נורית בת יער

נורית בת יער (16 במרץ 1940 - 12 בדצמבר 2012) הייתה כתבת אופנה, היסטוריונית של האופנה בארץ ישראל ודוגמנית לשעבר. בשל כישוריה המיוחדים שאפיינו את עבודתה נקשרו לה במהלך השנים כתרים רבים, ביניהם "מומחית האופנה של ישראל" ו"הגברת הראשונה של סיקור ותיעוד האופנה בארץ".[1]

נורית בת יער
נורית בר יער (1960)
נורית בר יער (1960)
מדינה ישראלישראל ישראל

ביוגרפיה עריכה

בת יער היא נכדתו של אשר פולישוק, ממייסדי שכונת נחלת בנימין בתל אביב. אביה של בת יער עיצב לבקשת פיני לייטרסדורף, המעצבת הראשית של חברת האופנה "משכית", כפתורי עץ זית. בגיל 16, כאשר הביאה בת יער משלוח כפתורים ללייטרסדורף, הציעה לה האופנאית לדגמן עבור החברה. בת יער, חניכת תנועת הנוער "התנועה המאוחדת", שלא ראתה בדוגמנות קריירה עתידית עבורה, סירבה. כעבור חצי שנה פתחה לייטרסדורף קורס ייחודי לדוגמנות יחד עם נועה אשכול שלימדה תנועה. בת יער הסכימה להצטרף לקורס בתנאי שלא תצטרך לנעול נעלי עקב ולא למשוח את שפתיה בשפתון. מאותה עת הפכה בת יער לדמות מוכרת בזכות עשרות צילומי-פרסומת. בין היתר הופיעה תמונתה על גבי שערי השבועון לאשה, כאשר דמותה הצעירה מזכירה את בריז'יט ברדו, שהייתה פופולרית באותה עת. בין המפרסמים עבורם הצטלמה היו שמן תעשיות (סבון "ספציאל" של "עץ הזית"), תלמה (קוביות מרק), מאווררי "נחת רוח", רדיו טרנזיסטור "רונית" של "אמפא", כרזות של "משכית", חוברות ופרסומים בחו"ל של משרד התיירות וסרטוני פרסומת למכוניות ולצמיגים שהוקרנו בבתי הקולנוע. כמו כן, כיכבה על גבי גלוית "נערת קטיף התפוזים"[2] שהופצה גם כאיגרת שנה טובה וגם כברכה לחיילי או"ם, שבחרו אותה ליפה ביותר שקיבלו. עקב כך הזמין אותה אורי אבנרי לראיון בעיתונו "העולם הזה", עד מהרה הפך הריאיון להצעת עבודה בעיתון ובת יער החלה לצייר עבור העיתון ציורי אופנה ולכתוב את הטור "חפש את האישה".

שהתה בארצות הברית מספר שנים, עד 1975, ושימשה שם כתבת "מעריב" לענייני אופנה. היא למדה לתואר ראשון באמנות באפסלה קולג', אותו סיימה בהצטיינות יתרה ואף זכתה ב"פרס אפסלה", וכן עיצוב אופנה בוושינגטון די. סי., אצל מארי אליזבט קפלבי, שעיצבה דגמים עבור ז'קלין קנדי-אונאסיס. משלהי 1975 ועד סוף 2001 הייתה כתבת ומומחית האופנה של "ידיעות אחרונות". במהלך עבודתה ב"ידיעות אחרונות" גילתה כישרונות ישראליים חדשים, סיקרה את האופנה באירופה ובארצות הברית וראיינה כמה מגדולי המעצבים והאופנאים בעולם.

בשנת 1999 הוזמנה על ידי אריה שגיא, המנהל והאוצר הראשי של המוזיאון הפתוח לצילום בגן התעשייה תל-חי (מייסודו של התעשיין והיזם סטף ורטהיימר) לאצור את התערוכה "הבזקי זוהר - צילום אופנה בראי המאה" שפתחה את המילניום במוזיאון. התערוכה סיכמה מאה שנות צילום אופנה בישראל ומחוצה לה ובדקה את השפעתן של תמורות חברתיות כמו שחרור האשה על צילום האופנה. התערוכה לוותה בקטלוג צילומי בעריכתה הכולל, כמו התערוכה את עבודותיהם במאה העשרים של מיטב צלמי-האופנה הישראליים והצלמים המובילים בזירה הבינלאומית.

ב-2009, לקראת חגיגות המאה לתל אביב התבקשה בת יער, כנכדה למייסדי העיר, לכתוב בלוג אודות ההיסטוריה של האופנה בעיר. עבודת המחקר שערכה הובילה אותה לחקר התחום ביישוב העברי בכלל ולכתיבת ספרה "שיכרון עיצובים – אמנות האופנה בישראל 1948 - 2008", שיצא לאור בהוצאת רסלינג.

בת יער נפטרה ב-12 בדצמבר 2012 ממחלת הסרטן. הייתה נשואה לד"ר אברהם צוריאנו, אם לשניים וסבתא.

לקריאה נוספת עריכה

  • נורית בת יער, שיכרון עיצובים – אמנות האופנה בישראל 1948 - 2008, הוצאת רסלינג, 2010

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ אופנה ישראלית - נורית בת יער, באתר "אנשים ישראל"
  2. ^   גלוית דואר - קטיף התפוזים, באתר "אנשים ישראל"