נילי ארד
נילי ארד (נולדה ב-19 בדצמבר 1943) היא משפטנית ישראלית, שכיהנה כנשיאת בית הדין הארצי לעבודה מנובמבר 2010 עד דצמבר 2013 ועומדת בראש עמותת שקיפות בינ"ל ישראל.
 | |||||||
| לידה |
19 בדצמבר 1943 (בת 76) קריית ים, ישראל  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 ישראל | ||||||
| השכלה |
האוניברסיטה העברית בירושלים (1976) | ||||||
| עיסוק |
שופטת | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
  | |||||||
ביוגרפיהעריכה
נולדה ליוכבד ויהושע ימניק וגדלה בקריית ים. בשנת 1976 סיימה את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים ובשנת 1977 הוסמכה כעורכת דין ועבדה בשוק הפרטי. כעבור שנים אחדות הצטרפה לפרקליטות המדינה, שם שימשה כמנהלת מחלקת הבג"צים במשך שמונה שנים, בתקופת האינתיפאדה הראשונה, ובהמשך מונתה למשנה לפרקליטת המדינה בתחום החוקתי-מינהלי. בשנת 1996 מונתה על ידי שר המשפטים, יעקב נאמן, למנכ"לית משרד המשפטים. בתקופת כהונתה הוקמו הסניגוריה הציבורית, המרכז הארצי לגישור והמכון להשתלמות פרקליטים.
בשנת 2000 מונתה לשופטת בבית הדין הארצי לעבודה. באוקטובר 2009 מונתה למשנה לנשיא בית הדין הארצי לעבודה, סטיב אדלר, ובנובמבר 2010 החליפה אותו כנשיאת בית הדין, הרביעית במספר מאז הקמתו בשנת 1969. ארד נבחרה בספטמבר 2010 על ידי הוועדה לבחירת שופטים להיות מחליפתו של אדלר כנשיאת בית הדין הארצי לעבודה בניגוד לשיטת הסניוריטי, שכן השופטים עמירם רבינוביץ ויגאל פליטמן היו בעלי ותק גדול יותר בבית הדין הארצי לעבודה.[1]
נושאים מרכזיים שהובאו לטיפולה כשופטת וכנשיאת בית הדין הארצי לעבודה הם: שביתת הרופאים, ובהמשכה התפטרות המתמחים. בית הדין תמך בקיום משא ומתן בין הצדדים, ופעמיים פסל את התפטרותם של מאות רופאים מתמחים, בנימוק שהתפטרות זו היא צעד ארגוני בלתי חוקי; פסיקה בנושא מיצוי זכויות במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי; פסיקה תקדימית בנושא התארגנות ראשונית - פס"ד פלאפון; פסיקה תקדימית בנושא עיון המעסיק בתכתובת מייל של העובד - פסק דין טלי איסקוב.
בדצמבר 2013, בהגיעה לגיל 70, פרשה לגמלאות.
בצעירותה למדה בקורס שירה שהנחו יהודה עמיחי ומנחם בן. בשנת 2016 יצא לאור ספר שיריה "על גב הנמר", ובו שירים שכתבה לאחר פרישתה מכס השיפוט.[2] בינואר 2018 יצא ספר שיריה השני "סוסי פרא".
בחודש מאי 2017 התמנתה לתפקיד יושבת ראש עמותת שקיפות בינ"ל ישראל.
קישורים חיצונייםעריכה
- נילי ארד, באתר הרשות השופטת
- יובל יועז וחן מענית, סטיב אדלר פורש: מי את נילי ארד, הנשיאה הנכנסת של ביה"ד הארצי?, באתר גלובס, 15 בנובמבר 2010
- ראיון עם הנשיאה נילי ארד, "עורך הדין", כתב העת של לשכת עורכי הדין, אוקטובר 2012
- בילי פרנקל ואביאל מגנזי, ביה"ד הארצי לעבודה: נילי ארד פרשה, יגאל פליטמן נכנס, באתר ynet, 19 בדצמבר 2013
- גילי איזיקוביץ, השופטת בדימוס נילי ארד המציאה את עצמה מחדש, כמשוררת, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2016
- חיים ביאור, "אנו ברנסאנס של התארגנויות עובדים, והמגמה עדיין לא מיצתה את עצמה", באתר TheMarker, 24 בנובמבר 2016
- דיאנה בחור ניר, נילי ארד: "כשיש לך אחריות, זה לא הזמן להיות אמא תרזה", באתר כלכליסט, 13 בדצמבר 2017
- יורם יובל, שיחת נפש עם נילי ארד,הטלוויזיה החינוכית, 26 במרס 2018
- רוני לינדר-גנץ, רותם שטרקמן, "אנשים בישראל סובלים ומתים כי הם לא מודעים לזכויות שלהם", באתר TheMarker, 5 באפריל 2018
- נילי ארד באנתולוגיה מקוונת לשירה עברית באתר של נילי דגן
הערות שולייםעריכה
- ^ יובל יועז וחן מענית, סטיב אדלר פורש: מי את נילי ארד, הנשיאה הנכנסת של ביה"ד הארצי?, באתר גלובס, 15 בנובמבר 2010
- ^ גילי איזיקוביץ, השופטת בדימוס נילי ארד המציאה את עצמה מחדש, כמשוררת, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2016