פתיחת התפריט הראשי

נוסח ארץ ישראל

נוסח התפילה שנהג בארץ ישראל, ובקרב מרבית יהודי האימפריה הביזנטית בכלל, באלף הראשון לספירה. שמו של הנוסח ניתן לו על ידי חוקרי התפילה בדורות האחרונים. גניזת קהיר שימרה נוסחאות תפילה ארצישראלי

נוסח ארץ ישראל הוא נוסח התפילה שנהג בארץ ישראל, ובקרב מרבית יהודי האימפריה הביזנטית בכלל, באלף הראשון לספירה. שמו של הנוסח ניתן לו על ידי חוקרי התפילה בדורות האחרונים. גניזת קהיר שימרה נוסחאות תפילה ארצישראליות של כל חטיבות התפילה, המכילות בתוכן את מטבעות תפילות הקבע של התנאים והאמוראים המופיעות בתלמוד הירושלמי ובמדרשים ארץ ישראליים.

תוכן עניינים

הקהילות בהן היה מקובל נוסח ארץ ישראלעריכה

נוסח ארץ ישראל היה מקובל בארץ ישראל על ידי גאוני ארץ ישראל בתקופת הגאונים והראשונים, עד לכיבוש הצלבני ובמצרים אף לאחר מכן. ראוי לציין, שעד המאה ה-13 נשתמרו מנהגי ארץ ישראל בארץ ישראל ובמצרים בבית הכנסת "אלשאמיין"[1]. מוטיבים ארץ ישראליים רבים נשתמרו בנוסחי התפילה השונים עד ימינו, בייחוד בנוסח אשכנז, נוסח איטליה ונוסח הרומניוטים, אך גם נוסחים אלו מבוססים בעיקר על הנוסח הבבלי, ומוטיבים מנוסח ארץ ישראל נדחקו מהם במהלך הדורות.

מאפיינים של נוסח ארץ ישראלעריכה

נוסח ארץ ישראל שהתגלה בגניזה הקהירית מתאפיין בכך שבתוך השלד של התפילה נשתמרה האפשרות להוסיף פיוטים בשבתות, ימים טובים ואירועים חגיגיים אחרים. בתקופות מאוחרות אף הורחבה חטיבת פסוקי דזמרא וחטיבות אחרות. ההסבר לזה הוא שבארץ ישראל סברו שהתפילה צריכה להתחדש, ולכן נהגו להוסיף ולערוך חלקים בתפילה, קהילה קהילה ומנהגה בדומה למנהג המובא בירושלמי[2] רבי אליעזר היה מתפלל תפלה חדשה בכל יום רבי אבהו היה מברך ברכה חדשה בכל יום. למרות זאת בתפילות הקבע שמר נוסח ארץ ישראל על יציבות יחסית, ובתפילות העמידה של החגים נשתמר הנוסח בדיוק רב.

להלן כמה משינויי הנוסח אצל יהודי ארץ ישראל:

ברכות קריאת שמעעריכה

  • הברכה שלאחר קריאת שמע בערב ובבוקר, ברכת הגאולה, חותמת במילים "צור ישראל וגואלו" ולא ב"גאל ישראל"[3]. חתימה זו נשתמרה בנוסח ארץ ישראל של הגניזה ובערבית של יום טוב בחלק מקהילות אשכנז.
  • ברכת השכיבנו חתמה ב'פורש סוכת שלום' בין בחול בין בשבת כפי שנאמר בירושלמי "בקרית שמע פורש סוכת שלום עלינו ועל עמו ישראל ועל ירושלים", ולא חילק בין שבת לחול[4], וכן מצינו בנוסחאות הגניזה.
  • ברכות יוצר, בימות החול יש שאמרו נוסח קצר שכלל הברכה, המאיר לארץ כו' מעשה בראשית, ונאמר לעושה אורים כו', בא"י יוצר המאורות. יש שהוסיפו חתימה פיוטית: תאיר באורך על ציון ותזרח על ירושלים תאמר לעניה סוערה קומי אורי כי בא אורך, ונ' לעושה כו'. ויש ששילבו בה יוצרות בעל אופי מדרשי המדברות מעניין הבריאה של אותו היום, שריד לכך הוא ההוספה בשבת לברכה זו: "לאל אשר שבת מכל המעשים". כמו כן בברכת גאולה (אמת ויציב) לחול, יש ששילבו נוסחא פיוטית (ע"פ א"ב) שפתיחתו: "תשועה שלימה ראו קדושים", ולאחר מכן סיום פיוטי נוסף "מי כמוך ומי יעשה כמעשיך".
  • בתפילת ערבית של שבת אומרים הברכות: מעריב ערבים, אוהב עמו ישראל, וצור ישראל וגואלו בנוסח מיוחד לשבת, נוסח המוכר בנוסח איטליה.

תפילת העמידהעריכה

  • בתפילת שמונה עשרה יש בדיוק שמונה עשרה ברכות כולל ברכת המינים, אך ברכת ירושלים ומצמיח קרן ישועה מחוברות לברכה אחת[5] המנוסחת: "רחם ה' אלוהינו ברחמיך הרבים ובחסדיך הנאמנים על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך ועל היכלך ועל מעונך ועל מלכות בית דוד משיח צדקך", וחותמת ב:"אלהי דוד בונה ירושלים". נוסח זה מוכר לנו מברכת המזון ומתפילת נחם ומקורה בתלמוד ירושלמי.
  • בימות החול חזרת הש"ץ נאמרה בלי קדושה, אותה אמרו רק בתפילות שבתות וחגים[6].
  • בתפילת עמידה מוחלפת ברכת 'אתה קדוש' בברכת 'קדוש אתה ונורא שמך' המוכרת לנו מראש השנה ויום כיפור. כמו כן מקור הנוסח 'לדור ודור נגיד גודלך' המופיע בנוסח איטליה בתפילת לחש ובנוסח אשכנז ונוסח תימן בחזרת הש"ץ - אף הוא מנוסח ארץ ישראל.
  • שילוב פסוקים רבים בתפילה. לדוגמה: בברכת התשובה: "השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם ברוך אתה ה' הרוצה בתשובה"[7].
  • תפילות החגים פתחו בנוסח אתה בחרת בישראל עמך ולא באתה בחרתנו, כמו כן הם הכילו בתוכם פסוקים רבים המבטאים את עניין החג. הבדל חשוב נוסף, תפילת מוסף כמעט לא הייתה שונה משאר תפילות החג[8]. מאפיין חשוב נוסף, המבטא באופן מיוחד את התפילה בארץ ישראל בניגוד לתפילה בגלות הוא אי אמירת המילים "יהי רצון שתעלינו בשמחה לארצנו" או "מפני חטאינו גלינו מארצנו" בתפילות המוסף של שבת וחג.

מאפיינים נוספיםעריכה

מאפיינים בתר תלמודייםעריכה

בתקופה הבתר תלמודית התפתחו מנהגים ארץ ישראליים חדשים, בעיקר בתפילות היחידים ותפילות הרשות כגון ברכות השחר, פסוקי דזמרא, ותחנונים. מנהגים אלו לא הובאו בתלמודים, ולעיתים מנוגדים לנאמר בתלמודים[10].

ברכות השחרעריכה

ברכות השחר יש שבאו בנוסח זה: "ברוך... אשר בראת אותי אדם ולא בהמה, איש ולא אשה, ישראל ולא גוי, מהול ולא ערל, טהור ולא טמא. יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו שתתן חלקנו בתורתך עם עושי רצונך, אמן". ברכה נוספת שנוספה לברכות השחר היא: "בא"י אשר ברא[ת] את האדם הראשון בצלמו כדמותו... וחותם: בא"י הבונה ברחמיו את ירושלים. "[דרוש מקור] מנהג זה אינה סותרת את דברי רבי יהודה שהובאו בירושלמי[11] "תני רבי יהודה אומר: שלשה דברים צריך אדם לומר בכל יום: "ברוך שלא עשאני גוי", "ברוך שלא עשאני בור", "ברוך שלא עשאני אשה"." ומשמע שהם שלש ברכות ולא ברכה אחת, ובקהילת השאמיים בפוסטט אמרו ברכה זה תחילה ואחר כך חזרו ואמרו את שלש הברכות הנ"ל בין ברכות השחר.

פסוקי דזמראעריכה

חטיבת פסוקי דזמרא הייתה שונה מהמוכר כיום: בארץ ישראל נהגו לומר לפני פסוקי דזמרה שבח נקרא "תפלת השיר" והוא פיוט המדגיש את הכמיהה לבנין בית המקדש, ולאחריו נאמרו חלקם הראשון של פסוקי דזמרא הארצישראלים, שהם מזמורי תהלים ק"כ עד קל"ו (בשבתות וחגים הוסיפו עליהם את יתר המזמורים עד סוף הספר, פרק ק"נ). בין פרקי התהילים שולבו פסוקים מהמקרא, פסוקים שתוכנם זהה לנאמר במזמורים. פסוקים אלו נקראים 'פסוקי שרשור'[דרוש מקור]. (מנהג זה שרד בנוסח ארם צובא, ושרידים מפסוקים אלו במחזור ויטרי לפני "אשרי" ו"תהלה לדוד", וכן בנוסח הרומניוטי. בעלי התוספות התנגדו לאמירת פסוקים אלו).

לאחר חטיבת המזמורים הראשונה נאמרה ברכת פתיחה לחלק השני של פסוקי דזמרא (מקבילה לברוך שאמר) הנפתחת בברכה זו[12]: "ברוך... אשר בחר בדויד עבדו ורצה בשירי קדשו לפארו להללו ולרוממו ולתקפו על כל גבורותיו, ברוך...אלקי דויד מצמיח ישועה שלימה וקרובה לעמו ישראל ובונה [ברחמיו את] ירושלים". גם נוסח זה נשתמר בנוסח ארם צובה, אך בלא ברכה. ברכה זו אמרו גם לפני קבלת שבת ויו"ט במזמורי תהלים ושיר של יום. אחר ברכה זו באים פסוקי "יהי כבוד" בנוסח מעט שונה מהמקובל כיום ופסוקי "הודו לה" עד "אמן והלל לה". לאחר מכן נאמר מזמור שיר של יום, ובשבתות וחגים המזמורים המיוחדים לאותו מועד.

בשבתות וחגים נוספו בתוך חטיבה זו ברכת התורה, פרשת התמיד ועשרת הדיברות, כאשר בשלב זה נהגו להקיף את בית הכנסת בשירת מזמורים "לה' הארץ ומלואה" וכן מזמור כט "הבו לה בני אלים" (מנהג ששרד עד היום בקהלות אשכנז והספרדים בעת הכנסת ספר תורה). מנהג זה נקרא: 'תהלוכת ספר השיר'[דרוש מקור]. לבסוף סיימו באמירת נשמת כל חי וברכת החתימה (מקבילה לישתבח של ימינו): "נהללך עזרינו לעולם ועד, נשירה ונזמרה לשמך מחסינו ברוך... מהולל ברוב התושבחות". חתימה אחרת היא ברכת "יהללוך" הקרובה לברכה החותמת את ההלל כיום, ואחריה נאמרה שירת הים, כמנהג הדור דעה (דרדעים) בימינו, ששירת הים נאמרת לאחר ישתבח.

מנהג מורחב זה הוא מאוחר יחסית וככל הנראה לא היה בתקופת התלמוד. התנא הארצישראלי רבי יוסי בן חלפתא אומר[13] "יהי חלקי מגומרי הלל בכל יום". הכוונה לאמירת פרקי ההללויה (פרקים קמו-קנ) שאנו אומרים כיום בפסוקי דזמרא. קריאת עשרת הדיברות לכאורה מנוגדת לדברי הירושלמי[14] "בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום ומפני מה אין קורין אותן מפני טענות המינין שלא יהו אומרים אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני".

תחנוניםעריכה

בתחילה נאמרו תחנונים בתוך תפילת העמידה, לרוב בתוך ברכת סלח לנו, ובשלב מאוחר יותר אחר התפלה בנוסח אישי. יש הסבורים כי "תפילת מנשה" מן הספרות החיצונית היא למעשה תחנון שכזה שנפל לידי הנוצרים ושולב על ידם בטעות בספרות החיצונה, כהקשר לספור המקראי על הגלית מנשה לבבל.

הפיוטים בנוסח ארץ ישראלעריכה

תופעת אמירת הפיוטים בתפילה החלה כנראה סביב המאה ה-5 לספירה בשלהי העת העתיקה. הפייטנים הראשונים המוכרים לנו בשמם הם יוסי בן יוסי, יניי, הדותה, שפעלו בטווח שבין המאה ה-5 ועד לרבי אלעזר בירבי קיליר שזמנו היה ככל הנראה סוף המאה ה-7.  בתחילה, רווחה במחקר הסברה, כי מנהג הפיוטים החל כתוצאה מתקופת שמד והיחלשות בה בוטלו תפילות הקבע והיה הכרח למצוא אלטרנטיבה. קביעה זו התחזקה לנוכח גילוי של הוראה מאת יוסטנינוס קיסר משנת 553 לבטל את ה"דיאוטרוזיס" – כנראה קריאת התורה בזמן התפילה, והסברה הייתה כי בעקבות הגזירה פנו היהודים "להסתיר" את לימוד התורה על ידי שילוב הפיוטים בגוף התפילה[15]. אך השערה זאת תמוה, בהתחשב בכך שגם הפיוטים נאמרו בתוך תפילת הקבע, ולא במקומם. חשיפת העושר העצום והמעמיק של פיוטים מהגניזה, ביססה את הדעה כי לא ייתכן לראות במנהג אמירת הפיוטים תוצאה של גזירות שמד וצמצום, אלא תקופה של יצירה פורחת ומשגשגת. מן המאה ה-9 ואילך זכה המנהג לתפוצה נרחבת ומשמעותית.

המאפיין המיוחד של הפיוטים הוא הנטייה לא להסתפק בתפילת הקבע של היחיד ולהוסיף לתפילת הציבור נופך חדש ומעמיק. על כן יוחדו הפיוטים וחיבורם דווקא לתפילות של זמנים מסוימים ולענייני התפילה המיוחדת לאותו היום. כמו כן, תוכן הפיוט היה קשור באופן קבוע לקריאה בתורה של אותו המועד או הפרשה, כך שהפייטן חיבר את תוכן הפיוט לעניינה של  שבת מסוימת אחת בשנה ובכך נוצרה תפילה חיה ומשתנה משבת לשבת וממועד למשנהו[16].

בניגוד לארץ-ישראל, בה התפשטו מנהג אמירת הפיוטים וכתיבתם, בעולם ההלכה הבבלית התקבלו פיוטי התפילה בספקנות ובתהליך ארוך ומורכב[17]. רק במאה ה-9 אנו פוגשים לראשונה פייטן שאינו בן ארץ-ישראל[18]. באשכנז נהגו לומר פיוטים, בעיקר במועדים ובכמה שבתות מיוחדים, אך פיוטים אלו התקבלו באופן קבוע איזה פיוט לומר באיזה תפילה. לעומת זאת, הפייטנים הארץ-ישראלים נהגו לפייט פיוטים חדשים בכל הזדמנות, ונועד לגוון את נוסח הקבע.

הנהגת נוסח ארץ ישראל בימינועריכה

 
סידור ארץ ישראל

גילוי הגניזה הקהירית ומחקרים רבים שנעשו בעקבותיו חשפו את קיומו של נוסח תפילה ארץ ישראלי שהיה נהוג בארץ ישראל ולאחר מכן במצרים למעלה מאלף שנה. בעשור האחרון עוסק הרב דוד בר חיים, ראש מכון שילה ללימוד תורה ופסיקת הלכה, ביישום מסורת ארץ ישראל הלכה למעשה.

סדור תפילה הקרוב לנוסח ארץ ישראל העתיק פורסם על ידי יאיר י. שאקי, בשנת התשס"ז בשיתוף אחרים, כגון: הרב בר חיים, הרב יהושע בוך, הרב ישראל אריאל, והרב דן בארי. כיום מתפללים בנוסח זה בדרך קבע קבוצה קטנה של תלמידיו של הרב בר חיים. לאחר מכן, בשנת התשע"ח יצאה מהדורה שנייה מורחבת עם מקורות, בעריכת הרב אליהו ובר, ומבואות ודברי ברכה מהרב דוד חי הכהן, הרב משה צוריאל ועוד[19]. במקביל, ישנם מספר אנשים העובדים על הוצאה לאור של סידורים בנוסח ארץ ישראל כגון: אורן בן שעיה.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הרב קאפח, הלכות תפילה פרק שלשה עשר
  2. ^ ירושלמי ברכות פרק ד' הלכה ד'
  3. ^ ע"פ ירושלמי ברכות פ"א ה"ו]. אך יש שהציעו שהירושלמי לא התכוין שצריך לחתום 'צור ישראל וגואלו' אלא שצריך להזכיר זאת בברכה, וע"ד נוסח אשכנז שמסיימים נוסח הברכה: 'צור ישראל קומה בעזרת ישראל כו' גואלנו כו'. הגהות ירושלמי, רח"א שפירא, ברכות שם. אך בקטעי הגניזה מבואר שכך הם חתמו, ולכה"פ הם הבינו כך בירושלמי.
  4. ^ ירושלמי ברכות פרק ד' הלכה ה' ובעוד מדרשים וראה מאירי (מגן אבות עניין א) הרמב"ן (פקודת הלויים לרב אהרון הלוי)
  5. ^ ירושלמי ברכות פרק ד' הלכה ג' וראה יחזקאל לוגר[דרושה הבהרה]
  6. ^ מסכת סופרים כ,ז. תוספות סנהדרין לז,ב. וספר החילוקים.
  7. ^ יש שהעירו שלפי הירושלמי (ברכות א, ה) אין אומרים ברכה שכל תוכנו אינו אלא פסוק בלבד. יש בקטעי הגניזה שהוסיפו: 'כי שובו שובו אמרת לנו, ועל התשובה מראש הבטחתנו'.
  8. ^ מסכת סופרים פרק יט. וכן משמע מירושלמי (ברכות ד, ו) וכן בנוסחאות הגניזה המובאים בדניאל גולדשמידט ועזרא פליישר.
  9. ^ אוצר חלוף מנהגים עמוד 97
  10. ^ היינמן עמוד 99
  11. ^ מסכת ברכות פרק ט'
  12. ^ יש בקטעי הגניזה גם נוסחאות קרובות ל'ברוך שאמר' (היינו הברכה עצמה, 'האל אב הרחמן'. ו'ברוך שאמר' כו' הוא פתיחה פיוטית לברכה הנ"ל לשבתות וחג), אך כבר מצאנו בכתבי הקראים בני זמנם שכתבו שנהגו בא"י לומר הברכה הזאת (אשר בחר בדויד) לפני פסוקי דזמרה.
  13. ^ בבלי שבת קיח, ב
  14. ^ ברכות פרק א'
  15. ^ ע' פליישר, שירת הקודש, עמ' 53.
  16. ^ ע' פליישר, שירת הקודש, עמ' 57–58
  17. ^ ל' גינצבורג גנזי שכטר, ב, ניו יורק תרפ"ט, עמ' 508 – 527, מתאר את ההתנגדות לשינוי סדרי התפילה מצד גאוני פומבדיתא לעומת החיבה לפיוט מצד גאוני ישיבת סורא ובראשם רס"ג ששילב את הפיוטים בסידורו
  18. ^ ע' עזרא פליישר, שירת הקודש, עמ' 11
  19. ^ סידור ארץ ישראל