נ
נ' היא האות הארבע-עשרה באלפבית העברי. שמה, נו"ן (נוּן) בא כנראה מהמילה "דג" בארמית (ראו אמנון).
| נ (ן) | ||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
  | ||||||||||||
| אלפבית עברי | ||||||||||||
| א | ב | ג | ד | ה | ו | |||||||
| ז | ח | ט | י | כ | ל | |||||||
| מ | נ | ס | ע | פ | צ | |||||||
| ק | ר | ש | ת | |||||||||
| אותיות סופיות | ||||||||||||
| ||||||||||||
| סימנים נוספים | ||||||||||||
| ||||||||||||
| ניקוד ופיסוק | ||||||||||||
| קמץ • פתח • צירי • סגול | ||||||||||||
| חיריק • חולם • קובוץ ושורוק | ||||||||||||
| שווא • חטף | ||||||||||||
| דגש: קל • חזק • מפיק • רפה | ||||||||||||
| קו מפריד • מקף | ||||||||||||
| טעמי המקרא | ||||||||||||
בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, נון נמנית עם חמש האותיות הלשוניות: דטלנ"ת. מבחינה פונולוגית היא מייצגת עיצור מכתשי אפי קולי (/n/ :IPA).
נ' היא אחת מחמש אותיות מנצפ"ך, שמשתנות בסוף מילה. נ' היא אחת מאותיות מ"נפח. כאשר היא בסוף המילה, צורתה היא "ן" (כמו במילה "כן").
בגימטריה ערכה 50. ערכה של ן הוא 700, אך השימוש בו אינו נפוץ, והערך 700 מיוצג על ידי הצירוף ת"ש.
בשפה העברית המודרנית שכיחות השימוש באות נ' היא כ־3.34% מכלל אותיות האלפבית העברי ושל הצורה הסופית ן היא כ־1.27%.
נו"ן הפוכה היא היפוך של האות נ' (בכתב ראי), כפי שנכתבת בתשעה מקומות בתנ"ך. צורתה: ׆.
הקיצור נ' פירושו נקבה.
בספרות העברית של ימי הביניים, בהשפעת הערבית, משמש הקיצור ן' לציון בן או אִבְּן, כגון שלמה ן' גבירול.
בסלנג העברי "נון" הוא כישלון (קיצור לנכשל), ובעגה הצה"לית נון-נון הוא כלי רכב להובלת חיילים.
ייצוג האות נ' עריכה
בקוד ASCII מיוצגת האות נ' בערך F0, ובקוד Unicode היא מיוצגת בערך 05E0.
בקוד ASCII מיוצגת האות ן' בערך EF, ובקוד Unicode היא מיוצגת בערך 05DF.
בקוד מורס מיוצגת האות נ' באמצעות הרצף (משמאל לימין): .- (קו נקודה).
הוא ייצוגה של האות נ' בכתב ברייל (אין בכתב ברייל יצוג נפרד לאות ן).
באלפבית צלילי מיוצגת האות נ' באמצעות המילה "נשר".
באיתות בדגלי סמפור נ' מיוצגת על ידי דגל אחד הפונה מערבה (שמאלה) ודגל שני הפונה צפון-מערבה.
התפתחות האות נ' עריכה
|
|
|
| נ' (נוּן/נַחְשׁ) באלפבית הפרוטו-כנעני | נ' באלפבית הפיניקי | נ' באלפבית הארמי |
