פתיחת התפריט הראשי

נידוני קהיר הוא השם שבו נודעה חבורה של יהודים תושבי מצרים, שנלכדו והועמדו לדין בקהיר בעקבות פעולות חבלה כושלות שביצעו על-פי הוראות של המודיעין של צה"ל - פעילות שנודעה מאוחר יותר בשם "העסק הביש".

את החוליה הקים אברהם דר, ולדבריו מטרת הקמתה הייתה להפיל את משטרו של פארוק הראשון מלך מצרים, שהיה עוין לישראל, במטרה להעלות משטר שיהיה נוח יותר לישראל, מתוך מחשבה שהדבר גם ישרת את מצרים[1]. החוליה המשיכה לפעול גם לאחר שמשטרו של פארוק הופל על ידי קצינים מצריים. במאי 1954 הוטלה הפעלת החוליה על אברי אלעד, שהחליף את אברהם דר.

תוכן עניינים

גורל אנשי החוליהעריכה

13 חברי החוליה נלכדו ביולי 1954, לאחר שאחד מהם נתפס בדרכו לביצוע פיגוע, והועמדו לדין. מקס בינט, לוחם סתר שנשלח על ידי המודיעין הישראלי למשימת איסוף מידע, נתפס בעקבות נפילת הרשת בגלל אי שמירה על עקרון המידור. אחרי 5 חודשי עינויים וחקירות בכלא בקהיר - החליט לשלוח יד בנפשו ב-21 בדצמבר 1954. כעבור חמש שנים הועברה גופתו לישראל והוא נקבר בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בטקס צבאי מלא, אך סודי, בו השתתפו ראשי מערכת הביטחון.

שניים מחברי החוליה, ד"ר משה מרזוק ושמואל עזר, נדונו למוות, והוצאו להורג ב-31 בינואר 1955.[2] ב-24 באפריל 1977 הועברו לישראל עצמותיהם של מרזוק ועזר[3] והובאו לקבורה בחלקת עולי הגרדום בהר הרצל שבירושלים.[4]

על יתר חברי החוליה הוטלו עונשי מאסר כבדים: ויקטור לוי ופיליפ נתנזון נדונו למאסר עולם, רוברט דסה ומרסל ניניו נדונו למאסר של 15 שנה,[5] מאיר זעפרן ומאיר מיוחס נדונו למאסר של 7 שנים. שניים מהנאשמים זוכו.

מפקד החוליה אברי אלעד, שנודע במשך שנים, עקב מגבלות הצנזורה הצבאית, בשם "האדם השלישי", יצא ללא פגע ממצרים לאירופה, ובשנת 1957 עלו חשדות שהוא הסגיר את הרשת למצרים. מחוסר ראיות הוחלט להעמיד את אלעד לדין על אישומים פחותים, שלגביהם היו ראיות מוצקות: החזקת מסמכים סודיים וקיום מגע עם האויב. על עבירות אלה נדון ל-10 שנות מאסר.

אחדים מהשותפים לעסק הביש, שישבו במאסר במצרים, שוחררו בשנת 1968, במסגרת עסקת חילופי שבויים שנערכה לאחר מלחמת ששת הימים. עוד אחת מחידות הפרשה היא מדוע לא שוחררו כבר בחילופי השבויים שלאחר "מבצע קדש", למרות שבידי ישראל היו כ-5,500 שבויים מצריים, בהם הגנרל דיגאווי מושל רצועת עזה, שהיה אב בית הדין שדן את נידוני קהיר.[5][6]

בשנת 1988 נמנתה מרסל ניניו, אחת מחברי החוליה, עם מדליקי המשואות בטקס פתיחת יום העצמאות. פיליפ נתנזון נפטר בישראל בחודש מאי 2004.

הנצחהעריכה

 
המסגד באל-ח'אלצה שופץ לזכרם של "קדושי קהיר". כיום המוזיאון לתולדות קריית שמונה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה