכול אדם להיות מורשע בנהיגה בשכרות, או בשליטה ברכב במצב שכרות, גם אם רק ישב במושב הנהג והיה סיכוי שהוא עלול להתחיל בנסיעה מתוך שכרות[3].
בארצות הברית
עריכההרשות הלאומית לבטיחות בדרכים בארצות הברית מגדירה תאונה הקשורה לנהיגה תחת אלכוהול, כל תאונה בה אחד הנהגים המעורבים היה בעל ריכוז של לפחות 0.08 גרם (80 מיליגרם) אלכוהול לדציליטר דם. בשנת 2008 נהרגו בתאונות כאלו בארצות הברית 11,773 בני אדם, ירידה של מעל 10% לעומת 2007. בשנים 2007–2008, 31.6% מההרוגים בתאונות דרכים נהרגו בתאונות הקשורות לאלכוהול. המדינות עם שיעורי הרוגים בתאונות הקשורות לאלכוהול הגרועים ביותר הם מונטנה, דרום קרוליינה ולואיזיאנה[4]. לא כל תאונה הקשורה לאלכוהול נגרמה בהכרח בגלל אלכוהול כגורם יחיד או כגורם בכלל, שכן ייתכן שהנהג שאינו אשם בתאונה הוא זה שנמצא אלכוהול בדמו. ההערכות לגבי נפגעים בתאונות הן נמוכות בהרבה וההערכה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים בארצות הברית היא שכ-10% מהנפגעים בתאונות דרכים נפגעו בתאונות הקשורות לאלכוהול[5].
בישראל
עריכה
בישראל מוגדרת נהיגה בשכרות כמצב בו ריכוז האלכוהול בדם הוא מעל 0.05% (50 מיליגרם אלכוהול ל-100 מיליליטר דם). בבדיקה במכשיר ינשוף, אדם נחשב בגילופין אם נמצא שיעור של 250 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר שנשף. בעקבות פסיקה של בית המשפט לתעבורה בירושלים, הועלה הרף ל-400 מיקרוגרם בנשיפה, אולם בעקבות ערעור של בית המשפט המחוזי, הוא הורד ל-290 מיקרוגרם[6]. בשנת 2010 הוכנס תיקון לפקודת התעבורה בנוגע לנהגים חדשים, נהגים צעירים, נהגי רכב כבד (מעל 3500 ק"ג (דרגות רישיון C1 ו-C) ונהגי רכב ציבורי (דרגות רישיון D, D1, D2, D3), הקובע שהם יואשמו בנהיגה בשכרות כבר אם ריכוז האלכוהול בדם שלהם הוא מעל 0.01% אחוז (10 מ"ג אלכוהול ל-100 מיליליטר דם) או 50 מיקרוגרם בנשיפה בבדיקת הינשוף[7][8].
בין השנים 2014–2018 התרחשו 1,222 תאונות דרכים כתוצאה מנהיגה תחת השפעה אלכוהול או סמים, בממוצע 245 תאונות בכל שנה. בשנת 2018 נרשמה עלייה של כ-10% במספר תאונות הדרכים הקשורות לנהיגה תחת השפעת אלכוהול או סמים בהשוואה לשנת 2017. בכל שנה נפגעים בממוצע 407 בני אדם בתאונות דרכים כאשר לפחות אחד מהנהגים היה תחת השפעת אלכוהול או סמים[9].
על פי סעיף 39א לפקודת התעבורה, נקבע עונש מינימום של שנתיים שלילת רישיון על נהיגה בשכרות, למעט בנסיבות מיוחדות[10][11][12].
על החומרה שבנהיגה בשכרות אמר השופט אדמונד לוי:
- "לא ניתן להפריז בחומרה שבנהיגה בגילופין, בה טמון סיכון משמעותי לשלומו של ציבור המשתמשים בדרך, לכך ניתן ביטוי בתקופת הפסילה המנדטורית בת השנתיים, אותה קבע המחוקק כעונש לנהגים שתויים, וממנה רשאי בית-המשפט לסטות אך בהתקיים נסיבות מיוחדות. בית-משפט זה עמד לא אחת על הצורך בביעור התופעה המסוכנת של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים באמצעות ענישה ממשית ומרתיעה. בהתאם לכך, נפסק כי השימוש בסמכות לסטות מעונש הפסילה המינימלי שמור למקרים חריגים ביותר."[13]
כאשר נהיגה בשכרות מסתיימת בתאונה קטלנית (תאונה עם הרוגים), נוהגת התביעה, במקרים רבים, להעמיד את הנהג לדין על עבירת הריגה ולא להסתפק בהאשמה בגרימת מוות ברשלנות. בהתאם לכך, העונשים המוטלים על הנהגים מגיעים למספר שנות מאסר. בתחילת 2011 החמירו שופטי בית המשפט העליון עם נהג שהורשע בהריגה בעת נהיגה בשכרות והעלו את עונשו מ-4 שנות מאסר ל-5.5 שנות מאסר, מתוך מטרה מוצהרת להעלות את רף הענישה[14].
ההיבט המשפטי
עריכההכנסת קבעה שנהיגה בשכרות היא עבירה חמורה שבגינה נקבע עונש מינימום של פסילת רישיון נהיגה למשך שנתיים. לפי פסיקה של בית המשפט העליון, אין שיקול דעת לשופט בנוגע לפסילת רישיון נהג המורשע בעבירת נהיגה בשכרות. כמו כן, בית המשפט רשאי להשית עונשי מאסר של עד שנתיים בגין העבירה[15].
משטרת ישראל פועלת לאכוף את הוראות החוק באמצעות בדיקות ינשוף (נשיפון) אקראיות בעיקר במקומות בילוי. בנוסף, היא עוקבת באופן אקראי באמצעות ניידות סמויות שיצאו ממקומות בילוי וקיים חשד לגביהם שהם נוהגים תחת השפעת אלכוהול. במקרה של חשד לנהיגה בשכרות, הנהגים עוברים בדיקות בשטח ובמרפאות על מנת לבסס ראיות כנגדם.
הגדרה של נהג שיכור
עריכהלפי סעיף 64ב לפקודת התעבורה "נהג שיכור" הוא אחד מאלה:
- מי ששותה משקה משכר בעת נהיגה או בעת שהוא מלמד נהיגה או משמש כמלווה לנהג חדש.
- מי שבגופו מצוי סם מסוכן (כל כמות).
המחוקק קבע אוכלוסייה מיוחדת אשר עמה החוק מחמיר בנושא, בהם נהגים חדשים, נהגים צעירים, נהגי רכב מסחרי ורכב ציבורי[16].
המחוקק הגדיר מיהו נהג שיכור בחקיקה לפי חריגה מכמויות אלכוהול המותרות בדם לנהגים חדשים, צעירים ומקצועיים; מי שבגופו ריכוז העולה על 50 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף, או בריכוז העולה על 10 מיליגרם אלכוהול ב-100 מיליליטר דם בבדיקת דם. עבור נהגים שאינם חדשים ומקצועיים התקן מחמיר פחות ועומד על 200 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף, 50 מיליגרם אלכוהול במאה מיליליטר דם[17].
בדיקת השכרות נעשתה באמצעות בדיקת דם, אולם בית המשפט העליון קבע שהבדיקה אינה חוקית, ויש צורך בחקיקה ראשית כדי לאפשר זאת. בעקבות זאת שונה החוק והליך האכיפה עבר מבדיקת דם לבדיקת נשיפה. השינוי בחוק קבע:
- הבדיקה תתבצע במכשיר הינשוף, אשר מודד את כמות האלכוהול באוויר הנשאף לפי יחידת מדידה מיקרוגרם (מיליונית הגרם).
- עוד נקבע שסירוב להיבדק משמעו - נהיגה בשכרות לכל דבר ועניין.
- כמו כן, נקבע כי נדרש יסוד סביר לחשד כדי לדרוש בדיקת דם או שתן בעוד שניתן לדרוש בדיקת נשיפה ללא כל סיבה.
- העברת נטל הראיה על הנבדק - אם אדם נבדק במכשיר תקין ומכויל ונמצא שיכור, חזקה שהוא שיכור ועל הנאשם לסתור זאת.
- בפועל התבצעה מעבר מבדיקת דם לבדיקת נשיפה - משום שבדיקת נשיפה היא קלה, נוחה, יעילה, מהירה ואינה מעלה קשיים טכניים כלשהם. על-פי בדיקת הינשוף - שיכור נחשב מי שהכמות שנמדדה הייתה מעל 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף. המסרב להיבדק דינו כשיכור. בהמשך פקודת התעבורה תוקנה והוחמרה הענישה. בעקבות התיקון וההחמרה הנוספת, ניתן להשבית ולמעשה להחרים את רכבו של הנוהג בשכרות לחודש ימים ואפילו אם אין הוא הבעלים.
אכיפה משטרתית
עריכהקצין משטרה רשאי לפסול רישיון נהיגה למשך 30 יום במקרה של נהיגה בשכרות. במקרה של תאונה עם נזק ונפגעים רשאי לפסול למשך 60 יום ואילו במקרה של תאונה קטלנית קיימת חובת פסילה למשך 90 יום.[18]
כמו כן, רשאי קצין משטרה להשבית את הרכב ל-30 יום במקרה של נהיגה בשכרות בלי קשר לבעלות הנהג על הרכב. קיימת חובה על הנהג להיבדק במקרה של חשד לנהיגה בשכרות, ניתן לדרוש מנהג גם מתן דגימת דם או שתן לביסוס החשד. במקרה שהנהג מסרב להיבדק, הוא ייחשב כמי שעבר עבירת נהיגה בשכרות.[18][19]
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- אברהם טננבוים, הענישה בישראל על נהיגה בשכרות - מבט אמפירי, מאזני משפט י"א, תשע"ו-2016
- שומרו מויאל ומימי אייזנשטדט, פערי ענישה בעבירות נהיגה בשכרות, משפטים מ"ד, תשע"ה
- מה האחוז האלכוהול המותר בנהיגה?,ask רלב"ד
נהיגה בשכרות, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ ע"פ 2842/10 נוי קלדרון נ' מדינת ישראל, סעיף 9
- ^ כללי בטיחות בדרכים - נהיגה תחת השפעת אלכוהול, באתר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, 2021
- ^ רע"פ 5166/14 יבגני קרופצקי נ' מדינת ישראל
- ^ Fatalities and Fatality Rates in Alcohol - Impaired-Driving Crashes by State, 2007-2008, December 2009, NHTSA
- ^ David J. Hanson, Ph.D., Alcohol Consumption and Traffic Crashes
- ^ בג"ץ 499/12 דוד קולקר נ' לשכת תביעות תעבורה י"ם
- ^ פקודת התעבורה, תיקון מס' 97, תשע"א-2010.
- ^ זוהר שחר לוי, הכירו את הינשוף המשודרג של המשטרה, באתר כלכליסט, 17 באוגוסט 2016
- ^ אלכוהול ונהיגה, באתר עמותת אור ירוק
- ^ תקנות - נהיגה תחת השפעת אלכוהול, באתר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, 2017
- ^ נהיגה מסוכנת: מה העונש לגבר שנהג בפראות ותקף שני אנשים שניסו לעצור אותו?, באתר דין - עורכי דין ומידע משפטי בישראל, 2023
- ^ יואב זיתון, שתי כוסות וודקה: מפקדי פלוגה נהגו בשכרות, באתר ynet, 29 באפריל 2013
- ^ רע"פ 5613/09 יעקב אסרף נ' מדינת ישראל, ניתן ב־14 ביולי 2009
- ^ ע"פ 2842/10 נוי קלדרון נ' מדינת ישראל, סעיף 32
- ^ פקודת התעבורה, פרק שישי: בדיקת שכרות
- ^ תקנות התעבורה, פרק שישי: בדיקת שכרות
- ^ סעיף 64ב לפקודת התעבורה
- ^ 1 2 פקודת התעבורה, פרק שישי: פסילת רשיון ואיסור שימוש ברכב. פסילה בידי קצין משטרה
- ^ עורך דין תעבורה אוריאל גולדברג, נהיגה בשכרות: מה עושים כששוטר עוצר אותנו בכביש?, 2014