נוויל מוט
סר נוויל פרנסיס מוט (באנגלית: Nevill Francis Mott; 30 בספטמבר 1905, לידס, אנגליה[1] - 8 באוגוסט 1996, בקינגהאמשייר, אנגליה[2]) היה פיזיקאי אנגלי, אשר זכה בשנת 1977 בפרס נובל לפיזיקה, יחד עם פיליפ אנדרסון וג'ון ואן ולק, על מחקרו בנושא התכונות החשמליות והמגנטיות של מוליכים למחצה אמורפיים[3].
![]() | |
מוט, 1952 | |
לידה |
30 בספטמבר 1905 לידס, הממלכה המאוחדת ![]() |
---|---|
פטירה |
8 באוגוסט 1996 (בגיל 90) מילטון קינס, הממלכה המאוחדת ![]() |
ענף מדעי | פיזיקה |
מקום מגורים |
![]() |
מקום לימודים |
|
מנחה לדוקטורט |
רלף פאולר ![]() |
מוסדות |
אוניברסיטת בריסטול ![]() |
תלמידי דוקטורט |
קלאוס פוקס, Volker Heine, Jan H. van der Merwe, בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו ![]() |
פרסים והוקרה |
|
![]() ![]() |
ביוגרפיה
עריכהמוט נולד ב-30 בספטמבר 1905 בלידס, אנגליה לליליאן מרי ריינולדס ולצ'ארלס פרנסיס מוט. את התואר הראשון (1927) והתואר השני (1930) עשה בקולג' סנט ג'ון שבאוניברסיטת קיימברידג'[3], ולמד מתמטיקה ופיזיקה תאורטית[1].
בשנת 1933 קיבל מינוי לתפקיד פרופסור לפיזיקה תאורטית באוניברסיטת בריסטול[1][2][3][4].
בשנת 1941 זכה מוט במדליית יוז[4].
בשנת 1948 קיבל מינוי לתפקיד מנהל מעבדת הפיזיקה על שם הנרי אוברטון ווילס (אנ')[4].
בשנת 1953 זכה במדליה המלכותית[4].
בשנת 1954, מונה לפרופסור לפיזיקה יישומית במעבדת קוונדיש, תפקיד בו החזיק עד 1971[1][2][3][4]. בו בזמן, בין השנים 1959–1966 כיהן כמאסטר של קולג' גונוויל וקאיוס (אנ'), קיימברידג'[4].
עבודתו המוקדמת בקיימברידג' עסקה בניתוח תאורטי של התנגשות גזים, באופן ממוקד בהתנגשות עם ספין מסתובב של אלקטרון כנגד אטום מימן, והובילה למחקרי המשך בנושא אפקטים דומים באלקטרוני הולכה, ובתכונות המגנטיות של מתכות[4].
בשנת 1972 זכה במדליית קופלי[4]. באותה השנה קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת הריוט-ואט (אנ')[5].
בשנת 1977 זכה בפרס נובל לפיזיקה יחד עם פיליפ אנדרסון וג'ון ואן ולק, על מחקרו בנושא התכונות החשמליות והמגנטיות של מוליכים למחצה אמורפיים[1][2][3][4].
בשנת 1983, הוענק למוט תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן[6].
לאחר שפרש לגמלאות, המשיך לסייע ביישום המחקר שלו על מנת לפתח יישומים ליצור אנרגיה סולארית זולה[2].
מוט נפטר ב-8 באוגוסט 1996 בבית חולים במילטון קינס שבבקינגהאמשייר, אנגליה[2].
- "An Outline of Wave Mechanisms" (1930)
- "The Theory of the Properties of Metals and Alloys" (1936)
- "Electronic Processes in Ionic Crystals" (1940)
- "Wave Mechanics and Its Applications" (1948)
- "The Theory of Atomic Collisions" (1971)
- Electronic Processes in Non-Crystalline Materials (1971)
- "Elementary Quantum Mechanics" (1972)
- "Metal-Insulator Transitions" (1974)
- "Conduction in Non-Crystalline Materials" (1986)
- "Can Scientists Believe?" (1991)
- "High Yemperature Superconductors and Other Superfluids" (1994)
- "A Life in Science" (1995, אוטוביוגרפיה)
- "Sir Nevill Mott: 65 Years in Physics" (1995)
קישורים חיצוניים
עריכה- נוויל מוט, באתר פרס נובל (באנגלית)
- נוויל מוט, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
- נוויל מוט, A Life in Science, לונדון: טיילור ופרנסיס, 1995, ISBN 0-203-21103-0
- נוויל מוט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- נוויל מוט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 5 נוויל מוט, באתר פרס נובל (באנגלית).
- ^ 1 2 3 4 5 6 וולפגנג סקסון, Sir Nevill Francis Mott, 90, a Pioneer Physicist , New York Times, 10 באוגוסט 1996.
- ^ 1 2 3 4 5 Sir Nevill Francis Mott, באתר nobel-winners (באנגלית).
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Nevill Francis Mott The Nobel Prize in Physics 1977 (באנגלית)(הקישור אינו פעיל).
- ^ Heriot-Watt University Honorary Graduates (עמ' 3), באתר אוניברסיטת הריוט-ואט (באנגלית).
- ^ מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת בר-אילן
- ^ Nevill F. Mott, באתר NNDB (באנגלית).