ניחוש
ניחוש הוא ניסיון ללמוד על העתיד באמצעים לא רציונליים.
במזרח התיכון הקדום עריכה
אנשים בימי קדם האמינו כי אותות נושאים מסר אלוהי מן האלים שלהם, והיו זקוקים למישהו שיפרש עבורם אותות אלו.
אותות אלה כללו תופעות טבע שעלולות לנבא על אסון (למשל ליקוי חמה או ליקוי לבנה), התנהגותם של בעלי חיים, בעיקר בדרכם להיות מוקרבים, לידות חריגות של בעלי חיים ובני אדם. לשם פירוש תופעות אלו היו בעלי מקצוע מלומדים שנעזרו בספרים במטרה לפרש את הסימנים האלה.
הנחשים היו משתמשים בעזרים טבעיים (קראו בכוכבים, בתופעות מטאורולוגיות, בתצורות קרקע, בשמן צף על גבי מים, בעשן קטורת, בזרימת מים ובמעוף הציפורים) באיברים של בעלי חיים (בעיקר כבד של כבש) ובעזרים מלאכותיים, למשל, מודל חימר של כבד כבשים, התשובות לשאלה היו בדרך כלל תשובות של "כן" או "לא".
ניתוחי המצב של חלק מהנחשים נרשמו על לוחות ונמצאו בחפירות ארכאולוגיות. דגמי חימר של כבדי כבש נמצאו בחפירות באוגרית, חצור, מגידו ועוד.
החוק המקראי שהכיר נחשים, אסר על הסתייעות בהם: ”לֹא תְנַחֲשׁוּ, וְלֹא תְעוֹנֵנוּ.” (ויקרא י"ט כו). אולם התנ"ך מזכיר מספר פעמים שהפרקטיקה הזו הייתה מקובלת, למשל על מנשה מלך יהודה נאמר: ”והעביר מנשה את בנו באש ועונן ונחש ועשה אוב וידענים הרבה לעשות הרע בעיני יהוה להכעיס” (מלכים ב' כ"א ו).
נחשים, בדומה לאסטרולוגים הסתמכו על ידע קדום שנרשם והיה גלוי לציבור, וזאת להבדיל מנביאים שהתנבאו על סמך התגלות.
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- יונתן בן-דב, השלכות רעיוניות של הניחוש והאסטרונומיה ממסופוטמיה, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום טז, 2006, עמ' 287–300
- Sarah Iles Johnston, Peter T. Struck (ע), Mantikê: Studies in Ancient Divination, Brill, 2005
קישורים חיצוניים עריכה
סימנים, דף שער בספרייה הלאומית- ניחוש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
