נחום סלונים

לוחם אצ״ל

נחום אברהם סלונים (תשעה באב ה'תרפ"ד, 9 באוגוסט 1924 - 15 באפריל 2012) היה לוחם אצ"ל ואיש עסקים ישראלי יליד ישראל. היה ממקימי המועצה להסדר ההימורים בספורט. בנוסף היה מפיק תיאטרון וסרטים, וסרט שהפיק ב-1963,"המרתף", זכה בפרס בפסטיבל הסרטים הבין-לאומי בברלין[1].

נחום סלונים
נחום סלונים בחגיגות יום הולדתו ה-81 ב-2005
נחום סלונים בחגיגות יום הולדתו ה-81 ב-2005
לידה 1924 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2012 (בגיל 88 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 2012 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
ציפורה ונחום סלונים בשנות הארבעים של המאה הקודמת
שמעון ישראלי ונחום ביום הולדתו ה-83

ביוגרפיהעריכה

נחום אברהם סלונים הוא מצאצאיו של רבי שניאור זלמן מלאדי, אביו היה הרב מנחם מנדל שמואל סלונים, והוא היה השביעי מבין שמונה אחים ואחיות.

שירות באצ"לעריכה

בגיל צעיר הצטרף נחום לארגון האצ"ל.

במוצאי שבת, 27 באוקטובר 1944, השתתף סלונים בתקיפת האצ"ל את משרדי מס הכנסה בשלוש הערים הגדולות (ירושלים, חיפה, ותל אביב)[דרוש מקור], היעד נבחר בשל התחושה שכלל האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל תשמח בפעולה זו - כולל המתנגדים הקבועים לפעילות האצ"ל והלח"י - בשל גביית המס הגבוהה מקרב התושבים היהודיים בא"י. משרדי מס-ההכנסה בתל אביב שכנו ברחוב נחלת-בנימין מספר 69 בקומת הקרקע. את הפעולה בתל אביב, שבראשה עמד נחום סלונים, ביצעה חוליה קטנה בת שלושה לוחמים וכן זוג להתראה. אחד הלוחמים ניפץ את זגוגיות החלונות והשניים האחרים החדירו פנימה מטעני חבלה והפעילו את פתיל ההשהיה. לאחר שהחוליה הסתלקה נשמעה התפוצצות ומשרדי מס-ההכנסה נהרסו כליל. הפעולה בוצעה בשלמות וללא נפגעים.

ב-30 באוקטובר 1946 נעצר (כתוצאה מהלשנה של היינריך ריינהולד, "ינאי" - עליו מבוסס ספרו של דוד שחר, "סוכן הוד מלכותו") ונשלח למחנה המעצר הבריטי בלטרון[דרוש מקור]. באותו היום נעצר גם יצחק פרידמן. השניים לא נותרו במעצר זמן רב. הם ניצלו את ביקורו השבועי של רופא השיניים בכלא כדי להימלט. ב-8 בפברואר 1947, הצליחו השניים להסתנן לתא המטען של מכוניתו של רופא השיניים - שיצאה משער המחנה ללא מפריע. השניים הגיעו עם המכונית עד למגרש הרוסים בירושלים, שהיווה תחנת משטרה בריטית. הם התחזו לצמד שיכורים כדי להסתנן משם חזרה בעזרת חבריהם לארגון חזרה לתל אביב[דרוש מקור].

נחום סלונים חזר לפעילות מבצעית במסגרת ח"ק (חיל קרב) תל אביב ויצחק פרידמן עסק בהדרכה ונתמנה אחראי על מחלקת ייצור חומרי הנפץ, שם ייצרו גם כספית רועמת (שהייתה חיונית להכנת רימונים).

חטיפת הקצין הבריטי היהודיעריכה

ב-16 באפריל 1947 הוצאו להורג בתלייה עולי הגרדום, ארבעת לוחמי האצ"ל - דב גרונר, מרדכי אלקחי, אליעזר קשאני ויחיאל דרזנר בכלא עכו. מספר ימים אחר כך הוחלט באצ"ל לתפוס בני ערובה בריטיים ולתלות אותם כדי להביא להפסקה ב"מדיניות הגרדומים" של הבריטים. לילה אחד יצאה יחידה לרחוב הירקון בתל אביב כדי לתפוס קצינים בריטים שנהגו לבקר בבארים של בתי-המלון באזור. מפקד הפעולה היה נחום סלונים[דרוש מקור]. היחידה מנתה את "גידי" (עמיחי פאגלין) ואשתו צפורה, יעקב עמרמי (ראש ה"דלק") ואשתו חוה, וכן את דב כהן ("שמשון"), והנהג, אהרון מזרחי. עמרמי סיפר על האירוע:[2].

פתאום הופיעה חוה בריצה ואמרה: "ישנו בריטי אחד על-יד הבר במלון פארק מעשן פייפ. אי אפשר לטעות, זה בריטי ממש". ניגשנו אל נחום סלונים להודיע לו. נחום ואהרון נכנסו ראשונים לבית-המלון ודב כהן ("שמשון") נכנס אחריהם. ציפורה פאגלין, חוה עמרמי ואני עמדנו ליד החלון והסתכלנו מבחוץ על הנעשה במפנים. נחום התיישב אל אחד השולחנות, הוציא את אקדחו למען יראו הנוכחים, וביקש שכל אחד יראה את תעודת הזהות שלו. נבדקו התעודות של כעשרים זוגות; כולם היו יהודים. "אנו יוצאים", אמר נחום, "אין לנו מה לחפש כאן". בצאתם החוצה ראו ברחבת-הכניסה טיפוס ככן ארבעים, לבוש צעיף ומקטרת בפיו. שמשון שאל מיד: "Who are you?" והאנגלי ענה לו: "I am an Englishman". נחום תקע לו את האקדח בין צלעותיו ואהרון מזרחי אמר: "Come with us".

היחידה העבירה את הקצין לאחד הפרדסים בקצה רחוב גורדון (גן הדסה) - שם אמורים היו לתלות אותו. עמרמי החליט לחקור אותו תחילה וגילה ששמו היה ג'ק וילקינסון. לדבריו רצה לטייל בארץ מכיוון שהוא יהודי המשרת בצבא הבריטי ושמו האמיתי הוא יעקב ולדמן. כשהתברר לקצין הבריטי שחבל התלייה מצפה לו פתאום התחיל לומר תפילת "קדיש" מתחילתה ועד סופה ואחר הוסיף פסוקים מתפילת "אדון עולם". לאחר הדברים האלה, התנצל עמרמי בפני החטוף והוא הוחזר לבית המלון.

קריירה כאיש עסקים ומפיקעריכה

סלונים העביר את רוב שנותיו בתל אביב שם ניהל והקים מספר עסקים. בין השאר הקים את משרד הכרטיסים "קתרוס" (ראשי תיבות של קולנוע, תיאטרון, רביו וספורט). המשרד היה ממוקם סמוך לקפה "כסית" וסלונים זכה להכיר את השחקנים שמועון ישראלי, שייקה אופיר ואורי זוהר ואחרים. בשנת 1960 פנה לסלונים שמעון ישראלי בבקשה שיסייעו לו להעלות את מופע הבידור שלו "סתם יום של חול", לצורך המופע הקימו יחד את תיאטרון "שי-נס" (ראשי התיבות של שמותיהם)[3].

בנובמבר 1961 פתח סלונים, בשותפות עם השחקן שמעון ישראלי, את מועדון החברים התל אביבי הראשון "מועדון המפתח" , במרתף ברחוב בן יהודה 77 בצפון הישן של תל אביב[4]. בינואר 1963 נסגר המועדון, לאחר פשיטה של המשטרה, מאחר שפעל ללא רישיון עסק, הפריע למנוחות השכנים ולא היה לו רישיון למכירת אלכוהול[5], עם זאת נפתח שוב לאחר זמן קצר ועלו בו מספר תוכניות בידור, ביניהם, "שין-שין" מופע משותף של שמעון ישראלי ושייקה אופיר[6].

בשנת 1962 הפיק את סרטו של הבמאי נתן גרוס, "המרתף". בסרט שיחק לבדו שמעון ישראלי (זהרירה חריפאי הייתה קריינית) שבנוסף כתב את התסריט[7]. על העיצוב האמנותי של הסרט היה מופקד האמן יגאל תומרקין. "המרתף" היה הסרט הראשון בישראל שעסק בנושא השואה, וסיפר על צעיר יהודי בתקופת מלחמת העולם השנייה ונקמתו בקצין נאצי. צילומי הסרט החלו במרץ 1962, באולפני "חביב" בהרצליה, שישראלי משמש גם כמפיק יחד עם סלונים[8]. לצורך הפקת הסרט הקימו ישראלי וסלונים חברת הפקות בשם "סרטי שי" שגייסה 170,000 ל"י, בנוסף קיבלו הלוואה של 40,000 מ"המועצה לעידוד הסרט הישראלי" שליד משרד המסחר והתעשייה[9]. בקופות הסרט נחל כישלון חרוץ, וסלונים וישראלי נקלעו לחובות. ביולי 1964 הוצא צו־פירוק ל"מועדון המפתח" ששימש כבטוחה למימון הסרט[10]. לימים פעלו במקום המועדונים "מנדי'ס", "פרדריקה", "בריוזקה", "רנדוו", "דנס בר לילה" ו"גימנסיה"[11].

בסוף 1964 הקים יחד עם שותפים את חברת "ניחושי השבוע", להימורים על משחקי כדורגל שפעלה מרחוב רחוב בן יהודה 77[12]. בפברואר 1965 נעצר יחד עם השותפים כחשודים בניהול עטק הגרלות של ניחושי כדורגל ללא היתר משר האוצר, ושוחררו בערבות[13]. אחר כך קיבלו רישיון להפעיל את החברה, שבאותה עת פעלה כבר חברה מתחרה בשם "ספורטוטו" שקיבלה אישור להפעיל הימורים שהכנסותיהם יעברו לטובת הספורט. עם זאת עד מהרה ביקשו גורמים נוספים רישיון והממשלה החליטה להקים את המועצה להסדר ההימורים בספורט. המועצה החליטה לאשר רק מפעל הימורי ספורט אחד וחברת "ניחושי השבוע" ניסתה לקבל את הזיכיון להפעלתו[14]. לבסוף השתלבה עם גורמים נוספים במנגנון שהמועצה הקימה והיה בבעלותה מספר דוכני "טוטו".

בשנת 1979 היה שותף להקמת חברה בשם "בר־טורא", יחד עם ארבעה שותפים יוצאי אצ"ל, הקבלן וחבר מרכז הליכוד משה דולגין; ואנשי העסקים מנחם מלצקי, שמואל עינב ויהודה מור. החברה עסקה ברכישת קרקעות ביהודה ושומרון לטובת הקמת התנחלויות, בין השאר הקימה את ההתנחלות "גבעת אוהד" (שאחר כך שונה שמה לכפר האורנים)[15][16].

ביוני 2007 עלתה לאוויר התוכנית "גורילות בערפל" בערוץ "אגו" בכבלים ובלווין[17]. בתוכנית שודרה פינה קבועה בשם "האריות" בכיכובם של נחום סלונים וחיים פרי (איש מוסד לשעבר). בפינה חוו השניים את דעתם על מגוון נושאים גבריים ונתנו עצות לדור הצעיר ממרום ניסיונם.

משפחתועריכה

נחום סלונים נשא לאישה את ציפורה (ציפי) לבית רבינוביץ'. לזוג נולדו שני בנים. איש העסקים אורי סלונים והאמן אליעז סלונים.

בין נכדיו הפרסומאי והמוזיקאי אורי סלונים והעיתונאי עמית סלונים. אחיינו הוא צביקה סלונים. נפטר בשנת 2012 באחוזת פולג שבקיבוץ תל יצחק, והובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ המלצה ל"המרתף" לבני הנעורים, הבוקר, 3 ביולי 1963
  2. ^ יעקב עמרמי, הדברים גדולים הם מאתנו, עמוד 97.
  3. ^ שמעון ישראלי: "סתם יום של חול", הבוקר, 16 בספטמבר 1960
  4. ^ מועדוני לילה – בארים – מסעדות, הארץ, 10 בנובמבר 1961
  5. ^ "מיבצע ש ישראלי" במשטרת ת"א, קול העם, 3 בינואר 1963
    הוחרמו משקאות ב"מועדון המפתח", על המשמר, 3 בינואר 1963
  6. ^ שין שין - שמעון ישראלי ושייקה אופיר החליטו הפעם להתאחד, קול העם, 9 באוגוסט 1963
  7. ^ "המרתף" ־ עבודת צוות של במאי ושחקן, דבר, 26 באפריל 1963
  8. ^ <המרתף>-סרט של ש. ישראלי, הארץ, 14 במרץ 1962
  9. ^ שמעון ישראלי שחקן יחיד בסרט, קול העם, 14 במרץ 1962
  10. ^ הוצא צו־פירוק על מועדון "המפתח", מעריב, 9 ביולי 1964
  11. ^ גילגולו של מועדון מאז ועד היום, "העולם הזה", גיליון 2378 מ-28 במרץ 1983, עמוד 52
  12. ^ ניחושי השבוע, מעריב, 22 בנובמבר 1964
  13. ^ נעצרו מנהלי "ניחושי השבוע", הבוקר, 18 בפברואר 1965
    נעצרו מנהלי "ניחושי השבוע", מעריב, 17 בפברואר 1965
  14. ^ למה אין טוטו, "העולם הזה", גיליון 1583 מ-3 בינואר 1968, עמוד 8
  15. ^ משה ליכטמן, דוד לוי היה שותף, כותרת ראשית, 15 בינואר 1986
  16. ^ יואלה הר-שפי, קול דמי אחיך צועקים, חדשות, 27 ביולי 1984
  17. ^ נועם אבידן-סלע, עכבר העיר תל אביב, מה עושות הגורילות בלילות?, באתר הארץ, 29 ביוני 2007