נחום טבת
נחום טבת (נולד ב-4 ביוני 1946 בקיבוץ מסילות) הוא פסל ומורה ישראלי לאמנות. הוא כיהן כפרופסור באקדמיה "בצלאל" לאמנות[1] בירושלים שם הקים וניהל את המסלול ללימודי המשך (החל משנת 2001) ואת התוכנית לתואר שני[1][2]. טבת פרש מהוראה ב־2013[1].
 | |
| נחום טבת | |
| לידה |
4 ביוני 1946 (בן 77) קיבוץ מסילות |
|---|---|
| לאום | ישראלי |
| תחום יצירה | פיסול |
| זרם באמנות | מינימליזם, דלות החומר |
| הושפע על ידי | רפי לביא, ולדימיר טטלין, קזימיר מלביץ' |
| פרסים והוקרה |
פרס א.מ.ת. (2013) פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול  |
  | |
ביוגרפיה עריכה
נחום טבת נולד בשנת 1946 בקיבוץ מסילות בעמק בית שאן, כבנם השני של מנדל טויב ופייגה לבית מארין. בזמן לימודיו בתיכון למד אמנות בסמינר "אורנים" אצל מרסל ינקו, קליר יניב וסימה סלונים[3]. בצבא שרת טבת כקצין בחיל השריון והשתתף במלחמת ששת הימים בחזית רמת הגולן. אחרי שלקח כמה שיעורים במכון אבני לאמנות בתל אביב, הופנה על ידי שרה לוי, בעלת גלריה, שהתרשמה מכישוריו, אל הצייר והמורה רפי לביא בעיר רמת גן.
בשנת 1971 הציג טבת לראשונה מעבודותיו בתערוכה קבוצתית שאצר לביא בבית האמנים בתל אביב. ב-1972 הציג טבת בתערוכה קבוצתית בגלריה שרה גילת בירושלים. בתערוכה השתתפה קבוצה של אמנים מתלמידיו של רפי לביא. עבודותיו של טבת בתערוכה השתמשו בטכניקת הקולאז', שהשימוש בה אפיין רבים מאמנים אלו שנודעו בדיעבד כמזוהים עם סגנון "דלות החומר". עבודותיו של טבת באותה עת עשו שימוש בסלוטייפ ונייר כדי ליצור "מבניות מופשטת-מינימליסטית"[4].
באוקטובר 1974 הציג טבת את העבודה "מיטות" בתערוכה ב"גלריה שרה גילת". בתערוכה בנה טבת מבני עץ דמויי מיטות, בגודל אחיד של 60 על 190 ס"מ. פיזורן בחלל יצר מתח בין אשליית השימושיות של האובייקטים כאובייקט ממשי לבין היותן תוצר אמנותי המהווה מערכת סגורה בעלת היגיון פנימי[5]. האמן רוברט ראושנברג היה בישראל, לרגל הקמת תערוכה במוזיאון ישראל וביקר ב"גלריה שרה גילת". בעת הביקור רכש ראושנברג מספר עבודות מטבת. חלקן שייכות כיום לאוסף מוזיאון פילדלפיה[1]. אחר כך גם ארגן לטבת מלגה לשהות קצרה באירופה[6].
בשנת 1976 הציג טבת תערוכת יחיד בביתן בילי רוז לאמנות במוזיאון ישראל. בתערוכה יצר טבת מבנים גאומטריים העשויים מלוחות עץ סיבית. בניית המבנים וסידורם בחלל העמידו ערכים של סדרתיות ושל צירופי יחידות במרכז המודעות האמנותית[7]. בנוסף, הציג טבת עבודות העושות שימוש בזכוכית כמצע לפעולות ציוריות.
בינואר 1978 הציג טבת תערוכה בגלריה של ברטה אורדנג בניו יורק. ב-1979 הציג טבת תערוכה במוזיאון ברוקלין. ברישומים שהוצגו בתערוכות אלו יצר טבת עימות בין הצורות הגאומטריות המצוירות ביצירה לבין המצע עליהן הן צוירו. באחת העבודות, "עיגול על רקע שחור" (1978), הופיע עיגול על גבי נייר החתוך לצורה הדומה לסימן פלוס הפוך. בשנת 1980 חזר טבת לישראל. בריאיון עיתונאי הסביר טבת את חזרתו לישראל בהבנה כי לא הרגיש שהיה "חלק ממערכת תרבותית" בארצות הברית[8]. ת בשנות ה-90 העביר נחום טבת קורס במכללת בצלאל שנקרא "מינימל ארט בישראל, לאן נעלם אהוד פקר?"[9]
נחום טבת היה הקיצוני שבין האמנים המינימליסטים הישראלים במחצית שנות השבעים. הוא תפס את היצירה (פיסול בדרך כלל) כתהליך אמפירי, המבוסס על מערכת "הימנעויות" תוך כדי הפשטה מצמצמת (רדוקציוניסטית). מטרת תהליך היצירה הייתה העברת "מהות" המדיום הפלסטי. מה שחשוב היא נוכחותו והדרכים להבלטתו. כל יצירה שלו הייתה מערכת סגורה בעלת הגיון פנימי שאיפשר הצדקות פנימיות לכל פעולה. יצירותיו בדקו את מידת הצמצום האפשרית תוך כדי שמירת המוצר בתחומי הגדרות האמנות הפלסטית. לפחות שתי תכונות של יצירות אלו גורמות להן לשבות את כללי המשחק של המינימליזם ההיסטורי: א. יש בהן ממד פיוטי, אנושי ולירי שנובע מאופן הנגיעה בצבע, מיחסי גומלין "רגישים" בין קו רשום וקו מנוסר למשל, ומתחושת העשייה האנושית (רישום, ניסור וכיוצא באלה) המגולמת בעבודות. ערך מוסף פיוטי זה קיים בעבודות כאילו כלאחר יד, במקרה, כתוצר לוואי של העשייה. ב. חלק מעבודות אלו של טבת נראות כחפצים שימושיים: שולחנות, מיטות, לוחות עץ שנוסרו לשם שימוש ונזנחו באחד משלבי העשייה.
גלריה עריכה
-
סידור של שש יחידות, 1973-74 -
פינה, 1974
אוסף מוזיאון תל אביב לאמנות -
נרקיס, 1982 -
ג'מעין, 1986
אוסף קונסטהאלה מנהיים, גרמניה -
שיעור ציור מס' 5, 1986
אוסף מוזיאון ישראל -
דף מקטלוג, 1998 -
דברים אחדים, 2008
מראה הצבה במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, הרצליה -
מים שקטים, 2008
גן פסלים, רח' המתנחלים 14, סביון -
באותו זמן, 2010
מראה הצבה בביאנלה של לודז', פולין -
אמודאי, 2012
מראה הצבה בתערוכה "פנסיון", גלריה חזי כהן, תל אביב -
תבליט בטון על בית בקיבוץ מסילות
השכלה עריכה
- 1962 - אורנים, טבעון
- 1968 - מכון אבני, תל אביב
- 1969-1971 - אצל רפי לביא.
הוראה עריכה
- מ-1980 - מלמד במחלקה לאמנות, בצלאל
- 2001-2010 - ראש התוכנית ללימודי תואר שני באמנות, בצלאל.
פרסים עריכה
- 1973-76 - מלגות אמן צעיר, קרן התרבות אמריקה-ישראל
- 1979-80 - מלגת השתלמות לשהות בניו-יורק, קרן תרבות אמריקה-ישראל
- 1984 - פרס דיסקונט לאמן ישראלי מטעם מוזיאון תל אביב
- 1986 - פרס סנדברג, מוזיאון ישראל, ירושלים
- 1990 - פרס קרן התרבות אמריקה-ישראל
- 1991 - פרס פונדק, מוזיאון תל אביב לאמנות
- 1992 - פרס שרת החינוך והתרבות לאמן ישראלי
- 2007 - פרס למפעל חיים מטעם משרד המדע, התרבות והספורט[10]
- 2011 - פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול מטעם עיריית תל אביב-יפו
- 2013 - פרס א.מ.ת בקטגוריה תרבות ואמנות, בתחום ציור ופיסול[11]
תערוכות יחיד עריכה
|
|
קישורים חיצוניים עריכה
- אתר הבית של נחום טבת
- נחום טבת באוסף מוזיאון ישראל
- נחום טבת, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- נחום טבת באתר ארופיאנה (באנגלית) * מאמר עם תמונת האמן מאתר של המוזיאון קארנגי לאמנות בפיטסבורג
- דליה קרפל, בקונספט של ג'פטו, באתר הארץ, 20 בפברואר 2007
- איריס לעאל, "אם העבודה תצליח להראות לי משהו - אז היא תראה את זה גם לאחרים", באתר הארץ, 14 באפריל 2008
- חגית פלג-רותם, חודש טבת, באתר גלובס, 21 בינואר 2008
- אלי ערמון אזולאי, הדובה הגדולה התקרבה לה, באתר הארץ, 23 ביוני 2009
- גלריה תמונות במוזיאון מאקרו ברומא
- רוויו בעלון של הקהילה היהודית במילנו - 2003
- יקיר שגב, "אין לי עניין בישראליות של בזלת ועצי זית", באתר כלכליסט, 14 באפריל 2024
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 "אין לי עניין בישראליות של בזלת ועצי זית" | כלכליסט, באתר calcalist, 2024-04-14
- ^ חגית פלג רותם, בחינת בגרות / תערוכת בוגרי תואר שני בבצלאל, באתר גלובס, 3 ביוני 2008
- ^ ראו: נחום טבת, גזית, כרך ל"ב, חוברת א-ד, 1976, עמ' 73.
- ^ ראו: עפרת, גדעון, האסתטיקה היא התהליך, דבר, 28 במאי 1976.
- ^ ראו: צלמונה, יגאל, נחום טבת: חפצים, מושג, ינואר 1976, עמ' 49.
- ^ טובי ארבל, לגעת בחומר, כותרת ראשית, 27 באוגוסט 1986
- ^ ראו: נחום טבת. עבודות 74–76. מוזיאון ישראל, ירושלים, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1976, עמ' 6.
- ^ גל, נעמי, תערוכה, ידיעות אחרונות, 18 בספטמבר 1981.
- ^ דנה גילרמן, קיר אמן: דניאל שושן, באתר הארץ, 16 במאי 2008
- ^ אבנר שפירא, נחום טבת - זוכה פרס שר התרבות למפעל חיים באמנות, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2007
חיים דעואל לוסקי, העיר ת"א, איש הרנסאנס במבוי סתום, באתר הארץ, 15 בינואר 2008 - ^ נחום טבת - אתר א.מ.ת
- ^ חמדה רוזנבאום, עכבר העיר, נגרות למתחילים ולמתקדמים, באתר הארץ, 14 ביוני 2007
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים נחום טבת וגרגור שניידר - פנסיון, באתר הארץ - ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים נחום טבת - פסלים קטנים, 1980 - 2012, באתר הארץ