ניסנית

התנחלות לשעבר ברצועת עזה

ניסנית הייתה ההתנחלות הגדולה ביותר בצפון רצועת עזה (בגוש התוחמת הצפונית). ניסנית הוגדרה כיישוב קהילתי מעורב.

ניסנית (יישוב לשעבר)
המרפאה בניסנית
המרפאה בניסנית
מדינה ישראלישראל ישראל
שפה רשמית עברית
תאריך ייסוד 1984
על שם פרח הניסנית
סיבת נטישה תוכנית ההתנתקות
תאריך נטישה אוגוסט 2005
דת יהודים
אוכלוסייה
 ‑ ביישוב לשעבר 1,120 (2004)
קואורדינטות 31°33′43″N 34°31′54″E / 31.561944444444°N 34.531666666667°E / 31.561944444444; 34.531666666667 
אזור זמן UTC +2
שלט הכניסה ליישוב ניסנית

היישוב נקרא כך על שם פרח הניסנית הנפוץ בחולות האזור באביב.

הקמה עריכה

בטרם הוקם היישוב, הוקם היאחזות נח"ל ניסנית, בחודש ניסן תשמ"ב (אפריל 1982) והיה היישוב הראשון שהוקם מצפון לעיר עזה בתחומי רצועת עזה לאחר מלחמת ששת הימים[1]. טקס העלייה על הקרקע של ההיאחזות התקיים ביום פינוי סיני, 26 באפריל 1982, יום העצמאות תשמ"ב[2][3]. גרעיני הנח"ל שהגיעו למקום, חברי התק"ם[1], ישבו קודם לכן בנח"ל גדיד[4]. נח"ל גדיד נמסר להתיישבות אזרחית, ולוח הזמנים לפינוי נקבע בהתאם לצורך להכין מקום לתלמידי ישיבת ההסדר שפונו מימית במסגרת הסכם השלום עם מצרים.

היישוב ניסנית יועד בשנת 1983 לקום בין היאחזות נח"ל ניסנית, ובין היישוב המיועד אלי סיני, עבור 1500 משפחות אנשי קבע ועובדי התעשייה האווירית[5].

ההיאחזות אוזרחה ביולי 1984, מספר ימים לפני הבחירות לכנסת האחת עשרה, והועברה ל-15 צעירים ומספר משפחות שהתיישבו במקום במחנה ארעי עד להקמת יישוב הקבע[6]. התושבים המשיכו להתגורר בקראוונים במשך מספר שנים[7][8], ובאוקטובר 1989 הוחל בהכשרת 42 מגרשים ליישוב הקבע[9]. בשנת 1991 הבנייה היתה בעיצומה[10]. בנובמבר 1991 הובאו ליישוב עשרות בתים מתועשים[11] במסגרת בניית 500 יחידות דיור מתוך 2000 המתוכננות[12][13]. במרץ 1993 נרצח תושב היישוב על ידי פועלים מעזה שבנו את ביתו[14].

בשנת 1993 הפך ליישוב קבע קהילתי-עירוני. היישוב מנה כ-300 משפחות.

היישוב עריכה

היישוב שימש כמרכז עירוני לשאר היישובים בתוחמת הצפונית: אלי סיני ודוגית. הוא כלל גן ילדים, מרפאה, מעונות יום ובתי כנסת. האזור מתאפיין בדיונות חול ורכסי כורכר. היישוב היה בנוי בצורה מעגלית, בדומה ליישובים רבים בארץ וחולק לשכונות ולרחבות.

קרבת היישוב לעיר אשקלון אפשרה קליטה מהירה של משפחות תוך השענות על מקורות התעסוקה והשירותים העירוניים המקומיים. בנוסף, היו מספר בקתות אירוח (צימרים) בשטחו.

בניגוד ליישובי דרום הרצועה ומרכזה, ניסנית, כמו יתר ההתנחלויות בצפון הרצועה, לא הייתה יישוב יהודי המוקף באוכלוסייה פלסטינית ולא נטען שהטילה מעמסה על כוחות הביטחון. ההתנגדות לפינוי יישובי צפון הרצועה ובהן דוגית הקיפה אף מספר אישים מרכזיים בשמאל כמו עמי אילון ועמרם מצנע[15]. אף על פי כן פונתה ניסנית במסגרת תוכנית ההתנתקות בין 15 ל-17 באוגוסט 2005

אחרי ההתנתקות עריכה

לאחר הפינוי פוזרו 300 המשפחות במספר אתרים. מרבית המשפחות שוכנו באתרי הקרווילות ביישובים: ניצן, אור הנר, מפלסים, כרמיה ובוסתן הגליל.

ב-26 ביולי 2007 הייתה עלייה של פעילי ימין לעבר ניסנית, שבה הגיעו עד לגדר.

ב-9 בספטמבר 2008 עירית אשקלון קראה לארבעה רחובות בשכונת "הנשיא הרצוג" על שם יישובים בגוש קטיף. במסגרת זו נקרא אחד הרחובות על שם ניסנית[16].

בנובמבר 2024, במהלך מלחמת חרבות ברזל חזרו לשטח היישוב חיילי צה"ל שבעת ההתנתקות למדו בישיבה ביישוב[17].

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 דני צדקוני, התנחלות חדשה ברצועה, דבר, 13 באפריל 1982
  2. ^ חגי הוברמן, שורשים בחולות, עמוד 122.
  3. ^ טובה צימוקי, בהקמת 11 היאחזויות יחוג הנח"ל את יום העצמאות, דבר, 22 באפריל 1982
  4. ^ לנו המגל הוא החרב, עמוד 208.
  5. ^ יישוב עירוני לקציני קבע בצפון רצועת עזה, דבר, 2 ביוני 1983
  6. ^ עזרא ינוב, 3 יישובים אוזרחו בחבל עזה ברגע האחרון לפני הבחירות, מעריב, 23 ביולי 1984
  7. ^ עזרא ינוב, חבל עזה, מעריב, 22 ביוני 1987
  8. ^ עיתונאים: שמעט ירו מכאן מטומטם העצני: שמיר אמר לי לך לעזאזל, חדשות, 27 באוקטובר 1988
  9. ^ מיכל קדם, אורן כהן, מנחם שיזף, התנחלות כפר דרום עולה היום על הקרקע בגוש קטיף; "תשובה למובארק", חדשות, 16 באוקטובר 1989
  10. ^ ביקוש רב להתיישבות יהודית בצפון הרצועה, מעריב, 1 בספטמבר 1991
  11. ^ בתרועות שמחה וענפי זית קיבלו יריחו ועזה אח המשלחת למדריד, מעריב, 11 בנובמבר 1991
  12. ^ אורי בינדר ועזרא ינוב, ירדן תובעת קרקעות בכיכר סדום ומושב עין־תמר תובע להשתתף בשיחות, מעריב, 25 בנובמבר 1991
  13. ^ ניסנית שבחבל קטיף מציע בתים ומגרשים למכירה, חדשות, 7 במרץ 1993
  14. ^ יהודה נמלט מהבית, אך המחבלים גררו אותו פנימה והמשיכו לדקור, חדשות, 29 במרץ 1993
  15. ^ אבי פרחן, דרישה הגיונית וצפויה, באתר ynet, 5 ביולי 2005
  16. ^ עיתון "ארץ ישראל שלנו" תאריך כ"ה תשרי תשס"ח עמוד 8
  17. ^ "בוגרי ישיבת ניסנית חזרו לראשונה לישיבה"