חרם חברתי

סלידה מודעת מיצירת קשר חברתי עם אדם
(הופנה מהדף נידוי חברתי)

חרם חברתי הוא סוג של נידוי חברתי של אדם, המתבטא באופנים שונים. לעיתים מתבטא החרם בהימנעות ממתן שירותים מסחריים, קהילתיים וכלכלים לאותו אדם. בקהילה החרדית בישראל משמש החרם החברתי ככלי ענישה.

גם בעבר נהגו קהילות יהודיות להטיל חרם שהוא נידוי הלכתי על מי שלא פעל על פי מצוות התורה או שהפר את עמדת הנהלת הקהילה. ידועים במיוחד החרמות שהוטלו על אוריאל ד'אקוסטה ועל ברוך שפינוזה - שניהם חברי הקהילה הספרדית (קרי מצאצאי יהודי ספרד ואנוסים ששבו ליהדותם) באמסטרדם.

ככל שהקהילה מלוכדת וסגורה יותר, כך כוחו של נשק החרם גדול יותר, שכן המוחרם מוצא את עצמו מורחק מכל המעגלים העסקיים, החברתיים ואף האישיים שהקיפו אותו.

מחוץ לקהילה החרדית, שימוש מוצהר בחרם חברתי ככלי ענישה קיים בקרב ילדים ונוער. עם זאת, מבוגרים עשויים גם הם לנקוט צעדים דומים, אך לרוב לא במוצהר, כיוון שניהול יחסים חברתיים בדרך זו נחשב לקיצוני ונתפס כהתנהלות ילדותית ופוגענית.

חרם חברתי באינטרנט עריכה

בשנים האחרונות הלכו וגברו תופעות החרמות והאלימות ברשתות החברתיות המקוונות (בריונות רשת) בקרב בני נוער. "חרם ברשת" אינה תופעה חדשה. החרם המקוון התקיים באינטרנט בפורומים, בתגובות לידיעות וגם בפלטפורמות חדשות. את החרם יכולים להקדים הפצת תמונה פרובוקטיבית ברשת האינסטגרם, פרסום פומבי של מסרונים בסלולריים או פוסט פוגע בפייסבוק. חומרתו הנוספת של החרם החברתי ברשת קשורה לכך שתוכן מקוון קל להפצה וקשה להסרה ולכן יכול להתפשט לאנשים וקבוצות רבים מאוד ולעצב את תדמיתו של אדם או ארגון לאורך זמן.[1]

בעולם הווירטואלי צעירים רבים נפגעים מיחס חבריהם בגיל ההתבגרות שהוא שלב מורכב וחשוב של החיים. החרם ברשת מתפשט במהירות ועוצמתו רבה כיוון שהמידע מועבר בקלות, נגיש לכלל, ללא כל סינון וזמני התגובות מאוד קצרים בשונה מחרם במרחב הפיזי.[2]

השפעות: החרם החברתי בקרב בני נוער עריכה

החרם החברתי יכול להוביל להשלכות בלתי הפיכות בקרב בני נוער. בתחילה, החרם מתקיף את הרווחה הרגשית, התפקוד הקוגניטיבי וההסתגלות לחברה של המוחרמים. הפגיעה הקוגניטיבית מפריעה ליכולת הבעת הרגשות, מקשה על תפקודו של המתבגר וגורמת לו להיות רגיש יותר לרמזים מן הסביבה. תגובות כאלה של הקורבן עשויות להביא להחמרה נוספת במצבו. החרם יכול לגרום לתחושת בדידות, אי-אמון וחשדנות בכיוונו של האחר וגם לניכור ממסגרות החינוך ולפגיעה בהן. חוויית חרם ממושכת עשויה לגרום לתחושות של חוסר תועלת מאחר ואף אחד לא מתייחס אליו. החרם משפיע לרעה לא רק על הילדים הנפגעים מהחרם, אלא גם על הילדים האחרים בסביבה, ופוגע בתחושת הביטחון שלהם, במצב הרוח שלהם וביכולתם להתרכז. מעבר לכך, הילדים, המעורבים בחרם, עשויים לחוות רגשות אשמה עקב השתתפותם הפעילה בחרם.

בספרות המקצועית מתוארות אסטרטגיות שהפרט נוקט כדי להתמודד עם החרם: המרכיב המרכזי הוא ניסיון להתחבר עם המנדים. למשל, לנהוג בדרכים ידידותיות, לעזור להם ולנסות לחזק את הקשרים עימם. יש גם אסטרטגיות פסיכולוגיות להתמודד עם החוויה הקשה, כגון פיתוח התבוננות אחרת בסיטואציה או הסחת תשומת לב ממנה.[3]

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה


  ערך זה הוא קצרמר בנושא סוציולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.