ניואה

מדינת אי באוקיינוס השקט

ניוּאֶהאנגלית: Niue) היא מדינת אי בדרום האוקיינוס השקט. האי ידוע בשמו "הסלע של פולינזיה", וילידי המקום מכנים אותו בפשטות "הסלע".

ניואה
Niue
Niuē
דגלסמל
הכניסה לשדה התעופה של ניואה
הכניסה לשדה התעופה של ניואה

לחצו כדי להקטין חזרה

יפןאיי מריאנה הצפונייםפלאומיקרונזיהמזרח טימוראינדונזיהאטול מידווייהוואיאטול ג'ונסטוןוייק (אי)פפואה גינאה החדשהאיי מרשלנאורוקיריבטיפולינזיה הצרפתיתפיטקרןטוקלאואיי קוקאיי שלמהנורפוקניו זילנדונואטוטובאלוואליס ופוטונהטונגהניואהאוסטרליהסמואהסמואה האמריקניתפיג'יהאולנדבייקראטול פאלמירהשונית קינגמןג'רוויסקלדוניה החדשהיפןאנטארקטיקהרוסיהאי הפסחאאלסקהקנדהמקסיקוארצות הבריתקוריאה הצפוניתקוריאה הדרומיתהרפובליקה העממית של סיןטאיוואןוייטנאםלאוסקמבודיהתאילנדהפיליפיניםהרפובליקה העממית של סיןסינגפורמלזיהברוניי
המנון לאומי האל בגן עדן
ממשל
משטר מונרכיה חוקתית – מדינת חסות של ניו זילנד
ראש מדינה מלך ניו זילנד
מלך ניו זילנד צ'ארלס השלישי
ראש הרשות המבצעת ראש ממשלת ניואה עריכת הנתון בוויקינתונים
ראש ממשלת ניואה דלטון טגלאגי עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה רשמית ניואית, אנגלית
עיר בירה אלופי 19°03′19″S 169°55′04″W / 19.0553711°S 169.91787090000003°W / -19.0553711; -169.91787090000003
(והעיר הגדולה ביותר)
רשות מחוקקת האספה של ניואה עריכת הנתון בוויקינתונים
גאוגרפיה
יבשת אוקיאניה
שטח יבשתי[1] 260 קמ"ר (216 בעולם)
אזור זמן UTC -11
היסטוריה
הקמה  
חוק החוקה של ניואה 1974 19 באוקטובר 1974
דמוגרפיה
אוכלוסייה[2]
(הערכה 1 ביולי 2024)
1,935 נפש (235 בעולם)
צפיפות 7.44 נפש לקמ"ר (222 בעולם)
כלכלה
מטבע דולר ניו זילנדי‏ (NZD)
שונות
סיומת אינטרנט nu
קידומת בין־לאומית 683
www.niueisland.com
(למפת ניואה רגילה)
 
מוטלאו
מוטלאו
האקופו
האקופו
ניואה
מפת ניואה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
חוף בניואה

ניואה נכללת באופן רשמי בממלכת ניו זילנד, והריבון העליון של ניו זילנד (צ'ארלס השלישי), הוא להלכה הריבון העליון של ניואה. המדינה מנהלת את ענייני הפנים והחוץ שלה באופן עצמאי, ויש הרואים בה מדינה עצמאית.

ניואה נמצאת כ-2,400 ק"מ צפון-מזרחית לניו זילנד, בסמיכות לטונגה, לסמואה ולאיי קוק. פירוש שמו של האי, שניתן לו על ידי תושביו, נוודים מסמואה וטונגה, הוא "ראו את עצי הקוקוס".

היסטוריה

עריכה

היסטוריה עתיקה

עריכה

לפני כמיליון שנים לערך, נוצר האי כתוצאה מהתפרצות לבה במהלך פעילות געשית בקרקעית האוקיינוס. הלוע כבה והאי קיבל את צורתו מכוחות הטבע ששחקו ועיצבו אותו. מאז אותה התפרצות התפתחו צמדת ים (חסרי חוליות ואצות היושבים על מצעים בסביבה מימית) ואלמוגים רבים, תהליך שנמשך גם כיום.

לפני כ-250,000–100,000 שנים, יצרה ירידת פני הים גוש יבשה שהתפתחה עליו צמחייה. בשנים 400–1100 לספירה, יושב האי על ידי בני הטונגה והסמואה, כשהשפעת תרבות המתיישבים הטונגים ניכרת עד ימים אלו בדרום האי בעיקר בטאפיטי, והשפעת סמואה ניכרת יותר בצפון האי.

מסורת שבעל פה הידועה בשם פאו (Fao) מתייחסת במקור לחמישה אלים (Tupuna), שהגיעו מארץ לא נודעת ושמה פונואגאלו-Fonuagalo:

  • הואנאקי-Huanaki,
  • לגאיקי-Lageiki,
  • לגיאטאה-Lagiatea,
  • טלימאינוקו-Talimainuku,
  • פאקאהוהו-Fakahohoֿ.

המסורת שבעל פה מזכירה רק שבעה מלכים במשך כ-900–1600 שנות התיישבות, ומציינת שההתיישבות נעשתה בכמה גלים וכניסות של מתיישבים מאיים אחרים.

מפגש עם המערב

עריכה

ביוני 1774, במסעו השני, הגיע לאי מגלה הארצות קפטן ג'יימס קוק. הוא נכשל בשלושה ניסיונות לרדת לחוף, בטואפה (Tuapa), אופאהי (Opaahi) ואוואטלה (Avatele), עקב התנגדות פעילה של תושבי האי. קוק שב אל סיפון אנייתו "רזולושן", מיפה את האי והעניק לו את השם "אי הפראים" (Savage Island). מפותיו המדויקות של קפטן קוק היו בשימוש עד אמצע המאה ה-20, וכך האי נקרא וזוהה במשך 200 שנה.

בקטע קצר, מציין קפטן קוק ביומנו ומסביר מדוע כינה את המקום בשם "אי הפראים":
”...כשהאנגלים ניסו לרדת לחוף, פרצו הילידים מתוך היערות העבותים בפראות של חזירי בר ויידו בפולשים אבנים וחניתות.”.

קוק ואנשיו ירו בנשק חם על תוקפיהם שהיו ”אנשים בעלי מבנה גוף גדול וחזק, ועירומים לגמרי פרט לאבריהם האינטימיים”. בהערת אגב הוסיף קפטן קוק כי ”פיותיהם של הלוחמים צבועים באדום כאילו שתתו דם.... ראינו ששום טובה לא תצמח לנו מהאנשים האלה”. הוא נסוג חזרה אל הסירות, העניק לאי את שמו הלא מחמיא והפליג לדרכו. זה היה ביקורו הראשון והאחרון באי. הצבע האדום בפיהם של המקומיים היה למעשה נוזל שמופק מבננה אדומה (Musa troglodytarum) שנמרח באופן מסורתי על פני הלוחמים כדי להפחיד את האויב.

ב-1825, נרצחו ציידי לווייתנים שניסו לנחות בחופי האי. אניות נוספות הותקפו וגורשו בדרך דומה להתקפה על קפטן קוק.

ב-19 ביוני 1830 נחת ג'ון ויליאמס, מיסיונר נחוש שעשה רבות להמרת דתם לנצרות של תושבי האיים באוקיינוס השקט, יחד עם שני ילידים מיסיונרים מהאי אייטוטקי (Aitutaki) אשר סירבו להישאר באי להמשך שליחותם. ויליאמס חטף שני נערים תושבי ניואה ובמעשה זה חיזק את רגשות התיעוב כלפי אירופאים וזרים. חודשים אחדים לאחר החטיפה הוחזרו החטופים לניואה. בשובם הביאו עימם לאי את שתילי פרי הפפאיה, מזמורי גוספל, את מחלת העגבת ונגיפי שפעת אשר גרמו לתחלואה ומוות בקרב התושבים אשר לא היו עמידים בפני מחלות אלו.

התושבים הפנו אלימות קשה כלפי הנערים השבים. כעבור זמן מה, אחד הנערים, יו-א-אה, נרצח עם אביו. הנער השני, ניאומאגא טואימטה, שרד. ב-1836 עזבו ניאומאגא טואימטה ופניאמינה נוקאי את האי והפליגו לסמואה. פניאמינה התקבל לתפקיד משרת בקודש אצל המסיונר ד"ר טרנר (Dr. Turner), שלימד אותו קרוא וכתוב, הטביל אותו לנצרות והכין אותו לשליחות מיסיונרית בניואה.

ב-1839, ניסיון נחיתה לחוף של המסיונר אהרון בוזאקוט מהאגודה המסיונרית הלונדונית (London Missionary Society) נכשל והוא גורש.

באוקטובר 1846 ניאומאגא טואימטה ופניאמינה נוקאי שבו מסמואה. לאחר חמישה ניסיונות כושלים, עלה טואימטה ראשון לחוף והתקבל באלימות על ידי התושבים. תיאור הנחיתה מופיע על אנדרטה הניצבת במקום:

טומיאטה שעלה ראשון לחוף זכה לקבלת פנים כואבת, גופו נחבל קשות מהמכות שקיבל. בסופו של דבר הוא הצליח לשכנע את התושבים שיתירו לפניאמינה לעלות לחוף ... כדי ללמדם את החדשות הטובות על מלכות האלוהים ... נחיתתו של פניאמינה התאפשרה הודות לאומץ לבך. תודה, תודה לך טואימטה, שמך יישאר חרות על ליבנו לעד.

לזכר האירוע נקבע יום חג לאומי בשם יום פניאמינה (Peniamina Day), הנחגג עד עצם היום הזה ומושרש במסורת האי. טואימטה ונוקאי הביאו עמם ארגז עמוס במתנות וסחורות אירופאיות, והגיעו לכפר מוטאלאהו (Mutalau) בצפון האי.

לאחר מכן זכה האי לביקור מערבי נוסף על ידי האגודה המיסיונרית הלונדונית, ומאז הושלטה הנצרות והפכה להיות הדת הרשמית.

כיבוש האי

עריכה

בשנת 1900 האי נכבש על ידי הממלכה המאוחדת.

בשנת 1901 סיפחה בריטניה את האי והעבירה את השליטה בו לניו זילנד. בשנת 1915, בעת מלחמת העולם הראשונה, בוצע גיוס כפוי של ממשלת ניו זילנד של כ-150 ניואנים אשר גויסו ללא הודעה מקדימה. למעלה ממחציתם נספו כתוצאה ממחלות ורגישות למזג האוויר הקר באירופה, ולוחם אחד נפל בקרב.

בשנת 1954 הכתה סופת ציקלון באי וגרמה נזק רב.

בשנת 1974 הוענקה לאי עצמאות חלקית/אוטונומיה רחבה על ידי הפרלמנט של ניו זילנד, שאישר זאת בחוקה הניו זילנדית.

בשנת 2004 פקדה את האי סופת ציקלון עזה שגרמה למותם של שני אנשים, הרסה תשתיות רבות ברחבי האי, ולמעשה מחקה את כל החלק הדרומי של עיר הבירה אלופי.

פוליטיקה

עריכה

ניואה היא להלכה חלק ממלכת ניו זילנד. החוקה הניו זילנדית העניקה זכויות ריבוניות לתושבי ניואה ואף הגדירה אותן. החוקה קובעת שענייני היומיום של המדינה ינוהלו על ידי קבינט (הרשות המבצעת) בעל שלושה שרים ובראשו ראש ממשלה. חברי הקבינט וראש הממשלה חייבים להיות חברים באספה של ניואה - הרשות המחוקקת. האספה מורכבת מ-20 חברים הנבחרים באופן דמוקרטי. 14 מושבים נבחרים על ידי האלקטורים של כל כפר. ששת המושבים הנותרים נבחרים באופן דומה אך עם ייצוג משותף של הכפרים השונים בכל אלקטור.

המועמדים חייבים להיות אזרחי ניו זילנד, ותושבי האי שלושה חדשים לפחות. כראש הממשלה מכהן (נכון ל-2018), טוקי טאלאגי (אנ') המכהן כיושב ראש האספה הנוכחית.

יחסי חוץ

עריכה

בספטמבר 2023 הודיע נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן כי ארצות הברית מכירה בניואה כמדינה עצמאית.[4][5]

ב-4 באוגוסט 2023 מדינת ישראל הודיעה על כינון יחסי ישראל–ניואה.[6]

גאוגרפיה

עריכה

בתחום המים הטריטוריאליים של ניואה ישנן שלוש שוניות אלמוגים גדולות. ניואה הוא אחד מאיי האלמוגים הגדולים ביותר. נוף האי מורכב מצוקים תלולים לאורך החוף המתנשאים לגובה של 60 מטר, ומישור שמשתרע על כל שטח האי. בשל אופי המסלע של האי (מורכב מסלע גיר שמוצאו משונית אלמוגים) ניתן למצוא מערות רבות לאורך חופיו. מערות אלו נוצרו כתוצאה של המסה קרסטית של הגיר על ידי מי הים. האקלים הוא אקלים טרופי מובהק.

דמוגרפיה

עריכה

רוב האוכלוסייה שוכנת בחלקו המערבי, ליד הבירה אלופי. האוכלוסייה באי היא אוכלוסייה נוצרית אדוקה, תוצאה של הקולוניאליזם הבריטי.

בשנת 1966 היה האי בשיא פריחתו הדמוגרפית ומנה כ-5,300 תושבים. מאז, יורד מספר התושבים בעקביות והריבוי הטבעי אינו מדביק את פער ההגירה השלילי. רוב ההגירה היא לניו זילנד, שבה היא נאמדת כיום בכ-20,000 ניואנים וצאצאיהם.

בסקר דמוגרפיה ומשקי בית שנערך בשנת 2011 נמצא כי 1,460 תושבים מתגוררים דרך קבע על האי (722 גברים, 738 נשים), כ-650 (~40%) תושבים באלופי הבירה (על שני חלקיה דרום וצפון) ויתרת 60% התושבים מתגוררים ב-12 כפרים בהיקף האי. בשנת 2017 אוכלוסיית האי כללה 1620 תושבים.

קבלת העצמאות, פתיחת שדה התעופה ואפשרות הגירה בלתי מותנית לניו זילנד (ואוסטרליה במידת מה) האיצו את הירידה במספר התושבים ומגמה זו ניכרת החל משנת 1974, שיעור ההגירה הוא כ-3% שלילי לשנה, עקבי ומתמשך.

כלכלה

עריכה

כלכלת האי קטנה ביותר ומתבססת על עבודות ממשלתיות ועל מטעים משפחתיים. המטבע של ניואה הוא הדולר הניו זילנדי. מקור ההכנסה העיקרי של האי הוא מימון חוץ שמגיע מניו זילנד ומאוסטרליה. ניואה גם מנפיקה בולים המוסיפים להכנסת המדינה וסוחרת בסיומת האינטרנט שהוקצתה לה - nu.

לקריאה נוספת

עריכה
  • טוני הורביץ, קווי רוחב כחולים, תרגום: נועה בן פורת, הוצאת אריה ניר, פרק 8 "האי סאוואג'", עמ' 202–231.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021
  2. ^ אומדן ל-1 ביולי 2024 על פי הערכת אוכלוסייה של האו"ם בשנת 2022
  3. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2022 בדו"ח שפורסם ב-2024 על ידי אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
  4. ^ Betsy Klein ,Donald Judd, US recognizes Cook Islands and Niue as independent states, CNN, ‏2023-09-25 (באנגלית)
  5. ^ Statement by President Biden on the Recognition of Niue and the Establishment of Diplomatic Relations, הבית הלבן
  6. ^ N12, ‏סעודיה תחכה: ישראל הודיעה על כינון יחסים עם ניואה - שמונה בקושי 2,000 תושבים, באתר ‏מאקו‏, 4 באוגוסט 2023