פתיחת התפריט הראשי

נוֹרְדִיָּה היא שכונה בתל אביב, שהתקיימה משנות ה-20 ועד שנות ה-60 של המאה ה-20, במקום שבו עומד כיום קניון דיזנגוף סנטר ובסביבתו. בשכונה היו כמה מאות תושבים.

נורדיה
Nordia 1935 a.jpeg
נורדיה, 1935
מידע
עיר תל אביב-יפו
תאריך ייסוד 1924
קואורדינטות 32°04′28″N 34°46′30″E / 32.07444444°N 34.775°E / 32.07444444; 34.775
שכונות נוספות בתל אביב-יפו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
פועלי בניין בנורדיה, 1935

תוכן עניינים

היסטוריהעריכה

במאי 1921 התרחשו ביפו פרעות תרפ"א, ובמהלכן הותקפו יהודים ביפו ובשכונות היהודיות של תל אביב שגבלו בה. בעקבות זו ביקשו היהודים שברחו מיפו פיתרונות דיור בתל אביב הסמוכה. חלק מהיהודים התאגדו ב"אגודת מחוסרי הדירות" מיסודו של חיים בוגר (בוגרשוב) אשר ייסדה שכונה של בתים פרטיים על שטח שנקנה על ידי הקרן הקיימת לישראל, מדרום וממערב לדיזנגוף סנטר של היום.[1] שכונה זו, שתאריך ייסודה ט"ו בשבט 1922, נקראה נורדיה, על שם המנהיג הציוני מכס נורדאו. באותו זמן היה האזור מחוץ לתחומה המוניציפלי של תל אביב, אך היא סופחה לתל אביב בשנת 1923.

בשנת 1924, חכרו עולים מפולין כרם של משפחת חינאווי, משפחה ערבית יפואית אמידה, בצמוד לשכונת נורדיה, והקימו במקום שכונה של מאות צריפי עץ ופחונים[2]. תושבי השכונה שילמו שכירות למשפחת חינאווי על השימוש בקרקע[3]. שכונה זו נקראה בהתחלה "שכונת חינאווי", על שם בעלי הקרקע, או "שכונת הצריפים", אך עד מהרה דבק בה השם נורדיה. לאחר שהבתים הפרטיים של שכונת נורדיה המקורית הוחלפו בבתי קומות והיא נבלעה במרקם העירוני של תל אביב, נותר השם נורדיה לציין את שכונת הצריפים בלבד.

השכונה נמצאה בעת הקמתה בשוליה הצפון-מזרחיים של תל אביב. היא נתחמה במזרח בחלקו הצפוני של רחוב המלך ג'ורג'. בדרום השכונה חצה אותה לאורכה, ממזרח למערב, רחוב בוגרשוב ששימש כרחובה הראשי.

בשנות ה-30 וה-40 התיישבו בשכונה עולים דלי אמצעים ממזרח אירופה, שהגיעו אליה בשל העלות הזולה של מגורים בה. השכונה סבלה מהצפות בחורף בשל המבנה הטופוגרפי שהקשה על הניקוז בחלקה המזרחי. בשנות ה-40 כיהן הרב שמעון יעקב הלוי גליקסברג כרב השכונה.

בשנת 1950 קרקעות השכונה הוגדרו נכסי נפקדים ועברו לבעלות רשות הפיתוח[4]. תנאי החיים והמגורים בשכונה התאפיינו בדלות, ויוזמות בנייה שונות וניסיונות התארגנות של תושביה לא צלחו[5]. בשנת 1951 החליטה העירייה על מבצע פינוי בינוי לשכונה[6] ובשנת 1952 ערכה תחרות אדריכלית ראשונה לתכנון השטח[7]. אולם הצעות מקבלן לפיתוח השכונה, שכללו דרישה מהתושבים להוסיף כסף עבור דירה, מעבר לויתור על השטח, נתקלו בהתנגדות של חלק מהתושבים[8][3]. ב-1958 לאחר שכ-220 משפחות חתמו על הסכם פינוי, החל בהריסת מספר צריפים ולבנות במקומם בתי דירות, אך כ-110 משפחות סירבו לחתום על ההסכם[9]. ב-1960 הוציאה העירייה "צו הפקעה" למשפחות שסירבו לחתום על הסכם פינוי, חלק מהמשפחות שחתמו על הסכם פינוי נכנסו לדירות שבנתה חברת "מעונות נורדיה", בבנייני דירות בני שבע קומות שנבנו במערב השכונה (ברחוב טשרניחובסקי)[10].

בשנת 1962, רכש איש העסקים יקותיאל פדרמן וקבוצת משקיעים מארצות הברית 50% ממניות חברת "מעונות נורדיה" (שרכשה את הקרקע ועסקה בפיתוח השכונה)[11], פדרמן הזמין בשנת 1964 את האדריכל הברזילאי אוסקר נימאייר לתכנן את הפרויקט[12], אך 60 משפחות שנותרו בשכונה סירבו להתפנות[13][14].

בשנת 1965 הוצגה התוכנית החדשה של אוסקר נימאייר בשיתוף אלחנני ולוטן עבור יקותיאל פדרמן וחברת מעונות נורדיה. תוכנית זו הציעה הקמת שלושה מגדלים למגורים ומשרדים ושטחי מסחר בהיקף של 132,000 מ"ר. היקפה העצום של התוכנית הביאה לדחיית על ידי הועדה המחוזית לתכנון ובנייה שטענה שהוא גדול על תל אביב.

בספטמבר 1968 רכשה חברת אדריכלות מקנדה את השטח מידי מעונות נורדיה. החברה הקנדית הציעה תוכנית אדריכלות בשיתוף עם אלחנני ולוטן שכללה שני מגדלים למלונות על גבי מרכז מסחרי גדול. התוכנית אושרה בוועדה המחוזית, אך החברה הקנדית נתקלה בקשיים כלכליים[15] ובקשה לחזור בה מהסכם הרכישה. בעקבות זאת, נמכרה חברת מעונות נורדיה לאריה פילץ. באותו זמן התאוששה החברה הקנדית ובקשה לחזור בה מהכוונה לבטל את החוזה[16], אך הדבר היה מאוחר מדי.

בסוף שנת 1970 נותרו במקום רק כ-10 צריפים[17]. בשנת 1972 נהרס המבנה האחרון בשכונה[18], והחלה הקמתו של פרויקט "דיזנגוף סנטר" – מרכז מסחר, משרדים ומגורים, שנפתח ב-1977, וזכה להצלחה נדל"נית ומסחרית.

המשורר אבות ישורון מתייחס לשכונה ב"שיר ערש לשכונת נורדיה" (מופיע בספרו השבר הסורי אפריקני).

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אריה סמסונוב. 1967. "כך נוסדה נוה שאנן". הקבלן והבונה (140).
  2. ^ שיחות, שינויים בנוף, מעריב, 6 בדצמבר 1957
  3. ^ 3.0 3.1 המשטרה התערבה באסיפת תושבי השכונה נורדיה, על המשמר, 6 בדצמבר 1955
  4. ^ רשות הפיתוח מונעות פיתוחה של שוכנת נורדיה, חרות, 24 בנובמבר 1953
  5. ^ דיירי שכונת הצריפים * נורדייה" בתל־אביב דורשים הקמת בתיי מגורים במקום, הצופה, 14 בינואר 1953
  6. ^ שכונה חדשה במקום נורדיה, מעריב, 11 בנובמבר 1951
  7. ^ 25 תכניות לבינוי שטח צריפי נורדיה, חרות, 20 במאי 1952
  8. ^ מ. מייזלס, הכתם השחור מסתיר את הכתם הירוק, מעריב, 7 בדצמבר 1953
  9. ^ הוחל בהריסת שכונת נורדיה, על המשמר, 22 ביולי 1958
  10. ^ צו־הפקעה" יופעל נגד תושבי "שכונת נורדיה", הצופה, 4 בנובמבר 1960
  11. ^ חברת פדרמן תשתתף בשיקום שכונת נורדיה, למרחב, 21 באוקטובר 1962
  12. ^ הגיע האדריכל הנודע פרופ' נימאייר, הבוקר, 17 באפריל 1964
  13. ^ תושבי -שכוגת נורדיה בתל־אביב דורשים "דירה תמורת דירה, הצופה, 31 במרץ 1964
  14. ^ פדרמן ומנדלמן ספסרי קרקעות" ,אל תתעשת על חשבון עניים", קול העם, 31 במרץ 1964
  15. ^ "מעונות נורדיה" מבקשת צו פירוק נגד "דיזנגוף סנטר", דבר, 10 בספטמבר 1970
  16. ^ בקשה לצו מניעה זמני נגד "מעונות נורדיה", מעריב, 1 בפברואר 1971
  17. ^ מנחם תלמי, "מוהיקנים אחרונים על אדמת חינאווי", מעריב, 21 באוקטובר 1970
  18. ^ הבית האחרון בנורדיה בתל אביב יהרס, מעריב, 10 באוגוסט 1972