ניצה ברקוביץ

ניצה ברקוביץ (נולדה ב-1955) היא סוציולוגית שתחומי התמחותה הם: סוציולוגיה פוליטית, מגדר, גלובליזציה וסוציולוגיה כלכלית. היא מכהנת כפרופסור חבר במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

פרופ' ניצה ברקוביץ

ביוגרפיהעריכה

בת לדולה (לבית קרמש) וליוסף, ילידי פולין, שלאחר מלחמת העולם השנייה נעזרו בתנועת הבריחה, עברו למחנות העקורים באיטליה, ובשנת 1948 עם הקמת מדינת ישראל, עלו לארץ והשתקעו ברמלה. שם גם נולדה וגדלה. יש לה אחות אחת גדולה ממנה. למדה בבית ספר יסודי "אחווה", ואחר כך בתיכון אזורי רמלה-לוד.

לאחר סיום שירותה הצבאי החלה ללמוד באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1981 סיימה בהצטיינות תואר ראשון בסוציולוגיה ומדע המדינה. בשנת 1986 סיימה בהצטיינות תואר שני בסוציולוגיה. את עבודת המ.א. שעסקה בהשפעת המבנה המעמדי על עמדות ותפיסות כלכליות כתבה בהדרכת פרופ' אפרים יער.[1]

עם סיום התואר השני נסעה ללימודי תואר שלישי בארצות הברית, באוניברסיטת סטנפורד. במהלך הלימודים התגוררה בסן פרנסיסקו, ולימדה באוניברסיטת סטנפורד ובאוניברסיטת ווסטרן וושינגטון (אנ'). את עבודת הדוקטור שעסקה בצמיחה ובהתמסדות של המושגים שוויון מגדרי וזכויות נשים במרחב הגלובלי כתבה בהדרכת ג'ון וו. מאייר (John W. Meyer).[2]

בשנת 1995, לאחר סיום לימודי התואר השלישי חזרה לישראל ושהתה שנה באוניברסיטה העברית במסגרת פוסט דוקטורט במרכז שיין.

בשנת 1996 הצטרפה כמרצה לסגל המחלקה למדעי ההתנהגות (לימים המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה) באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע, וכיום היא פרופ' חבר שם.

במהלך עבודתה מילאה תפקידי ניהול אקדמיים באוניברסיטה, ובהם: ראשות המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, ראשות מסלול המ.א. בסוציולוגיה והתוכנית לסוציולוגיה ארגונית, ראשות התכנית ללימודי מגדר שהיא הייתה גם בין מקימותיה, ויועצת הדיקאן להוגנות מגדרית.

כמו כן הייתה חברת מערכת של כתב עת Social Politics: International Studies of Gender, State and Society,[3] וכעת היא חברת מערכת של כתב העת סוציולוגיה ישראלית, ושל סדרת הספרים Teaching Gender.[4]

מחקרהעריכה

ברקוביץ היא סוציולוגית פוליטית וסוציולוגית כלכלית שעוסקת במשך השנים בנושאים של גלובליזציה, מגדר, תנועות נשים טרנס-לאומיות, זכויות אדם והחברה האזרחית:

  • גלובליזציה, זכויות, מגדר ויחסי כוח מגדריים. בדוקטורט ובספר שלה (מאימהוּת לאזרחוּת), חקרה את תהליכי ההבניה החברתית של "זכויות נשים" ו"שוויון מגדרי", החל ברבע האחרון של המאה ה-19 ועד שנות השמונים, והפיכת שני מושגים אלה למרכיב מרכזי בסדר היום של העולם הגלובלי. בתחום זה כתבה מספר מאמרים, למשל מאמר משנת 1999 שבו בחנה (יחד עם קרן בראדלי) שני קמפיינים עולמיים הנוגעים לזכויות נשים: האחד, מעורר המחלוקת, למיגור הטלת מומים באברי המין של נשים, והאחר, שזכה לקונצנזוס נרחב, הוא זכותן של בנות לחינוך.
  • האזרחות של נשים בישראל וכיצד היא מעוצבת על ידי שיח האמהוּת ומיתוס שוויון הזכויות. על נושא זה כתבה את מאמרה "אשת חיל מי ימצא?". מוקד המאמר היה ביחסי הגומלין בין שני המושגים והאופן שבו הם עוצבו והושפעו מההגדרה של המדינה הישראלית כמדינה ציונית, יהודית, ודמוקרטית והיותה בעלת תרבות מיליטריסטית דומיננטית.
  • תנועות טרנס-לאומיות של נשים. נושא זה התחילה ברקוביץ לחקור בעבודת הדוקטורט שלה. שם חשפה את התפקיד שמילאו תנועות אלה בקישור בין מדינות לאום לחברה העולמית (world society). בפרסומים הבאים פיתחה את הטענות והראתה שתנועות אלו היו, שחקניות חשובות בעיצוב הגלובליזציה והחברה האזרחית העולמית, ובמקביל, דרכי פעולתן ודרכי התארגנותן הן תוצאה של שינוי הקשר גלובלי, תרבותי ופוליטי. בפרסומים מאוחרים יותר עדכנה את המחקר שלה על ידי חקר הפעולות וסדר היום של תנועות אלה בעידן של טכנולוגיות מידע חדשות, גלובליזציה תאגידית מהירה, וניאו ליברליזציה.
  • זכויות האדם. הפרויקט, בשיתוף עם פרופ' ניב גורדון, התמקד בחקירה של האינטראקציה בין תהליכים גלובליים לבין ההקשר המקומי. ברקוביץ וגורדון בחנו את המפגש בין משטר נורמות (norm regime) וזכויות האדם הטרנס-לאומיות לבין ההקשר הישראלי המקומי. מאוחר יותר חקרו גם את הבסיס המטריאלי של ארגוני זכויות האדם, כלומר המימון והתורמים. החוקרים הראו שדפוס המימון משפיע על סדר היום ועל אופן הפעולה של ארגוני זכויות אדם מקומיים, ושפכו אור על רובד לא נלמד של גלובליזציה כלכלית ויחסי כוח גלובליים: זרימת המימון (והשפעותיו הנלוות) מתורמים פרטיים וציבוריים בצפון הגלובלי לארגוני זכויות אדם מקומיים בדרום הגלובלי. במחקרם האחרון ביקרו את מתודת המחקר הנהוגה בתחום (מתודה השוואתית בין מדינות) על כך שהיא עושה שימוש במדדים מכלילים המתעלמים משונות תוך מדינתית של הפרות זכויות אדם של קבוצות שונות.

לאחרונה פנתה ברקוביץ לתחום הכלכלה פוליטית ובעיקר לחקר האופנים בהם הנאו-ליברליזם משפיע על יחסים משפחתיים ועל חיי אנשים מקבוצת חברתיות שונות. כיוון זה הניב שלושה פרויקטים:

א. ארגוני חברה אזרחית, ש"עושים" העצמה כלכלית של נשים מקבוצות מוחלשות, באמצעות עסקים זעירים ואשראי זעיר. הפרויקט - בשיתוף עם פרופ' אדריאנה קמפ - התמקד בארגונים ובמנהלות הפרויקטים והעמותות שעוסקות בכך, דרכם בחנו החוקרות את היחסים המשתנים בין ארגוני החברה האזרחית, המדינה והשוק, וכן התהליכים שהפכו דרך פעולה זו לגלובלית. במאמר שפרסמו החוקרות הן דוחות את התפיסה הכוללנית שלפיה הניאו - ליברליזם עשה קואופטציה לפמיניזם ומראות שבהם הפמיניזם גם מתנגד לנאו-ליברליזם ומאתגר אותו.[5]

ב. עבודת הטיפול של סבתות (בשיתוף עם ד"ר שלומית מנור). המחקר עסק בראשיתו באופנים שבהם המשפחתיות הישראלית כאידאולוגיה והמשפחה כמוסד פועלות ומעוצבות על ידי תפיסות אינדיבידואליסטיות, מדיניות ופרקטיקות נאו-ליברליות של שוק העבודה. כיום ממשיכה ברקוביץ לבחון את האופנים שבהם המדינה והשוק משרטטים את גבולות המשפחה באמצעות עבודת הסבתות ומתמקדת בתהליכי ההסחרה (commodification) של עבודה זו.

ג. נשים חרדיות בעלות עסקים קטנים. הפרויקט - בשיתוף עם ד"ר לירון בהרב - התמקד בדרכים בהם נשים אלה מגשרות ומייצרות חיבורים בין תפיסות הנובעות ממערכת ערכים ותפיסות דתיות לבין הערכים של עולם העסקים הניאו ליברלי ובהשלכות של מפגש זה על המעמד שלהן ועל "החוזה המגדרי" הייחודי של החברה החרדית.

עיסוקים נוספיםעריכה

ברקוביץ פעילה ותומכת בארגוני שמאל ובארגונים הפועלים למען צדק ושוויון חברתי לכול. ביניהם עמותת אלנוהוד לקידום השכלת נשים בדואיות בנגב,[6] שבה שימשה גם יושבת ראש של הוועד המנהל בשנים 1018–2005. בתקופה זו זכתה העמותה בפרס יו"ר הכנסת לאיכות חיים לשנת תשס"ז, בפרס "פועל צדק בחינוך" מטעם עמותת "קדמה", בפרס למצוינות בחינוך ע"ש אלי הורוביץ (חברת טבע), ובפרס זוסמן-ג'וינט למצוינות בתחום השירותים החברתיים.

כמו כן, מאז שנת 1997 ועד היום, היא חברה בוועד המנהל של מרכז אדוה.

פרסומיהעריכה

ספרים שכתבה או ערכהעריכה

  • Berkovitch, N., From Motherhood to Citizenship: Women’s Rights and International Organizations, Baltimore, MD: Johns Hopkins University Press, 1999
  • Berkovitch, N. and V. Moghadam (eds.), Middle East Politics: Feminist Challenges, Special issue of Social Politics. Oxford University Press, 1999
  • הנרייט דהאן-כלב, ניצה ינאי וניצה ברקוביץ (עורכות), נשים בדרום: מרחב, פריפריה, מיגדר, שדה בוקר, מכון בן-גוריון, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2005.
  • אורי רם וניצה ברקוביץ (עורכים), אי/שוויון, באר שבע, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2006.
  • אורי רם, שלמה סבירסקי וניצה ברקוביץ (עורכים), לכסיקון סוציולוגי לעת קורונה, תל אביב, מרכז אדוה וסוציולוגיה ישראלית, (2)21, 2021.

מבחר ממאמריהעריכה

ברקוביץ פרסמה פרקים בספרים ערוכים ומאמרים רבים לבד ועם שותפות ושותפים רבים. רבים מהם נכללו לאחר פרסומם בקבצים ערוכים. להלן מבחר מהם:

  • ניצה ברקוביץ, "אשת חיל מי ימצא?" - נשים ואזרחות בישראל, סוציולוגיה ישראלית ב (1), 1999, עמ' 277-317
  • ניצה ברקוביץ וניב גורדון, הכלכלה הפוליטית של המשטרים העל-לאומיים בראי זכויות האדם, המרחב הציבורי, גיליון 4, 2010, עמ' 75-109.
  • ניצה ברקוביץ, גלובליזציה של זכויות אדם ושל זכויות נשים: המדינה והמערכת הפוליטית העולמית, תיאוריה ובקורת 23, סתיו 2003, עמ' 13-48
  • ניצה ברקוביץ, פמיניזם, מתוך: אורי רם וניצה ברקוביץ (עורכים), אי/שוויון, הוצאת אוניברסיטת בן-גוריון, 2006, עמ' 324-331.
  • ניצה ברקוביץ, סבאסבתא, לכסיקון סוציולוגי לעת קורונה 21 (מס' 2), מרכז אדוה וסוציולוגיה ישראלית, 2021
  • Berkovitch, N. 1997. "Motherhood as a National Mission: The Construction of Womanhood in the Legal Discourse in Israel". Women's Studies International Forum, 20(5):605-619.
  • Berkovitch, N. 1999. “The Emergence and Transformation of the International Women's Movement.” In: Constructing World Culture: International Non-Governmental Organizations Since 1875. Edited by J. Boli and G. Thomas. Stanford University Press.
  • Yanay, N. and N. Berkovitch. 2006. Gender Imago: Searching for New Feminist Methodologies. Cultural Studies critical Methodologies: 5(4): 193-216.
  • Kemp, A. and N. Berkovitch. 2020. Uneasy passages between neoliberalism and feminism: Social inclusion and financialization in Israel’s empowerment microfinance. Gender Work and Organization. 27:507–526.
  • Berkovitch, N. and S. Manor. 2022. Between familism and neoliberalism: The case of Jewish Israeli grandmothers. Feminist Theory, https://doi.org/10.1177/14647001221075538

כמו כן כתבה ערכים בסוציולוגיה לאנציקלופדיות מרכזיות:

  • Berkovitch, N. 2012. Women's Movements. In: Encyclopedia of Global Studies, edited by M. Juergensmeyer, H. K. Anheier. Thousand Oaks, CA: Sage Publication. Vol. 4,
  • Berkovitch,. N. 2012. Transnational Women's Movement(s). In: The Encyclopedia of Globalization, edited by G. Ritzer. Blackwell. Vol. 5

ספרי לימוד בעריכתה או בהשתתפותהעריכה

  • עריכה מדעית של המהדורה העברית של הספר: ג'. מורגן, דימויים של ארגון (תרגם: יורם שדה), רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2010
  • עריכה של הקובץ: סוציולוגיה של ארגונים - מקראה (תרגום המאמרים: יעל אונגר, אורית פרידלנד, יורם שדה), רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2010.
  • השתתפות בקובץ: ניצה ינאי ואחרות (עורכות), דרכים לחשיבה פמיניסטית, רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2007.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ניצה ברקוביץ, מעמד ועמדות: המבנה המעמדי והשפעותיו על עמדות ותפיסות כלכליות חברתיות (בהנחיית פרופ' אפרים יער), תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, 1985
  2. ^ Nitza Berkovitch, From Motherhood to Citizenship: The Worldwide Incorporation of Women into the Public Sphere in the Twentieth Century, (advisor: John Meyer), Stanford: Stanford University, 1995
  3. ^ כתב עת זה יוצא לאור בהוצאת Oxford University Press
  4. ^ הסדרה Teaching Gender יוצאת לאור בהוצאת Sense Publishers
  5. ^ Kemp, A. and N. Berkovitch. 2020. Uneasy passages between neoliberalism and feminism: Social inclusion and financialization in Israel’s empowerment microfinance. Gender Work and Organization. 27:507–526.
  6. ^ אלנוהוד, אלנוהוד: העמותה לקידום השכלת נשים בדואיות בנגב