פתיחת התפריט הראשי

ניצבת הוא רומן בן נ"ד פרקים מאת א. ב. יהושע, שיצא לאור בהוצאת הספריה החדשה בשנת 2014. הספר מספר את סיפורה של נוגה, נבלנית ירושלמית בת 42, המנגנת בתזמורת בהולנד ושבה לשלושה חודשים לבית הוריה, כדי לאפשר לאמהּ האלמנה לנסות מעבר לדיור מוגן בתל אביב, סמוך למגורי אחיה. כדי שלא תשתעמם מארגן לה אחיה השתתפות כניצבת בסרטים ובמופעים נוספים. במהלך ביקורה עולה שוב ושוב סוגיית סירובה ללדת, סירוב שהוביל לגירושיה מבעלה.

ניצבת
Nizevet.jpg
עטיפת הספר
מידע כללי
מאת א.ב יהושע
שפת המקור עברית
סוגה רומן
הוצאה
הוצאה הספריה החדשה
שנת הוצאה 2014
מספר עמודים 296
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 003722599, 003731385

עלילת הספרעריכה

נוגה היא נבלנית ירושלמית בת 42, המנגנת בתזמורת הפילהרמונית של ארנהם שבהולנד, לאחר שלא מצאה משרה בתזמורת בישראל. תשעה חודשים לאחר פטירתו של אביה מזמין אותה אחיה, חוני, לשוב לישראל ולהתגורר בבית אמהּ, שהוא בבעלותה בדמי מפתח, כדי לאפשר לאם לעבור לניסיון לשלושה חודשים לדיור מוגן בתל אביב, סמוך למגוריו של האח, כדי לאפשר לאם ולאח לעבור ביתר נוחות את שנות הזקנה של האם. נוגה משערת שהניסיון ייכשל, והאם תעדיף להתגורר בדירתה שבירושלים, אך נענית לבקשתו של אחיה.

הדירה הירושלמית נמצאת בשכונת מקור ברוך,[1] שרוב תושביה חרדים. בעת מגוריה בדירה מגלה נוגה שאל הדירה נוהגים להתגנב שני ילדים חרדים, שכנים, על מנת לצפות בטלוויזיה, שאינה קיימת בביתם. היא מנסה למנוע זאת מהם, וליתר ביטחון אף קונה שוט, אך אינה משתמשת בו. כדי שלא תשתעמם מארגן לה אחיה הצעיר ממנה, שהוא "בעל משרד עצמאי לתקשורת ולהפקות של סרטי תעודה ושל פרסומות",[2] השתתפות כניצבת בסרטים ובמופעים נוספים. במסגרת הניצבות היא קושרת קשרי ידידות עם ניצב אחר, קצין משטרה בדימוס בשם אלעזר, הסובל מגמגום, אך הקשר אתו ניתק כאשר הוא בוחר לשמור על נכדו החולה. בשיחותיה עם אמהּ עולה שוב ושוב סוגיית סירובה ללדת, שאף התבטאה בהפלה מלאכותית כאשר הרתה, צעד שהביא לגירושיה מבעלה, אוריה, תשע שנים קודם לכן. במהלך השנים שחלפו אוריה התחתן והוליד שני ילדים. בעת שנוגה הייתה ניצבת במופע של האופרה "כרמן" במצדה, פוגשים באקראי אחיה ואמה, שבאו לצפות במופע, באוריה, בעלה לשעבר של נוגה. חוני מספר לאוריה שנוגה היא ניצבת במופע, ובעקבות זאת מגיע אוריה למחרת פעם נוספת למופע, ומתגנב לאחורי הבמה כדי לראות היטב את נוגה, שתפקידה להוביל לאורך הבמה עגלה עם ילדים. בהמשך הוא מתחזה לניצב בסרט שבו נוגה היא ניצבת, וכך מתגנב להיות בקרבתה, ושם היא מזהה אותו. בעקבות מפגש זה אוריה מגיע גם לדירתה של נוגה, לשיחה ארוכה, העוסקת אף בילד שלא ילדה לו, ואוריה רואה את עמדתה בסוגיה זו כנכות וכפגם.

בתום הניסיון האם חוזרת לדירתה בירושלים, ונוגה חוזרת להולנד. במשך כל שהותה בארץ חלמה נוגה לנגן, עם חזרתה להולנד, את הקונצ'רטו של מוצרט לנבל ולחליל בדו מז'ור (קכל 299), אך מתברר לה שעקב תקלה התזמורת כבר ניגנה יצירה זו. עם זאת, התזמורת נערכת למסע ליפן, שם היא צפויה לנגן את "הים" של קלוד דביסי, יצירה שנכללים בה שני נבלים. נוגה, הקרויה "ונוס" בפיה חבריה לתזמורת, שמה לב שהנבלנית השנייה, כריסטין, שמילאה את מקומה של נוגה בעת היעדרה, נמצאת בהיריון. אף שכריסטין משתוקקת להשתתף במסע ליפן, בן זוגה, מהגר מאיראן, מתנגד לכך, מחשש לגורלו של העובר, ונסיעתה של הנבלנית מתבטלת. במקומה מצטרף אל נוגה ביפן נבלן מקומי ישיש, והקונצרט של התזמורת זוכה להצלחה. נוגה, שחשבה שחדלה לקבל וסת מגלה כתמי דם על בגדיה, וחברתה למסע משכנעת אותה שהווסת חזרה. נוגה חושבת על כך: "ובכן צדקתי, כשאמרתי לכולם שאני יודעת שאני יכולה ללדת, אבל עדיין אינני רוצה. צדקתי, ובגופי קולחת עכשיו ההוכחה."

פרשנותעריכה

שם הספרעריכה

שם הספר, "ניצבת", משקף את עיסוקה של גיבורת הספר, נוגה, לאורך חלק נכבד מעלילת הספר. דן מירון מוצא בו משמעות רחבה יותר:

הגיבורה "ניצבת" לא רק במובן המסוים שנקבע למושג זה בעולם הקולנוע ("סטאטיסט" או "אקסטרה", מי שנקרא להשתתף באורח אקראי ובלתי מחייב בעלילה ושאין לו חלק בה), אלא גם במובן של התייצבות שמתוך קיפאון ושיתוק, בדומה להתייצבותה של אשת לוט, אשר בניגוד לאזהרה שהוזהרה פנתה אחורה כדי להתבונן בסדום ועמורה בחורבנן ותוך כך קפאה ל"נציב מלח".[3]

בשיחה ברשת ב של "קול ישראל" אמר יהושע: "השם 'ניצבת', לרומן האחרון שלי, היה מוכן וברור לי עוד לפני שנכתבה השורה הראשונה", ובהמשך תיאר את שלל משמעויותיו של המושג.[4]

שמות הדמויותעריכה

שמות הדמויות בספר נידונים בספר עצמו ובפרשנות העוסקת בו.

  • נוגה: לשם העברי "נוגה" זיקה לכוכב הלכת נוגה. חבריה לתזמורת של נוגה מכנים אותה "ונוס שלנו" על פי שמו הלועזי של כוכב הלכת, ויוצרים זיקה כפולה: לכוכב הלכת ולאלה ונוס מהמיתולוגיה הרומית. נוגה מתלבטת האם להשלים עם שינוי שמה: "לא אל תגידי יותר 'ונוס שלנו', תקראו לי רק נוגה" היא חושבת, "אבל אינה בטוחה אם כבר הגיעה השעה".[5]
  • אוריה: שמו של אוריה הוא רמז לאוריה החתי,[6] בעלה הנבגד של בת שבע. זיוה שמיר מציגה מכנה משותף לשמות נוגה ואוריה: "בני-הזוג נוֹגה ואוריה, ששמותיהם לקוחים מן השדה הסמנטי שעניינו אור, החמיצו אפוא את הסיכוי להוליד ילד שיוליך את אור הבשורה היהודית-ציונית עד אפסי ארץ".[7]
  • חוני: אמהּ של נוגה מספרת לה שהשם הזה ניתן לפי בקשתה: "הייתי בהיריון, ואת בכיתה בי"ת, למדת משהו על חוני המעגל והגשמים, ואז באת לבקש ממני ומאבא שאם ייוולד בן נקרא לו חוני".[8] זיוה שמיר מציעה כי "שֵׁם הרומז כמדומה למצב ה"תקוע" שבּוֹ שרויים אלה שנשארו בארץ".[7]

ילדיםעריכה

נושא מרכזי בספר הוא הילד שלא נולד - סירובה של נוגה ללדת, שבא לידי ביטוי קיצוני בהחלטתה להפיל כאשר הרתה, צעד שהביא לגירושיה מבעלה. פעמים אחדות לאורך הסיפור אומרת נוגה בעניין הולדת ילדים: "יכולתי אבל לא רציתי".[9] בראיון שנתן א"ב יהושע, לקראת צאתו לאור של הרומן, התייחס לגישה זו ואמר: "בזמן האחרון אני נתקל בתופעה של נשים שהחליטו לא ללדת. התופעה הזאת, אם מצד הגבר ואם מצד האשה, היא בעיני איזו הפרעה במחזור הטבעי של הטבע. אשה שמחליטה לא להביא ילד זה סוג של נכות. סוג של אגואיזם, סוג של התחפרות בתפקיד הניצבת."[10] ברומן עצמו שם יהושע גישה זו בפיו של אוריה, בעלה לשעבר של נוגה: "את, נוגה, במהותך אשה נכה. יש בך פגם, ולכן אין טעם להאשים אותך או לכעוס עליך. גם כשאת מנגנת ומתנהגת לכאורה ככל אדם, החולי מקנן בך עמוק".[11]

גישתו זו של יהושע ספגה ביקורת מכותבות פמיניסטיות.[12] בתגובתו לאחת מהן ציין יהושע את "האמפתיה שזורמת מכל דף אל הגיבורה שבמהלך הספר מתחילה להבין טוב יותר את עצמה".[13]

הילדים המעטים שמתוארים בספר אינם מעוררים רצון עז להרות וללדת:

  • שני הילדים החרדים הפולשים לדירה של נוגה מתוארים כמטרד שהיא חותרת לסלקו. אחד מהם קשה לטיפול במידה שאף הוריו מתקשים לשאת את נוכחותו, ורק הטלוויזיה מרגיעה אותו.
  • הפרופסור שנוגה משתתפת כניצבת בסרט דוקומנטרי אודותיו לקה בנעוריו בחשש-שווא פרנואידי שחברתו עומדת לעזוב אותו, ולכן הרעיל אותה כך שנשקפה סכנה לחייה. הוריו אשפזו אותו כמעט לשנה במוסד סגור, עד שטירופו עבר.[14]
  • אישה שנוגה משוחחת אתה מספרת שיש לה ארבעה ילדים, ומוסיפה: "והלידות השחיתו את יופיי".[15]
  • הניצב אלעזר, המחזר אחר נוגה, נפרד ממנה משום שנדרש לטפל בנכדו החולה.[16]
  • העובר שברחמה של הנבלנית השותפה של נוגה מונע ממנה לנסוע למסע הקונצרטים ביפן שהיא משתוקקת להצטרף אליו, אך יש לו תפקיד פונקציונלי: בזכותו יוכל אביו לקבל אזרחות בלגית.[17]

לקראת סוף הספר עולה רמז להסבר להימנעותה של נוגה מלידה, והוא אינו צער גידולם אלא צער לידתם. לאחר שאביה של נוגה הופיע בחלומה, היא משוחחת עם אמה, וזו מספרת לה שהסיבה לכך שבהיותה בת חמש בערך, בעת שהאם הייתה בהיריון עם חוני, שכנתם נפטרה בלידתה, והדבר גרם לחרדה לאביה, עד כדי כך שדרש לעזוב את הדירה ולעבור למקום אחר (שהוא דירתה הנוכחית, במקור ברוך).[18]

נבלניתעריכה

נוגה היא נבלנית, והדבר בא לידי ביטוי לאורך הרומן, בתיאור יצירות שהיא מנגנת, חולמת לנגן, או מאזינה להן כאשר חבריה לתזמורת מנגנים אותן. יצירות אלה כוללות:

  • קונצ'רטו לחליל ולנבל של מוצרט (קכל 299 (אנ')), שאותו מצפה נוגה לנגן עם שובה להולנד, אך עקב תאונה התזמורת מנגנת אותה בעת שהותה של נוגה בישראל, לאכזבתה הרבה של נוגה.[19]
  • הפנטסיה של סן סאנס, שאותה מנגנת נוגה בהפסקה של החזרות לאופרה "כרמן", שבה היא משתתפת כניצבת.[20]
  • הפנטסטית של ברליוז, שאותה תכננה התזמורת לנגן, אך נגינתה בוטלה.[21]
  • "הים" (La mer) (אנ') של דביסי, שאותה מנגנת התזמורת במסעה ליפן. נגינת יצירה זו מתוארת בהרחבה בספר. היצירה נקשרת בדרכים אחדות למסע ליפן ובין השאר מציין מנהל התזמורת באוזני נוגה שאת שער התווים המקורי של היצירה, מ-1905, "מעטר גל אדיר, גל הצונאמי שצייר הוקוסאי היפני".[22] במשחק מילים קושרת נוגה את היצירה לאמהּ, שהרי La mer (הים) נשמע כמו La mère (האֵם).[23] המספר מתאר כיצד נוגה ושותפה היפני מבצעים את היצירה: "בשיתוף ובדיאלוג, בשתי ידיים מהירות, בלחיצה מדויקת ומהירה על הדוושות, מצליחים שניהם זה ליד זה להעניק למוזיקה של דביסי את יללת הרוח ונצנוץ הגלים, שמבהירים לכלי המיתר והנשיפה, ובעקבותיהם גם לכלי ההקשה, שאכן במרחבי ים אמיתי הם שטים ונסחפים עתה."[24]
  • "ריקודי קודש וחול" של דביסי.[25]
  • "הקיסר" של בטהובן וסימפוניות 26, 94 ו-92 של היידן נכללות ברפרטואר של התזמורת במסעה ליפן.

בנוסף מנגנת התזמורת את היצירה הבדיונית "ערבסקות נוגות" מאת ואן דן בְּרֶח.[26]

על יחסו למוזיקה ועל המוזיקה שבספר אמר יהושע:

"המוזיקה מאוד חשובה לי. אני לא מתיימר להציג את עצמי כמבין גדול, אבל ערוץ 'מצו' פתוח אצלי כל הזמן, ובמכונית אני שומע את קול המוזיקה. המוזיקה משמשת מפלט מכל מיני חדשות לא נעימות. כדי לכתוב על כלי ייחודי כמו הנבל, נפגשתי עם טלי גלזר, נבלאית הפילהרמונית."[27]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ניצבת, עמ' 22, עמ' 264
  2. ^ ניצבת, עמ' 12
  3. ^ אמנות הסיפור של א"ב יהושע, באתר הארץ, 31 באוקטובר 2014
  4. ^ א. ב. יהושע - על מקור שם ספרו החדש "ניצבת", רשת ב, 7 ביוני 2015
  5. ^ ניצבת, עמ' 294
  6. ^ רבקה שאול בן צבי, מנובלת, מקור ראשון, מוסף "שבת", 12 בספטמבר 2014
    דן מירוןאחרי כל הרעש, הגיע הזמן להבין את ספרו של א"ב יהושע, באתר הארץ, 24 באוקטובר 2014
  7. ^ 7.0 7.1 זיוה שמיר, ניצבת / א.ב. יהושע - בשנה הבאה בירושלים, באתר e-mago, ‏5 באוגוסט 2014
  8. ^ ניצבת, עמ' 166
  9. ^ ניצבת עמ' 28, עמ' 255 ובמקומות נוספים.
  10. ^ א"ב יהושע בראיון לאמירה לם, "ידיעות אחרונות", מוסף "7 ימים", 2 באוגוסט 2014
  11. ^ ניצבת, עמ' 181
  12. ^ אורנה דונת, ‏מכתב לא.ב יהושע: אנחנו לא טעות של הטבע, באתר onlife,‏ 2 באוגוסט 2014
    צפי סער, שליחותו של הממונה על הרחם, באתר הארץ, 4 באוגוסט 2014
  13. ^ א"ב יהושעאין סתירה בין הבאת ילדים לבין קריירה פעילה - א"ב יהושע משיב לצפי סער, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2014
  14. ^ ניצבת, עמ' 122
  15. ^ ניצבת, עמ' 123
  16. ^ ניצבת, עמ' 125, 148, 177
  17. ^ ניצבת, עמ' 249–256
  18. ^ ניצבת, עמ' 265–266
  19. ^ ניצבת, עמ' 74
  20. ^ ניצבת, עמ' 129
  21. ^ ניצבת, עמ' 230
  22. ^ ניצבת, עמ' 231
  23. ^ ניצבת, עמ' 235
  24. ^ ניצבת, עמ' 290
  25. ^ ניצבת, עמ' 232
  26. ^ ניצבת, עמ' 236
  27. ^ יעקב בר-און, ‏א.ב. יהושע חושש מהדור שיעשה ממנו עפר ואפר, באתר מעריב השבוע, 25 בנובמבר 2014