נילי ארד

נילי ארד
לידה	19 בדצמבר 1943 (בת 81); קריית ים, פלשתינה (א"י)
מדינה	ישראל
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים
	7 ביולי 1996 – 20 בפברואר 2000; (3 שנים)
תחת שרי המשפטים	נאמן, הנגבי, נתניהו וביילין
	→ חיים קלוגמן שלמה גור ←
	נובמבר 2010 – דצמבר 2013; (כ־3 שנים)
	→ סטיב אדלר יגאל פליטמן ←
	2000 – 19 בדצמבר 2013; (כ־13 שנים)
	2000 – 19 בדצמבר 2013; (כ־13 שנים)
	מנהלת מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה; המשנה לפרקליטת המדינה בתחום החוקתי-מינהלי; המשנה לנשיא בית הדין הארצי לעבודה; יו"ר העמותה שקיפות בינ"ל ישראל - שבי"ל;
	מנהלת מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה; המשנה לפרקליטת המדינה בתחום החוקתי-מינהלי; המשנה לנשיא בית הדין הארצי לעבודה; יו"ר העמותה שקיפות בינ"ל ישראל - שבי"ל;

נילי ארד (נולדה ב-19 בדצמבר 1943) היא משפטנית ומשוררת ישראלית, שכיהנה כנשיאת בית הדין הארצי לעבודה מנובמבר 2010 עד דצמבר 2013. יושבת ראש עמותת שקיפות בינלאומית ישראל - שבי"ל.

ביוגרפיה

נולדה ליוכבד ויהושע ימניק וגדלה בקריית ים א'. אמה הייתה מורה לאנגלית בבית הספר היסודי "זבולון" ואביה היה החלבן השכונתי בקריית ים א'. נילי היא בוגרת מחזור ב' של בית הספר היסודי הראשון בקריית ים, בית ספר "אורים".

בשנת 1976 סיימה את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים ובשנת 1977 הוסמכה כעורכת דין ועבדה בשוק הפרטי. כעבור שנים אחדות הצטרפה לפרקליטות המדינה, שם שימשה כמנהלת מחלקת בג"ץ במשך שמונה שנים, לרבות בתקופת האינתיפאדה הראשונה. בהמשך מונתה למשנה לפרקליטת המדינה בתחום החוקתי-מינהלי.

בשנת 1996 מונתה על ידי שר המשפטים, יעקב נאמן, למנכ"לית משרד המשפטים. שימשה בתפקיד זה במהלך כהונתו של שר המשפטים צחי הנגבי. בתקופת כהונתה הוקמו הסניגוריה הציבורית, המרכז הארצי לגישור והמכון להשתלמות פרקליטים. בשנת 1999 פוטרה מתפקידה על ידי שר המשפטים הנכנס, יוסי ביילין, בטענה שאינה מתאימה לממש את מדיניותו. בעקבות זאת עתרה התנועה לאיכות השלטון לבג"ץ שהוציא צו מניעה נגד פיטוריה של ארד.^[1]^[2]

בשנת 2000 מונתה לשופטת בבית הדין הארצי לעבודה. באוקטובר 2009 מונתה למשנה לנשיא בית הדין הארצי לעבודה, סטיב אדלר, ובנובמבר 2010 מונתה כנשיאה הראשונה של בית הדין הארצי לעבודה, הרביעית במספר מאז הקמתו בשנת 1969. ארד נבחרה לתפקיד זה בניגוד לשיטת הסניוריטי, שכן השופטים עמירם רבינוביץ' ויגאל פליטמן היו בעלי ותק גדול יותר בבית הדין הארצי לעבודה.^[3]

נושאים מרכזיים שהובאו לטיפולה כשופטת וכנשיאת בית הדין הארצי לעבודה הם: שביתת הרופאים, ובהמשכה התפטרות המתמחים. בית הדין תמך בקיום משא ומתן בין הצדדים, ופעמיים פסל את התפטרותם של מאות רופאים מתמחים, בנימוק שהתפטרות זו היא צעד ארגוני בלתי חוקי; פסיקה בנושא מיצוי זכויות במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי; פסיקה תקדימית בנושא התארגנות ראשונית - פסק דין פלאפון; פסיקה תקדימית בנושא עיון המעסיק בתכתובת מייל של העובד - פסק דין טלי איסקוב.

בדצמבר 2013, בהגיעה לגיל 70, פרשה לגמלאות.

מאז פרישתה פרסמה ארבעה ספרי שירה בעריכת אלי הירש. בשנת 2016 יצא לאור ספר שירים פרי עטה ששמו "על גב הנמר", הכולל שירים שכתבה לאחר פרישתה מכס השיפוט.^[4] בינואר 2018 יצא לאור ספר שיריה השני, "סוסי פרא" ובמרץ 2020 יצא לאור ספר שיריה "דהרת הזמן",^[5] שלושתם בהוצאת "אבן חושן. בפברואר 2023, יצא לאור ספר שיריה הרביעי "אל לב השמש" בהוצאת עתון 77.^[6]

בחודש מאי 2017 התמנתה ליושבת ראש עמותת שקיפות בינלאומית ישראל - שבי"ל.