נורי בילגה ג'יילן
נורי בילגה ג'יילן (בטורקית: Nuri Bilge Ceylan; נולד ב-26 בינואר 1959) הוא במאי קולנוע, צלם, תסריטאי ושחקן טורקי. בשנת 2014 הוא זכה בפרס דקל הזהב, הפרס היוקרתי ביותר המוענק בפסטיבל הקולנוע בקאן, עבור סרטו שנת חורף.[1] מבקרים, חוקרים וחובבי קולנוע ברחבי העולם מחשיבים אותו לאחד הבמאים הגדולים במאה ה-21.[2][3][4]
לידה |
26 בינואר 1959 (בן 65) איסטנבול, טורקיה |
---|---|
מדינה | טורקיה |
תקופת הפעילות | מ-1995 |
מקום לימודים |
|
בת זוג | אברו ג'יילן |
פרסים והוקרה |
|
http://www.nuribilgeceylan.com | |
פרופיל ב-IMDb | |
ביוגרפיה
עריכהראשית חיים
עריכהאהבתו של ג'יילן לצילום החלה בגיל 15. במהלך לימודיו באוניברסיטת בואזיצ'י שבאיסטנבול. הוא הצטרף לחוג הצילום של האוניברסיטה, וחידד את חיבתו לסרטי הסינמטק האיסטנבולי בשיעורי קולנוע באוניברסיטה, והצטרף להקרנת סרטים בחוג לקולנוע. הוא צילם תמונות פספורט כדי להתפרנס. לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטה בתואר ראשון בהנדסת חשמל, נסע ללונדון ולקטמנדו, כדי להחליט מה לעשות בחיים. הוא בחר לחזור לאנקרה, כדי להתגייס לצבא, אך בתום שנה וחצי של שירות צבאי הבין שהקולנוע יוכל לעצב את חייו.[5] הוא עבר ללמוד קולנוע באוניברסיטה של מימר סינאן, ועבד כצלם מקצועי לפרנסתו. לאחר שנתיים החליט לעזוב את הלימודים ולהתחיל להתנסות. החל כשחקן בסרט קצר שביים חברו מהמט ארילמז.
קריירה
עריכהבשנת 1993 החל לצלם את סרטו הקצר הראשון שהיה לסרט הטורקי הראשון שהשתתף בתחרות בפסטיבל קאן. אחר כך יצר את הטרילוגיה הפרובינציאלית: בשלושת הסרטים הללו הוא גם עסק באופן טוטאלי בכל היבט קולנועי בנוסף לכתיבה ולבימוי: צילום, עיצוב קול, הפקה, עריכה.
בשנת 2003 שני שחקני הסרט מרחק, השלישי בטרילוגיה, זכו בפרס המשחק בפסטיבל קאן והסרט העניק לו הכרה בינלאומית. הסרט זכה ב-47 פרסים בפסטיבלים שונים בהם 23 פרסים בינלאומיים, והיה לסרט המעוטר ביותר בהיסטוריה של הקולנוע הטורקי.
בשנת 2006 סרטו אקלימים זכה בפרס פיפרסקי בפסטיבל קאן.
בשנת 2008 סרטו שלושה קופים זכה בפרס הבימוי של פסטיבל קאן.
בשנת 2011 היו זמנים באנטוליה זכה בפרס חבר השופטים של פסטיבל קאן.
בשנת 2014 שנת חורף זכה בפרס דקל הזהב ובפרס פיפרסקי של פסטיבל קאן.
חיים אישיים
עריכההוא נשוי לקולנוענית, הצלמת והשחקנית אברו ג'יילן, ששיחקה יחד איתו באקלימים (2006). הוא ביים את בן דודו מהמט אמין טופרק בשלושה סרטים.[6]
סגנון ונושאים חוזרים
עריכהסרטיו של סילאן עוסקים בניכור של האינדיבידואל, באקזיסטנציאליזם, במונוטוניות של חיי אדם ובפרט חיי היומיום. הוא מרבה להשתמש בצילומים סטטיים (ללא תנועות מצלמה) ובטייקים ארוכים. הוא נוהג לצלם בדרך כלל בסביבות טבעיות, לערוך מניפולציות בסאונד, ולכלול שימוש בשקט מאיים. הוא ידוע בצילומי המנוכר של הפרוטגוניסטים מהגב, מה שלדעתו מתיר לקהל לפרש בעצמם את הרגשות של דמויות כשפניהן מוסתרות. סרטיו הראשונים נוצרו בתקציבים נמוכים, כאשר צוות השחקנים בדרך הורכב משחקנים חובבים, שרובם היו בני משפחתו ושכניו.[6]
השפעות
עריכהבשנת 2012 ג'יילן ציין את עשרת הסרטים האהובים עליו ביותר בסקר הסרטים הגדולים ביותר של Sight & Sound:[7]
- מראה (אנדריי טרקובסקי)
- אנדריי רובלב (אנדריי טרקובסקי)
- סיפור טוקיו (יסוג'ירו אוזו)
- אביב מאוחר (יסוג'ירו אוזו)
- הנידון למוות ברח (רובר ברסון)
- מקרה בלתזר (רובר ברסון)
- בושה (אינגמר ברגמן)
- תמונות מחיי נישואין (אינגמר ברגמן)
- אוונטורה (מיכלאנג'לו אנטוניוני)
- ליקוי חמה (מיכלאנג'לו אנטוניוני)
פילמוגרפיה
עריכהפילמוגרפיה | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|
שנה | שם הסרט | כותרת במקור | קרדיט | הערות | ||
במאי | מפיק | תסריטאי | ||||
1995 | קוקון | Koza | כן | כן | כן | סרט קצר |
1997 | קאסאבה | Kasaba | כן | כן | כן | סרט הבכורה |
1999 | ענני ירח מאי | Mayıs Sıkıntısı | כן | כן | כן | |
2002 | מרחק | Uzak | כן | כן | כן | |
2006 | אקלימים | İklimler | כן | כן | כן | גם שיחק |
2008 | שלושה קופים | Üç Maymun | כן | כן | כן | |
2011 | היו זמנים באנטוליה | Bir Zamanlar Anadolu'da | כן | כן | כן | |
2014 | שנת חורף | Kış Uykusu | כן | כן | כן | |
2018 | עץ האגס הפראי | Ahlat Ağacı | כן | כן | כן | |
2023 | על עשבים יבשים | Kuru Otlar Üstüne | כן | כן | כן |
קישורים חיצוניים
עריכה- אתר האינטרנט הרשמי של נורי בילגה ג'יילן (בטורקית)
- נורי בילגה ג'יילן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- נורי בילגה ג'יילן, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- נורי בילגה ג'יילן, באתר AllMovie (באנגלית)
- נורי בילגה ג'יילן, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- ראיונות
- ראיון בעקבות הזכייה בדקל הזהב באתר יוטיוב (באנגלית)
- אמיר קמינר, "חלק מחברי הילדות שלי נפלו ומתו בבאר", במאי הטורקי המוערך נורי בילגה ג'יילן ("היו זמנים באנטוליה"), חוזר בסרטו החדש "עץ האגס הפראי" לנופי ילדותו הכפריים. בריאיון ל-ynet הוא מסביר את משיכתו לבארות, מודה שהסרטים שלו ארוכים מדי ומודאג מהיחס של המשטר לאמנות: "מי שעושה סרטים פוליטיים - קשה לו להשיג מימון", 28 בנובמבר 2018
הערות שוליים
עריכה- ^ "Palme d'Or". www.chopard.com (באנגלית). נבדק ב-31 במאי 2017.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ https://www.imdb.com/list/ls068838409/
- ^ https://www.metacritic.com/pictures/best-movie-directors-21st-century/10
- ^ https://www.indiewire.com/2018/05/best-cannes-film-festival-directors-21st-century-1201955333/3/
- ^ "Nuri Bilge Ceylan-Biography". נבדק ב-20 באוקטובר 2011.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ 1 2 Gibbons, Fiachra (6 במאי 2004). "Death in Yenice". The Guardian. נבדק ב-9 בפברואר 2020.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ https://www2.bfi.org.uk/films-tv-people/sightandsoundpoll2012/voter/1095